מצפה המון
האש שניצתה במכתש סביב הקמת קווי מתח גבוה שמחרבים את הנוף היא רק הפרומו לקרבות הבאים | אמפיתיאטרון מתוכנן להופעות, שעלול להבריח את תצפיתני הכוכבים מהנכס הבראשיתי והסיוט האקולוגי הגדול של הדרום: רכבת חשמלית לאילת | "יצאו עכשיו למחאה על 14 עמודי חשמל, כאן מדברים על 24 אלף!" מתריע גולדשטיין מרשות הטבע והגנים, "זה יהרוס את הנגב"
את העלייה לתצפית בהר גוונים אתה חייב לעשות בנחת. זה טיפוס קשוח, בשיפוע לא מתון בכלל, אבל הנוף אל המכתש והאוויר הטוב מקילים מאוד. הנה שן רמון והר טריז, קיר האמוניטים, משכן הנצח של חסרי החוליות הימיים שחיו כאן לפני 200 מיליון שנה, ולא רחוק ממנו גיא זוחלים הידוע גם כעמק הגבנונים. ככל שאתה הולך ועולה, מכתש רמון כולו נגלה לפניך והמראה מרהיב. גוני האדמה שמשתנים, דפנות המצוק, בקעת ארדון המישורית ובתווך נמצא הפצע הזה שדוקר בעין, עמודי החשמל החדשים שמנצנצים למרחקים.
זה קו הולכה במתח עליון, בהספק של 161 קילו־וולט, שיורד מאזור נאות חובב לערבה וממנה לאילת. כל עמוד בתוואי הזה מזדקר לגובה 30 מטרים ויש 14 כאלה, לאורך 2.5 קילומטרים, בתוך המכתש. כל זה לא היה שווה סיפור אילולא העמודים היו חלק מאחד מפרויקטי התשתיות המורכבים ביותר שנבנו כאן בשנים האחרונות. מתוך 10 ק"מ העוברים בלב המכתש, 7.5 ק"מ הוטמנו מתחת לאדמה, כדי למנוע מפגע נופי. כ־45 עמודי ענק נחסכו מאיתנו.
מדובר בעבודת חפירות עצומה שלוותה בפיקוח צמוד של אנשי רשות הטבע והגנים. באזורים שבהם הוטמן הקו נעשה שחזור של תכסית השטח וכמו בעבודה של קוסמטיקאית מקצוענית, נראה אתכם מנחשים היכן חפרו פה והטמינו את קווי החשמל. עיד קשחר, איש הרשות ותושב הפזורה הבדואית, שפניו חרושי קמטים מצריבת השמש וחבריו מכנים אותו "עיד יד הנפץ" בגלל שאיבד את יד ימין בתאונה, פיקח על העבודות בעצמו. "אני בן 58, נולדתי פה במדבר", אמר כשעמדנו על התוואי החפור של קו המתח, "האדמה הזו היא הנשמה שלי, חפרנו אותה בעדינות והחזרנו הכל למקום עוד יותר בעדינות".
אז השאלה שמנקרת לך בראש כשאתה עומד פה מתחת לאחד העמודים, מתבקשת: אם השקיעו כל כך בהטמנה, למה לא המשיכו עד הסוף? ה־2.5 ק"מ עליהם פסחו פוצעים את הנוף. העמודים החדשים הרי גבוהים ובוהקים יותר מהעמודים של הקו הישן. לפני כחודש פרצה מחאה של תושבי מצפה רמון שדורשים לטמון באדמה גם את כבלי החשמל האלה, כפי שנעשה ברוב התוואי העובר במכתש. הצטרפו אליה חובבי מדבר וטבע מכל הארץ. מישהו תלה כאן על אחד מעמודי החשמל שלט גדול עם סלוגן: "מחאת העמודים".
יש פה מאהל נחמד ובשבתות מגיעות שיירות של ג'יפאים ואופנוענים לתמוך. אבל כשאתה מגרד קצת את פני השטח צפות בעיות עתידיות: הרצון של יזמי תיירות להקים אמפיתיאטרון להופעות רוק בלב המכתש, שמצד אחד יאיר את שמי האזור וימשוך קהל להופעות, ומצד שני יבריח את תצפיתני הכוכבים הזקוקים לחושך מוחלט. והפצצה הגדולה, פרויקט הפרויקטים, המפלצת התשתיתית שמאיימת לקרום עור וגידים, קו הרכבת המחושמל לאילת, שיביא איתו 24 אלף עמודי חשמל וידרוס שכיות חמדה כמו נחל גוב ומעיינות צין. כך שמדובר בסוגיה גדולה ועקרונית יותר שעומדת בליבו של תכנון התשתיות במדינה הקטנה שלנו: מצד אחד הצורך בפיתוח וקדמה ומצד שני, מעט מדי טבע בראשיתי שעוד נותר כאן ואיך שומרים על המעט הזה. האם משתפים בתכנון ובהתלבטויות את אלו שגרים לידו ומתפרנסים ממנו, כמו תושבי מצפה במקרה הזה, או שמתעלמים מהם בשרירות לב ודורסים אותם ואת הטבע.
בזכות החלטה מס' 3497
החלטה הממשלה מספר 3497 שכותרתה "ארץ המכתשים" הכריזה על מכתש רמון, המכתש הגדול והמכתש הקטן, כעל נכסים לאומיים ובינלאומיים שצריך לשמר ולפתח בצורה מושכלת לטובת הדורות הבאים. מדובר בפרץ יוצא דופן של התחשבות ממסדית באוצרות הטבע הישראליים, שחלקם הגדול מנוצל לטובת גריפת רווחים כלכליים. ההחלטה שהתקבלה ב־1994 שינתה לגמרי את הפעילות והמיקוד במכתשים: מכרייה וחציבה, הושם דגש על פיתוח שמורות ופארקים לאומיים. מניצול משאבי הטבע, עברה ישראל להגנה עליהם.
איתי ענר, פעיל חברתי־סביבתי המתגורר במצפה רמון, אומר שכולם היו בטוחים שתכנון קו ההולכה החדש יביא בחשבון את השמירה על הנוף, ברוח החלטה 3497. "לפני 20 שנה, כשהתחילו לתכנן אותו, התושבים פה ביקשו מחברת החשמל ורשות הטבע והגנים שהקו לא יעבור בכלל במכתש, ואם חייבים ‑ אז שיטמנו אותו באדמה. חברת חשמל התנגדה בטענה שזה יעלה עשרות מיליונים. בסוף עוזי לנדאו, שהיה אז שר האנרגיה, הכריע והורה לחברת החשמל לטמון את הקו. הוא קבע תקדים שלפיו שמירה על הערך הנופי שווה את מחיר ההשקעה האדירה. ההחלטה התקבלה בתחילת 2009 והיינו בטוחים שניצחנו".
אתרי הכרייה והמחצבות שוקמו. מדובר בתהליך של למעלה משני עשורים, שבמסגרתו פותחו אתרי תיירות חדשים. למשל ציר צבעי מכתש רמון, פארק לאומי יפהפה שהוקם באזור ששימש לכרייה, אתרי המנסרה והחולות הצבעוניים ועוד. המכתש הוכרז כשמורת טבע אור כוכבים בינלאומית, מקום שבו השמיים זרועים כוכבים והסביבה הלילית הטבעית אינה מופרת.
עכשיו אנחנו במאהל המחאה שהקים נדב סילברט עם אשתו אפרת ושני ילדיהם למרגלות אחד מהעמודים החדשים. סילברט, מדריך טיולים ובעל חברה להדרכה בטבע, עצבני. "שנים אנחנו מספרים למודרכים שלנו ‑ כשרק בשנה האחרונה וזו שנת קורונה כן, היו לנו 20 אלף איש שבאו דרכנו למכתש ‑ על המאבק שניהלנו כדי שהקו יוטמן. היינו גאים בעצמנו, באמת, ולא רק בעצמנו, גם ברשויות, כי בכל זאת מדובר בפרויקט פורץ דרך. ואז יום אחד אנחנו מתעוררים ורואים את העמודים. בהתחלה הבחנו בהם שוכבים בשטח וחשבנו שהניחו אותם בתחנת ביניים, שרוצים להוריד אותם דרומה, רחוק מכאן. אחרי כמה שבועות פתאום ראינו אותם על הרגליים. וזה כל כך בוטה, כל כך אכזרי".
עכשיו יש בטח כאלה שמצקצקים ואומרים רגע, נכון, זה מכוער ובולט לעין, אבל כולה כמה עמודי חשמל, מזה לעשות כזה סיפור? אז הגיאולוג ירון פינצי, מנהל שלוחת מו"פ מדבר וים המלח במצפה רמון שרוצה להפוך את המכתש לגיאופארק, מסביר בשפה פשוטה מה הבעיה: "אם היו מערבים בתכנון את תושבי מצפה והאזור שמתפרנסים מהמכתש, הם היו מסבירים את הצרכים של המקום. בן אדם מגיע למדבר לחפש טבע נקי, רוגע, נוף גולמי חשוף, מרחבים פתוחים, מצוקים, את כל החבילה. הוא רוצה להתחבר לכדור הארץ. אם אתה שם לו בפנים עמודי חשמל, הוא ימשיך הלאה בנסיעה, לחפש את המקום המושלם בלעדיהם. אלה שגרים במצפה יודעים מה מחפשים האנשים שבאים לכאן".
"אשכרה גורשנו מהישיבות"
לתצפית בהר גוונים עלינו עם שחר ישכרוב, הממונה על תכנון תשתיות במחוז דרום של רשות הטבע והגנים. הוא נתן לנו סקירה מקיפה על הנוף ובסוף מיקד אותנו בנקודה לבנה בקטע הצפוני של המצוק. "בנקודה ההיא עובר קו צינור הנפט אילת־אשקלון. זה פצע נופי מטורף, הוא נוצר לפני למעלה מ־50 שנה ועדיין רואים אותו מהחלל, בצילומי לוויין. עבדו שם כלים הנדסיים ענקים, באגרים, D-9, טרקטורים, רתכות, מכל טוב הארץ. אז כשבאנו לתכנן את ההטמנה של קו החשמל ‑ הפצע הזה עמד לנו מול העיניים. איך אנחנו יורדים את המצוק בלי לפגוע בו בצורה כזו מכוערת. וחוץ מזה, הייתה בכלל מדיניות שבשטחים פתוחים לא מטמינים קווי הולכה של מתח עליון, ראשית בגלל שלא יודעים איך לעשות את זה ושנית, כי זה עולה עשרות מיליונים. אז נכנסנו למאבק מול חברת החשמל כדי לשנות אותה. אמרו לנו שזה יהיה כרוך בחפירות משמעותיות עם כלים כבדים, 15־20 מטר רוחב חפירה, הפחידו אותנו כדי שייצא לנו החשק. ואנחנו התעקשנו לייצר תקדים וזה מה שקרה. הוחלט להטמין את הקו בקטע של כשבעה ק"מ".
למה רק בשבעה ק"מ ולא את כל הקטע שעובר בלב המכתש?
"כי אמרנו, 'נטמין בשטחים הפגועים, במקומות ששימשו לכרייה ומחצבות'. לא רצינו לחפור במקומות לא פגועים, כי לא ידענו איך לשקם חפירה כזו. עמוד ששמת על הארץ, אם אתה לא אוהב אותו, אתה יכול תמיד לפרק. קו שחפרת באדמה ולא הצלחת לשקם את הקרקע, השארת פצע לעד".
התכנון נמשך כעשר שנים, העבודות החלו לפני כשנה וחצי. פקח התשתיות קשחר "יד הנפץ" הוצמד למנהלי העבודה. הוחלט לחפור תעלה בעומק 2.5 מטרים ורוחב של כשלושה מטרים. העפר שהוצא מהאדמה ייצר סוללות עליהן נעו כלי העבודה הכבדים. כך נוצר שטח פצוע ברוחב 15־20 מטרים. קשחר מספר שאת החלק העליון של הקרקע הוציאו בנפרד, בעדינות ושמו בצד. "המדבר זורם לי בדם", הוא אומר, "אני מסתכל על המקום, מצלם אותו בראש ומחזיר למה שהיה. ככה עשינו קטע־קטע".
"מדובר ברב־אמן", מתגאה ישכרוב, "הוא שיחזר את הטופוגרפיה ככה שלא תרגיש שעשו פה עבודות. הבן אדם צייר, פסל של הטבע. ותאמין לי כשראיתי בתחילת העבודות את שיירת הכלים שירדה למכתש, רציתי למות. שיירה ענקית, מטורפת. זה פיל בחנות חרסינה. אבל בשנה וחצי האלו למדנו איך להטמין ואיך לשקם את האזור הפגוע".
אבל עם כל הכבוד לעבודת ההטמנה, על סילברט וענר ושאר החברים זה לא עושה רושם. אותם מעניינים 14 העמודים שהוצבו על הקרקע. אחרי שסילברט ירד עם המשפחה ופצח במחאה, וענר כתב כמה פוסטים שגרפו אלפי לייקים ושיתופים, הודיעה רשות הטבע והגנים בתחילת החודש כי לאור הטכנולוגיה העדכנית והיכולות שנרכשו לשיקום "התקיים דיון ראשוני עם חברת החשמל על האפשרות להמשיך את מקטע ההטמנה ולפרק חלק גדול מהעמודים שהוצבו".
הפעילים במצפה אומרים שכל הסאגה הייתה נמנעת, אם היו משתפים אותם בתהליכי התכנון. שאול גולדשטיין, מנכ"ל רשות הטבע והגנים, טוען שהתכנון היה שקוף ושום דבר לא הוסתר. "תוכנית קו החשמל פורסמה להתנגדות הציבור", הוא אומר, "ואף אחד לא התנגד, כולל ראשי הרשויות של מצפה והר הנגב. מה הפעילים מצפים, שיתקשרו ויבקשו את רשותם על כל צעד ושעל? יש ועדות רגולטוריות שאליהן היו צריכים לפנות".
בתגובה שולף ענר מכתב ששלח במארס 2004 למי שהיה אז מנהל מחוז דרום ברשות הטבע והגנים, רביב שפירא, שכותרתו: "מאבק למען הטמנת קווי מתח גבוה במכתש רמון". "אף אחד לא יכול להגיד שלא רצינו להיות מעורבים. זה מתועד בעשרות מכתבים ופניות. הגענו לישיבות של ועדות התכנון והוציאו אותנו החוצה, אשכרה גירשו".
60 מיליון שקל להטמנה
עכשיו שוברים את הראש איך לפתור את משבר העמודים. ברשות הטבע והגנים אמנם הזדרזו לתמוך במאבק, אבל עכשיו חברת חשמל טוענת כי עלות ההטמנה במקטע ה־2.5 קילומטרים היא 60 מיליון שקל. עד שיגיע הכסף ותהיה תוכנית מסודרת שתאושר בוועדות ותקבל היתרים ‑ החשמל כבר יתחיל לזרום בקווי המתח הגבוה. "בהתאם לתוכנית הפיתוח של משרד האנרגיה, חברת החשמל תחשמל את הקו הקיים במועד כדי לא לפגוע ביזמי האנרגיות המתחדשות ובשדרוג איכות אספקת החשמל לתושבי הנגב", לשון תגובת חברת החשמל.
סילברט ממאהל המחאה אומר שהמכתש מתנהל כמו שכונה. "יד ימין לא יודעת מה עושה יד שמאל. אני שומע שרוצים להקים פה את האמפי להופעות רוק. המכתש הוא שמורת שמי לילה מוכרת על ידי ה־International Dark-Sky Association. זה חתיכת כבוד. המועצה המקומית מצפה החליפה על חשבונה את כל תאורת הרחובות בעיירה כדי למנוע זיהום אור. יש פה את מספר הטלסקופים המקצועיים בעלי הקוטר הרחב הכי גדול בארץ. למעלה מ־30 משפחות מתפרנסות מתחום האסטרונומיה. 60 אחוז מהמחזור של החברה שלי עד הקורונה הגיע מתיירי חוץ שבאו למכתש לצפות בכוכבים. השוק הזה יחזור לגדול אחרי שתיגמר הקורונה. האמפי להופעות יפגע בפעילות האסטרונומית, אתה קולט באיזה זיהום אור מדובר? שיעשו אמפי, אבל לא למטה במכתש".
סמי אלקרנאווי, בעלים של בית מלון ומסעדה במצפה רמון ואחד מהיזמים שמקדמים את הקמת האמפי, אומר שבנייתו תהווה עוגן של תיירות מדברית. "עושים את זה בים המלח, במצדה, וזה מביא פרנסה לאלפי אנשים", הוא אומר. "כרגע אנחנו עובדים על שינוי התב"ע במקום שבו מתוכננת הבנייה, ממש בלב המכתש. אני מבטיח לכולם, לא נפריע לא ליעלים ולא לנחשים. כולם ייהנו. זה יביא פרנסה לג'יפאים, לבעלי הצימרים, לבתי המלון. וזה לא יפריע גם לתצפית כוכבים כי האמפי מתוכנן בתוך בור ששימש מחצבה. זה בור־בור, 50־60 מטר עומק, אף אחד לא יראה מה קורה בפנים. הבאנו רמקולים ועשינו טסטים, מי שעמד מחוץ לבור ‑ לא שמע כלום".
ברשות הטבע אומרים שיתנגדו להקמת האמפי. הפעיל החברתי־סביבתי ענר אומר שזו דוגמה טובה לכך שצריך להקים מינהלת למכתש, "כמו זו שמנהלת את הכנרת. מינהלת תאזן בין כל בעלי האינטרסים במשאב הטבע הזה. בין הציבור הרחב לבין התיירנים, בין רשות הטבע והגנים לג'יפאים. זה משאב לאומי עם נכסים גיאולוגיים ייחודים ברמה העולמית שצריך להגן עליהם. צריך לנהל אותו בצורה חכמה ומושכלת, כדי שכולם ייהנו ממנו".
"אנחנו רוצים להיות שותפים בניהול המקום ובקבלת ההחלטות", אומר סילברט, "שישמעו מה יש לנו להגיד על האמפי. מה יש לנו להגיד על הגן הלאומי שהוקם בציר המחצבות. אם היו פונים אלינו לפני שבנו אותו, היינו אומרים: תעשו שם הרבה יותר מקומות חניה. המקום הזה הופך לפקק ענק כשבאים מטיילים בשבתות וחגים. ואם היינו מעורבים בתהליכים, כל הסיפור הזה של העמודים היה נחסך".
הוא העמיד תה על גזייה. באנו בשעת צהריים מוקדמת ועדיין היה חם. אבל בלילה יש פה קור כלבים, כשהטמפרטורה צונחת לאזור החמש מעלות. שאלנו כמה זמן הוא והמשפחה יישארו פה. "כמה שיידרש", ענה. "בשבוע שעבר הגיעו לפה אנשי חברת החשמל שרצו לחשמל את העמודים. הם ממשיכים בעבודה. כל הדיבורים על זה שיבחנו את הטמנת העמודים הם מריחה, הרי הם עצמם אומרים שממשיכים כרגיל. נשב כאן עד שהוועדה לתשתיות לאומיות תתכנס ותורה להטמין את הכבלים".
זה יכול לקחת שנים.
"שטויות. אפשר לעשות את זה בשלושה חודשים. יש תקדימים".
גולדשטיין, מנכ"ל הרשות, אומר שהרעש של אנשי המחאה נותן לו רוח גבית מול חברת החשמל ומשרד התשתיות. "הלחץ הציבורי חשוב ואני מפרגן למוחים. אני עסוק כרגע במציאת תקציב להטמנת קטע המחלוקת. השקענו מאמצים אדירים כדי לשכנע לבצע את ההטמנה מלכתחילה, כך שאנחנו מגויסים לעניין באופן מלא. ואם אנחנו כבר מדברים והפעילים במצפה אומרים שהם לא שותפו מספיק, אז אני רוצה לנצל את ההזדמנות כדי להפנות את תשומת ליבם לקו הרכבת המחושמל לאילת. הם יצאו למחאה על 14 עמודים שאני לא מזלזל בהם בכלל, אבל בקו הרכבת הזה מדברים על 24 אלף עמודי חשמל! רק בתכנון שלו השקיעו 100 מיליון שקל. הוא עבר בוועדות מחוזיות למרות ההתנגדות העזה שלנו. אני מדבר על אירוע בסדר גודל אחר לגמרי מקו החשמל במכתש. לאורך כל תוואי המסילה יוקמו גדרות, פלוס סוללות עפר עצומות וגשרים בלב ליבו של הטבע. זה הולך להחריב את הנגב. אני אומר לכל המוחים, אפשר למנוע את הנזק הנופי והאקולוגי. תמחו על הדבר הזה ותתחילו עכשיו".
לפנייה לכתב/ת 
