רולטה רוסית

העובדות ידועות. יש גננות, מורות ומורים שלא מתחסנים. לפעמים יש להם סיבות עלומות. לפעמים מדובר בסרבנים. זכותם. העניין הוא שאחדים מהם, ללא ידיעתם, הם מאומתי קורונה. כבר עכשיו, שבוע מאז חזרו הלימודים לסדרם, במתכונת חלקית, כבר יש כיתות שנשלחו לבידוד. לפעמים מדובר בבתי ספר שלמים. בודדים, רק בודדים, מתוך התלמידות והתלמידים שנדבקו – יפתחו מחלות קשות, שלא ברור אם ומתי יעזבו את גופם.

במילים אחרות, הזכויות של אותם מנועי או סרבני חיסון להגיע למוסדות חינוך הופכות את המצב הנוכחי לרולטה רוסית. הרי אנחנו יודעים בוודאות שהנזק לא יהיה רק בידוד המוני, אלא גם נזק בריאותי כבד וחלילה, גם מחיר דמים. בצד השני יש ילדות וילדים שהם קהל שבוי. הם לא יכולים להתחסן, אבל הם נאלצים להיחשף. עם כל הכבוד לכל ההוראות על חבישת מסכה ועל שמירת מרחק – אין כוח בעולם שיכול לכפות מצבים שבהם ההדבקה היא אפס. דיברתי בימים האחרונים עם מנהלות, עם הורים ועם תלמידות ותלמידים. אנחנו מנסים, אנחנו מקפידים, אנחנו משתדלים. אין ספק שזה מה שהם עושים. אבל זה לא עוזר. כאשר מורה נאלץ להוריד את המסכה בזמן שהוא מדבר – הווירוסים מטיילים באוויר. הם מדביקים. ההמשך ידוע. המונים נכנסים לסגר. רק בודדים יתגלו חיוביים. ובודדים יותר, כאמור, יחטפו את המחלה הקשה עם כל תופעות הלוואי שלה.

אז מה קורה לכם, מקבלי החלטות? אתם לא מבינים שאם מותר למנוע מבלתי מחוסן כניסה להצגה, אז חובה למנוע כניסה לכיתה? וכי לא ברור לכם שהזכות לבריאות של ילדות וילדים, וכמובן הזכות לחיים, נמצאות עשר דרגות מעל חופש העיסוק או הזכות לפרטיות? יש איסור על הליכה בעירום במקום ציבורי, אף שאין חשש לפגיעה בבריאות ובוודאי לא בחיים. אבל דווקא על הפצת הווירוס המסוכן, גם אם בשוגג, אין שום איסור?

אז מספיק עם התירוצים. ההורים ששולחים את ילדיהם למוסדות חינוך זקוקים למקבלי החלטות קצת יותר נחושים. גם לא ברור מדוע ועדי הורים בכלל, וועד ההורים המרכזי, לא משמיעים קול ברור ונחוש יותר: לא נשלח את ילדינו להיות במגע עם בלתי מחוסנים. יתכבדו נא צוותי ההוראה שמסרבים להתחסן ויישבו בביתם. משום שאת האבסורד הזה, של רולטה רוסית, חייבים להפסיק.