כאשר הלכה ישראל לסיבוב שלישי של בחירות במארס, 2020, החליט מיכאל מגרילוב מחיפה להישאר בבית. "החלטתי לא להצביע כי התייאשתי מכולם", הוא מודה.
"לקראת הבחירות הקרובות אני ממש מתלבט האם להצביע". מגרילוב (22), כמו צעירים רבים, איבד אמון במערכת – הוא מגדיר זאת כ"אכזבה וייאוש", ולא יודע אם בכלל שווה לו ללכת לקלפי בעוד 13 יום. הוא לא לבדו: בבחירות האחרונות לא פחות מ־2,168,329 ישראלים בעלי זכות בחירה נשארו בבית – כמעט שליש מסך כל הבוחרים. המשמעות: עשרות מנדטים פוטנציאליים ירדו לטמיון. לא במקרה מסמנות המפלגות יעד חדש וחשוב בשבועיים הקרובים: הוצאת הבוחרים מהאדישות, ומניעת בזבוז קולות יקרים.
מנתוני ועדת הבחירות המרכזית עולה כי מתוך 6,453,255 בוחרים זכאים, יותר משני מיליון מהם ויתרו על זכות ההצבעה בבחירות הקודמות, כאשר אחוז ההצבעה עמד על 71.52%. מי שהרגישו את זה במיוחד הן כמה מהערים הגדולות, שבדרך כלל מזוהות עם ציבור בוחרים משמעותי של המרכז־שמאל: בתל־אביב-יפו 166,092 תושבים נמנעו מלהצביע – יותר מ־38%. בחיפה 104,139 תושבים לא הצביעו מתוך 249,627 זכאים – כמעט 42% .
אבל גם בימין שילמו את מחיר האדישות: בירושלים, למשל, עיר שמצביעה באחוזים גבוהים לליכוד ולמפלגות החרדיות לא הצביעו 152,777 איש מתוך 415,991 זכאים – כלומר כמעט 37%. ואילו בראשון־לציון 68,548 לא הצביעו מתוך 207,038 זכאים – יותר מ־33%. בנתניה: יותר מ־74,000 בעלי זכות לא הגיעו לקלפי – כ־40%.
אלו לא רק מספרים אלא מדובר למעשה במנדטים שלא התממשו: בתל־אביב־יפו “איבדו” כמעט 5, בירושלים 4, בחיפה 3, בראשון־לציון ונתניה 2 ובבאר־שבע, אשדוד ופתח־תקווה בין מנדט חצי ושניים התבזבזו.
הערים שבהן נרשם אחוז הלא־מצביעים הגבוה ביותר הן אילת (55.13%), בת־ים (47.74%) ונוף־הגליל (43.32%), שם כמחצית מהזכאים לא טרחו להגיע לקלפי בבחירות הקודמות. בכל המפלגות מודאגים מהתופעה וחוששים כי השילוב של מיאוס ממערכת הבחירות הרביעית וסכנת הקורונה עלולים לפגוע באחוז ההצבעה הפעם.
מי שמאיימים להיעדר מההצבעה הם בעיקר צעירים רבים, בשנות ה־20 וה־30 לחייהם. "אם יש מתלבטת זו אני. לא יודעת אם בכלל אלך להצביע", אמרה אודליה דדון (27) מנתניה, עובדת חברת טכנולוגיה לביטוח. "אין כרגע לדעתי מישהו שמתעלה מעל כולם, שמבטיח ובאמת יקיים. המסרים של חלק מהמועמדים די דומים, כך שאני לא מבינה במה השוני בכלל?"
גם יהודה רחנייב (35) מתל־אביב, איש תרבות ואמן, מתלבט אם להצביע. "לא הצבעתי בשלוש מערכות הבחירות האחרונות, ואני לא רואה שום סיבה להצביע הפעם", אמר. "ראיתי שאין שום אלטרנטיבה שלטונית ולא מצאתי לנכון להצביע. אני אדם מאוד מעורב, אני חי את המציאות הישראלית, אפילו נסעתי להפגין בבלפור. הייתה לי תקווה שמשהו יצמח מההפגנות, שתצמח מנהיגות, וזה לא קרה אז הפסקתי להפגין". לדבריו, המועמדים לא עוסקים במה שבאמת חשוב לו – דיור בר השגה, הפרדת דת ומדינה, טיפול בבני מיעוטים. "גם מבחינה ביטחונית אין אלטרנטיבה מימין ומשמאל", הודה, "אני איש מרכז ואני לא מקבל גישה של רק לא ביבי, אני רוצה לדעת מי כן". הוא מבהיר: "זה לא שאני לא רוצה להצביע, פשוט אין לי למי".
יש מי שהחליטו דווקא הפעם לתת צ'אנס: שמעון חנבד (36) מראשון־לציון לא הצביע בבחירות האחרונות, אולם בסבב הרביעי הבטיח להגיע לקלפי. "אלך להצביע אבל עדיין מתלבט לאיזו מפלגה", אמר. "חשוב שהפעם תהיה הכרעה ברורה, כדי שמי שיזכה יוכל להרכיב ממשלה יציבה ולארבע שנים. לא יום אחד פחות".
בפעם הקודמת הוא מודה ש"נמאס לי מכולם, ממש לא היה חשוב לי ללכת להצביע". הוא מספר כי התאכזב קשות מראש הממשלה בנימין נתניהו ומראש הממשלה החליפי ושר הביטחון בני גנץ. "זה פשוט עצוב שהמדינה ככה במשבר כלכלי ובמשבר קורונה ואין ממשלה שתנהל את המדינה", אמר בעצב. "בטח אתלבט ממש עד הרגע האחרון, אבל בבוקר יום הבחירות כבר אדע למי לתת את הקול שיקים ממשלה יציבה שתמשול במדינה שמאוד זקוקה ליציבות, ולא משנה מאיזה צד. הכי חשוב שאזרחי ישראל יקבלו ממשלה לארבע שנים".
