5 דברים שכדאי לדעת על ההכרעה של בג"ץ בנושא הגיור

לאחר כ־15 שנה של דיונים, בג"ץ קבע אתמול כי על המדינה להכיר ביהודים שעברו בישראל גיור רפורמי או קונסרבטיבי לפי חוק השבות. זאת בעקבות עתירות של 12 מתגיירים שמשרד הפנים דחה את בקשותיהם לקבל אזרחות. השופטים, בראשות הנשיאה אסתר חיות, ציינו כי ההחלטה התקבלה לאחר שהכנסת נמנעה מלהכריע בנושא.

1. למי רלוונטית פסיקת בג"ץ?

למעט מאד אנשים. עד כה מדינת ישראל הכירה בגיורים רפורמיים וקונסרבטיביים שהתקיימו בחו"ל, או בגיורים שהחלו בארץ והושלמו בחו"ל ("גיורי קפיצה"). כלומר השינוי הוא מינורי ומעתה גם גיורים שיתקיימו בארץ בלבד יוכרו אזרחית ויאפשרו לאותם מתגיירים להיות אזרחים מתוקף חוק השבות. אין להחלטה שום השפעה על המעמד ההלכתי או על הדין האישי. כלומר, מתגיירים אלה ממילא לא יוכלו להינשא בישראל כיוון שהרבנות לא מכירה בהם ואין בישראל נישואים אזרחיים. השאלה החשובה יותר היא למי הפסיקה לא רלוונטית? הפסיקה לא רלוונטית בשום צורה למאות אלפי אנשים ונשים, רובם המוחלט יוצאי ברית־המועצות, שעלו למדינה מתוקף חוק השבות אבל יהדותם איננה מוכרת על ידי הרבנות. רובם ילידי הארץ, זהותם ותרבותם יהודית לחלוטין, אך מעמדם האישי מוטל בספק בגלל מערך גיור מסורבל, מחמיר ומשפיל. לאותם אזרחים אין שום פתרון, והמאבק הסמלי בין הרפורמים לחרדים לא רלוונטי לחייהם.

2. למה בג"ץ התערב בהחלטה?

למעשה בג"ץ עשה כל שביכולתו כדי שלא להתערב בהחלטת המדינה. חמש־עשרה שנה מתחננים השופטים בפני הממשלה להכריע ולהגיע להסדרה חוקית, אבל מדינת ישראל בחרה להתעלם מהבעיה ולהכריע פעם אחר פעם שלא להכריע. רק בשבע השנים האחרונות היו שלושה ניסיונות להסדיר את נושא הגיור – באמצעות חוק רותם, חוק שטרן וועדת נסים. כל ההצעות נדחו על ידי החרדים על הסף. בראש ועדת נסים, אגב, עמד הח"כ לשעבר משה נסים, בנו של הרב הראשי לשעבר יצחק נסים. בניגוד לטענות, ההחלטה של בג"ץ איננה אקטיביסטית והשופטים מתנסחים כמי שנאלצים לקבל החלטה בלית ברירה. 9 שופטים (מהם שלושה דתיים) הסכימו על הסעד המשפטי, כולל השופטים קרא ומינץ, שנחשבים לשמרנים ומונו בעידן איילת שקד. גם השופט סולברג השמרן הסכים עם עמיתיו, אך חשב שצריך לחכות עם תוקפו של פסק הדין עד שתחלוף שנה מכינון הממשלה החדשה על מנת לתת לה אפשרות להסדיר את הנושא בחוק.

3. מה המשמעות הפוליטית?

סוגיות דת ומדינה נחשבות לחומר נפץ. כך חוק הגיוס הוא זה ששלח אותנו לקלפי לפני שנתיים ומאז אנחנו שבים אליה בהתמדה אחת לכמה חודשים. גם החלטת בג"ץ יכולה להפוך לתפוח אדמה לוהט במערכת הבחירות הנוכחית ולהעיר את הזירה. מערכת בחירות בה ממילא המתח מול החרדים גואה על רקע משבר הקורונה, והקול החילוני הופך למחוזר, יכולה למנף את הפסיקה לסוגיית דגל. רוב המפלגות התייחסו לפסיקת בג"ץ באופן נחרץ - באיומים וזעם או בברכות חמות. כל המחנה המזוהה עם נתניהו, כולל מפלגתו של בנט, הבטיחו להילחם בבג"ץ ובפסיקה. מנגד, מחנה "רק לא נתניהו" - מיאיר לפיד ואביגדור ליברמן ועד העבודה ומרצ - בירכו בחום על ההחלטה. ראש הממשלה עצמו לא תקף בשמו את בג"ץ, אלא פירסם הודעה בשם החשבון של מפלגת הליכוד בה נכתב כי החלטת בג"ץ מסכנת את חוק השבות. מדוע? אולי כי ב"תקווה חדשה" התחמקו ואמרו כי במפלגה לומדים את ההחלטה. התחמקות שהיא שיקול פוליטי קר. סער מבין כי המצביע הימני אולי מסתייג מהתערבויות של בג"ץ, אבל אם הוא חילוני או מסורתי הוא כנראה יותר סולד מכפייה דתית או מחוסר הוגנות אזרחית. בטח אחרי השנה האחרונה.

4. ניצחון סמלי, או פתיחה לא מבוקרת של הגבולות?

הקהילות היהודיות בחו"ל, אלו שחטפו מכה קשה בשנים האחרונות ביחס הלא פשוט מצד ממשלת ישראל, יכולות לרשום ניצחון. התנועות הקונסרבטיבית והרפורמית מזוהות עם יהדות התפוצות והן זוכות למעשה להכרה, גם אם מסוימת וסמלית בלבד. זהו לא דיון דתי כמו דיון תרבותי עקרוני בנוגע לשאלה הרחבה "מיהו יהודי". העימות בין החרדים לרפורמים יעלה שלב בכנסת הקרובה אם לראשונה ייבחר חבר כנסת שהוא גם רב רפורמי. הרב גלעד קריב, מנכ"ל התנועה הרפורמית, מתמודד במקום הרביעי במפלגת העבודה. הטענה המרכזית של המתנגדים לפסיקה היא שמדובר באזרוח לכל דורש. שכל מהגר עבודה או מסתנן יוכל לעבור גיור ולהתאזרח ללא בקרה. טענה זו לא מדויקת משום שבג"ץ שב והדגיש כי מי שאינו שוהה במעמד חוקי בישראל לא יוכל לקבל הכרה גם אם התגייר. אפשר לחלוק מכל וכל על הרפורמים, אך הגיורים שלהם נעשים במסגרת קהילתית מוסדרת, והתנועה אף הסכימה בעבר לפיקוח של משרד הפנים כדי לוודא שאין ניצול לרעה של הליכי גיור. משרד הפנים לא היה מוכן לייצר קריטריונים אחידים ולמלא את תפקידו האזרחי.

5. אז מה נכון לעשות?

סוגיות דת ומדינה אולי מייצרות הרבה רייטינג ורעש, אבל כמעט תמיד אין בהן הכרעה. ממשלת ישראל, כמדיניות, לא מוכנה להתעמק בסוגיות הרגישות הללו, וכך הן מתפוצצות לבסוף בלית ברירה בבית המשפט. רק דיאלוג ופשרה מסוגלים לייצר הסכמה רחבה בכל תחומי החיים המהותיים לנו – נישואים, גיור, שבת וגיוס - ובאופן קבוע הנושאים הללו מככבים יפה בקמפיינים אבל נזנחים מהר מאוד בעבודה הממשלתית והפרלמנטרית. למעשה, בזירה הפוליטית ישנם שחקנים ממגזר אחד בלבד שלהוטים לפעול בנושא – חברי הכנסת החרדים. כל עוד הם משחקים במגרש ריק, העימות מול בג"ץ הוא בלתי נמנע.