מבחן השמחה

העיניים הנוצצות של הילדים והילדות המחופשים שראיתי אתמול ברחובות עירי בדרך לגנים ולבתי הספר הזכירו לי שפורים השנה אמנם שונה, אבל העיקר יהיה בו. ראיתי אותם על המדרכות, בחצרות בתי הספר וב"חדרים" שומרים מרחק. הקטנים מלווים בהורים. השמחה מרחפת כעננה מעל ראשיהם. תחפושות רבות בלטו בצבעוניותן, האם נדמה לי שיותר מכל שנה? במקביל ראיתי הרבה לבן, משמלות כלות צחות כשלג ומנופחות, אולי בגלל המכה הקשה שספגו השנה החתונות, ועד הלבן של תחפושות הרופאים והרופאות שכיכבו, ברוח הזמן. המדרכות צעקו שמחה. כמה ראוי ללמוד מהילדים, שדי להם במשהו קטן כדי למצוא סיבה למסיבה. הילדים יכולים ללמד אותנו לשמוח בפורים הזה, על נסיבותיו השונות כל כך.

האם נעמוד במבחן הפורים הזה? האם נשמש דוגמה לילדינו ששמחה אמיתית אינה תלויית תנאים? העוצר הלא ברור, אימת המגפה שלא נעצרה, והשנאה שליוותה אותנו יותר מדי בשנה האחרונה יקראו לנו לפסק זמן פורימי של "ונהפוך הוא". של זמן להתמקד בעיקר, ברעיונות ובמסרים המקוריים של החג האמיתי.

את המגילה אשמע לצערי בפעם הראשונה בחיי בליל פורים בבית, אולי זה יסייע לי להתמקד יותר במסרים העולים מתוכה, שרלבנטיים להיום כמו ביום שנכתבה. כל שנה אני מגלה בה היבט חדש. השנה יהדהד הדיאלוג הניגודי שבין אסתר והמן בהגדרת עם ישראל. כשדודה מרדכי משכנע אותה להתגייס להצלת עמה היא מבקשת "לך כנוס את כל היהודים". הביחד הינו אחד ממרכיבי הכוח העוצמתיים ביותר שלנו שעמדו לנו בכל הדורות. ממול ישנה הגדרת המן שאיבחן מוקד חולשה של העם היהודי: "ישנו עם אחד מפוזר ומפורד בין העמים". כמה חזק חווינו השנה את רעל הפירוד? האם נצליח לחזור לנוסחה המנצחת של אסתר?

הקבוצות העליזות של בחורי ישיבה מחופשים, שמעניקים צביון של שמחה לביתנו לאורך כל יממת פורים, לא ייכנסו השנה. הם לא יהיו במודע. הם לא יגיעו בגלל הוראות קפדניות של רובם המכריע של ראשי הישיבות. משלוחי מנות יונחו בפתח. אני מניחה שיפחתו. וגם יהיו בהרכבים ענייניים יותר עם פחות משחקי רושם. אנחנו נדאג ששלנו יגיעו ליעדיהם כמו בכל שנה. הסעודה צפויה להיות קסומה, שמחה נינוחה ומיוחדת, בשל החיבור לשבת. פותחים במנה הראשונה בשישי אחר הצהריים וממשיכים בשבת אחרי הדלקת נרות ותפילת קבלת שבת. השמחה ממשיכה גם אחרי שהחמה מסתלקת מעל ראשי האילנות, ושקט יורד על עירי.

יחד עם זאת, בפורים של השנה יהיה לי גם עצוב מכל שנה אחרת שאני זוכרת בחג המופלא הזה. עצוב על כל מי שאינם איתנו. קרוב ל־6,000 איש ואישה חללי המגפה, כולל תינוקות שלא נולדו ולעולם לא יתחפשו, רבבות בני משפחותיהם והחולים שעדיין מתמודדים איתה. עם גדול ורב של מי שהיו מוכנים לעבור סגר למשך כל ימי הפורים ובלבד שיחזרו לאיתנם ולחייהם. עצוב לי על הרבים שלא יכולים לחגוג בארץ, הישראלים שנתקעו, העולים החדשים שנבצר מהם להגשים את חלום ההגעה לישראל. בפעם הראשונה מאז הקמת מדינת ישראל.

ולמרות העצב המרחף בחלל האוויר, אנסה ללמוד מהטוטליות של הילדים. אנסה לשאוב מהם את יכולת המיקוד. אביט בעיניים הנוצצות והעליזות של הילדים המחופשים, כדי לחבור אליהם ולשקוע איתם 24 שעות רק בשמחת היום. פורים שמח.