הון סיכון חיסון

1. אמן הזמן

בסצנת הסיום של הסדרה הקומית המופלאה על שאולי (אסי כהן) החולה בסרטן, מודיעים הרופאים שהגידולים נעלמו והוא יכול סוף־סוף להשתחרר מבית החולים. יופי, אומרת לו זוגתו אירנה, אז מחר תחכה בבית, כי טכנאי של המדיח אמור להגיע בין 11:00 ל־17:00. למה אני, הוא מתקומם. "רצית לחיות?" עונה אירנה, "אז אלה החיים".

מאז שטף את ישראל הגל השני של הקורונה, בקיץ שעבר, ייחל נתניהו לחזרה לחיים. מספר המצביעים של מפלגתו ירד ככל שעלה מספר המאומתים. השיא ההיסטורי באבטלה עניין את הציבור הרבה יותר מהסכמי השלום ההיסטוריים, וההתקהלויות ההמוניות במאה שערים ובבני־ברק הזכירו שוב ושוב את החוליה החלשה בגוש הימין, הציבור החרדי.

מבצע החיסונים, אחת מהצלחותיו הגדולות של נתניהו, נועד לשים קץ לסיוט שהביא אותו אל סף איבוד השלטון. ההנחה מאחורי הקדמת הבחירות הייתה שאם התחלואה תמוגר כמו בסגר הראשון, יחזור נתניהו לשיאים ההיסטוריים שרשם אז, כ־40 מנדטים.

ישראל, כמו שיכול להתרשם כל מי שביקר השבוע בבריכה, במלון או במסעדה, כבר מדחיקה את הקורונה, כאילו השנה בין מארס 2020 למארס 2021 (ואולי תימשך עוד קצת) לא הייתה מעולם. השאלה הגדולה, שאלת הבחירות, היא אם החזרה לחיים לא מחזירה גם את החיים שהכרנו, על התיקו המציק שבהם. הרי הצלחת הליכוד בסקרים בתחילת הקורונה נבעה מהעובדה שרבים ממתנגדי נתניהו תמכו בכל זאת באופן שבו ניהל את המגפה בראשיתה. אבל כאשר הקורונה כבר מהווה פחות ופחות שיקול עבור הבוחרים, כולם מתכנסים בחזרה אל עמדות המוצא, מי למחנה רק ביבי, ומי למחנה רק לא ביבי. הירידה בכוחם המצרפי של בנט וסער, שתי מפלגות שהדגישו את כשלי הקורונה, ממחישה זאת יותר מכל.

|

לו נערכו הבחירות לפני חצי שנה, עוד בטרם החיסון הראשון, הליכוד כנראה היה מפסיד. אם יהיה סיבוב נוסף נטול קורונה ותשלומי חל"ת בעוד חצי שנה, סביר שגם בו לא יוכל לנצח. המחנה היריב כבר לא יחזור על השגיאה האיומה שבה שיגר אל המערכה שלוש מפלגות, מרצ, כחול לבן והעבודה שעשויות ליפול תחת אחוז החסימה.

ועל כן, העיתוי הנדיר הנוכחי, שבו שמחת החיסונים גוברת על תוגת הסגרים והאבטלה, הוא כנראה ההזדמנות האחרונה בהחלט של נתניהו לנצח בבחירות. הוא מציע לבוחרים להיפרד לשלום בשבוע הבא משני מטרדים כרוניים שהעיבו על כלכלת המדינה ועל אושרם של אזרחיה: הקורונה והשיתוק הפוליטי. לא בטוח שתהיה לו הזדמנות נוספת.

2. מה נשתנה הסבב הזה

בחול המועד פסח ישווה ראובן ריבלין את השיא של חיים הרצוג, ויטיל בפעם השישית את הרכבת הממשלה על חבר כנסת. הוא יהפוך לאלוף ישראל בהטלה למרחקים קצרים.

מה נשתנה הסיבוב הזה? נשתנה בכמה דברים משמעותיים. בשנים האחרונות התקבע הנוהל של האצת תהליך ההמלצות, כדי לחסוך מישראל ימים מיותרים של ממשלות מעבר. לא הפעם. ממילא התרגלנו. אפשר להניח שהנשיא ייתן למפלגות למצות את הזמן שעומד לרשותן, כדי להגיע למשכנו עם תשובות – ולא עם בלוני ניסוי. כל מי שיתחכם וימליץ על עצמו עם ארבעה מנדטים יידרש גם לספק חלופות: עם מי כן ועם מי לא יישב.

בשבועות האחרונים נשמעים רינונים מצד כמה ראשי מפלגות שממילא עדיף לא לקבל את המנדט ראשון. הם בונים על הלחץ שיגבר ככל שיעבור הזמן, ויאפשר להם להקים ממשלה ברגע האחרון. ובכן, שלא יבנו על זה. כלל לא מן הנמנע שהנשיא ישחזר את החלטתו מהסבב הקודם, להחזיר את המנדט לכנסת מיד אחרי שמועמד אחד כשל במאמצים להרכיב ממשלה.

דבר אחד לא קרה עד היום: נשיא המדינה לא הטיל את הרכבת הממשלה על מועמד שנגדו הוגש כתב אישום. גם כשנתניהו הרכיב אשתקד קואליציה, זה היה מכוח חתימותיהם של גנץ וחבריו. מה יקרה אם לנתניהו יהיו, ככלות הכל, 61 ממליצים? האם הנשיא יאמץ את הנורמה המחייבת שהתקבעה בישראל מאז הקמתה, יזמן את ראש הממשלה ויעניק לו – גם אם בפנים מכורכמות – את הניסיון השביעי בקריירה להשביע ממשלה? כבר לפני שנתיים הבהיר ריבלין היטב מה עמדתו האישית בעניין: "שמעתי פעם מישהו קורא לראש ממשלה עם חקירות לפרוש, ואני חושב שזה רעיון מעניין", אמר אז. אבל לשמועות הפרועות על כוונת הנשיא להתפטר במקרה כזה אין כרגע בסיס עובדתי, לבטח לא אחרי החלטה פה אחד של 11 שופטי בג"ץ שהעניקה למציאות התקדימית הזו הכשר חוקתי. לא נראה סביר שהוא ירצה לקצר את כהונתו בכמה חודשים עבור צעד סמלי שלא ישנה דבר. כמו עם ישראל, גם הוא רק רוצה שהסיוט הזה ייגמר.

3. שתו באחריות

למראה הקמפיין־נטול־קמפיין של יש עתיד אפשר להיזכר באמירה נושנה של גולדה: "אתה לא כזה גדול לעשות מעצמך כזה קטן". במשך שלושה חודשים לפיד היה המועמד הבורח מבשורה: מי שאינו מוכן להתמודד על ראשות הממשלה, כדי לא להעניק לנתניהו את המאבק ראש בראש שהוא כה זקוק לו. אסטרטגיית הקמפיין שייכת לרמי יהודיחה, שעבד בעבר עם נתניהו. ההיסטוריה, כמובן, תיכתב רטרואקטיבית: אם לפיד יגיע איכשהו בזכותה לראשות הממשלה היא תהיה גאונית. אם תיכשל, יסבירו הכל למה היה ברור מראש שמדובר בחרפה מקצועית.

לפני חוכמת הבדיעבד, אפשר לחוות דעה בזמן אמת: ללפיד אין באמת ברירה. הוא צועד בשדה מוקשים רבי־עוצמה. ההתנגדות הציבורית אליו גבוהה ביותר. אין ללפיד שום צורך בעוד כמה מנדטים שיעלו במחיר הגוש, ויעניקו לו את ראשות האופוזיציה לארבע שנים עקרות. מצד שני, גם הרדמת הבחירות צופנת סכנה גדולה. לא סתם החל לקחת קולות מכחול לבן בעודו נזהר מלדרוס את העבודה ומרצ ("שתו באחריות", כמו האזהרות על בקבוקי וודקה). בסקרים של יש עתיד נתניהו כבר נוגע ברוב בכנסת, ולפיד נבלם.

אבל זו הבעיה הקטנה: 50 אחוז מבוחרי השמאל־מרכז, כך עלה מסקר עדכני השבוע של אחת המפלגות בגוש, סבורים שהבחירות תסתיימנה עם בנימין נתניהו בבלפור: או בראש ממשלת ימין צרה של קבע, או בראש ממשלת מעבר בדרך לבחירות נוספות. הנתונים האלה מספרים סיפור של פסימיות בשיעורים גבוהים, לא מתכון לשיעורי הצבעה גבוהים מדי. הנה הדילמה: אם המחנה להחלפת נתניהו לא יפקוד את הקלפיות בשיעורים הגבוהים מאוד שאפיינו את שלושת הסיבובים הקודמים, נתניהו ישיג 61. אם יבוא ויעיר את הבחירות, אחת המפלגות תיפול ונתניהו עשוי להשיג 61.

היה מי שהציע ללפיד אסטרטגיה אחרת, שנשענת על ההנחה שממילא אי־אפשר יהיה לחלץ מהבחירות האלה יותר מאשר בחירות נוספות: לדרוס את שאר מתחריו, להשליך לצידי הדרך את מרצ ואת כחול לבן, למנוע מהעבודה לגדול, לדלל את ליברמן, ולסיים את הבחירות עם 25 מושבים ואחרי שהבטיח, לשנים קדימה, את הנהגת הגוש. ממילא, גם אם תקום ממשלת ימין צרה, ספק אם תחזיק מעמד בעוד נתניהו מתבשל לאיטו בשלב ההוכחות בבית המשפט. אבל לפיד מעדיף להוון עכשיו, פן לא יהיו הזדמנויות השקעה מאוחרות יותר.

4. אינני הנהג

לא רק מדיניות העמימות של לפיד תיבחן ביום שלישי הקרוב, גם זו של בנט. מסרי הריצה לראשות הממשלה כמעט ונעלמו, לאחר שבימינה התגבשה השבוע הנחת עבודה מעודכנת: בשבוע הבא לא יהיה מהפך, מקסימום תיקו. עכשיו מדברים שם על ממשלה יציבה, ממשלת ימין, ועל החובה למנוע בחירות חמישיות. גם בבחירות האלה, מעטים מאוד מאזרחי ישראל סבורים שאינם צריכים להכריע כן ביבי או לא ביבי.

באופן אבסורדי, מצביעי המרכז שנותרו אצל בנט הם התקווה (החדשה) של נתניהו. אותם אלה שהתרשמו מתוכניותיו של יושב ראש ימינה לקורונה וליום שאחרי יכולים להביא את נתניהו אל 61 המנדטים שהוא מחפש עוד מ־2018, עת החל סיוט הבחירות.

מחנה השינוי בימין, בנט את סער, שנהנה בתחילת מערכת הבחירות מיותר מ־30 מנדטים מתכווץ עם כל סקר. היום כבר אפשר לקבוע שהרגע המכריע היה החלטתו של גדי איזנקוט להחיל על עצמו "צינון מהותי", כפי שהגדיר זאת, ולא להצטרף לתקווה חדשה. איתו, סער היה מזנק, מונע מלפיד לגדול, שואב מבנט את כל קולות שוחרי השינוי ובסבירות גבוהה היה במרוץ צמוד מול נתניהו. סער היה מצטייר כמנהיג של גוש רחב ומגוון, עם גיבוי רמטכ"לי מאחוריו. בלעדיו, הוא נאבק עם ימינה על תואר המפלגה השלישית. איזנקוט יחכה לסיבוב הבא.

מבין השניים, בנט מגיע ליום שאחרי במצב משופר מעט יותר, אם לא במספר המנדטים אז בכושר התמרון שאיפשר לעצמו. עשרת המנדטים בסקרים האחרונים הם הרבה פחות מכפי שבנט יצא איתם לדרך, אבל הרבה יותר מאשר יבול הבחירות הקודמות, שלושה חברי כנסת או אפילו אפס במקרה הגרוע. מהשבוע הבא, אם לא ישתבש שום דבר, נתניהו יפסיק לחזר אחר בוחרי בנט ויצטרך, לראשונה אחרי זמן רב, לחזר אחר בנט עצמו.