בשעת ערב מוקדמת התרומם לאוויר גל התקיפה הראשון. עשרות מטוסי קרב הנושאים אלפי טונות של חומר נפץ עשו את דרכם ללבנון. במקביל, בגובה נמוך יותר, היתמר ענן של עשרות כלי טיס מאוישים מרחוק (כטמ"מים). אנשי צוות אוויר שישבו בתאי הטייס והמטיסים שישבו בתוך קרונות ההטסה במרכז הארץ פעלו יחד בסינרגיה: כוח השמדה בשכבה העליונה וכוח מסייע להשמדה בשכבה הבינונית. ולא מדובר ברחפנים או בכלי טיס קטנים. הכטמ"מים הם מטוסים יקרים, בסדרי גודל שונים, בעלי יכולת שהייה באוויר שנעה בין שעות לכמה יממות, הנושאים ציוד טכנולוגי מתוחכם במשקל של עד מאות ק"ג. על פי פרסומים זרים, הציוד הזה יכול לכלול גם חימוש חכם.
האירועים החלו להתגלגל בבוקר יום ראשון, כאשר כלי טיס ישראלי הופל בלבנון. בעקבות זאת החלה ישראל להיערך לתגובה צבאית בידיעה ברורה שהאירוע יוביל למלחמה בלבנון, כולל זליגה לתוך סוריה. בטייסות הכטמ"מים של חיל האוויר וביחידת הכטמ"מים של התותחנים – כל אחד מהחילות אחראי על היבט אחר של הפעלת הכלי – נכנסו לנוהל קרב. התבצעה קבוצת פקודות והחל גיוס מילואים. בעשר בבוקר הודיע מפקד טייסת יחידת הכטמ"מים של חיל התותחנים לאנשיו: אנחנו במלחמה.
ב־12 בצהריים קיבל מפקד חיל האוויר מהרמטכ"ל את הפקודה "פעל". כל המערכות ששותפות ללחימה – מטייסות האף־35 דרך יחידות הלוחמה האלקטרונית והאיכון ועד סוללות הנ"מ – נכנסו לכוננות עליונה.
לפנות ערב הוזנקו כלי הטיס. מטוסי הקרב יצאו לגיחות בגלים: המראה, השמדה, חזרה לבסיס, התחמשות ושוב גיחה. הכטמ"מים נשארו בשמי לבנון במשך שעות ארוכות, קולטים במערכות האלקטרוניות כל תזוזה על הקרקע – אם באמצעות מצלמות מתוחכמות ואם באמצעות חיישנים אלקטרוניים המזהים תקשורות ומערכות קורנות כמו מכ"מים. כשנחשף איום, הכטמ"מ מעביר את המידע ישירות למטוס הקרב שנמצא באזור, ובתוך דקות נסגר מעגל והאיום מושמד. לעיתים המפעיל עצמו, שיושב כמה עשרות ואפילו מאות ק"מ מהזירה, מזהה את האיום ומפעיל את הטייס. גם מרכזי האש של חיל התותחנים הם חלק מהמעגל, ולפעמים הם אלה שמבצעים את ההשמדה.
במהלך הלילה הושמדו כ־3,000 מטרות אויב. מרביתן סומנו מראש, האחרות התגלו תוך כדי לחימה. סביר מאוד להניח שחלק מהמטרות שסומנו מראש – כמו מטרות תשתית או מערכות לחימה כדוגמת סוללות נ"מ – הושמדו על ידי כלי טיס לא מאוישים. בעולם כבר נעשה שימוש נרחב בכלים בלתי מאוישים בעלי יכולת השמדה – בין שהם משגרים חימוש ובין שהם "מתאבדים" על המטרה. בלחימה בין אזרבייג'ן לארמניה, למשל, הושמד מערך ההגנה האווירית הארמני על ידי כטמ"מים "מתאבדים" שהתרסקו על המכ"מים של הסוללות. על פי פרסומים זרים, כלי הטיס הללו יוצרו בישראל.
שתי יממות באוויר
בשעות הבוקר המוקדמות של יום שלישי, אחרי יותר מיממה של לחימה אווירית אינטנסיבית, התקיים דיון הערכת מצב ב"בור" של חיל האוויר. על המסך בבימה העליונה של הבור, שעליה יושב מפקד חיל האוויר, מופיעה תמונת מכ"מ של המזרח התיכון. היא מכוסה במאות אייקונים קטנטנים בצבעים שונים. שכל אחד מהם מסמן כלי טיס שנמצא באותו רגע באוויר: מטוסים מאוישים ובלתי מאוישים, מטוסים קלים ומטוסים זרים שטסים בשמי המדינות השכנות. כל מה שזז. זהו שולחן העבודה של מפקד חיל האוויר.
הפעם מדובר היה רק בתרגיל, שגוש האייקונים כיסה את שטח ישראל, עם זליגות לתוך הים ובמידה מסוימת - גם למדינות שכנות. במלחמה אמיתית ינוע נחיל האייקונים כמעט בשלמותו לשמי לבנון ויכסה את ארץ הארזים.
למרות המתקפה האווירית הכבדה והכמות הגדולה של מטרות שהושמדו, ירי הטילים של חיזבאללה לעבר ישראל נמשך בקצב גבוה. בסיסים של חיל האוויר נפגעו וטייסות הועברו מבסיס לבסיס. בבסיס הכטמ"מים של התותחנים נחת טיל ושני חיילים נהרגו. מערך החירום הופעל וקרונות ההפעלה שינו מיקום. בשלב הזה הופל אחד הכטמ"מים על ידי טילי נ"מ שנורו בעשרות מסוללות של חיזבאללה, של האיראנים ושל הסורים. גם מטוסים מאוישים נפגעו. לבנון, כמדינה, נתונה במצור אווירי וימי של צה"ל ונמצאת על סף שיתוק. התרגיל הסתיים, באופן מלאכותי, ביום שלישי ב־12 בצהריים.
רוב הכטמ"מים שהשתתפו השבוע בתרגיל שייכים למשפחת כלי טיס הנקראת Male. הם טסים בגובה בינוני, בטווחי שהייה של יממה עד שתיים, ומהווים נתח מרכזי בשוק הצבאי הזה. הכלים האלה כל כך מתוחכמים, שמחירם נע בין כמה מיליונים לעשרות מיליוני דולר. על פי הפרסומים הרשמיים מפעיל חיל האוויר טייסות כטמ"מים מדגם "הרמס 450", המכונה "זיק", כשלאחרונה נכנס לשירות הדגם החדש, "הרמס 900", המכונה "כוכב" – שניהם מתוצרת אלביט. לצידם פועלות טייסות "שובל" (הרון 1) ו"איתן" (הרון TP) מתוצרת התעשייה האווירית. ה"איתן" משתייך כבר לקבוצה שטסה ברום גבוה במיוחד, והוא בעל יכולות נשיאה של מאות ק"ג ושהייה ארוכה המאפשרת משימות במעגלים רחוקים מגבולות המדינה.
עד אמצע העשור יהיה מספר הכטמ"מים ממשפחת ה־Male בחיל האוויר גדול יותר מזה של המטוסים המאוישים – ולא במקרה. כבר היום משתתפים הכטמ"מים ב־80 אחוז מסך כל הטיסות המבצעיות של חיל האוויר במסגרת המב"ם (המלחמה שבין המלחמות). לשם השוואה, ב־2018 הם השתתפו רק בשני־שלישים מהטיסות.
מעולם לא הופל כטמ"ם של צה"ל. נפלו מזל"טים (מטוסים זעירים ללא טייס) ורחפנים שהם מערכות מיקרו־טקטיות המשרתות בעיקר את צבא היבשה. אלה טסים ברום נמוך ומשמשים לאיסוף מודיעיני טקטי ולסגירת מעגלי אש בטווחים הקצרים. צבא היבשה כבר לא רואה את עצמו פועל בלי מערך של כטמ"מים טקטיים המופעלים על ידי יחידות הקצה – מפלוגה ועד חטיבה. הם מוכרים בצה"ל בשמות כמו "רוכב שמיים" ו"דוהר שמיים", שנכנס לשירות רק לאחרונה. כך שהתווך האווירי ברום הנמוך הוא חלק מתורת הלחימה של המפקד היבשתי. ההדרכה, ההטמעה ובחלק מהמקרים גם ההפעלה של הכלים הללו מתבצעת גם היא על ידי חיל התותחנים, שמחצית מאנשיו כבר לא מתעסקים בתותחים אלא עם בטילים, ברקטות ובכטמ"מים.
חמקנים ללא טייס
ישראל הייתה מהמדינות הראשונות – אחרי ארה"ב – שהבינה את הפוטנציאל המבצעי הגלום בכלי הטיס הזה, והתעשיות הביטחוניות הישראליות נמצאות בחוד החנית של התחום. אבל ישראל כבר מזמן לא לבד. 90 מדינות מייצרות היום כלי טיס בלתי מאוישים. בכמה מהן, למשל איראן, מדובר בפרויקט לאומי.
הכטמ"מים בעולם מתחלקים לכמה משפחות – החל בכלי טיס קטנים מאוד וכלה במטוסי ענק בסדר גודל של בואינג ובכטמ"מים חמקנים, שהם המילה האחרונה בתחום. בתווך נמצאת קבוצת הכטמ"מים המשוטטים. מדובר בכלי טיס "חכמים" שנועדו לפגוע בצורה מדויקת, עם כרטיס לכיוון אחד, ממש כמו טילי שיוט.
אגב, הכוננות שהוכרזה בישראל לפני מספר חודשים הייתה בגלל חשש שהאיראנים עומדים לשגר לכאן כטמ"מים משוטטים. 18 הטילים שפגעו בו־זמנית במרכזי הדלק בסעודיה ב־2018 היו בעצם כטמ"מים משוטטים איראניים, שמזכירים מאוד את הכטמ"ם "הארפי" מתוצרת ישראל שנמכר בעבר לסין. אלא שבאיראן, כך על פי דיווחים, הוא עבר עוד "שיפור קל", ובמקום המנוע המערבי הושתל בו מנוע סיני. זה יכול להסביר את הדאגה בישראל סביב חשיפת הניסיון של כמה מבוגרי התעשיות הביטחוניות לייצר כטמ"ם משוטט עבור מדינה באסיה. הידע מהמדינה האסיאתית הזו עלול לזלוג במהירות למדינות אויב כמו איראן. ולא רק בישראל מודאגים: מפקד פיקוד המרכז האמריקאי (סנטקום), גנרל קנת' מקנזי, אמר בכנס של מכון המזרח התיכון בוושינגטון כי האיום הטקטי החמור ביותר על הכוחות האמריקאים באזור הם כלי הטיס הבלתי מאוישים.
העתיד בתחום הזה שייך לפיתוחים שיאפשרו פעולה סימולטנית של עשרות ומאות כלי טיס לא מאוישים – הן לצרכים מודיעיניים והן להשמדת מטרות. כלי הטיס הללו ישוחחו זה עם זה וישלימו משימות האחד של האחר. התפתחות צפויה נוספת היא פיתוח יכולת שתאפשר לטייס הקרב לבצע משימה כשלצידו קבוצה של כטמ"מים חמקנים, שאותה הוא יפעיל מתא הטייס. הדברים האלה כבר נמצאים בשלבי תכנון וניסוי במקומות שונים בעולם.
מהקוקפיט לקרון ההטסה
ביום השני לכהונתו כרמטכ"ל זימן אליו אביב כוכבי קבוצת אלופים והנחה אותם להסיט באופן מיידי סכום של 120 מיליון שקל מתקציב הצבא לרכש כטמ"מים. הוא סימן בכך את סדר העדיפויות שלו בבניין הכוח הצבאי, שבראשו הגדלת יכולת ההשמדה של מטרות אויב, בין היתר בסיוע כטמ"מים. מאז מערך הכטמ"מים בצה"ל הולך וגדל, והשנה יקלוט בסיס נוסף של חיל האוויר טייסת כטמ"מים. במקרה או שלא במקרה, תהיה זו טייסת הכטמ"מים הראשונה של חיל האוויר, שחוגגת השנה יום הולדת 50. שנים רבות אחרי הקמתה ב־1971 נשארו כלי הטיס הבלתי מאוישים בצל מחשש לחשיפת תורת לחימה ויכולות. גם היום נותר חלק ניכר מן היכולות הללו תחת מעטה חשאיות, כך שקשה להסביר את השינוי הדרמטי שהן מחוללות בשדה הקרב. הכטמ"מים הם אלה שאיפשרו לחיל האוויר להיפרד ממערכים מאוישים שלמים כמו מטוסי תצפית ומודיעין קלים וממטוסי הסיור הימי. כל המשימות הללו ואחרות מתבצעות היום על ידי הרובוטים האוויריים.
כשאומרים "רובוטים אוויריים" זה מרתיח את סא"ל (מיל') אלון אונגר, אחד המומחים המובילים בתחום בארץ ובעולם. הוא זה שנלחם במשך שנים כדי לשנות את שמו של הכטב"ם (כלי טיס בלתי מאויש) לכטמ"ם (כלי טיס מאויש מרחוק). "סוד הקסם במערכת הנשק הייחודית הזו הוא האיש על הקרקע, ולא משנה אם הוא יושב במרחק של כמה מאות ק"מ מהמטרה", מסביר אונגר. "כמות הסנסורים שהוא עובד מולם, המידע שהוא צריך לקלוט ולנתח – הוא לא פחות ואולי אף יותר משל האיש היושב בכלי הטיס המאויש. הפרופיל האישי של המטיס הוא באיכות החוצה את רף הקבלה לקורס טיס".
ואכן, מי שמאייש את תאי ההטסה של הכטמ"מים הם קצינים – ולא מעט קצינות – שנשרו בשלבים המתקדמים של קורס הטיס ונשלחו לקורס הפעלת כטמ"ם שנמשך יותר מחמישה חודשים. אלה מהם שמשובצים ביחידות הכטמ"מים של צבא היבשה עוברים גם קורס קציני יבשה.
כל משמרת, מציין אונגר, נמשכת ארבע שעות שבהן נדרשת עירנות שיא. "אתה יושב מהאוויר על דלת ומחכה לראות מי יצא ממנה. הסטת לרגע את הראש – פיספסת. המעבר ממצב של שגרה לפעילות שיא הוא עניין של דקות, לפעמים גם פחות". המפעיל הוא לא רק מטיס מיומן של כלי שעלולות להיות בו תקלות ושעלול להימצא תחת אש; הוא גם המפענח המיומן ביותר של החומר שנקלט בסנסורים של הכטמ"ם בזמן אמת. המפעילים עוברים קורסים מיוחדים בנושאים של מוסר לחימה, שכן איתור לא נכון של מטרה מגובה של כמה אלפי מטרים עלול לפגוע בחפים מפשע. "במהלך תורנות כזו", אומר אונגר, "אתה יכול לבצע משימה מעל עזה, וכעבור שעה לעבור למשימה שונה בתכלית, עם יעדים בעלי אופי שונה בתכלית, בכלי טיס אחר שנמצא באחת הגזרות בצפון".
הריכוז הנדרש הוא עצום. בצבא האמריקאי זיהו תופעה של תשישות קרב אצל מפעילים בגלל המאמץ הנפשי שנדרש מהם. אצלנו זה עוד לא קרה, אבל זה מלמד משהו על מהות התפקיד הזה.
היום יש בצה"ל יותר מפעילי כטמ"ם פעילים מאשר טייסים, והמספרים עוד יעלו. ובדומה לתרגילים משותפים של מטוסים מאוישים מכמה חילות אוויר, השנה תשתתף ישראל לראשונה בתרגיל בינלאומי של כטמ"מים.
ביום שלישי בצהריים, שעה קלה אחרי תום התרגיל, נראה בסיס טייסת ה"זיק" שומם למדי. הקרונות והחדרים ריקים, הכל נקי, אין שמץ של אבק שריפה, גם לא ריח של דלק מטוסים. כאילו לא הייתה שם, לפני שעה, מלחמה. לצד דם, יזע ודמעות, גם זה אחד הפנים של המלחמה המודרנית. אפשר לראות לאויב את הלבן בעיניים ממרחק של מאות ואולי גם אלפי קילומטרים.
