"אני יודעת שאצליח"
אחרי ארבעה להיטים מרעידי פלייליסטים ותפקיד ראשי בסדרת הלהיט "זיגי", אף אחד כבר לא חושב ששיר זוארץ מצליחה רק כי נולדה למשפחה הנכונה, כבתו של איש העסקים שינו זוארץ, שבעבר שיתף פעולה עם אייל גולן. אז נכון שאת השיר הראשון אבא קנה לה מהיוצר אבי אוחיון, אבל ההמשך היה כולו עבודה קשה ללא קיצורי דרך, ומאה אחוז כישרון אמיתי. "אני לא זמרת מזרחית", אומרת נסיכת הפופ העולה, ומסמנת את הדרך לפסגה
בשורה התחתונה, יש סדר בעולם ואין תלונות. כל דור מקבל מסלול פריצה משלו. במאה שעברה, אמרגנים עמדו מאחורי הדלתות של בית המורה בתל־אביב כדי להחתים את הזמרים שהופיעו בתוכנית הרדיו לאיתור כישרונות צעירים. בימינו, אפילו אם זכית בריאליטי מוזיקלי, לא בטוח שתעבור את הפלייליסט של התחנה המתגאה בטייטל צבאי.
שיר זוארץ ("מלא שואלים אותי אם אני הבת של גיא זוארץ או אחותה הקטנה של מיכל זוארץ, אז לא!"), בת 20 וחצי על פי תעודת הלידה ("אבל מלא אומרים שיש לי נשמה זקנה"), היא עוף אחר. לא מוזר, אבל חריג בנוף. לפני שלוש שנים, בסוף כיתה י' בתיכון בן־גוריון בפתח־תקווה, היא השיקה סינגל פלוס קליפ ‑ "סתם ככה", מייד ביי אבי אוחיון. פופ רך וענוג, מגה להיט. כיוון שהגיחה משום מקום, ולא סיפקה לעלוקות שום דרמה סוחטת דמעות, התחילו לחפש מתחת לבלטות את הג'וס של הכוכבת האלמונית. וכיוון שאביה היה בעבר הבעלים של מכבי פתח־תקווה והפועל מרמורק ‑ שתי נקודות על הניחוש, כן, יחד עם אייל גולן ‑ נולדו לחשושים על איך הוא טיפח אותה מהצד, כסוד סודי.
"אפילו לא שמעתי את הדיבורים האלה", מחייכת זוארץ. "למה שהם ירעישו לי באוזניים ויפריעו לי להתרכז בדרך שלי?"
מה הדרך שלך?
"אני רוצה להביע את עצמי ולהביא את שיר, אבל מעדיפה שהשירים שלי ידברו במקומי. ואני לא חולמת להגיע לשיא כמה שיותר מהר ולהגשים את כל החלומות שלי לפני גיל 30. בדרך שלי אני הולכת לאט, אבל בטוח. אני מאמינה שדרך ארוכה מובילה לקריירה ארוכה".
או לאכזבה עמוקה.
"אין מצב. זה כמו שבצו הראשון אמרתי שאני רוצה לשרת בלהקה צבאית, וכששאלו אותי מה יקרה אם לא אתקבל עניתי שזה לא יקרה".
באיזה קניון מוכרים ביטחון עצמי?
"נולדתי איתו. נולדתי לשרוד. הייתי פגה. חודש שמיני. 1.750 קילו. ישר לאינקובטור. ומאחותי התאומה למדתי להסתדר עם אנשים. באולטרסאונד ראו אותנו הולכות מכות".
חלומות מתגשמים
אביה, משה (שינו) זוארץ הוא מנכ"ל חברת "סי דאטה" ליבוא מחשבים שבה אמה, יפעת, אחראית על תרומות לקהילה. "בעקבות טיפולי פוריות היא הרתה עם שלישייה, וכבר בתחילת ההיריון דיללו עובר אחד בגלל סיבה רפואית. נולדנו שתיים, רוני היא הראשונה, היא לא הייתה פגה, אולי היא גנבה ממני את כל האוכל. היום היא גבוהה ממני ואנחנו כל כך שונות זו מזו, גם בלוק וגם באופי, עד שבתקופות מסוימות לא האמינו שאנחנו אחיות. לפני שחגגנו שנתיים אמא ילדה את אור, בהיריון טבעי ואפילו לא מתוכנן, ומאז גדלנו כמו שלישייה, אבל אבא שלי אמר 'ממשיכים עד שיבוא הבן' והוא בא לפני 11 שנה. הוא המלך של הבית. ברור שהוא כדורגלן".
באיזה גיל בישרת להורייך שתהיי זמרת ושחקנית?
"זה יישמע קלישאתי, אבל לא הייתי צריכה לבשר, זה היה מובן מאליו. מגיל שלוש, בכל שישי אחר הצהריים הושבתי את בני המשפחה על הספה בסלון וחילקתי להם כרטיסים להופעה. שרתי להם את 'מלך האריות' ומלא שירי פסטיגלים וגם את 'עייפה בובה זהבה', השיר שאיתו אבא היה מרדים אותי כל לילה, וכעסתי על מי שהעז לפתוח את הפה ולהפריע. לפעמים, אחת מאחיותיי הצטרפה אליי להצגה, אבל היה ברור שזה רק כדי לעשות לי טובה. הן לא בקטע הזה בכלל. רוני רוצה ללמוד רפואה, לאור יש ראש לעסקים ובן בטח ילך לכדורגל".
היא למדה בכל החוגים ("משחק, פיתוח קול, ריקוד, פסנתר"). בכיתה ו' ריגשה את בית הספר כשגילמה ניצולת שואה בהצגה, ובחטיבה, בטקס יום הזיכרון בשכונתה, נווז עוז, שרה סולו את "התשמע קולי". "בטקס ההוא קיבלתי חותמת של זמרת, מעבר לשירה בקריוקי, במקלחת או בחדר. אילו גרנו בתל־אביב אולי הייתי נבחנת לאיזו להקת נוער כמו השכנים של צ'יץ', אבל באזור שלנו לא הייתה אף להקה, ואני לא מצטערת. פיתחתי את עצמי לבד. מגיל צעיר מאוד היה בי אזור רגוע ושקט שאמר 'אני יודעת שאצליח, אני מאמינה שאצליח, מה ששלי ‑ יהיה שלי'. גם כשהוריי הסיעו אותי לשני אודישנים שמצאתי בפייסבוק וקיבלתי תשובות שליליות זה עבר לידי. אפילו לא נכנס ויצא".
איך הגעת לאבי אוחיון?
"ישבתי וחקרתי ביוטיוב, חיפשתי מי כתב את השירים שאני הכי אוהבת, השגתי את הטלפון שלו וצילצלתי אליו. גם אבא היה על הקו. אמרתי לאבי, 'נעים מאוד, אני בת 17, אתה מוכן לשמוע אותי?' ולקחתי בחשבון את האפשרות שהוא יגיד לי 'לא, תודה'. אבי הסכים, נסעתי עם אבא אליו, לרמלה, יש לו אולפן בבית, ואבי אמר 'אני רוצה לשמוע אותך בשיר שאת לא מכירה' והשמיע לי סקיצה של 'סתם ככה'. נכנסתי לאולפן ושרתי. התרגשתי נורא".
ומה הייתה התגובה שלו?
"בחיים לא אשכח אותה. אבי אמר, 'איזה מזל שאת כזאת טובה. עד שהתחלת לשיר כבר תיכננתי בראש את כל התירוצים המנומסים שאצטרך להגיד במקרה שאת לא'. הייתי בהלם. ברמות. לא האמנתי כשאבי הוסיף 'אני אשמח אם תקליטי את השיר הזה'. מי, אני? זמרת אנונימית לגמרי שמקבלת שיר מדהים. אחרי זה הוא ואבא שלי סגרו ביניהם את כל העניינים".
במילים אחרות, אבא מימן.
"נכון, כמו שבעתיד הוריי יממנו לאחותי את לימודי הרפואה. היה שלב שבו ישבנו ודיברנו על כיוונים אחרים, במיוחד אחרי שהתחילו לצלצל אליי מ'הכוכב הבא' ו'דה וויס' ומה לא, אבל אני לא חובבת ריאליטי והחלטנו לעשות הכל לבד כדי שאף אחד לא יחליט בשבילי מה ואיך לשיר. כש'סתם ככה' יצא שלחתי להוריי פרחים. אני מודה לאלוהים שיש לי הורים כאלה. לא על זה שיש להם יכולת כלכלית, אלא על זה שהם עומדים מאחוריי ומאמינים בי ומעניקים לי תמיכה נפשית".
חבריה לספסל הלימודים לא שותפו בתהליך ההקלטה. "אני לא אוהבת לדבר על משהו לפני שהוא באמת קורה. רק כשצילמנו את הקליפ התחלתי לספר. אני לא חושבת שהיה מישהו שהופתע, כולם ידעו שזה החלום שלי, אבל היו כאלה שפירגנו לי בגדול והיו כאלה שפחות. פתאום מצאתי את עצמי מחוץ לאיזושהי קבוצת ווטסאפ".
אאוץ'.
"לא, הכל בסדר. החברות הכי טובות שלי הן אמא שלי ושתי אחיותיי. כיוון שהייתי תלמידה מצטיינת התיכון הלך לקראתי בכל המובנים. בתחילת י"א זכיתי בתואר 'פריצת השנה' של תחנות הרדיו האזוריות ונקבעו לי צילומים וראיונות בדיוק ליום שבו השכבה שלי יצאה למסע לפולין. הוריי פנו להנהלת התיכון, שקיבלה אישור מיוחד ממשרד החינוך, וטסתי בערב. מורה ומלווה באו לאסוף אותי מהשדה. אפשר לאחוז בשני הקצוות של החבל. עובדה".
ואייל גולן?
"אבא שלי שלח את 'סתם ככה' לכל מי שהוא מכיר, אייל שמע ופירגן מאוד, אבל לא הזמין אותי ל'קורא לך'. אמנם אני טריפוליטאית מצד אבא, וחלבית ועיראקית מצד אמא, אבל גדלתי עם שלמה ארצי בווריד ואני לא זמרת מזרחית. אני אוהבת את העור הבהיר שלי, הוא נראה לי אצילי ונקי. אף פעם לא השתזפתי. משעמם אותי לשכב בשמש ולחכות שהיא תטגן אותי. יש לי חלומות להגשים".
אחרי השיר השלישי היא חתמה אצל רוברטו. "הוא לא לקח אותי במטרה לבנות את נועה קירל השנייה", היא מדגישה, "הוא פנה אליי דווקא מפני שאני במשבצת לגמרי שונה. עבדנו יחד במשך שנה, הרגשתי שאני לא ממצה את עצמי ונפרדנו בטוב. חתמתי בסוכנות ADD שמשקיעה בי מכל הבחינות. זה הישג".
ואילו הציעו לך להקליט את "מיליון דולר"?
"זה שיר מהמם, אבל לא בשבילי. הוא פשוט לא אני. כשהקלטתי את 'טיפה אחר' לא אהבתי את השורה 'תמיד בסוף הלילה אתה בא שיכור אליי' מפני שאף אחד לא בא אליי שיכור. אני ילדה טובה של אמא ואבא ולא שותה. אם אני לא אאמין למילים שאני שרה למה שאחרים יאמינו לי? רון ביטון ומאור שטרית הציעו לכתוב שורה אחרת, אבל בסוף זרמתי איתם, הקלטתי את השורה הזאת ומהר מאוד הבנתי שזו הייתה שגיאה. גם מטעויות לומדים".
מבקרי המוזיקה כתבו שאת נשמעת כמו יובל דיין.
"זאת מחמאה! יובל זמרת מהממת, אבל כמובן שכל אחת מאיתנו מביאה את שלה".
לא סנובית
גם את האודישנים ללהקה צבאית היא עברה בשושו, כשרק בני משפחתה מחזיקים לה אצבעות. "התפלאתי כשמישהו אמר לי 'חשבנו שאת סנובית'. לא הבנתי מאיפה באה הסטיגמה. התקבלתי ללהקת חיל חינוך שהייתה להקת בנות, העלינו את המופע 'ישנן בנות', אבל עשיתי טירונות רגילה, לא ביקשתי ולא קיבלתי שום הטבות. באחד הערבים, בחדר, כל חיילת התבקשה לחפש בגוגל מידע על אחרת, וזו שמצאה אותי בגוגל התחילה להתלהב, אז המ"מית המקסימה התערבה ונתנה לה שם אחר. זה היה מביך. ממש".
חודשיים לפני השחרור היא קיבלה אודישן ל"זיגי", (טין ניק, לצופי HOT), דרמת נוער סוחפת שכתבו שחר סגל ואורן יעקובי סביב דורי (אמיתי ארמן), שחולם להיות זמר, אבל מחלת הוויטיליגו שממנה הוא הוא סובל גורמת לו להתבייש בפניו. "קיבלתי זימון לדמות של לירז, שאותה מגלמת אלין כהן, אבל כשקראתי את התסריט התאהבתי בתמוז, אחותו של דורי שעוברת חרם. הרגשתי שהיא ממש דומה לי, ולא איפשרו להיבחן לדמות שלה. רק באודישן האחרון הגלגל התהפך והציעו לי את תמוז. דקה לפני הסגר הראשון הכל הוקפא. חודשיים של מתח. עכשיו אנחנו בעונה השנייה".
התפקיד הראשון שלך על מסך הוא תפקיד נשי ראשי.
"ולא אגיד לך שזה לא מלחיץ. אנה זק, בדמות שיקמה, הייתה ממש נחמדה אליי. היא ביקשה סליחה בכל פעם שהתסריט חייב אותה להיות רעה כלפיי. מעבר לדרמות ולמתח הסדרה הזאת באמת משקפת את העובדה שלכל אחד יש שוני שמייחד אותו. אמיתי הוא לא שחקן מאופר, יש לו ויטיליגו, והוא מנרמל את התופעה. המון ילדים כותבים אליי בענייני חרם, שואלים אותי איך להתנהג כשעושים עליהם חרם ואני ממליצה להם לפנות למבוגר שבסביבה. עצוב להיווכח שילדים יכולים להיות מאוד אכזריים. בכיתה א', כשאחת הילדות סירבה לשתף במשחק את רוני, אחותי התאומה, עניתי שאם רוני לא משחקת גם אני פורשת, אבל לא לכל אחד יש אומץ לנהוג כך".
עכשיו היא לומדת תקשורת בבינתחומי ("מעניין אותי להתמקצע בצד השני של המתרס, בא לי לכתוב סדרה") ובקורסי משחק פרטיים ("בבית ספר למשחק היו עוצרים לי את הקריירה"), כותבת ומלחינה על הפסנתר שבסלון ("אמא שלי אומרת שקירות הבית מוארים כשאני שרה") ומבלה עם תהל, בן 22, שאותו הכירה לפני תשעה חודשים דרך חברה משותפת.
"אנחנו מבלים בבית", היא מגחכת בעצב. "רק ביום שאחרי הקורונה נצא, בפעם הראשונה, לסרט". *
הפקה: מיטל ברונר; איפור ושיער: גילי אלגבי; סטיילינג: זוהר מאירי
לוק דנים
טוטאל לוק דיזל, תכשיטים Be Sembol
לוק סגול
שמלה רותם כהן לשנקר, עגילים Be Sembol, טבעות be om
בגדים: גולף וסווטשירט דיזל, גרביים ונעליים Seven Seventy בשער: שמלה רותם כהן לשנקר, עגילים be sembol, טבעות beom