רץ המרתון הטוב ביותר

ברשימת הרצים המחממים שרירים לפני המרתון הרביעי אפשר למצוא כמה טובים, אפילו טובים מאוד. אבל האויב הגדול של הטוב מאוד הוא המצוין, והמצוין לדעתי הוא יאיר לפיד.

לפיד הגיע לפוליטיקה כיוון שהוא מאמין, בין היתר, שכל שקל שחוסכים היום מתקציב החינוך והתרבות יהפוך בעוד כמה שנים לעשרה שקלים בתקציב בתי הסוהר ו/או בתקציב ביעור הבערות. בכוונה אני מדגים את נימוקיי בדוגמה מהטריטוריה שלי. אבל בראייה כללית יותר: לפיד בא לפוליטיקה כיוון שהיו ויש לו כאבי מדינה. הוא בא לא רק בשביל לחשוב איך לעשות את המדינה הזאת לטובה יותר, אלא לעשות. אני רואה את הרשימה לכנסת של חבריו למרוץ ומבין שהוא בחר את אלה היכולים לנצח גם ב־110 מטר משוכות, גם בקפיצות לגובה ולרוחק, ובעיקר במרתון.

ועוד משהו: לפיד מעולם לא עטה מסכה וחיכה שפניו יגדלו להתאים לה. אני בטוח שיושרו (שהוכח מאוד בסביבה שהיו בה פוליטיקאי שקר) יוכח שוב ושוב. סיפרתי לו שהוזמנתי פעם לתפילה בביתו של הרב עובדיה יוסף. בסופה שאלתי את מר"ן למה צועדים לאחור בסוף תפילת עמידה, כשאומרים "עושה שלום במרומיו, הוא ברחמיו יעשה שלום עלינו ועל כל ישראל, ואמרו אמן". הרב ענה: "כשאדם עושה שלום הוא לא יכול לדבוק רק באמונתו, הוא חייב להתפשר, ולכן הוא צועד שלושה צעדים לאחור". יאיר אהב את התשובה ואני בטוח שבשביל מטרות נחשבות הוא יידע לחשב מסלול מחדש מבלי לבגוד בעקרונותיו.

לפני שהצבעתי יש עתיד הצבעתי לפנתרים השחורים, לוויקטור תייר, לתנועת האוהלים, ומה לא. קראתי את המצעים, ידעתי שאלו מפלגות שלא יעברו את אחוז החסימה, אבל האמנתי שהפתק בקלפי הוא הצהרת נאמנות לעקרונות. והנה קמה מפלגה שאני יכול למחוא כף לעקרונותיה ולדעת שמדליית הזהב של המנצחים היא בהישג יד.

הכותב הוא משורר וסופר