עשור אחרי: מחאת הקוטג' הצליחה

עשור מפרוץ המחאה החברתית ומחאת הקוטג', והפער במחירי המזון בישראל מול ה־OECD ומדינות אירופה הצטמצם לטובת הצרכן הישראלי: על פי נתוני ה־OECD, מ־2012 עד 2019 מוצרי המזון והמשקאות (הלא־אלכוהוליים) לצרכן בישראל התייקרו בשיעור הרבה יותר נמוך ביחס למדינות ה־OECD וגוש היורו.

שיעור השינוי ב־OECD היה גבוה פי שניים – התייקרות של 12% במחירי המזון – בעוד שבישראל עלו מחירי המזון והמשקאות (כולל פירות וירקות) לצרכן בכ־6% בממוצע. כלומר, בעוד שמחירי המזון עלו בתקופה זו ב־2% בתוספת הפירות והירקות, העלייה הגיעה ל־6% משום שהפירות והירקות התייקרו ב־18%. כך עולה ממחקר שעשה איגוד המזון על מחירי המזון בישראל בעשור האחרון.

לפי ממצאים אלה, מחירי מוצרי המזון בישראל ללא פירות וירקות במחיר לצרכן עלו בתקופה זו ב־2% בלבד אף שיצרני המזון הורידו את מחירהם ב־2% (לפי הלמ"ס). כלומר לפער בין 2%–ל־2%+ אחראיות רשתות השיווק שהגדילו את רווחיותן. הנתונים מלמדים כי למחאה החברתית הייתה השפעה גדולה על יצרניות המזון, שעד למחאה (כמו במקרה הקוטג'), העלו מחירים באופן רציף ככלי לשיפור הרווחיות. זעם הציבור ואיומים בחרם על החברות שימשו כוח הרתעה מעליות מחירים במשך שנים.

אבל למרות "כבישת המחירים" מאז המחאה, רווחיות יצרניות המזון הגדולות לא נפגעה הודות להתייעלות שהחברות נקטו מאז המחאה כדי לפצות על חוסר האפשרות לעלות מחירים. לדוגמה: אסם העתיקה וריכזה את כל אתרי הייצור שלה באתר אחד בקריית־גת וחסכה עלויות. שטראוס מציינת בקביעות בדוחותיה את ההתייעלות כאחד הגורמים לרווחיותה ואת העובדה שלא העלתה מחירים.

המסקנה היא שאף כי הדעה הכלכלית הרווחת, גם באוצר, היא שתחרות היא הזרז הטוב ביותר להתייעלות חברות, מתברר שצרכן זועם שלא מאפשר לעלות מחירים יעיל באותה המידה אם לא יותר. עוד עולה מהנתונים כי הצרכן הישראלי אכן הרוויח מהמחאה, הצליח להרתיע יצרנים בכל הנוגע לעליית מחירים ושיפר את מצבו, בוודאי ביחס לעמיתו האירופאי שממשיך לספוג עליות. במקביל, בשנים אלה עלה השכר הממוצע המצטבר בישראל בכ־%17, הרבה מעבר להתייקרות של 6% בענף המזון: בזמן הזה עלו מחירי המזון באירופה ב־12%, גבוה מקצב עליית השכר הממוצע באירופה שעמד על 7% בלבד.

ניתן לומר על סמך הנתונים האלה כי יש שיפור ברמת החיים בישראל בהשוואה למדינות ה־OECD מבחינת העלייה בהכנסה הממוצעת בהשוואה לעליית מחירי המזון. כך או כך, למרות השיח הער והרגישות בישראל למחירי המזון, ההוצאה המשפחתית על מזון על פי מדד המחירים לצרכן נמצאת רק במקום השלישי לאחר הדיור, 1.24%, תחבורה ותקשורת, 3.20%, ואחריהם המזון עם 5.17%.

בשנה החולפת, שנת הקורונה, נרשם קיפאון במחירי המזון לצרכן בישראל, בעוד שהיו עליות מחירים בכל מדינות העולם למעט אירלנד. משבר הקורונה שינה את הרגלי הצריכה: פחות נסיעות לחו"ל, אם בכלל, פחות ארוחות במסעדות סגורות. לכן יזם הלמ"ס שינוי בהרכב רכיבי המדד כדי לתת ביטוי לשינויים בהרגלי הצריכה. בעקבות העדכון החדש ירד משקלו של סעיף התחבורה מ־%3.20 מסל הצריכה ל־%1.48% בלבד. משקל ההוצאה על דיור, לעומת זאת, עלה מ־%1.24 ל־%7.24, ובכך התקרב לשיא מהעדכון שנעשה ב־2017, שהיה 9.24%. משקלו של סעיף המזון (כולל ירקות ופירות) עלה לראשונה זה כמה שנים והגיע ל־%9.17 מסל הצריכה החדש, לעומת 5.17% בסל הקודם.

מה עוד השתנה מאז המחאה? ירידה ניכרת בנתח השוק של חמשת הספקים הגדולים בתחום המזון, משום ששופרסל עם המותג הפרטי שלה, שמגיע כיום למכירות של 3.3 מיליארד שקל לשנה, הפכה לספק המזון הרביעי בגודלו בישראל אחרי תנובה, שטראוס ואסם ולפני קוקה־קולה ישראל: כוחן של יצרניות המזון הגדולות פחת מעט.