אנו באנו ארצה

"אתם חייבים ללכת למוזיאון העם היהודי החדש בבית התפוצות", שמעתי את עצמי פתאום אומרת לקבוצת חברים. אחרי שהם סיימו לצחוק, התעקשתי ש"אנו" שבועט באומץ בכל מה שחשבתם על "מוזיאון", "יהדות", ו"תפוצות", ומגיש חוויה ססגונית, מעוצבת – ואפילו טעימה. כי גם לאוכל היהודי יש מקום במרחב שפתח את שעריו השבוע אחרי עשר שנות תכנון וארבע שנות בנייה. שלוש קומות ("מתחילים מהכי עליונה, ויורדים כלפי מטה, שהקהל לא ירגיש שכל המסורת היהודית יושבת לו על הכתפיים", מסבירה לי האוצרת מיכל הומינר. נו, תודו שזו גישה שמעלה חיוך) וארבעה אגפים מרכיבים כאן את מה שזוכה כעת לתואר המוזיאון היהודי הגדול והמקיף בעולם, וגם השמח מכולם. מסתבר שאם מקדישים לכך מחשבה, אפשר לספר את הסיפור היהודי לא דרך רדיפה ואסונות, אלא גם באמצעות אנשי תיאטרון ומחול, פילוסופיה והומור, אוכל ואופנה, להקות רוק ומוזיקה מזרחית, ודרך ארון הספרים היהודי – מקפקא ועד פיליפ רות', מנטליה גינצבורג ועד בשביס זינגר. וכמובן הוליווד.

נדודי הגיטרה החשמלית

נכנסים דרך אגף התרבות. "בחרנו לספר על היצירה, והחיים עצמם. היה חשוב לנו שמי שייכנס לכאן יזדהה מיד עם אלמנטים בתרבות היהודית ויזהה אותם בתוכו, ומה יותר מקולנוע או טלוויזיה, ספרות או בישול? אל דאגה, דרך התרבות נגיע גם להיסטוריה היהודית, לה מוקדשת הקומה השנייה, ואל השורשים היהודים, עד אברהם אבינו בקומת הבסיס", מבטיחה הומינר.

הגישה הזו עובדת, ואני רוקדת כבר בכניסה, ולא לצלילי כלייזמרים, אלא דווקא לקצב הגיטרה של ג'ין סימונס, הוא חיים ויץ, סולן קיס, יליד טירת־כרמל, שתרם את הגיטרה שלו לתערוכה. "ביום האחרון לפני סגירת העולם בקורונה, הוא ירד מהבמה בלוס־אנג'לס, ונתן את הגיטרה החתומה לאוצר שלנו, אסף גלאי. הוא נסע ברחבי ארצות־הברית ברכבות עם הגיטרה, עד שהגיע איתה לכאן", אומרת ד"ר אורית שחם־גובר, האוצרת הראשית של המוזיאון.

אי.טי. גם הוא יהודי, איכשהו

תודו שכזה סיפור לא ציפיתם למצוא כחלק מההדרכה במוזיאון העם היהודי הגדול בעולם, וגם לא את הסיפור הבא, על היהודים העירקים שעברו מבגדד למומבאי והקימו שם, בהשראת אחיהם ההוליוודים, את הבסיס לתעשיית הסרטים המשגשגת של בוליווד (והאם ידעתם שגם הכוכבות הגדולות של הקולנוע הזה בתחילתו היו יהודיות?). אבל כששחם־גובר, שעובדת על הפרויקט הזה כבר עשר שנים, יחד עם הצוות שלה, היא גם סופרת, ובת למשפחת כותבים מפוארת, מה הפלא שהיא מסבירה שקודם צריך לדעת מה רוצים להגיד, ואז גם יודעים איך לספר את הסיפור.

"רצינו להגיד כאן שיהדות היא פלורליזם, ושלא צריך להיכנס למוזיאון יהודי עם דלי של דמעות, אפשר גם עם קערית קטנה, כי יש כל כך הרבה צדדים שמחים ומפוארים ביהדות שלנו, שצריך להציג גם אותם. מישהו אמר לנו שהמוזיאון הזה הוא בעיקר מוזיאון אמיץ ולא מתנצל".

אנחנו מסתובבים כמרחפים בחללים המציגים רצף של דיאלוג אמנותי ותרבותי יהודי בין עבר להווה, ומאחורי חלונות הראווה הגדולים ניתן למצוא את הצווארון הרקום מגלימת שופטת בית המשפט העליון האמריקאי רות ביידר גינסבורג, מכונת הכתיבה של יצחק בשביס זינגר, המטפחות של אסתי לאודר, התסריט של "2001: אודיסאה בחלל" של סטנלי קובריק, העוד של סאלח אל כוויתי ועוד.

בין לבין אנחנו חולפים על פני מיצגי אינטראקטיביים בהם אפשר "לבשל" ולגלות מסורות והמצאות במטבח היהודי עם שפים מפורסמים, ליצור שירים בעזרת מיקס מקטעים של מוזיקאים יהודים מכל הז'אנרים, להיזכר בסצינות איקוניות מהקולנוע של יוצרים ושחקנים יהודים מ"אי.טי" (יש גם פסל שלו, בשביל הסלפי) ועד "מלחמת הכוכבים", "ביג לבובסקי" ו"כשהארי פגש את סאלי", ולעבור על פני סדרות טלוויזיה כמו "סיינפלד", "סקס והעיר הגדולה" ו"הכל נשאר במשפחה" (רוב ריינר, אלא מה?), להתרגש משמלת ההוט־קוטור שתרם אלבר אלבז, או מזו שלבשה רונית אלקבץ ב"ביקור התזמורת".

פטנט יהודי

המוזיאון עושה שימוש חכם ומרגש גם בטכנולוגיה. באמצעות מסכי ענק, מיצגים אינטראקטיביים, וספריית ידע דיגיטלית עם יותר מאלף דמויות יהודיות שסיפורם מחכה לכם כאן ממש כמו באינציקלופדיה של פעם, אבל החידוש: מקבלים צמיד שאותו אפשר להצמיד לכל ערך, לתייג אותו ולקבלו למחשב האישי. כמו כן, בעזרת שיתוף פעולה עם Geni.com אפשר לבדוק את הקשר שלכם ליהודים מפורסמים.

בקומה השנייה, קומת המסע, פוגשים את סיפורו הייחודי והמתמשך של העם היהודי מהעת העתיקה ועד ימינו. "מאברהם אבינו ועד הקמת המדינה", אומרת מיכל ואני בטוחה שהיא מגזימה, אבל כשאנחנו מסיימים את הסיור בקומת המסע, מסתבר שהיא צודקת. באופן חכם ומדויק, ובעיקר לא מעיק, מבקרים במרכזים היהודיים הגדולים בכל התקופות, מהעת העתיקה – אלכסנדריה, ארץ ישראל ובבל, משם אל ימי הביניים, עם תור הזהב של ספרד ולצידם סיפורה של יהדות אשכנז. ממשיכים אל ראשית העת החדשה - הנאורות, ההשכלה והאמנציפציה, שבעקבותיהן נפגוש את הבחירות שעשו קהילות יהודיות שונות במזרח ובמערב, אל נוכח המציאות המשתנה. כל אלה מובילים למאה העשרים, שבה סער הרחוב היהודי מתנועות פוליטיות מגוונות, ביניהן הציונות, ומפריחת התרבות היהודית החילונית, עד שנקטע באחת בשואה. סיום הקומה מבטא את השינויים שחלו בעם היהודי אחרי השואה – הקמת מדינת ישראל, הגירות מסיביות בחיפוש אחר מולדת חדשה, הגירוש מארצות האיסלאם, ירידת מסך הברזל על יהדות ברה"מ והמגוון התוסס של הקהילות היהודיות כיום. ובקומה הראשונה, קומת הבסיס, צלילה מרגשת מאוד אל יסודות היהדות: השבת, לוחות הברית, לוח השנה העברי וציוני דרך במסורת כמו למשל מגילת אסתר מהמאה ה־16 שהגיעה מפאס שבמרוקו מגולגלת במגבת מטבח.

החדשנות המבורכת וודאי תמשוך מבקרים צעירים, אך השאלה היא האם היהודית ארוכת השנים הייתה רוצה שכך יציגו אותה.

מוזיאון העם היהודי, "אנו", קלאוזנר 15 רמת אביב, הכניסה דרך שער 2 של האוניברסיטה. ביקורים בהתאם למגבלות הקורונה. לפרטים: https://www.anumuseum.org.il/he