"בוקר טוב למאזינים והמאזינות שלנו, כאן ר' שמשדרת מבית הסוהר נווה תרצה". בחודש האחרון נחנכה תחנת רדיו חדשה שנמצאת אי שם מאחורי הסורגים. המאזינים: אסירים מכל בתי הסוהר בארץ. השדרניות: ר' בת ה־58, סבתא ל־11 נכדים שמרצה 30 שנות מאסר על פשע חמור שביצעה, ו־מ' בת ה־51, סבתא לנכד, שמרצה 11 שנים על עבירות מרמה. הנושאים בשידור: זכויות האסיר, פאנל נשים לכבוד יום האישה עם אליס מילר ויעל אבקסיס ואפילו טיפים על איך לשמור על עור פנים בריא במאסר.

"זה התחיל מהצגה ששיחקתי בה בתוך הכלא שנקראת 'הסירה', אני הייתי הקפטן", מספרת ר' איך נסללה דרכה אל כיסא השדרנית. "הייתי על אדולן (סם מלאכותי המשמש לטיפול בהתמכרות להרואין, ל"א) 42 שנה ובחזרות עברתי תהליך גמילה. כשההצגה עלתה ראיינו אותי הרבה והתלהבתי מאוד מעניין הראיונות: לשאול שאלות, לחקור על בן אדם. כשסיימתי עם האדולן התחלתי לבקש מאגף החינוך בכלא להכניס את רדיו פוקוס, שמשדר מבית הסוהר של הגברים, גם אלינו. רציתי להתחבר מהמקום הנשי ולספר את סיפור החיים שלי לעוד אנשים. יש לי הרבה חברים בבתי הסוהר של הגברים ששמעו אותי משדרת וכתבו לי 'אם את הצלחת לספר שם את סיפור החיים שלך, מי אנחנו שנתחבא'".

את מי הכי היית רוצה לראיין?

"את פנינה רוזנבלום. מכלום היא עשתה אימפריה וזה בשבילי אישה עם עוצמות".

צילום: דוברות שב"ס

ומה סיפרת שם על עצמך?

גם ר', באופן אחר, היא בעלת עוצמות מפתיעות שמתבטאות מהרגע שמתיישבים מולה. "החיים שלי לא היו פשוטים בכלל", היא חולקת. "תמיד התלבשתי כמו בן, דיברתי בלשון זכר, רציתי להיות כמו גבר כדי שאבא שלי יפחד ממני ולא יפגע בי. פעם ראשונה שלבשתי שמלה הייתה פה, בתוך הכלא, כששיחקתי בהצגה. העיפו אותי מהבית בגיל 12. יש לי שלוש בנות ששתיים מתוכן לא מדברות איתי כי לא גידלתי אותן. בגיל 14 התחתנתי ונכנסתי להריונות אבל הייתי נרקומנית. רציתי לתת אותן לאימוץ אבל אמא שלי החליטה לגדל אותן בשבילי. רק ילדה אחת נשארה איתי בקשר. יש לי 11 נכדים שמתוכם שמונה אני לא מכירה, אם יעברו לידי לא אזהה אותם".

השותפה של ר' לשידור היא מ'. אישה קטנת ממדים עם משקפי ראייה שתמיד נמצאים על הראש. מ' ביצעה עבירות כלכליות רבות במהלך חייה ונכנסה לכלא לפני חמש שנים. במהלך התקופה נולד לה נכד ובזכות השינוי שהיא עוברת בכלא, היא זכתה לראות אותו לראשונה בשיחת זום מתוך התא. "הכניסה לכלא הצילה אותי", היא מפתיעה. "זו מתנה להגיע לכאן, כי רציתי לבלום את עצמי ולא ידעתי איך. אני משתקמת פה בין הסורגים, בתוך התא אני הרבה יותר חופשייה מבחוץ. לפני מספר שבועות ראיתי את הנכד הראשון שלי בזום ואני כבר מחכה שהוא יוכל לבקר אותי. הוא נולד לפני חודש".

למה דווקא רדיו?

צילום: דוברות שב"ס

"רדיו פוקוס זה הרבה מעבר לרדיו", היא מזדקפת ומוציאה טרנזיסטור קטן מתוך כיס החולצה כדי להבהיר עד כמה היא קשורה לתחנה. "זה לקחת את המקומות הכי אישיים וכואבים שלי ולהגיד אותם ככה מול כולם. כשאני יודעת שקהל שומע אותי ואני אומרת הכל מהלב זה מעצים אותי, מספק לי ניצחון אישי. אני מסוגלת להגיד סוף־סוף שטעיתי, פישלתי, למדתי והתקדמתי. זה חד־משמעית השיקום הכי טוב בשבילי. לפני שנכנסתי לפה היו לי מסכות, אמרתי לעצמי שאני כל יכולה ואני מושלמת כי הצלחתי לבצע המון עבירות מבלי שיתפסו אותי. היום אני בלי מסכות בכלל. אדם פשוט שאומר במה הוא טוב ובמה פחות, בדיוק איך שזה".

ובטח עבודה בצוות עם ר' זה גם משהו מאוד מלמד.

"בדיוק ככה. אנחנו חייבות ללמוד להקשיב וללמוד לעבוד עם עוד בן אדם ולהתמודד עם התסכולים שלו. אם בא לי עכשיו להגיד משהו ו־ר' מדברת, אני לא אתפרץ אלא אחכה שהיא תסיים. מה גם שזו דרך מעולה להראות למרואיינים שבאים מבחוץ שאנחנו לא מפלצות אלא בני אדם שטעו בדרך".

תכנים שאין בנטפליקס

צילום: יריב כץ

המיזם של רדיו "פוקוס" התחיל לפני חמש שנים על ידי עמותת "בית מורשה" בניצוחן של קרין עובדיה וטל שמידט. התחנה הוקמה בבית סוהר איילון בשיתוף פעולה של יוזמה אזרחית, שב"ס וביטוח לאומי כתוכנית טיפולית שיקומית. בכלא איילון נמצאים 25 אסירים שחיים יחד ועובדים ברדיו, שמשדר מסביב לשעון לכל בתי הסוהר בארץ. עד כה רק אסירים גברים שידרו בו ובעקבות הדרישה נפתחה גם תחנה בנווה תרצה, שממנה משדרות נבחרת של שמונה אסירות שעברו מיונים ונבחרו בקפידה לתפקיד. אזרחים מן השורה שהיו רוצים להאזין לרדיו ייאלצו להתמודד עם האכזבה: הרדיו משודר אך ורק בין כותלי הכלא. "הקורונה איתגרה אותנו מבחינת כלים שיקומיים שאפשר להציע לאסירים", מסבירה כלאי זמר זקס תשובה, קצינת החינוך של רדיו פוקוס. "ביקורים, הרצאות, שיחות של אסירים קודמים - לא יכלו להתקיים. ואז הרדיו קיבל את העוצמה שלו כי דרכו אפשר להעביר המון מסרים מרחוק".

מה הדגש של הרדיו מבחינת הצוות החינוכי?

"שהקול של האסירות יישמע. אנחנו רואות את ר' ו־מ' מדברות ככה יפה, עם ביטחון, אבל הן לא היו ככה כשהגיעו לפה, הן עברו תהליך ארוך כדי לשבת פה מולך ולהגיד את האמת שלהן. יש פה 140 אסירות שבאות לפה שבורות, פגועות, חלקן עסקו בזנות, חלקן צרכו סמים קשים ופה היו חייבות להתנקות. התהליך פה הוא להעלות להן את הדימוי העצמי על ידי כלים שיקומיים, מה גם שהרדיו בשבילן הוא עבודה לכל דבר".

ואיך בחרתן מי תשתתף?

קרין עובדיה, מייסדת רדיו פוקוס | צילום: יריב כץ

"הן זומנו לראיונות ועברו תהליך מיון ארוך, כי הן מייצגות את כל הנשים פה בדעות, בסגנון המוזיקה, בעבירות ובדרך החיים שבחרו. בסוף זה מושמע בכל בתי הסוהר בארץ. האדם הכי מקשיב לקבוצת השווים שלו, וכשאסיר אומר ברדיו שכדאי לאסיר אחר ללכת לטיפול זה שווה פי כמה מכל צוות הסוהרים ואנשי החינוך שימליצו על כך. גובה העיניים תמיד מנצח".

"חשוב להבין שאנחנו מכשירים את האסירים למקצועות הרדיו ורק לאחר מכן עוזרים להם לפתח תוכן בתחום שמעניין, מאתגר ומשפר אותם", ממשיכה קרין עובדיה, שהקימה את המיזם. "אנחנו בונים לוח שידורים שמותאם לאסירים שמזדהים ורוצים לשמוע זה את זה, ורוב התוכן קשור ישירות להיותם אסירים, אבל לא רק".

מה עוד?

"אם מישהו רוצה לעשות תוכנית על החלל או על טיולים אנחנו בונים איתו את זה. אנחנו מבקשים מהם לפתח פיילוט, ממש כמו בתחנת רדיו בחוץ. האסירים לומדים לעשות כל דבר, מהגשה עד תחקיר ועריכה. לוח השידורים הוא יוזמה של המאזינים - אסירים למען אסירים".

כלאי זמר זקס תשובה, קצינת החינוך של הרדיו | צילום: יריב כץ

אז למה לא להוציא את זה החוצה כדי שכולם ישמעו?

"אולי זה יקרה בעתיד. אבל תאמיני לי שהרדיו לא נשאר רק בכלא. יש לזה מעגלי השפעה רבים גם בחוץ. המאזינים מעבירים למשפחות שלהם. כשמגיע איש ציבור להתראיין, פוגש את האסירות ויוצר איתן שיח, אז הוא מספר את זה בחוץ ומשנה את איך שהציבור רואה אותן".

מותר להן לדבר על הכל?

"חוץ מעל שלושה נושאים: פוליטיקה, דת ומין".

מסר לגברים

הפרויקט הראשון של צוות הרדיו היה לרגל יום האישה ואליו גויסו חלוצי תחנת הרדיו, אסירים מכלא איילון, שהקליטו וערכו את פאנל הראיונות של הנשים. תחנת הרדיו הניידת התמקמה בתוך הכלא והמרואיינות היו יעל אבקסיס, אליס מילר וסיון רהב מאיר. "ביום האישה היה חשוב לנו להציג את הקשיים שאנחנו חוות בתור נשים מחוץ לכלא ובפנים", משתפת מ'.

אילו נושאים עלו?

"דיברנו על איך שומרים על נשיות בכלא, איך עושים מסכה, איך עושים פדיקור, איך מבשלים כל מיני תבשילים על פלטה, אבל גם על נושאים גדולים — היכולת לבחור נכון בשביל עצמנו, היכולת לשנות את מה שקיים ובעיקר להיות עוצמתיות. לאורך כל השנים שלי כאן אני שומעת את האסירות וגם את הקול הפנימי שלי שמספרים שהקושי הוא לא הכלא והסורגים, הקושי הוא בלא להיות נוכחות בחוץ אצל המשפחות, לא להכיר את הנכד שלך. כשנעצרתי הבן שלי היה בכיתה י"א, לא ליוויתי אותו לצבא ולא כיבסתי לו מדים בחיים. לא ידעתי בעבר להגיד את האמת לאף אחד, היום אני סוף־סוף יודעת לדבר מהלב בכנות, להסתכל על המציאות כמו שהיא וככה אני יכולה להחזיר את האמון של הילדים שלי ושל הסביבה. הרדיו החמוד והקטן הזה הציל אותי".

חוץ מהכוח שהרדיו נותן והסיבה לקום בבוקר, התחנה משמשת גם ככלי להעברת מסרים בין כלא הנשים לכלא הגברים ולהפך. מסרים שמתקשרים באופן ישיר לתופעת האלימות המשפחה, שנוגעת בחייהם של הרבה אסירים ואסירות. "אני לא זוכרת את עצמי בוכה בחיים", משפילה ר' את מבטה. "הבן שלי נפטר בגיל 16 כתוצאה מקריזים ולא בכיתי אפילו דמעה אחת, יש לי בנות שלא מדברות איתי ונכדים שלא מכירים בי ועדיין זה לא גרם לי לבכות. עכשיו אחרי הגמילה, הכל צף אצלי, בכיתי המון. תמיד בטיפולים כולן היו מדברות והייתי מקנאה בהן, לא אומרת מילה. פתאום ברדיו לא הפסקתי לפטפט. ועם זאת הצלחתי גם להקשיב לאחרות. עשרות שנים לא הסתכלתי בעיניים של אף אחד. הייתי מדברת עם הראש למטה, חסרת ביטחון שרק צועקת. לאט־לאט, עם העבודה ברדיו, התחלתי להרים את הראש ולהסתכל על השותפה שלי לשידור ועל המרואיינים שלי. וחשוב לי מאוד גם שישמעו אותנו מהצד הגברי, ויידעו שאסור להתנהג בכל דרך לאישה, אסור להרים קול ולהרים יד. הם מקשיבים לנו וזה מחלחל. יש לנו אחריות על מה אנחנו אומרות ואיך אנחנו אומרות כי יש המון אנשים ששומעים". •