לפני כמעט שנה הגיע דני שטג לביתו של הרב קנייבסקי. האיש שראש הממשלה ממתין שיענה לו לטלפון, הוא הסמכות הרוחנית שמלווה את שטג כבר 20 שנה. "האיש הזה הוא גדול הדור", הוא משתנק בהערצה. "אני מבאי ביתו, מגיע להתייעץ איתו פעם בחצי שנה. התפקיד ב'השוטרים' הגיע בגללו. הוא בירך אותי שזה יקרה. הוא מחובר לגזירות שמימיות".
'השוטרים' החזיר אותך לפריים טיים ועכשיו מגיעה 'מותק בול באמצע' של 'כאן'. ממש ביקשת מהרב תפקיד?
"כשעשו אודישנים ל'השוטרים' הזמינו את כל השחקנים במדינה. רק לי לא קראו. מאוד התבאסתי. אמרתי לו, 'כבוד הרב, אני רוצה שיקרה לי משהו משמעותי בקריירה שלי'. נתתי לו את השם שלי. אמר לי, 'מי נתן לך את השם דני?' הסברתי לו שנולדתי דן ובגיל 20 ומשהו אחד הרבנים המליץ להוסיף לי י', ואז הוא צעק לאאאא!"
מה עושים?
"אמרתי לו, אז שאני אחזור לדן? והוא חשב כמה שניות ואמר, 'מהיום קוראים לך דניאל'. אני משוכנע שבזכותו קיבלתי את התפקיד. אם תסתכלי בקרדיטים תראי שכתוב דניאל שטג".
בגלל שהרב כמעט לא נחשף תקשורתית היו בעבר שמועות שמי שמחליט בעצם זה הנכד שלו, יענקי.
"תקשיבי, הרב קנייבסקי נחשב לא רק לגדול הדור אלא למשה רבנו של הדור. הוא שר התורה! ושר התורה זה לא בובה. את לא מבינה עד כמה הוא נכנס לדקויות ולפרטים מודרניים. אני אספר לך סיפור ותביני: כשהבן שלי היה בן שלוש לקחתי אותו לרב. לפניי היה אבא עם ילד בן חמש קירח כזה. הרב אמר להם כמה מילים והם הלכו. ניגשתי לרב ואמרתי לו, 'כבוד הרב, הילד הגיע לגיל שלוש ואנחנו רוצים לעשות חאלקה, אבל אם אפשר אשתי ביקשה לגזור לו ממש קצת', כי להלל היה שיער מתולתל בלונדיני יפהפה, בקבוקים. הרב לקח מספריים, וגזר לו את השיער עד לגולגולת. גזר לו את כל השיער".
אוי ואבוי.
"ואני בתוך תוכי אמרתי למה, למה לעשות את זה?"
בצדק.
"חכי! והרב חייך חיוך שבחיים לא ראיתי אותו מחייך ככה. ואז הוא אומר לי, 'יש עוד משהו לגזור?' אמרתי לעצמי, מה זה? לא הבנתי. אבל שבועיים אחר כך אני מקבל הזמנה ל'סעודת הבראה לבני שהיה חולה בסרטן ובזכות ברכת הרב קנייבסקי נרפא מהמחלה'. התברר שזה היה מהאיש שהיה לפניי עם הילד שלו אצל הרב. ופתאום הבנתי, הרב גזר גזירה בשמיים דרך השיער של הבן שלי, שתיפול הגזירה מהילד הזה שחולה בסרטן".
"יש עוד משהו לגזור" יכול להיות גם בדיחת ברית מילה.
"לכן לא הבנתי אותו באמת! אבל יש לו הומור. והאמת? הבן־אדם הזה הוא צינור תקשור מטורף! הוא מציל בני־אדם. וכשהוא אומר לפתוח תלמודי תורה, תאמיני לי שיש לו סיבה מאוד חזקה".
ומה הסיבה? חוץ מזה שהפעולה הזאת מעל לחוק. שלא לומר מעל נתניהו, שמצלצל אליו.
"אני לא יודע מה הולך ביניהם. אבל זה שהם מדברים, זה כבר טוב".
ראש הממשלה מחכה שיענקי יעביר את הטלפון לרב, ואתה מגיע ותיק־תק מקבל ברכה?
"(צוחק) לא, לא, גם אני עובר דרך נכד. פשוט דרך נכד אחר".
× × ×
הרב קנייבסקי אולי תרם לשטג תפקיד משמעותי, אבל אפילו הוא לא יכול לנצח את המגפה. את הראיון הזה אנחנו מנהלים בטלפון, אחרי ששטג התגלה כחולה מאומת בקורונה, נדבק מחבר. כבר שבוע שהוא ספון בחדר השינה. קצת מטושטש, אבל חוץ מזה פיקס. חסדי השם, כפי שבטח היה אומר. במקום לרחם על עצמו שקע בנטפליקס הפרטי שלו, מגילת אסתר. בפורים, הוא צוחק, פרס את המגילה על קרש הגיהוץ וקרא, ובני המשפחה האזינו מעבר לדלת הסגורה, כולל רעשנים במקומות הנכונים. שטג, פרפורמר מלידה, משמש כבר שנים גם כמורה לקבוצת תלמידים וכגבאי בבית כנסת, כך שגם לתפקיד הזה הוא החליק בטבעיות.
מאחוריו יותר משלושה עשורים של קריירת משחק פעילה בטלוויזיה, בתיאטרון ובקולנוע, אבל בזיכרון הציבורי הוא נצרב בעיקר כאלי ארגוב, הדמות ששיחק בסדרת הקאלט 'הפוך'. שטג התקבע שם כמייצג של הגבר החדש, תוסס מטסטוסטרון אבל גם יודע לדבר על רגשות. ליד הגבריות המאצ'ואיסטית והבוטה של נירו לוי, עוד כוכב שצמח בסדרה, שטג היה ההוא שאפשר לסמוך עליו. כמו מאזדה. גבר משפחתית. זה שמביאים הביתה להורים.
מאז 'הפוך' עברו 25 שנה, שטג עבר תהליך ארוך של התקרבות לדת ומי יודע כמה תפקידים. תמיד נחשב לשחקן מצוין, אבל לא הצליח לזהור כמו בתפקיד ההוא. ואז הגיעה 'השוטרים'. התפקיד של ראובן פרץ, שוטר ותיק וזאב בודד, שמונע מזעם עצור ומהרצון לנקום בעבריינים שהרסו לו את העיר, הביא לשטג את ההייפ המיוחל. מספיק לראות את ההודעות ששולחים לו כדי להבין את עוצמת האהבה שמופנית אליו. ועם כל הכבוד לקורונה, שטג לא נותן לה להפריע לו לחגוג את עצמו. החל מיום ראשון הקרוב הוא יכבוש משבצת שידור נוספת, בכאן 11, בדרמה הקומית החדשה של שמואל הספרי 'מותק בול באמצע'. שטג משחק שם אסיר לשעבר ואביה של פליטת ריאליטי צעקנית (גילי איצקוביץ'), שהופכת לכוכבת פוליטית. התוצאה היא 'פולישוק' על ספידים, שעולה על גדותיה באמירות ביקורתיות על המציאות הישראלית הנוכחית, מההשחתה של המערכת הפוליטית ועד הטרדות מיניות.
שטג עצמו מוצא קשר ישיר בין הריקבון המוסרי בחברה הישראלית לבין הקורונה. "הקב"ה מסמן לנו שיש פה איזה כוח שהוא מעבר לכוחו של האדם", הוא חורץ. "אלימות צפה היום מאוד חזק. רצח. הטרדות מיניות. והקורונה היא סוג של כוח עליון. שהנה, אני מראה לכם מה שהולך להיות פה".
אז הקורונה היא ניסיון להעניש אותנו?
"זה לא דבר רע, מה שקורה. אני רואה את הטוב בכל דבר".
איזה דבר טוב אפשר לראות בזה שמתו יותר מ־5,700 איש?
"עזבי רגע את הקורונה. אני חושב שהמטרה שלו היא שנשים לב שהמציאות שבה אפשר לעשות הכל, נגמרה. יש כל מיני מגבלות שמטילות הרשויות והממשלה, אבל אני אומר, זו בעצם הוראה מבורא עולם שחבר'ה, יש פה מציאות חדשה שצריך לשים אליה לב ולהתנהג אחרת".
אבל חלק מהמגזר החרדי לא ציית לחוק.
"לא כולם. היה עליהום כזה גדול על המגזר הזה, שהגיע ממש לשנאת חרדים. כבר מעל 20 שנה, פעם בשבוע אני נוסע ללמוד בישיבה בבני־ברק, וכשראיתי את החדשות הייתי משוכנע שכל בני־ברק עולה באש, שכל בני־ברק מתפרעת. הגעתי בחשש שאני נכנס לאזור אש שמדביקים בו אחד את השני בקורונה, וכל מי שראיתי בעיר - לא רוב, כולם! - היו עם מסכה. בני־ברק התנהגו יותר לפי הספר מתל־אביב דרך אגב".
די, נו.
"פה על הטיילת אין אחד עם מסכה! בבני־ברק כולם עם מסכה גם בישיבה. ובגלל המצווה לנשק את המזוזה אפילו כתבו לידה, 'מצווה לא לנשק בזמנים האלה את המזוזה'. אין משחקים! הישיבה הזאת שמרה על החוק לא בשבילי ולא בשביל המשטרה. הרב קנייבסקי אמר לסגור, אז סגרו. וכשהוא אמר להתחסן אז כולם התחסנו".
אז זה לא ששמרו על החוק. זה כי הרב קנייבסקי אמר.
"אם הוא אמר, אז הייתה לו סיבה טובה מאוד".
אני אשאל אחרת: הילד שלך מתייבש שנה בבית מול הזום ואתה שומע שתלמודי התורה פתוחים - אתה לא כועס?
"הרוב כן שמר על החוק. ומי שלא, לא היה בסדר. נגמר הסיפור. הילד שלי כבר שנה בבית, וואלה הוא בסדר. גולש גלים. בפלאפון. הביא תעודה טובה. בתחילת הקורונה, כשאנחנו ראינו כל מיני אנשים נופלים בסין, הציבור החרדי בכלל לא היה במודעות לזה. התקשורת עשתה עליהם עליהום, ובצדק מבחינתה, כי מי חשב שהם לא יודעים, אבל הם באמת לא ידעו. מי שהפר את החוק מגיע לו להיות בצד האשם".
כשראית ששרפו את האוטובוס בבני־ברק מה הרגשת?
"מצאתי את עצמי משני הצדדים. כשאני רואה שוטרים מכים ילד בן 17 בטייזר, אני חושב שזה חלק מהריקבון המערכת. וגם כשראיתי קיצונים דתיים שורפים את האוטובוס רציתי לצעוק 'מה אתם עושים'. ולא רק אני, כל הרבנים הגדולים אמרו שזו לא דרך התורה. לפני כמה שנים הייתה הפגנת ענק של הציבור החרדי. 600 אלף בני אדם עלו לירושלים. הרחובות היו שחורים! ולא היה מקרה אלימות אחד. למה? כי הציבור הדתי לא מחונך לאלימות. לעומת זאת, היו כמה אלפים שעלו לבית ראש הממשלה, שאם הייתה להם אפשרות, אני לא יודע מה היו עושים לו".
אתה באמת מאמין בזה?
"הרי כמעט פרצו לו הביתה! אני לא אוהב את החריגות של אף אחד מהצדדים. אבל אני לא עסוק ברוגז. אני עסוק בעולם התורה. אני מאמין שעזיבת בתי הכנסת ועזיבת התורה גרמו לשחיתויות, מקרי אונס, רציחות".
אתה חושב שזה בגלל שהתרחקנו מהתורה?
"זה קשור לחוסר לימוד תורה. יש אנשים שלא מוצאים לעצמם רסן".
גם במגזר החרדי יש מקרים איומים של אונס והתעללות. יש אמבש. יש מלכה לייפר. יש מוטי אלון.
"ציבור זה ראשי תיבות של צדיקים בינוניים ורשעים. בכל ציבור יש את הדברים האלה. יכול להיות שהתפללו ולבשו לבן ושחור וגידלו זקן, אבל תורת המוסר לא הופנמה שם. וכל עוד היא לא הופנמה, אדם הוא חיה. בשיטת החינוך הרווחת היום אין אזכור לדבר הזה שנקרא מוסר. איפה העזרה לזולת? הרחמים? אני שומע ש־70 אחוז מתל־אביב לוקחים כדורים נגד דיכאון. למה יש דיכאון? כי הנשמה חשוכה".
לא, זה בגלל מיליון משתנים שמאפיינים את התקופה הזאת. זו המחלה של המאה ה־21.
"עובדה שאני לא צריך כדורים כי אני יודע מה הפתרון לנפש שלי".
דיברת על אנשים שמאבדים רסן. כשאתה שומע סיפורים כמו על ארז דריגס ושמיל בן ארי, קולגות שלך - אחד הואשם בהתכתבויות פוגעניות עם נשים, השני בהטרדה בואכה תקיפה מינית לכאורה - אתה מבין את התגובה הציבורית?
"מה שקרה עם דריגס זה מצער, אבל זה חלק מתוצרים שמגיעים לדור שהוא חשוף מדי. אם אתה גולש באתרים שחושפים אותך להתעוררות היצר, קשה מאוד להשתלט על זה. ואם אתה לא יודע שאתה צריך להשתלט על זה, זה יוצא לך בכל מיני דברים מטורפים. אני מאמין שאדם צריך לשים רסן לעצמו. מילים הורגות. נוטים להמעיט בערכן. אני לא חושב שהתגובה לזה הייתה קשה מדי, אבל זה נעשה מצד התקשורת. לא ראיתי מישהו פה מרמת שרי החינוך ומטה, שמציע פתרון. ארז הוא אחד מני אלפים. לגבי שמיל, זה מאוד כואב לי. כל המוגלה צפה בשנים האחרונות. והבושות האלה ימשיכו עד שאנשים יבינו שהם חייבים להתחייב לעשרת הדיברות".
אפרופו תורת ישראל, בעבר הייתה לך ביקורת על זה שיהודיות בזוגיות עם ערבים. חברך לסדרה 'השוטרים' צחי הלוי התחתן עם לוסי אהריש, את זה אתה מקבל?
"אני לא שופט. אין לי יכולת לשפוט".
בעבר אמרת שנישואי תערובת מטרידים אותך. אז שינית את דעתך?
"הלימוד של התורה שינה את דעתי. בפירוש. מבן־אדם שיפוטי הפכתי לאדם שאוסר על עצמו לשפוט, חוץ מכשאני רואה מולי עוולות. אני כבר משתדל לא לשפוט אנשים. כל אחד יעשה מה שטוב לו".
× × ×
ומה שטוב לשטג כיום הוא לחיות בעור של עצמו. זה לקח לו כמה עשורים, אבל זה קרה סוף־סוף. לא מדובר רק בקריירה שלו, שהוא משוכנע שהתעכבה מפני שתהליך התקרבותו לדת לא התקבל בעין יפה בתעשייה ("העוצמה של התגובות בזמנו הייתה תמוהה. ירקו עליי. הלכתי עם שרוולים ארוכים שלא יראו את התפילין. כיום לשחקנים שמתחזקים קל הרבה יותר"), אלא גם בדימוי העצמי שלו.
לאחרונה, הוא מתגאה, חגג 25 שנות נישואים עם אשתו, ענת. לשניים יש שלושה ילדים, דוד (22), נעמי (20, שבקרוב תשתחרר מצה"ל) והלל (13.5). בגילו הפעוט, 54, שטג כבר הפך לסבא גנוב. ומספיק לשמוע אותו מדבר על ילדיו כדי להבין שבלבב פנימה הוא בכלל אמא אווזה. "כל הילדים הם תיקון שלי", הוא מסביר. "אני הייתי תלמיד כזה רע. בבית הספר היה לי כל כך קשה. אף אחד לא ידע אז מה זה הפרעת קשב. אני זוכר שהמחנכת בכיתה י' אמרה לי ליד אמא שלי, 'אולי תהיה מחלק תה, עדיף לך'. זה קבר אותי סופית. וזה היה עוד אחרי שנשארתי כיתה. בואי לא ניזכר בזה פליז. אני אפילו עם עצמי לא מדבר על זה. שנים הייתי בטוח שאני מטומטם".
אתה זוכר את הרגע שנוחתת עליך ההבנה הזאת?
"בכיתה א' חזרתי עם התעודה. זו הייתה טבלה כזו של מצוין, טוב מאוד וכו', והיה מסומן איקס במקום המתאים. אמרתי, 'אמא קיבלתי הכל א'!' היא הסתכלה ואמרה לי, 'דני זה לא הכל א', תסתכל. פה זה מספיק. פה בלתי מספיק. למה קיבלת ככה?' זו הייתה אחת השטוזות הכי גדולות שקיבלתי אז".
היא כעסה?
"אמא שלי אי־אפשר לשפוט אותה. היא היום בת 86. היא עברה את השואה. סיפרה לי שמרוב רעב הם אכלו את הכינים מהתפרים של הבגדים שלהם. נורא. היא יצאה מהמלחמה בת 11 ועלתה לארץ בת 16. מורה בעיניה היה דבר נעלה. כל מה שהוא אמר היה קדוש".
יצא לך להתעמת איתה על זה שהיא לא הבינה אותך כילד עם הפרעות קשב?
"בגילים יותר צעירים, כשאתה לא יודע מה זה כיבוד אב ואם, הטחתי את זה בפניה, והיא בגדולתה אמרה רק, סליחה. אבל עברתי פאזה. אני מוקיר אותה".
היית אדם כועס?
"מאוד. הייתי אדם מאוד כועס. איך אפשר לא לפתח טינה עם הילדות הזאת?"
הילדות שלו נגדעה בגיל שנתיים, כשנהג פגע ברכב שבו נסעה כל משפחתו. אביו נהרג במקום, אמו אושפזה לחצי שנה בבית חולים. שטג ואחותו נשארו ללא אב. "אני לא זוכר את התאונה, אבל אני זוכר את אבא שלי. זוכר שיום אחד טיילנו והוא לקח אותי בידיים ובכיתי, לא יודע למה, והוא חיבק אותי חזק. התחלתי לבכות מהחיבוק ואמא לקחה אותי ואמרה, 'אל תבכה, זה רק מאהבה'. את החיבוק שלו אני זוכר. זו ההרגשה היחידה של אבא שיש לי. הזיכרון היחיד".
כמה הוא היה חסר לך? תכלס גדלת בלי לדעת מה זה אבא.
(מצטרד) "ניצלתי את הזמן ששאלת את השאלה כדי להתגבר על עצמי לא לבכות. זה תיק שאתה נושא איתך. התורה מסכמת את זה בכמה מילים".
אל תברח לתורה.
"כל אלמנה ויתום לא תענון. למה? כי הם חלשים נורא. אני הרגשתי בילדות שאין לי למי לפנות. יש דברים שאתה רוצה לספר לאבא, כי אמא לא תבין אותך בעניין הזה. המורה התעללה בי, מכות בבית ספר".
ידעת גם להחזיר מכות?
"הייתי הכי חזק בבית ספר. זה היה המזל שלי".
אז לא התעסקו איתך?
"התעסקו, אבל הצטערו אחרי זה. מי שהולך מכות יודע שאתה לפעמים אוכל אותה. זה כמו גורים, פעם אתה נושך ופעם נושכים אותך. אבל אני זוכר הרבה ימים שאני נכנס לחדר, סוגר את הדלת ובוכה עד לב השמיים. מה אני רוצה? רוצה אבא! אבל אין אבא. אין".
וכשאתה נהיה אבא בעצמך, הפצע הזה נפער?
"אני לא יודע אם אני האבא הכי טוב בעולם. אני יודע שאני לא אבא מכה, למשל. אבל לא הייתה לי דחייה מאבהות. כשקיבלתי את הילד שלי זו הייתה מתנה אדירה. ועוד בן, שאני יכול לתת לו מה שלי לא היה".
את המשפחתיות שחסרה לו, הוא מצא הכי קרוב לבית. "בגיל 16 היה לי חבר טוב, והיא הייתה אחותו הקטנה", הוא מפתיע. "כשהיא הייתה בת תשע, כל פעם שהיא ראתה אותי, ואני לא מגזים, היא לא הפסיקה להסתכל עליי. מרוב מבוכה הייתי עושה לה פרצופים, והיא הייתה צוחקת. באיזשהו שלב היא כתבה לי פתק 'אני רוצה להתחתן איתך'. היא הייתה בת 11".
גיל לגיטימי לאישה לדעת מה היא רוצה.
(צוחק) "היא לא הרפתה. גם בגיל 13. ולא נגעתי בה בכלום. גם לא רציתי. אני הייתי בלהקה צבאית. היו לי חברות, ברוך השם. כשהיא הייתה בת 17 ואני בן 24 התרסקתי עם האופנוע. אמא שלי עבדה, ואני ישבתי בבית ולא יכולתי לקום, אז ענת באה לטפל בי. זו הייתה הפעם הראשונה שלא הסתכלתי עליה כעל האחות הקטנה של חבר שלי, הנודניקית".
הבן שלך התחתן בגיל 22. כאבא, לא רצית שהוא יתנסה קצת, יעשה קצת שטויות? זה גיל צעיר לחתונה.
"אני בעד להתחתן מוקדם. אני מאמין שניסיון גדול מדי עוצר אותך, והתאווה למין אף פעם לא נגמרת ויש לה מחיר. המון אנשים בדור הזה מוצאים את עצמם כרווקים נאנקים מכאב כי הם חשבו שהם צריכים לעשות יותר, ואין לזה סוף, רק 'כנס לטינדר ויאללה אחי, תתחיל לחגוג'. אני מכיר אותם. כבר שלוש וחצי שנים אני לומד בקבוצה של 25 אנשים שכולם ידוענים ברמות גבוהות, בראש הרשימה בארץ. ואני רואה שהם זכו להבין שהם צריכים לקחת בצורה אחרת את המתירנות. הם קלטו לאן הם צריכים באמת לשאוף".
לחוסר מתירנות?
"להתאפק. אם אתה לא מודע לאמת של החיים, אתה יכול להיגרר לכל מיני פינות. זכיתי לראות כמה מהם מתחתנים ועושים ילדים. יש לא מעט שזה נראה להם בלתי אפשרי, מה אני אחיה עם מישהי 20 שנה? מה אני, דפוק?"
מדהים שמונוגמיה נהייתה החתרנות האמיתית. זה פעם עמד אצלך למבחן? מצאת את עצמך מתמודד עם כל מיני הצעות של נשים?
"בואי נגיד שאני מקבל לא מעט תשדורות חזקות".
ואז מה עושים?
"עונים 'תודה רבה' וחותכים. לא מזמן מישהי הציעה לי לכתוב איתה את הביוגרפיה שלה (צוחק), אחרת רצתה שאני אלמד אותה תורה. דברים כאלה. אני מזהה את זה מהר מאוד כיום. יש המון הזדמנויות לבגוד. אני לא שם. וזה לא שאני לא אדם מיני, תאמיני לי שאני כן. אני פשוט יודע שאין לזה סוף ושהמחיר הוא קשה".
