שיקוצים שונים

המילים "שקץ", "שיקוץ" ו"משוקץ" הן מהקשות והמכוערות ביותר בשפה העברית. הן מתארות משהו טמא, נתעב ומגונה. בדרך כלל מופיע השקץ בחברתם של השרץ ושל הרמש, אבל בינתיים כבר רכש לו מובנים חדשים. שוב איננו אומרים שמצאנו שקץ מתחת לכיור, וכבר במילון הגדול של אליעזר בן יהודה השקץ מוגדר גם כ"שם גנאי לנער מנערי הגויים" וגם כ"נער יהודי חסר מידות, נוהג בדיבור ובספרות". גם הצורה הנקבית של שקץ מופיעה שם. זוהי השיקצה, והגדרתה: "כינוי גנאי לנערה מבנות הגויים".

הספרות, אכן, לא הדירה עצמה מן השקצים ומן השקצות, והם מופיעים אפילו אצל ביאליק. בסיפורו "ספיח" הוא מתאר את המדייניות של התורה כ"שקצות מואדמות ותפוחות לחיים", ש"נהגו בדרך כלל בפריצות יתרה". בשפת הדיבור השתנו מעט ההגיות: השיקצה נעשתה שיקסע, והשקץ נעשה שייגץ. אגב, הציונות הוסיפה לאמירת "שייגץ" נופך של העזה ושובבות, עם טפיחת חיבה על העורף. אני זוכר אותה מימי ילדותי, ואת העונג שחשתי בפעמים הנדירות שגם אני כוניתי ונטפחתי כך, כי בדרך כלל הייתי חנון גמור, כבר בימים בהם המילה "חנון" עוד לא הייתה קיימת בסלנג שלנו.

את כל זה אני מספר לכבוד אחד, ח"כ יצחק פינדרוס מסיעת יהדות התורה, שהכריז השבוע: "חיילת שהתגיירה בצבא היא שיקסע, צריך לשבת שבעה על מי שמתחתן איתה".

עמים שונים מכנים עמים אחרים בכל מיני כינויי גנאי, ומי כמונו היהודים יודעים זאת. כיוון שפינדרוס העניק את הכינוי המשוקץ "שיקסע" לנשים אמיתיות, לגיורות שחיות בינינו, אלך בדרכו ואכנה כאן אותו ואת כל חברי סיעתו בכינוי הידוע לשמצה "ז'ידים", שגם הוא מופיע אצל ביאליק. כך אני מנצל את ההזדמנות להיתלות בשני אילנות. האחד אילן גדול כביאליק, והשני אטד כמו פינדרוס.

לנוכח הביקורת הציבורית שהתעוררה אחרי התבטאותו, נבהל פינדרוס ואמר: "אני מתנצל בפני מי שנפגע. המילה שיקסע לא הייתה במקומה". על כן אלך גם אני בדרכו ואומר: "גם אני מתנצל בפני מי שנפגע, המילה ז'יד לא הייתה במקומה". אני משער שגם בין הקוראים יש מי שחשים לפעמים צורך - עקרוני או טקטי - להתנצל על גסות רוח או על הלבנת פנים שחטאו בהן, ואני מציע גם להם לנסות את דרכו של פינדרוס. תתפלאו להיווכח כמה קל להתנצל כמוהו.

לכל זה מצטרף עוד עניין: הרב עובדיה קבע בזמנו שהגיור הצה"לי כשר בהחלט ונעשה בהתאם לתורתנו הקדושה. אני תוהה: מה דעת הרב דרעי ושל ש"ס בכלל על התבטאותו של פינדרוס, חברם לקואליציה, שביטל כך, בזלזול ובהינף פה, את דעתו של מרן? נדמה לי שעד עתה לא שמענו מהם תגובה ראויה לשמה להשמצה הזאת.

ערב סטנד–אפ

השבוע בוטלה הופעתו של ראש הממשלה בתכנית סטנד־אפ בטלוויזיה. בעיתונים התפרסמו כמה שורות שהתכוון לומר שם, ומשהו בהן נראה לי חשוד. מנתניהו ציפיתי למשהו יותר מחודד. על כן פניתי אל האיש שלי בלשכת ראש הממשלה וקיבלתי ממנו את הטקסט האמיתי שהכינו:

"ערב טוב, קהל נכבד, תודה שבאתם, יש כאן חרדים? מאיפה? מברוקלין? עשו לכם בעיות בנתב"ג? לא? אני בטוח שאתם יודעים למי להגיד תודה ולמי להצביע. יש כאן מישהו מבית אבות? אתה? כמה נשארתם שמה? ועכשיו ברצינות, יש כאן מישהו שעוד לא התחסן? אכפת לך להחליף מקום ולשבת כמה שיותר קרוב לדוקטור שאשא? אני התחסנתי, בטח. גננות חייבות להתחסן, וכשאתה ראש ממשלה שמכהנים בה מירי רגב, אמסלם ואוחנה, זה מה שאתה - גננת"... וכן הלאה וכן הלאה.

אגב, זאת ההזדמנות של נתניהו להתחיל את המופע שלו בשורת הסטנד־אפ שפותחת את "סוס אחד נכנס לבר" מאת דויד גרוסמן: "ערב טוב, ערב טוב, ער־־ב טוב קיסרי־־ה!!!" בספר היא מושמעת בנתניה דווקא, אבל נתניהו יכול לקרוא "ערב טוב קיסריה" גם כשהוא נכנס הביתה. אפשר גם "ערב טוב שמפניה" - תלוי מה קורה שם ואיזו חבילה הגיעה.

אסטרטגיה

רבים עוסקים בנה־נה־נה־נה ובפאקה־פאקה ובשאשא־שאשא של ראש הממשלה — ואם אאמץ את סגנונו: בפקה־פקה של ביבי־ביבי - ולא מבינים שלכך בדיוק הוא שאף והצליח להגיע. יש לו אסטרטגיה, והוא יודע שאם יספק לציבור ולתקשורת שטויות מהסוג הזה, הם יעסקו בהן ולא במכשלות הגדולות יותר שלו.

אני משער שגם באיראן, בלבנון וברצועת עזה שמו לכך לב, כמו שהם עוקבים אחרי תפקודו של ראש הממשלה במשך כל מלחמתו בקורונה. אין ספק שאת מה שהם לומדים עליו ועלינו בשנה האחרונה, הם ינצלו מתישהו.

אבל הבעיה עמוקה ועקרונית הרבה מזה. גם לפני הקורונה לא הייתה לנתניהו היכולת לנסח חזון ומטרה, ללכת ולהוליך אליה. אין לו היכולת לנהל מערכה ממושכת, עקבית, מקיפה, בשום נושא. הוא לא האיש שיעז לקבוע סדרי עדיפויות, להתמודד עם בעיות היסוד הגדולות של החברה הישראלית: דת ומדינה, השליטה בעם אחר, קביעת גבולותיה של הטריטוריה שהוא עומד בראשה. גם את המטרות המסורתיות של הימין הוא אינו מסוגל להגשים, וכך אין משא ומתן ואין גם סיפוח.

לנגד עינינו ממש מתפוררים לא רק ערכים ואידיאולוגיה, אלא גם הביטחון האישי, הכלכלה, החקלאות, הערבות ההדדית, האמון בהנהגה, סל התרופות, התרבות, החינוך, הרווחה - ולא בגלל הקורונה אלא בגלל אופיו והתנהלותו של נתניהו, שמשאיר ליורשיו אדמה חרוכה שזרועות בה כל הבעיות האלה.

בימים אלה אנחנו מקוננים - ובצדק - על זיהום החופים שלנו בזפת. אומרים שייקח שנים לנקות אותם ממנה. את הנזקים שגרם כאן נתניהו, בציניות ובאנוכיות, ברפיון מעשה, בשחיתות, ברמייה ובפחדנות - ייקח הרבה יותר שנים לתקן. ודאי וודאי כשבמקום זה אנחנו עסוקים בנה־נה־נה־נה שהעניק לנו.