"לא רוצה שייקחו אותי כי אני הבת של קטורזה"

בכניסה לבית משפחת קטורזה, בלב שכונה פסטורלית בצפון תל־אביב, מתנוססים דגלי ברצלונה ודגלי ישראל. השקט בחוץ לא מרמז על מה שקורה בפנים. אבל מעבר לדלת נמצאת קבוצת כדורגל של ילדים בכל הגילים.

הכלב אולף הראשון לקבל את פנינו, לאחר מכן סוראלה, אם הבית. הקטנים מקפצים על טרמפולינה עם חברים, הבינוניים משייטים בין הקומות, רצים מהחדרים לסלון ולמטבח. והגדולים? כבר עזבו מזמן את הקן. רגעים אחרי נכנס קטורזה שכולם מכירים, ישראל. "באתם לראיין את הכוכבת של הבית?" הוא שואל בחיוך. ואז, כאילו נקראה לעלות לבמה, מגיחה מהמדרגות עדן קטורזה, בת 16 וחצי, ילדת הסנדוויץ' של המשפחה. יש שלושה ילדים מעליה ושלושה מתחתיה, והיא הראשונה שהולכת בעקבות אבא.

בימים אלה קטורזה הצעירה מתחילה להיכנס חזק לעולם הבידור, עם תפקיד בסדרה "מצולמים 2" המשודרת בימים שני ושלישי ב־HOT3. "תמיד רציתי לשחק, אבל אף פעם לא ידעתי איך מתחילים", מסבירה עדן בראיון הראשון שלה. "יום אחד, בצילומים לאחת הסדרות של אבא שלי, שיחקו ילדים שהיו בגיל שלי ושאלתי אותם איך הם הגיעו לזה ואיפה התחילו. אחד הילדים אמר שלמד משחק ושהוא ייתן לי מספר טלפון של מישהו שיכוון אותי. באותו יום נרשמתי לסטודיו למשחק של גל אמיתי ולמדתי שם שנה. זה היה בגיל 13. הייתי הכי קטנה בסטודיו ולמדתי לצד גל גברעם ועידו טאקו".

ילדת סנדוויץ' במשפחה של תשע נפשות

בטח באת עם ביטחון מהבית.

"לא באתי ישר עם ביטחון, ממש לא. היה לי קשה להיפתח, לעמוד מול כולם, לשיר או להקריא טקסט. לאט־לאט הכרתי את האנשים והבנתי שזה לא מביך, שזה ממש כמו עבודה וצריך לעשות את זה והיה לי ממש כיף, נהניתי".

אחרי שעדן סיימה את שנת לימודי המשחק, האודישנים התחילו לזרום מכל כיוון. התואר "הבת של ישראל קטורזה" פחות הופיע אצלה בקורות החיים והמילה "פרוטקציה" לא נמצאת בלקסיקון של המשפחה. להרבה מאוד מהאודישנים שעדן ניסתה להתקבל היא קיבלה את התשובה לא. היא ניסתה וניסתה, אבל המשיכה לקבל סירובים. "האודישן הראשון שלי היה לסרט והגעתי לשלב הגמר אבל לא התקבלתי", היא אומרת. "עשיתי הרבה מאוד אודישנים ולא התקבלתי".

ואיך מגיבים בגיל כל כך צעיר למילה לא?

"בהתחלה ממש התבאסתי. חשבתי, מה - אני לא מספיק טובה? אחרי זה הבנתי שזה לא עובד ככה, שיש דרך לעבור. בהתחלה היו תפקידים שממש רציתי, הרגשתי שאני בול ולא הבנתי איך פיספסתי וזה היה עושה לי רע, צובט לי בלב, אבל את מתרגלת לזה וצריך להבין שככה זה בעולם המשחק. עכשיו אני בסדר כי מכל אודישן למדתי, התפתחתי, הבנתי במה הייתי טובה ומה יש לשפר, עברתי מדבר אחד לדבר הבא ונהייתי באמת יותר טובה. בנוסף, הצטרפתי לסוכנות אי־די־די".

קטורזה בסדרה "מצולמים"

חשבת שיהיה לך יותר קל כי את הבת־של?

"האמת שממש לא. יצא לי לדבר עם קרובי משפחה של מפורסמים שניסו להיכנס לעולם הזה, וזה הרבה יותר קשה מכל שחקן אחר. את צריכה להוכיח את עצמך יותר בגלל שאת קשורה למישהו מוכר וזה מכניס אותך ללחץ ולפעמים פוגע ביכולת המשחק שלך. פתאום משווים אותך אליו, אומרים שרק בגללו תעברי, ואז את צריכה להוכיח את עצמך כדי שיראו שאת טובה בלי קשר לשם המשפחה שלך".

בתפקידים שכן קיבלת היו ביקורות שליליות?

"כן. היו כאלה שאמרו שקיבלתי תפקיד בגלל אבא, אבל אף פעם לא התייחסתי לזה".

מה מושך אותך בעולם הבידור?

"כנראה זה בא מהבית. גם אח שלי, שקטן ממני ב־11 חודשים, נמשך לזה, וגם אחי הגדול רצה באיזשהו שלב להיות חלק מהעולם הזה. כשהייתי ממש קטנה שיחקתי תפקיד אורח בסדרה 'ישראל' של אבא. הייתי אז בת שבע, וגם אחי הגדול שיחק שם".

אבא הכי מצחיק

התפקיד הראשון הגדול של עדן הוא לא פחות ולא יותר הבת של ציון ברוך ב"מצולמים 2" לצד נועה קולר ועוד לא מעט דמויות מפתח כמו שלום מיכאלשווילי ואסי ישראלוף. בזמן שבחרו דמויות לסדרה, האודישן של עדן היה בין ההקלטות, וברגע שברוך, חבר קרוב של המשפחה, קלט אותה הוא בחר ללכת הצידה ולא להיות חלק מהבחירה.

"כשקיבלתי את האודישן ל'מצולמים' ידעתי מי השחקנים וידעתי שציון הולך להיות אבא שלי בסדרה. 'שלישיית מה קשור' הם ממש חברים של המשפחה, פה בבית מאז שנולדתי. יש לי תמונות איתם מגיל קטן, וכשהייתי באה עם אבא לקאסטים הם היו שומרים עליי".

מה חשבת כשהתקבלת לסדרה?

"לא רציתי שייקחו אותי בתור הבת של ישראל אלא בתור שחקנית בזכות עצמי. אני מפחדת תמיד שרוצים אותי בגלל אבא, וציון אמר לי ביום הראשון של הצילומים 'את פה בזכות עצמך'. זה נתן לי ביטחון. מאז כל יום צילום הוא מצביע עליי וצועק חזק מאחורי הקלעים 'אתם רואים את זאתי? היא פה בזכות עצמה'".

הוא לא היה חלק מהבחירה בך?

"לא. הוא סיפר לי שבבחירה של הדמות של הבת שלו ראו מלא בנות בווידיאו ואז שמו את האודישן שלי. כשהוא קלט את זה הוא ביקש לשבת בצד כדי שההחלטה תהיה מקצועית נטו. לא רצה להיות חלק. אחרי שהוא חזר, כולם התלהבו ואמרו לו שזה זה ואני הכי מתאימה. הם המשיכו לראות עוד כמה בנות כמובן ורק אז החליטו. המלהקים התלבטו בגלל הגובה שלי, כי אני יותר גבוהה ממנו. אבל החליטו שהמשחק שלי הוא זה שקובע, מה גם שזה מצחיק שבת יותר גבוהה מאבא שלה וזה מוסיף למשחק הקומי".

נו, אז מי מצחיק יותר, אבא או ציון?

"ברור שאבא הכי מצחיק מכולם", צועקת אדל בת השבע מהטרמפולינה בגינה.

עדן: "כל הזמן התאפקתי לא לצחוק בחזרות, וכשציון קלט את זה הוא התפקע מצחוק. היה קשה להחזיק את עצמנו. אחרי פעם אחת שאתה נקרע מצחוק אתה מבין שאתה צריך רגע להתפקס. נכנסתי לתפקיד ואמרתי: זה אבא שלי ואני צריכה להיות איתו רצינית כמו ילדה עם אבא. חשבתי מה הסיבות של הדמות להתנהג כמו שהיא מתנהגת, להבין אותה, כדי שאוכל לעשות את זה".

לצד קריירת המשחק, עדן לומדת בכיתה י"א, בשלב הכי מאתגר שכולל שיעורים, מתכונות ובגרויות. לנערה, שסביבה בבית יש סטארים גדולים (סטטיק הוא חבר קרוב של אבא ועושה איתה טיקטוק מדי ערב, מיה דגן מגיעה לצהריים, ושירן סנדל לוקחת אותה לאודישנים) וגם לא מעט אחים, ובנוסף היא צריכה להתכונן לאודישנים שלא מפסיקים לזרום, אמור להיות לא פשוט לעמוד בלחץ הלימודים והדרישה לציונים גבוהים מצד ההורים. אבל את עדן זה לא מרגש. אם תצטרך לבחור בין אודישן למבחן - היא לא תתלבט לרגע ותבחר במבחן.

ההוכחה לכך היא הראיון הזה אותו תיכננו לקיים בשלושה מועדים שונים, אבל בגלל הלימודים עדן ביקשה כל פעם להתכוונן מחדש. "אני יודעת שאם יש לי משהו שלא קשור ללימודים אני אשלב אותו לפי לו"ז הלמידה ולא להפך", מסבירה עדן, ואמא סוראלה מאשרת. "תמיד הלימודים היו חשובים לי יותר מהכל, וכמובן אשמח לשלב אותם עם המשחק, אבל אם אראה שזה פוגע לי בציונים אקח צעד אחורה".

מה עם חיי חברה, ואיך הגיבו בבית הספר?

"אני לא הולכת למסיבות, אני מאלה שחברות שלה באות אליה ואנחנו מדברות בחדר. ילדים שאני לא מכירה, גדולים וקטנים ממני, אומרים לי שראו אותי ומפרגנים. זה מרגש, וכמובן עלו לי המון עוקבים באינסטגרם".

את מחכה כבר שיבקשו ממך סלפי?

"ממש לא. זה מאוד מביך אותי".

מה העצה שנתן לך אבא?

"לפני שיצאתי לצילומים אבא אמר, 'אל תחשבי על מה אנשים אחרים יגידו, תעשי מה שאת יודעת וככה תהיי הכי טובה'. זה מה שעשיתי וזה הצליח לי".

קל בלימודים

האמא סוראלה יושבת בצד ומקשיבה. אני שואלת אותה מה דעתה על קריירת המשחק של בתה. "יש לי שבעה ילדים וכל אחד בתחום אחר", עונה סוראלה. "הגדולה הייטקיסטית, ילד שעבר לניו־יורק ועובד בשגרירות, ילד חייל שהוא יותר כותב, ויש את עדן שרוצה להיות שחקנית, ואדל שהיא כוכבת בכל התחומים. קודם כל הם יודעים שהשכלה ולימודים זה דבר ראשון גם אם הם בחרו בתחום המשחק. אתם אולי לא יודעים, אבל ישראל עשה תואר ראשון בתקשורת וזה מאוד חשוב. הנחלנו להם שהשכלה היא מעבר לכל, והקורונה הראתה שתמיד חייב להיות פלאן־בי כי השכלה פותחת דלתות. המזל הוא שהם ירשו מישראל את הזיכרון המטורף שלו אז קל להם בלימודים".

לא הרבה יודעים, אבל ישראל וסוראלה נחשבים למומחים בגידול ילדים חולי צליאק. עדן נמצאה רגישה לגלוטן עוד מילדות וסבלה המון מחוסר מודעות של הסביבה למחלה. "הייתי מתקשרת לאבא ובוכה לו שילד הביא עוגה לבית הספר ולי אין כלום", נזכרת עדן. "באותו רגע הוא היה בא לקחת אותי ליום כיף. יוצא מהעבודה ועושה לי טוב. בגיל שבע ילד בא לי עם פיתה לפרצוף ואומר לי 'קחי ביס' וידעתי כבר להגיד לו שאסור לי ולהסביר גם למה. לאט־לאט זה נהיה יותר קל ואתה יודע מה מותר לך בדיוק ומה אסור. כל דבר שאתה רוצה לאכול אתה אומר לאבא ואמא ושואל אם אפשר".

סוראלה: "היום יש המון מודעות, ואנחנו מגלים יותר ויותר חולי צליאק. חברים שלנו, שהילדים שלהם גם מתבררים כחולים, מתייעצים איתנו. נהיינו ממש גורוז לצליאק ובהתחלה לא ידענו מה זה בכלל רגישות לגלוטן".

עדן מוסיפה על כיצד המודעות הזו גרמה לשינוי: "אבא שלי כל הזמן מעלה תכנים, מצלם מקומות, ואיפה שאין מנות לרגישים לגלוטן הוא מבקש להכניס לתפריט. בכל מקום שאבא ואני התלהבנו הוא היה מעלה תמונה של המקום, ויום למחרת כשחזרנו לשם היה תור לא נורמלי. היה גם מקרה שפעם אחת התקשרו אליו ממסעדה שמאוד אהבנו ללכת אליה וביקשו להוריד את הסטורי שלו על המקום כי לא ציפו לכזה לחץ".

מה היית רוצה לעצמך בהמשך הדרך?

"אני אוהבת לראות מחזות זמר והייתי רוצה בכלל לשחק בתיאטרון. זה עולם שיותר מושך אותי".