הקונטרה של לפיד לסער ולבנט לא איחרה לבוא: פגישה ממושכת שלו ושל ליברמן אתמול בערב במשרדיו של יו"ר ישראל ביתנו במודיעין. המסר של פגישה הוא בעצם קיומה, והוא מופנה לשניים שביום רביעי הודיעו שלא יישבו בממשלה תחת לפיד.

התשובה של לפיד וליברמן הגיעה יממה לאחר מכן, והיא אומרת: אתם לא משחקים לבד על המגרש. זה שלפיד עובד בשקט לא אומר שהוא לא עובד, וזה שליברמן הוא שותף טוב לתפיסה של לפיד, זה גם ידוע. והתפיסה אומרת, שהחולשה הכי גדולה של נתניהו היא הרכב הממשלה שהוא מציג: ליצמן, דרעי, בן גביר וסמוטריץ', בלי אף נציג לאנשים שעובדים ומשלמים מסים.

סער ובנט מכחישים שהם תיאמו ביניהם את ההודעה. נו מילא. אבל זה לא באמת משנה את העובדה שקרה פה דבר דרמטי, שהתחיל שלשום בראיון של בנט ברשת ב', כשאמר שאין לו בעיה שלפיד ישתתף בממשלה – אבל ימינה לא תשב בממשלה בראשות השמאל.

בנט טוען שזו לא הייתה פליטת פה, שהוא הגיע מוכן. אבל חייבים לומר שזה הפתיע. במשך חודשים הוא מגן על סירובו לפסול את נתניהו בטענה שהוא נגד כל סוג של פסילה, ופתאום הוא פוסל את לפיד, האיש שאחראי במידה רבה להכנסתו לממשלה ב־2013, ואיתו בנה את "ברית האחים". וכל זה אחרי שבשנה האחרונה היה עמוק בתוך קמפיין, מוצלח יש לומר, שכל מה שלא פרנסה לא מעניין. כל שאלה פוליטית הוא הדף, ואפילו את עניין הסיפוח הצליח לשים בצד. אז מה קרה פתאום שהיעד שלו למתקפה הפך להיות לפיד.

אלא שמבחינתו של בנט, היעד הוא לא לפיד. אלו צעדי בלימה לקמפיין של נתניהו שלפיו בנט ו"גדעון" מתכוונים להקים ממשלה תחת לפיד. המערכה היא בתוך המחנה הלאומי. או במילים אחרות: זהו דרבי על ראשות המחנה הלאומי ועל ראשות הממשלה. במקום שביבי ישתה אותנו, אומרים בסביבתו של בנט, אנחנו נשתה אותו.

אבל התמונה ברורה לגמרי. בגלל הלחץ של נתניהו עליו, יצר בנט מציאות שלפיה לפיד לא יוכל להקים ממשלה. כשהוא אומר שלא יישב תחת לפיד וסער אומר שלפיד לא יכול להקים ממשלה – יש רק שתי אופציות: או שנתניהו יקים את הממשלה, או שהממשלה תבוא מהימין ולפיד יצטרך להחליט אם הוא גורר את המדינה לבחירות חמישיות, או שהוא משתף פעולה עם סער ובנט והופך להיות מרכיב בממשלה הזאת, אבל בלי שתהיה לו את האופציה לעמוד בראשה.

זה הגיע לאחר שבנט ניתח את הסקרים והבין שהרבה ממצביעי ליכוד וימין אמנם לא רוצים את נתניהו, אבל גם חוששים שהשלטון יעבור לשמאל. ההתבטאויות של לפיד על כך שאין לו בעיה לשבת עם הרשימה המשותפת היו מבחינתו טריגר לצאת עם האמירה שלא יישב תחת לפיד. בנט כנראה השתכנע שמה שמתחייב כאן זו הקמת ממשלה שעמוד השדרה שלה זה המחנה הלאומי, ובראשה יעמדו הוא וסער, כשכל השאר יצטרכו לבלוע צפרדעים.

לפיד הוא לא אחד מהם. או כפי שאמר לי השבוע גורם בכיר במחנה הזה, לפיד הוא שותף בכיר, שחקן מרכזי ומשמעותי בממשלה הזאת.

סער החליט (או הסכים) לתת לבנט גיבוי ועשה את זה כבר באותו ערב. כשנשאל בחדשות 13 אם יישב תחת לפיד, הוא ענה: "זה כמו שתשאלי אותי אם אשב תחת פיטר פן".

אבל לא רק בנט בלחץ. גם נתניהו. הסקרים מדשדשים, וכפי שזה נראה פחות מחודש לבחירות – אין לנתניהו 61 מנדטים להקים ממשלת ימין. זו הסיבה שהוא שינה טקטיקה: בשלב הראשון היה מושקע כולו בקמפיין החיסונים. כשסיפור הקורונה השתבש ולא נראה שעד לבחירות יגיע להישגים שרצה – הוא עבר לקמפיין ראש בראש מול לפיד. הוא קיווה שכשמצביעי ימין יחושו איום מצד השמאל הם יחזרו לימין. כשגם זה לא הקפיץ אותו בסקרים – הוא שיחרר את אחיזתו מלפיד והתחיל לתקוף חזיתית את סער ובנט. בסרטוני הבחירות שהליכוד מפרסם, הוא משתמש בלפיד רק כהסבר למה לא להצביע להם.

גם בהופעה שלו בפני סיעת הליכוד השבוע הוא המשיך באותה טקטיקה, ואמר שיקים ממשלת ימין יציבה בלי "כל התחלואה הזאת". בשביל מי שחשב שאולי לא שמע טוב, חזר נתניהו ואמר: "העם רוצה ממשלה בלי התחלואה הזו". אז הנה לכם עוד דוגמה לעומק התהומות שלתוכן מוכן נתניהו לרדת רק כדי להציל את עצמו.

"בנט וסער תרמו לי בחינם יומיים שבהם כולם מדברים רק על 'ממשלת לפיד כן או לא'", אמר שלשום יו"ר יש עתיד. מצידי, שימשיכו ככה עד לבחירות. אלא שאמש הסתבר שהוא לא מחכה להם. הוא דואג לזה בעצמו.