תיעוד מפוספס

 המיליארדר היהודי ג'ורג' סורוס העמיד לעצמו אויבים בכל רחבי תבל אך ורק בגלל הפילנתרופיה הפוליטית שלו. כזו שלא מסתתרת מאחורי מילים נוחות כמו חינוך או תרבות, אלא תרומה פוליטית מובהקת, נדיבה ומתמשכת למי שמזוהים עם הרעיונות הכי שמאליים במפה. בהונגריה (המדינה שבה סורוס נולד) ממשלת הימין שלחה מיליוני מכתבים נגד הפילנתרופ, בפולין ובאוסטריה ניסו להגביל את תרומותיו, בארצות־הברית קשרו לשמו תיאוריות קונספירציה אנטישמיות שלפיהן הוא חלק מרשת פדופילים ששולטת בעולם באמצעות כסף, ובמקדוניה אורגנו נגדו הפגנות ענק. גם בישראל סורוס הוא סדין אדום שזוכה למתקפות חריפות על ידי מחנה הימין בכלל ועל ידי בנו של ראש הממשלה, יאיר נתניהו, בפרט. הוא מוצג כשד, חוצן, נבל, נוכל ובעל כוחות־על. הסרט "סורוס" ששודר אמש ביס דוקו אמור היה לחשוף משהו מהאיש שהפך כמעט למיתוס, אבל הבמאי ג'סי דילן (הבן של בוב דילן) הצליח לפספס הזדמנות פז.

הסיפור האישי של סורוס, כילד ששרד את השואה בזכות התחזות לנוצרי, כאיש עסקים שהצליח להמר פעם אחר פעם בעולם העסקי ולהרוויח מיליארדים וכמי שהספיק להתחתן שלוש פעמים, הוא חומר גלם מרתק. העובדה שהפך לאייקון שנוא כל כך בשל תמיכתו בפליטים, בזכויות של הקהילה הגאה או של נשים מלמדת המון על רוח התקופה ועל נקודות התורפה שלה. אבל שום דבר מזה לא תראו בסרט "סורוס". "סורוס" הוא סרט יח"צ אנמי ומשמים שלא מחדש דבר.

כמו רשימת מכולת חנפנית מוצגים הישגיו של הפילנתרופ החידתי ממגוון זוויות מחמיאות. ראיונות עבר עימו נשלפים, שיחות עם עובדיו ובני משפחתו מתיישבים בדיוק בתבנית "הראשים המדברים", אבל הוא עצמו לא נשאל אפילו שאלה אחת קשה. כזו שתגרום לו לנוע באי־נחת, להיפתח, לדמוע, לגמגם או לצחוק. דף המסרים של המשפחה מדוקלם היטב הן על ידי העובדים בקרנות והן על ידי בני ביתו. אף אחד מהם לא מניח שום סימן שאלה על מפעל חייו. סורוס נותר כדמות שטוחה ואניגמטית, ללא עומק, פגם או מורכבות. גם התיעוד הדוקומנטרי לאה, זקן ונטול כל קצב או טעם. העיצוב הזה עומד בדיסוננס מרהיב לייצריות ולאנרגיות שמייצר הנדבן הקשיש בקרב תומכיו ומתנגדיו.

למתנגדים, אגב, כמעט שלא ניתן פתחון פה. הם מצוירים בהכרח כקיצונים שבקיצונים, כגזענים, בורים או שוביניסטים. האם אין אחוז אחד של אמת בביקורת שמופנית כלפי מפעל חייו של סורוס? מדוע, אם כן, אין לה זכר בסרט באורך מלא? בהתחשב בתמיכתו הנרחבת של סורוס בתקשורת חופשית וביקורתית, מעניין מה הוא חושב על סרטון התדמית שנופק לו באצטלה של תיעוד דוקומנטרי.

בקטנה

"נינג'ה ישראל" היא כמו מפלצת מרובת ראשים. כל פעם כשעורפים לה ראש – צומחים עוד שלושה. אחרי כטריליון משדרי גמר שונים, כעת אנו מוצפים בפרומואים ל"נינג'ה אולסטארס", השאריות של האיטריות המחוממות של הסגר. כבר עדיף בחירות חמישיות.