לא לחזור על אותה טעות

מדובר במאבק סיזיפי, שבגלגול הנוכחי התחיל בוועידת דרבן ב־2001. מדובר במאבק נמשך להפיכת ישראל למפלצת. לפושעת שבאומות. פעם עשו את זה ליהודים. עכשיו עושים את זה למדינת היהודים. לא תמיד זה במודע. לא כל המעורבים הם אנטישמים. אבל הכיוון ברור. הם רצו להעמיד את ישראל מול עמוד הקלון. והם מתקדמים בשלבים. זה לא שהפתיחה בחקירה היא עניין חדש או מפתיע. הרי ההחלטה בעניין הסמכות לפתוח בחקירה התקבלה ב־5 בפברואר, על ידי שניים מתוך שלושה מהשופטים שדנו בעניין.

ההפתעה היא רק בנמרצות של התובעת של בית הדין בהאג. היא פורשת ביוני, הרי כבר מונה לה מחליף. היא עסוקה בהרבה מאוד חקירות, כפי שהיא מודה בהחלטה. אבל איכשהו היא רצתה להוכיח שגם היא סובלת מאותה רוח עיוועים שהתחילה בוועידת דרבן.

חקירות בגין פשעי מלחמה נפתחו נגד מדינות רבות — ונגד רבות נמצאו ראיות לפשעי מלחמה. האחרונה שבהן בריטניה. לפני שלושה חודשים פורסמה החלטה מפורטת בעניינה, על ביצוע פשעי מלחמה בעיראק, ב־2009-2003. אלא שהשורה האחרונה הייתה שלא יוגשו כתבי אישום. ומדוע? משום שכאשר למדינה שעניינה נדון יש מערכת משפט עצמאית ומתפקדת — בית הדין לא מתערב. בחינת ההליכים בבריטניה נגד חיילים שהוגשו נגדם כתבי אישום מגלה טיפול אוהד וסלחני. זה הספיק לבנסודה כדי להגיע למסקנה שאין צורך בהמשך ההליכים. גורמי התביעה והשיפוט בישראל נוהגים בדרך קצת יותר מחמירה מזו שבבריטניה, כשיש תלונות על חריגות. כך שגם אם המסקנה תהיה שבוצעו פשעי מלחמה — זה לא אומר שיוגשו כתבי אישום. גם הירי המכוון של חמאס נגד אזרחים בתוך ישראל ייכלל בחקירה. וחמאס, כידוע, לא רק שלא מבצע שום חקירה, ובוודאי לא מגיש כתבי אישום, אלא שהוא מעודד את הפגיעה בחפים מפשע.

שלושה עניינים יעמדו במרכז החקירה. הראשון, "צוק איתן", והאירועים שקדמו לו, כשנקודת ההתחלה שנקבעה היא ה־13 ביוני 2014. זה לא תאריך מקרי: ב־12 ביוני בוצעה חטיפת ורצח שלושת הנערים. למחרת החלו פעולות האיתור של צה"ל. שם תתחיל החקירה. הנושא השני הוא הפגנות השיבה בגבול הרצועה, שהחלו ב־30 במארס 2018. לטענת הפלסטינים — צה"ל ביצע ירי ללא הבחנה באזרחים שלווים. בפועל, מדובר בהפגנות שיזם חמאס, וישראל לא תתקשה להוכיח שרוב ההרוגים הם פעילי טרור. הנושא השלישי הוא ההתנחלויות. זה התחום היחידי שבו ישראל נמצאת על קרקע פחות מוצקה. לישראל עומדים שורה של מומחים למשפט בינלאומי, שיכולים להציג טענות על כך שמדובר בפעולות חוקיות. אבל זה הנושא היחידי שבו ספק אם ההכשר שהעניק ביהמ"ש העליון בישראל יספק את המשפטנים בהאג.

ברקע, כדאי לשים לב, מצויים גופים כמו "בצלם", שכבר בימי המבצע בעזה פירסמו הודעה שלפיה "חמאס אינו אחראי ואינו יכול להיות אחראי לפגיעה הקשה כל כך שישראל גרמה לאוכלוסייה האזרחית ברצועה... האחריות לתוצאות הקשות של המדיניות שאימצה ישראל בחודש האחרון מוטלת על ממשלת ישראל ועל הדרג הפיקודי הבכיר בצבא שאישרו אותה". רק לפני שלושה ימים הוגשה תביעה נוספת של חיילים שהשתתפו ב"צוק איתן" נגד "עדויות" שהפיץ ארגון “שוברים שתיקה” על כך שהם היו מעורבים באירוע בו חיילי צה"ל ירו בקשיש פלסטיני על לא עוול בכפו, והוא נקבר עם בולדוזר בעודו חי. גם הסיפור הזה ייחקר. עלילת דם — טוענים החיילים, שקטע ממצלמת גוף של אחד מהם מפריך את העלילה. מי צריך את בנסודה כאשר גופים ישראליים מפיצים שקרים נגד ישראל?

ולמרות הסיוע מצד גופים ישראליים שפועלים נגד ישראל, נדמה שדווקא בעניין הטענות ל"פשעי מלחמה" יהיו לישראל טענות הפרכה מצוינות, ובתנאי שהן אכן יוצגו. ישראל, כידוע, לא מכירה בסמכות בית הדין, משום שהיא לא חתומה על אמנת רומא. פעם אחת כבר טעתה ישראל כשטענותיה לא הוצגו בפני ועדת גולדסטון. צריך לקוות שישראל תמצא את הדרך כדי לא לחזור על אותה טעות.