לידיה חשבה שהיא כבר ספגה הכל מהגרוש שלה, דוד בוקובזה, בן 52, שנאשם בניסיון לרצח שלה. אבל שום דבר לא הכין אותה לרגע האבסורדי מכל, כשבוקובזה החליט שהוא מייצג את עצמו במשפט שהתנהל נגדו. התוצאה הייתה עגומה: לידיה הועלתה על דוכן העדים — ובעלה לשעבר חקר אותה. שנתיים לאחר שעל פי כתב האישום הצמיד אקדח לראשה, ירה לעברה שאלה אחר שאלה בבית המשפט, משתמש בפרקטיקה קלאסית של האשמת הקורבן.

"כשהוא התחיל לשאול אותי שאלות הרגשתי שוב שחזרתי לחיי הנישואים שלי איתו, כשכל ערב היו חקירות", היא מספרת עכשיו ל"ידיעות אחרונות" על המצב הבלתי אפשרי. "בכל ערב הייתי נאלצת לענות על אותן שאלות שחזרו על עצמן. הרגשתי שחזרתי אחורה".

היום החליטה לידיה, בת 40, להיחשף לראשונה, לקראת הכרעת הדין בתיק. היא סוחבת את הסיפור העגום הזה על גבה כבר שנים. בשנת 2014 חטף דוד בוקובזה את הבנות שלהם לתאילנד, לאחר שלידיה החליטה לפתוח בהליכי גירושים. הוא הורשע ונידון ל־17 חודשי מאסר בהסדר טיעון. אבל כאן לא הסתיימה הפרשה. כשהשתחרר, על פי כתב האישום, יצא בוקובזה למסע נקמה. הוא ניסה לרצוח את גרושתו ולהצית את דירתה, וכמו כן נאשם ברצח חברו, אבי אלתר ז"ל.

על פי כתב האישום, באפריל 2017 יצא בוקובזה למסע נקמה נגד גרושתו ונגד כל מי שסבר שפגעו בו. הוא הצטייד בחומצה, אלה, קשת וחיצים. תחילה רצח את אלתר, לאחר שפגע בו בחץ וקשת, הכה אותו באלה ושפך על גופו חומצה. כל חטאו היה ניסיונותיו לעזור לו. לאחר מכן הגיע לביתה של לידיה, מצויד באזיקים, אזיקונים, חבל, נייר דבק, חומר דליק ובאקדח של אלתר המנוח. הוא הצמיד את האקדח למצחה והורה לה להיות בשקט.

מואשם בניסיון לרצח גרושתו וחברו. דוד בוקובזה

המחזה המחריד הזה התרחש, על פי כתב האישום, מול עיניהן של בנותיו שצעקו לו: "אבא, אל תהרוג אותה". לידיה נאבקה בו בעודו חונק אותה ומטיח את ראשה ראשה בקיר, ובכך הצליחה להמלט לא לפני שהוא הספיק לשפוך עליה נוזל דליק במטרה לשרוף אותה. בוקובזה הצית אש בדירה, כשהבנות עדיין בפנים, אך למרבה המזל גם הן הצליחו להימלט. מאוחר יותר באותו היום נסע לחניון בית המשפט העליון בירושלים והצית את הרכב כשהוא בתוכו. הוא נפצע קשה אך שרד.

אינטליגנטי ומניפולטיבי

העדות המטלטלת של שירה איסקוב בבית המשפט העלתה לדיון את המחיר שמשלמות נפגעות תקיפה בבית המשפט. החשיפה, ההתעמתות עם הזיכרונות הקשים, העמידה מול הפוגע — כל אלה מכבידים על הקורבנות בזמן ההליך המשפטי הקשה. אבל מה קורה שאת החקירה הנגדית בקורבן מבצע לא אחר מאשר האדם שמואשם בפגיעה? אף אחד לא יכול להעלות על הדעת מצב שבו אביעד משה יחקור את שירה איסקוב. במקרה של לידיה זה בדיוק מה שקרה.

לאחר שהחל המשפט נגדו, זכה בוקובזה לקבל את מבוקשו: לחקור את האישה שאותה ניסה לרצוח — על לפי כתב האישום שהגישה נגדו הפרקליטות לבית המשפט המחוזי בבאר־שבע. בוקובזה תקף אישית את השופטים בתיק, החליף שבעה סנגורים מטעם הסנגוריה הציבורית וביקש לתבוע אותם, ולבסוף ביקש לייצג את עצמו — ולהתעלל עוד קצת באישה שניסה לרצוח.

דלת הדירה השרופה

"לא רציתי לראות אותו", אומרת לידיה, שמצאה עצמה עונה לשאלות שלו על דוכן העדים, שעה שביקש לשכנע את בית המשפט שהיא לא באמת חששה לחייה. "אולי באמת ידעת שאני לא אפגע בך?" הטיח בה. לידיה לא האמינה שהיא מוצאת את עצמה נאלצת להסביר מה שעבורה היה ברור מאליו. "כן, פחדתי, כי אקדח היה מוצמד למצח שלי ועשיתי הכל. מה שאמרת לעשות אז עשיתי", השיבה.

וכך נמשכה החקירה הנגדית תוך כדי שהוא משתבלל בעמדתו שהוא הקורבן האמיתי. "הייתי חסר יכולת גם לגבי הרצח וגם לגבי המעשים האחרים. אני ארבע שנים עובר שואה, עובר מוות יום־יומי ואני רוצה לסיים את הכל", טען.

בחודש מארס 2019 התייצבה לידיה בבית המשפט המחוזי בבאר־שבע. "הוא ממש מנהל את התיק על דעת עצמו", סיפרה ל"ידיעות אחרונות". "זה בן אדם מאוד רציונלי אבל מניפולטיבי, שיודע איך להתנהל עם אנשים. כל דיון זה ממש משחק בתיאטרון".

חקירה נגדית היא סיטואציה קשה עבור כל קורבן עבירה. אלא שכאשר הנאשם הוא זה שחוקר את הקורבן, הסיטואציה הופכת לקשה שבעתיים ואפילו אבסורדית. לכל נאשם הזכות לייצג את עצמו, וכפועל יוצא גם לחקור את העדים. "הרגשתי שזה לא בסדר שהוא חוקר אותי", אומרת לידיה. "ביקשתי שהוא לא יפנה אליי. שהשופטת תפנה אליי. אבל בסופו של דבר הוא ניהל איתי שיחה ולא השופטת".

עדות מטלטלת. שירה איסקוב בבית המשפט | צילום: חיים הורנשטיין

איך הרגשת באותו הרגע?

"זה היה הזוי. בסופו של דבר התחשק לו לדבר איתי והוא השיג את שלו. היו שם שאלות מיותרות והשופטת לא עצרה אותו. בכל דיון הוא עושה הצגות. הוא יודע לבכות בזמן הנכון. האמת היא שממש לא רציתי להגיע להעיד אבל אמרו לי שזה חשוב. שמו עליי פרגוד שלא יראו את הפנים שלי מאיפה שישבתי. למה בכלל הייתי צריכה לעבור את זה? הרגשתי נורא. במשך כל החקירה הוא האשים אותי בכל החיים שלו. לא הייתי צריכה להיתקע עם זה שוב. באמצע החקירה הוא רמז שאני שפכתי על עצמי את הדלק. חקירה על ידי מואשם ברצח בבית משפט זה ממש הזוי".

הזדמנויות לפגוע

על המצב האבסורדי ניתן ללמוד מפרוטוקול החקירה:

בוקובזה: "לידיה, מה שלום הבנות?"

לידיה: "הבנות בסדר".

בוקובזה: "כשהגעתי לדירה לידיה, את זוכרת שאמרתי ל־א' (בתם של השניים, א"ק) שאני לא מתכוון לפגוע בך?"

לידיה: "יכול להיות, אני לא זוכרת. יכול להיות שאחרי ש־א' צעקה 'אבא, אל תהרוג את אמא', אז יכול להיות ככה, ניסיתי להרגיע אותה".

בוקובזה: "אז אמרתי לה 'מאמי, אל תדאגי. אני לא אפגע באמא'. את זוכרת את זה?"

לידיה: "יכול להיות".

בוקובזה: "האם היו לי הזדמנויות בעבר לפגוע בך? ידעתי איפה את גרה, ידעתי הכל. תמיד זה היה. היו לי הזדמנויות אם רציתי כמובן".

לידיה: "כן".

בוקובזה: "ברגע שהיה נשק מול הראש שלך, ניסית להשתמש בטלפון. סילקתי אותו ממך. קמת אחר כך והלכת לכיוון הדלת מרצונך. האם בזמן הזה שבין החדר שינה עד לדלת הכניסה ניסיתי לעצור אותך? ניסיתי לפגוע בך?"

לידיה: "אני זוכרת. אתה אמרת 'תהיי בשקט, בואי אחריי'. אני הלכתי אחריך עד לדלת".

והחקירה המוזרה של הנאשם את הקורבן שלו רק המשיכה, כשבוקובזה מנסה להוביל את לידיה להודות כי לא חשה כל איום מפניו, גם כאשר הצמיד לפניה אקדח.

בוקובזה: "היה אקדח לפנייך, בכל זאת השתמשת בטלפון, בכל זאת התקדמת מרצונך לבד. איך לא פחדת? אולי באמת ידעת שאני לא אפגע בך בגלל שהבטחתי את זה ל־א'?"

לידיה: "דבר ראשון, לא השתמשתי בטלפון. ניסיתי להשתמש בו אבל ישר לקחת אותו מהידיים שלי. דבר שני, כן פחדתי כי אקדח היה מוצמד למצח שלי ועשיתי הכל, מה שאמרת לעשות אז עשיתי. אמרת 'בואי אחריי', הלכתי אחריך".

לאחר מכן התלונן בוקובזה שבעבר לקחה את הבנות למקלט כדי להגן עליהן, והוא לא קיבל מידע עליהן. "חמש שנים (הנאשם בוכה ומגישים לו כוס מים) שאין לי שום מידע עליהן. כמה שנים שאין לי שום מידע עליהן. מה שלומן? למה לא לתת לי מילה?"

כאשר דיבר על בנותיו פרץ בבכי והשופטים ניסו לגלות כלפיו אמפתיה. "אולי רק נציין שהנאשם בכה לאורך הדקות האחרונות", הציע סנגורו של בוקובזה. אלה היו הרגעים היחידים שבוקובזה גילה צער ורגשות. אלא שהוא לא גילה צער כלפי הנזק שהוא גרם לבנות שלו, אלא לעובדה שאין לו גישה אליהן והוא לא חלק מחייהן.

לידיה לבסוף התרצתה ואמרה: "הבנות טוב מאוד".

במהלך העדות ביקש הנאשם לגרור את לידיה אחורה, לאירוע שבו חטף את הבנות שלהן לתאילנד, ולאחר מכן החל לדבר על כסף ומזונות. "אני מתקשה להבין את הרלוונטיות של נושא המזונות", ציינה השופטת יעל רז־לוי, ראש הרכב השופטים. לאחר מכן הוא שאל אותה לגבי קשר אינטימי שכביכול ניהלה. "אני רוצה להראות שהיא ניסתה לאורך כל הדרך להוציא אותי מהכלים", הסביר בוקובזה. "היא ניסתה בכל הדרכים להוציא אותי מהכלים והצליחה בזה בסופו של דבר. זה נכון שמהיום שהכרנו עשית הכל כדי למוטט אותי נפשית? ניסית את זה בכל מיני הזדמנויות".

לידיה: "לא. זה לא נכון. אחרי החטיפה התברר לי כמה שאתה בן אדם לא נעים והבנתי שלמרות שאתה אוהב את הבנות, יותר טוב להיות בלעדיך בגלל שאתה בן אדם מאוד מסוכן".

"זה מזעזע", קובעת פרופ' דנה פוגץ' מהקריה האקדמית אונו, מומחית לזכויות נפגעי עבירה. "איך הסנגוריה הציבורית איפשרה לדבר כזה לקרות? מותר לאדם לייצג את עצמו. אבל גם כשסנגור חוקר חקירה נגדית, זה ידוע כחלק הקשה ביותר במשפט עבור הנפגעת. אז בוודאי אם הפוגע מתעקש לחקור בעצמו. ובוודאי בתיק כזה, כשהפוגע הוא בעלה לשעבר שניסה לרצוח אותה. זו טראומה על טראומה על טראומה".

ואילו לידיה מנסה להשתחרר מהטראומה ולהמשיך בחייה. "שמתי את כל המקרה הזה מאחוריי", היא מספרת. "עברתי לעיר אחרת. מצאתי שם עבודה. הבנות הסתדרו ומצאו חברים חדשים. הרגשתי שהייתי בת מזל שהצלחתי להינצל. ברחתי ממש ברגע האחרון. קראתי על הסיפורים של נשים אחרות, וזה היה עניין של שניות. זה היה יכול להיגמר אחרת. הכי חשוב לי שהוא יהיה סגור מאחורי סורג ובריח, ושלא אהיה בסכנה. זה אדם שאף פעם לא מוותר. אפילו לא מבית הכלא". •