"אני לא רואה גבר עושה את זה כמוני"

בכניסה לבית הוריה של נועה קירל ברעננה, ארונית עמוסה בפסלונים, אותות הוקרה וגביעים המעידים על המעמד האיקוני בתרבות העכשווית בישראל. קירל, בטרנינג מסוגנן ובהיר ובגרביים רכים כיאה למזג האוויר הסוער, מקבלת את פניי בחיוך רחב. השעה ארבע ורבע והיא נכנסה הביתה לא מזמן אחרי פגישות ארוכות, מלווה ברוברטו הסוכן שלה ובאמה, אילנה.

"יפריע לך אם אם אשב לאכול ונדבר תוך כדי? אני גוועת ברעב", היא מציעה לי להצטרף לארוחה, ואמא אילנה נחפזת להניח לפניה צלי עוף בפטריות על תלולית אורז עם בצל מטוגן.

נועה צוללת אל ארוחת הצהריים המאוחרת שלה, אמא קירל נרגעת שהילדה אוכלת ואני לועסת את השאלה שאיתה הגעתי לכאן ותמשיך להטריד אותי רוב הראיון: מה בוער בה? מדוע נערה בת 19 חיה בדרייב של רכבת פרוורים בטוקיו? לאן היא ממהרת?

היה לי ברור שמדובר בעניין מהותי, שהמוזיקה וההצלחה ותכף הקריירה הבינלאומית בלוס־אנג'לס הן רק הביטוי החיצוני שלו, אבל לא המחולל שלו. שעמוק בנפשה שקוע משהו קיומי, שבוער ומבעיר ודוחף קדימה. והנה, כמעט בסוף השיחה, הרבה אחרי שנועה סיימה כמעט הכל מהצלחת וכבר עברנו לשתות תה נענע עם עוגיות גרנולה שאפתה בעצמה, הצלחנו לחדור לעומק ולגעת בליבת העניין. ומתברר שהיא לא סתם רצה על החיים שלה. היא פשוט נלחמה עליהם בגיל מאוד צעיר והחוויה ההישרדותית הזו, שלא תמיד אפשר להיות ערים להשפעתה, טבועה אצלה בתאי הזיכרון של התודעה והגוף.

צילום: שי פרנקו

קירל אומרת שאולי זה נכון. ולוקחת רגע למחשבה לפני שהיא ממשיכה. "נולדתי עם בעיה בכליה ועד שהגעתי לגיל שש, הייתי ילדה חולה, עם אשפוזים, וחייתי על אנטיביוטיקה", היא נועצת בי מבט, ואומרת שאולי בגלל זה היא פשוט לא עוצרת, וכל הזמן צריכה להוכיח, לעצמה לפני הכל, שהיא קיימת וחיה.

ולא סתם חיה, אלא באוקטבות הכי גבוהות, שהביאו אותה לפני כמעט שנה אל הפסגה הכי מנצנצת שאמן יכול לחלום עליה – חוזה הקלטות בשווי מיליוני דולרים עם "אטלנטיק רקורדס", ענקית המוזיקה הבינלאומית שבמסדרונותיה באל־איי קירל מרעננה תוכל לפגוש את אד שירן, ברונו מארס, קולדפליי, פיל קולינס ועוד דמויות שרובנו מכירים רק מהיוטיוב.

"רגע אחרי שחתמנו על מיליוני המסמכים הקורונה סגרה את השמיים ובמקום להקליט שם, הקלטנו הכל כאן. יש לי כבר אלבום מוכן באנגלית. הם מאוד־מאוד מאמינים בי. אני גם צריכה להאמין שזה קורה. אני כבר מתה שייפתחו השמים ואוכל לטוס לשם. זה חלום שמי בכלל דמיין שאפשרי?" היא אומרת ומתבוננת ברוברטו, הסוכן שלה, שיושב בקצה השולחן הארוך שאגרטלי פרחים גדולים מקשטים אותו, ואוכל המבורגר שבדיוק צלה על המנגל. בכלל, זה בית שבו כל רגע מישהו אוכל או משדל אותך לאכול.

בינתיים, היא מככבת בפעם השלישית בקמפיין של חברת YES ומחדשת את "בלדה לשוטר", מהסרט "השוטר אזולאי" עם שייקה אופיר ז"ל, שכתב אהוד מנור והלחינה נורית הירש, ושכולנו מכירים מהביצוע האלמותי של אושיק לוי. קירל מעניקה לשיר את הטוויסט המרגש שלה, ואומרת שמדובר באחת ההפקות המטורפות שהשתתפה בהן.

"אחת ההפקות המטורפות שהשתתפתי בהן" | צילום: אוהד רומנו

"טוב, YES תמיד מטורפים. לכן אני איתם. הם עושים את הפרסומות הכי מושקעות בארץ, ברמה הכי גבוהה. התרגשתי לפגוש את נורית הירש שהלחינה את השיר, העיבוד שנתנו לו בפרסומת הולך לעולמות שלי וזה יצא נהדר, בכלל, מגניב לחדש קלאסיקה שכולם אוהבים. במהלך הסרטון אני מטיילת ברחובות הריקים ברחבי העולם בגלל הקורונה, כאשר בטכנולוגיה מיוחדת השתילו את המקומות בכל פריים. YES פשוט הולכים עד הסוף". וגם היא כבר כמהה ללכת עד הסוף.

אז זה החלום, לעשות את זה בגדול ב־L.A?

"לפני כמה שנים הלכתי להופעה של אריאנה גרנדה, אני מעריצה אותה, וחלקים גדולים מההופעה פשוט רציתי להגיד לה 'זוזי' ולעלות במקומה. קינאתי בה. וואו קינאתי בה. גם אני רוצה להופיע מול 50 אלף איש", היא אומרת, אבל יודעת שהדרך להגשמה רצופה בזיעה ובמאמץ.

"אחרי שחתמנו על החוזה צרחתי. לא האמנתי שזה אמיתי. היום אני כבר מבינה שאני רשומה שם, וכל ההוכחה עליי. אני צריכה לעמוד בציפיות שיש להם ממני, לעבוד קשה כדי למלא את האולמות הכי גדולים בעולם, ועכשיו יש לי גם את ההזדמנות וגם את היכולת לעשות את זה".

כל נערה אחרת בת 19 שהייתה אומרת לי את המשפט הזה הייתה זוכה להרמת גבה, אבל קירל היא קילרית של יעדים ומתנהלת כמו מכונת הישגים משוכללת, מכוונת מטרה. רק בשבוע שעבר היא הדהימה שוב כשפורסם שתככב בסרט הוליוודי.

אחרי שלוש שעות וחצי במחיצתה, השתכנעתי שהמטרה שלה היא להביא את התוכן שלה למאות מיליוני אנשים בעולם, וכן, הסייד אפקט של כל זה הוא הפרסום, ודווקא איתו, היא אומרת, קשה לה מאוד.

הבן שלי, שהוא בערך בגילך, אמר לי אתמול שהאדם היחיד בארץ שמפורסם יותר ממך זה ביבי.

עיניה נפערות: "באמת? ככה הוא אמר? זה מטורף. אבל אני לא מרגישה את כל הוואו שאנשים רואים בי מבחוץ ולא חיה את זה, אלא חיה את העבודה מאחורי הקלעים. ברור שאני עוצרת מדי פעם ומסתכלת על מה שעשיתי וזה לא נתפס, אבל השגתי הכל בעבודה קשה, כי אין דרך אחרת להצליח. וזה לא רק במוזיקה, אלא בכל תחום. חייבים לעבוד קשה כדי להגיע לתוצאות. אנשים לא מבינים שהצלחה זה לא רק כישרון, אלא שילוב של המון דברים, כמו התמדה, עבודה קשה, משמעת, עור של פיל".

ולא קשה לך עם כל זה?

"לא. בלי זה משעמם לי. אני אוהבת לעבוד קשה, יש לי כל כך הרבה דברים מעניינים לעשות".

בלי שום סיכוי ללכת עם מרגי מחובקת ברחוב, בלי שכל העיניים עליכם.

"ברור. זה המחיר, ויתרתי לגמרי על הפרטיות שלי, גם בזוגיות וגם במשפחה. אם מראש היו אומרים לי שההתמודדות עם הפרסום תהיה החלק הכי קשה, לא הייתי מאמינה".

ובדיעבד, היית מוותרת?

"ברור שלא. וחוץ מזה, אני מאמינה בגורל ובכך שהאמנות שאני עושה היא השליחות שלי. אם לא הייתי זמרת ושחקנית שמופיעה וכותבת ויוצרת - הייתי אדם עצוב. אבל אני קמה בבוקר ומחליטה איך החיים שלי ייראו".

את מחליטה? לא ההורים? או אנשי המקצוע סביבך?

"אף אחד מהם מעולם לא אמר לי מה לעשות ואיך לעשות. כל מה שאני עושה זה דברים שאני רוצה ושלמה איתם. כמובן שיש לי צוות של אנשים שמכוונים אותי, וקודם כל המשפחה שלי".

שמכוונים או שאומרים לך מה לעשות?

"אם היו אומרים לי מה לעשות זה לא היה מצליח. אנשים שאומרים להם מה לעשות יוצאים לא אותנטיים, בסוף רואים שזה לא אמיתי".

בזהירות, בהקשר הזה, אני שואלת אותה האם ראתה את הסרט המדובר על בריטני ספירס ובו ההשערה שאביה שולט לכאורה בחיי בתו.

"עדיין לא צפיתי בסרט, אבל נראה לי שכנראה מנהלים אותה בצורה שאין לה חופש".

את יכולה לדמיין אותך במצב של היעדר חופש החלטה?

"בחיים לא. יש לי משפחה וסביבה תומכת, שמכוונת אותי ועוזרת לי להתמודד עם ההצלחה".

רוברטו, הסוכן, מתערב: "מי יכול לנהל אותה? היא מנהלת את כולנו".

אבא שלך, אמיר, לא מנווט לך את הקריירה?

"מה פתאום. הוא מנהל רק את העניינים הכלכליים, כמו רואה חשבון, ואני פשוט סומכת עליו יותר מאשר על כל אחד אחר. אמא שלי מגיעה איתי לכל מקום ואבא שלי שומר מלמעלה, כמו שכבת הגנה שלא נותנת לי ליפול".

ואם הייתי מעלה את בריטני על הקו, מה היית אומרת לה?

"הייתי שואלת אותה עד כמה היא חופשייה באמת, אבל מנגד יש את ביונסה שמתנהלת לגמרי הפוך. יש כאלה שמתחרפנים מההצלחה ויש מי שיודעים לחיות איתה".

ואת?

"אני חושבת שאני יודעת לחיות עם ההצלחה, ולוקחת דברים בפרופורציות. אני לא נשאבת לתוך מה שקורה לי בעבודה, אני מאוד מקצועית".

לפעמים נדמה שאת יותר מדי מקצועית.

"כן? מה זה אומר יותר מדי? מקצוענות זה עניין של משמעת, חינוך, עבודה".

את כל הזמן מדברת על משמעת, עבודה קשה, איפה הכיף?

"עבודה קשה זה הכי כיף בעולם".

לא בא לך להעיף הכל ולהיות ילדה בגילך?

"באמת שלא. לפעמים אני ומרגי לוקחים את הזמן ועפים לחו"ל. אבל הכי כיף לי על הסט, 18 שעות ואני נהנית מכל רגע, עושה צחוקים עם הצוות. אנשים רואים רק את הפרסומת או הקליפ המוגמר, אבל אני נהנית מהעבודה".

וכשאני תולה בה סימן שאלה, היא מתרצה: "היו תקופות שעבדתי יותר מדי, וזה היה פחות כיף, אז למדתי איך לאזן את עצמי אחרי שנים שלא היה לי יום אחד פנוי".

אז חזרנו לזה שאת פוחדת לעצור?

"כן. אולי כי כשאני עוצרת, בא הקושי והמחשבות ואז אני נהיית עייפה. אני מעדיפה להיות ילדה בת 19 עם מרץ ואהבה לקריירה. לרקוד, לשיר, להופיע, לכתוב, להלחין, ליצור, לצלם. אני נהנית מזה".

וביום שלא בא לך לצאת מהמיטה?

"מה? יש סט של מיליון שקל שמחכה לי ואני אגיד שאני לא יוצאת מהמיטה?"

אמא אילנה: "אין דבר כזה".

נועה: "למרות שבקורונה נהניתי לעצור".

זה בגלל שכל העולם עצר, אבל לעצור לבד את מסוגלת?

"נכון. לפני הקורונה לא הייתי יכולה לשמוע על יום חופש, אבל הקורונה נתנה לי להבין שאני יכולה ליהנות גם ממנוחה. פתאום לא מפחיד אותי לראות טלוויזיה בלי לפוצץ את היומן. למדתי לעבוד יותר באיזי וליהנות מזה".

רוברטו: "כן. איזי. אנחנו עוצרים אותה שלא תשגע אותנו", והוא ואילנה צוחקים.

נועה: "כן אני כל הזמן קמה עם רעיונות שעולים מלא כסף. אני מתרכזת כל הזמן בקריירה בינלאומית של כוכבת פופ, אבל לא אוהבת לדבר על זה כי עוד לא קרה".

ומה יהיה בעוד חמש או עשר שנים? יש פג תוקף לכוכבת פופ?

"בת כמה ג'ניפר לופז? ומדונה? מה פתאום פג תוקף. ג'ניפר לופז התחילה בגיל צעיר והיום היא בת 50 ועדיין מופיעה, ומשחקת, ושרה, ועושה הכל יחד. פג תוקף זה כשאת מרגישה שאת עייפה. אבל אני לא אתעייף אני פשוט אמציא את עצמי מחדש".

את מי מהשמות הענקיים האלה היית רוצה לפגוש?

"אולי את ביונסה? אבל את יודעת, לפגוש את ביונסה זה לא באמת מה שמרגש אותי. אני יודעת שזה יקרה אם ארצה. אבל אני רוצה להגיע להישגים שלה. זה מה שמעניין אותי"

לאחרונה הוציאה סינגל חדש בשם "יהלומים", והקליפ הוא שיתוף פעולה עם חברת התכשיטים רויאלטי, איתה היא משיקה קולקציית תליונים ייחודית. תוך כדי שהיא מזמזמת את השיר, היא מספרת על האמריקאי שעובד איתה, וככה בקטנה גם עם אריאנה גרנדה ועם ליידי גאגא.

"הוא אחראי על הווקליות. על איך שרים. זה לא בן אדם שמגיעים אליו סתם, אבל אטלנטיק חיברו בינינו. הם מאמינים בי ומשקיעים בי".

רוברטו: "הם לא משקיעים בך סתם. הם יודעים לזהות כוכבת".

איך בניתם אותה כוכבת?

"לא בנינו, היא כוכבת. אי־אפשר לבנות דבר כזה. אם היה אפשר הייתי בונה כל יום עוד אחת ועוד אחת".

"ההצלחה שלי היא לא בזה שאני כוכבת, אלא בכך שאנשים מחבקים אותי ברחוב. להצליח זה אוקיי, אבל תוך כדי ההצלחה להיות אהובה ונאהבת, זה יותר קשה", קירל לא נסחפת אחרי הסופרלטיבים.

4,000 הודעות בכל יום באינבוקס

קירל לא תמיד הייתה אהובת הקהל. כשהוציאה שיר ראשון בגיל 14 כיסחו לה את הצורה. "לא אהבו אותו בכלל, כל התגובות היו רעות. לא הבינו מה זה זמרת פופ בת 14, אבל אני הייתי עם ביטחון עצמי גבוה, ועם משפחה שתמכה בי, שזה אולי מה שהיה חסר לבריטני, וידעתי שאת מה שאני עושה, אני עושה טוב".

ואת ההתעקשות להיות מי שהיא, המעריצות מזהות בה. "הנערות שעוקבות אחריי כותבות לי, 'כל הכבוד על זה שהיית עקבית ולא ויתרת על הדרך שלך'. הן מתחברות אליי כי הוכחתי שכאשר עובדים קשה אפשר למחוק גם התחלה שלילית".

אבל אין לה את הזמן לכתוב להן בחזרה. עם 4,000 הודעות בכל יום באינבוקס, יש צוות שמנהל עבורה את התקשורת. "אבל אני כן אוהבת שניגשים ומדברים איתי ברחוב ואני אומרת מכאן למעריצים – תפנו אליי. אני רוצה להקשיב למה שיש לכם להגיד. ואומרים לי דברים מטורפים, אם זה ילדים שעושים עליהם חרם ועזרתי להם להתמודד ולהתעלם מתגובות רעות, או ילדות עם סיפורים קשים שהיו על סף לפגוע בעצמן, והצלחתי לעזור להן. אני גם מבקרת הרבה ילדים חולים ומחזקת אותם, כי אני מכירה את המקום של השבר, של התסכול מזה שלא מקבלים אותך. הייתי שם בהתחלה".

ואיך את עוזרת להן לפתח ביטחון עצמי?

"לא תמיד אני מצליחה, כי לא לכולן יש ביטחון עצמי".

מה זה ביטחון עצמי?

"זה לקחת משהו שאתה טוב בו ולדבוק בו עד הסוף, לחזק את הדבר שמחזק אותך, שאתה יודע לעשות הכי טוב. וזה גם אחד המסרים שמתחבאים בשיר שלי, מיליון דולר. אחרי שהשיר יצא, בנות שלחו לי סרטונים שלהן שרות מול המראה 'אני נראית מיליון דולר', זה ריגש אותי מאוד".

ולא רק אותה, גם את מפיק האופנה מוטי רייף שמזהה את המומנטום. אחרי שבעבר פתחה את שבוע האופנה TLV שבהפקתו, השנה יזכה אותה בפרס על היותה סמל לשינוי אידיאל היופי שמלמדת נערות ונשים לאהוב את עצמן כפי שהן. ולראיה כשאני שואלת אותה תוך כדי הראיון האם היא פוחדת להשמין, היא עונה: "אני לא מתעסקת בזה. גם אין לי מושג מה המשקל שלי".

ואיך את שמרת על עצמך?

"עובדת קשה ודואגת לזה שהעבודה תמלא אותי, כדי שלא אשתעמם. מעולם לא נגעתי באלכוהול או בסיגריות. כשהיו בתי קולנוע הלכתי לסרטים, אני מתאמנת הרבה ובשופינג באינטרנט קונה בעיקר בגדי ספורט. נכון שבקליפים שלי אני רוקדת ריקודים סקסיים, אבל אני לא אצטלם חשופה. מצד שני יש בנות שעשו דיאטה מטורפת ועבדו קשה וירדו במשקל ורוצות להראות את הגוף שלהן וזה בסדר. כל אחת עושה מה שטוב לה. גם אני".

והיא יודעת, היא הייתה שם. בגיל צעיר מאוד, כאשר רקדה בלט, אמרה יום אחד לאביה שהמורה מציבה אותה תמיד בשורה האחרונה, וכשהאב שאל מדוע, המורה ענתה: "אדון קירל, יש ילדות שנועדו לעמוד בשורה הראשונה ויש ילדות כמו הבת שלך שנועדו תמיד לעמוד בשורה האחרונה".

את עוד שומעת בראש את המורה לבלט?

"לשמוע דבר כזה בגיל 11 זה פצע. בהמשך עשיתי דיאטה והורדתי 15 קילו, אבל את סוחבת את זה, ברור".

יום האישה שבו מציינים את מאבקן המתמשך של נשים לשוויון הוא בעיניה גם ספוט חשוב לדבר בו על תופעת האלימות כלפי נשים: "העניין של נשים מוכות מטורף בעיניי. בהחלט דרושה יותר מודעות לנושא. אני חושבת שכל אישה יכולה למצוא את עצמה מגיעה לסיטואציה שבה היא בטעות יוצאת עם הגבר הלא־נכון בלי להכיר אותו עד הסוף, ונמצאת במערכת יחסים אלימה. זה מזעזע ומפחיד אותי ואני מדברת על כך ומשתפת ברשתות".

את מרגישה קיפוח בגלל שאת אישה?

"ממש לא. אבל לצערי אני לא רואה מספיק נשים בתעשייה. למשל, פתאום חשבתי על זה שאין היום כמעט מפיקות מוזיקליות בארץ. יש רק מפיקים מוזיקליים, אבל איזה מגניב אם תהיה מפיקה? או יותר במאיות? אני עושה פרסומות, ורק פעם אחת זכיתי בבמאית".

וזה שנשים מרוויחות פחות מגברים? את היית מרוויחה יותר אם היית גבר?

"במקרה שלי זה אחרת, כי מה שאני עושה זה מאוד נשי. אני לא רואה גבר עושה את זה כמוני. ועדיין לא הייתי מרוויחה פחות. יש בעולם המון זמרות פופ שמרוויחות טוב. אבל נראה לי שדברים משתנים. זה כבר לא משנה אם את אישה או גבר, מה שחשוב זה מה את מביאה לעולם, מה הכישרון שלך".

טוב עזבי עבודה. התעייפתי. בואי נדבר על מרגי.

"על יונתן?" כאן היא מסמיקה. "הוא הכי חמוד בעולם. אנחנו יחד שנתיים וחצי, שזה הרבה זמן. מקל עליי שאנחנו באותו תחום, ככה הוא יכול להבין מה שאני עוברת. אנחנו מכילים אחד את השני ומתמודדים עם לחץ ועבודה קשה ויש משהו מרגיע ושקט בקשר שלנו. אחרי ימים ארוכים בא לנו לחזור הביתה ולנוח יחד, לראות סרטים. כשיש לו כוח הוא בא להתאמן איתי".

ואת דואגת שהוא יאכל.

"כן. אני רוצה שהוא יהיה שבע ושיהיה לו טוב. אנחנו חוזרים בשתיים בלילה ואני מכינה לו שניצלים. בקורונה למדתי לבשל ולאפות ואני רוצה שהוא יהיה שבע ושמח. זה מה שראיתי בבית. למדתי את זה מאמא שלי".

מהמטבח, קוראת אמא אילנה: "את זה אני באה לשמוע".

"כן, למדתי ממך להאכיל אנשים".

אילנה: "אוי ואבוי אם זה מה שלמדת ממני".

רוברטו: "אני יכול להעיד שנועה למדה מאמא שלה צניעות, דרך ארץ, להעריך כל בן אדם. זו משפחה שמארחת בשישי אנשים עם מוגבלויות, בגלל זה היא יצאה ככה".

במשפחת קירל יש גם את ניב, האחר הבכור בן ה־30, ואת עופרי, 27. "בזכותם אני עם רגליים על הקרקע. פה לא מתייחסים אליי כאל נועה קירל, כאן אני ילדה רגילה שאמא צועקת עליה לסדר את החדר. אני רוצה להיות אמא כמוה, היא אמא נדירה. בכלל, אני חולה על ילדים".

מה מרגי אומר על זה?

"מה יש לו להגיד? אני בת 19. מה שצריך לקרות קורה בזמן הנכון. עכשיו גם הוא כמוני רוצה לפרוץ בחו"ל וזה מתגבש לשנינו".

יש קנאה?

"אם הייתי עם מישהו פחות מצליח, אולי הייתה. אבל הוא עם ביטחון ומצליח ואוהב את מה שהוא עושה".

והוא מסתכל עלייך כעל כוכבת?

"נראה לך שאני יכולה להיות עם מי שמסתכל עליי בצורה הזו? הוא מתייחס אליי הכי רגיל. אני הכי מתגעגעת לנסוע איתו למלדיבים רק שנינו".

אני תוהה איך הזוגיות הצמודה תשרוד את המרחק אבל לנועה התשובה ברורה. "שנינו רוצים לגור שם, אי־אפשר להצליח בלי לעבוד משם. גם גל גדות עובדת שם וגרה שם. המזל זה שכולם בתעשייה יהודים ונורא רוצים שאמן פופ ישראלי כבר יצליח שם. זה לא קרה עדיין".

פגשת שם את גל גדות?

כן. נפגשתי איתה והשמעתי לה את השירים שלי באנגלית, היא התלהבה, וכשביקשתי טיפ אמרה לי, 'נועה, את לא צריכה'. והיא צודקת. חתמתי בחברה הכי טובה בעולם, יש לי את הצוות הכי טוב בעולם. הכל מוכן כדי שאוציא שירים שיצליחו בעולם".

את קולטת?

"אני באמונה מאוד חזקה שזה המסלול שנועד לי. ההורים מספרים שכאשר הייתי בת חמש אמרתי שזה ממש יהיה בזבוז אם כל העולם לא יידע מי אני".

ותסמכו עליה. הוא יידע.

|

הנשים בכוורת של נועה קירל

מאחורי כל אישה מצליחה עומדת רשת נשית. רשת תומכת, מעוררת השראה, מחבקת ומנחמת, וגם כזו שדוחפת קדימה. נועה קירל משתפת מיהן הנשים שנותנות לה כוחות־על, מקרוב ומרחוק

עשתה היסטוריה

על נחישות והתמדה

אמא, אמא שלי

היא מתמודדת עם לוחות הזמנים, עם הלחץ, עם הצוות שמקיף אותי, עם הפרסום שלי שהוא לא פשוט, והיא בעצם חיה אותו דרכי. כן, זה כיף לה ללכת ושכולם יודעים שהיא אמא של נועה קירל, אבל זה גם לא כל כך פשוט בחיי היומיום, והיא שם בשבילי, ולכן היא מודל בשבילי. כל מה שראיתי בבית, החינוך שקיבלתי ממנה, זה שהיא לימדה אותי לכבד כל אדם, זה שהיא ואבא שלי לימדו אותי להיות האדם שעובד הכי קשה בחדר - זה מה שנותן לי את הדרייב".

אמא אילנה: "להיות אמא של נועה זו גאווה גדולה. היא מגיל צעיר כל הזמן רקדה והכריחה אותי לצלם אותה רוקדת ושרה בלי הפסקה. צילמתי סרטים על גבי סרטים שלה, והכל שמור ומתועד. זה כיף ללוות אותה, ובנוסף אני גם לומדת ממנה המון, בעיקר את מוסר העבודה המטורף שלה".

דרייב אינסופי של נתינה

לפני כמה חודשים היא פנתה אליי, לאחר שהיו לנו שיתופי פעולה בהגשמת חלומות לילדים חולים, והציעה לי להיות השגרירה הבינלאומית של העמותה. זה תפקיד שאני גאה בו מאוד ועושה אותו בהתנדבות מלאה. אני מסייעת לעמותה לקדם אירועים בינלאומיים ושיתופי פעולה, ומבחינתי זה נושא שיש בו המון אחריות ומשמעות".

הוונדרוומן

הביצועיסטית

צילומים: דנה קופל, אורן אהרוני, הילה אייזנגר, מיכאל מור, רויטרס, צילום פרטי