ד"ר שרון אלרעי פרייס צוחקת בקול כשאני מברכת אותה בחגיגיות לרגל סיום הקורונה. הפנים היפות שלה נזרקות לאחור והצחוק הציני, הקצר והחד, שנשמע יותר כמו "הא" מלא תוכחה מאשר כמו שמחה אמיתית שמגיעה מהלב, מספר יותר טוב מהמילים שלה, שנבררות בפינצטה ממלכתית, את מה שהיא חושבת על האמירה האופטימית הזאת. ככה זה כשאת אחראית על התחום המעניין ביותר בעולם, שזה עתה שימש את ראש הממשלה כמרקחת לתעמולת בחירות גלובלית.
"המגפה לא הסתיימה", היא קובעת, בלי שמץ של היסוס. "הקורונה עוד פה וכל האתגרים ימשיכו ללוות אותנו גם עכשיו. אנחנו באמת מאוד מעודדים מנתוני התחלואה. אבל צריך לזכור שהמחלה לא נעלמה. למי ששכח, הייתה לנו בשבוע שעבר תזכורת קצרה עם פטירה של יולדת צעירה. זה עוד פה וזה עוד יכול לפגוע, בטח באנשים לא מחוסנים. וזה עדיין מחייב אותנו ללכת עם מסכות, לפתוח בצורה מדורגת ולשמור. זה לא מאחורינו".
אבל נתניהו אמר לפוקס ניוז כבר בתחילת מרץ בדיוק הפוך, שהקורונה מאחורינו. ובין נתוני התחלואה לאנשים שמתקהלים חופשי, נראה שהוא די משכנע.
"זה אחד האתגרים הגדולים שלנו בימים אלו, להסביר לציבור שהמגפה עדיין כאן", אומר גם פרויקטור הקורונה, פרופ' נחמן אש. "הציבור בישראל צריך לדעת: הקורונה תלווה אותנו בתקופה הקרובה. אני מקווה שהמגמה הנוכחית של הירידה בתחלואה תימשך אבל צריך עוד זמן לראות שזה יציב. אם לא ננהג באחריות זה עלול להתפרץ שוב".
איך אתם מרגישים כשראש הממשלה מצהיר: "ניצחנו את הקורונה"?
אש: "צריך לשאול למה הוא התכוון. אני מניח שהוא מתייחס להישג של החיסונים. אנשים אומרים הרבה דברים. למדתי לא להתרגש מאמירות כאלה. אנחנו דבקים בצד המקצועי".
יכולה בכלל להיות חסינות עדר, שמשמעה שהמגפה לא יכולה להתפשט יותר, כששליש מהאוכלוסייה לא מחוסנת?
שניהם: "לא".
תסבירו.
אלרעי פרייס: "השאלה איך מגדירים חסינות עדר. מבחינתי חסינות עדר אומרת שהנגיף לא יכול לעבור מאחד לאחד ולכן המחלה דועכת. זה אומר שלא צריך מסכות, לא צריך ריחוק וכולנו מוגנים. לשם אי־אפשר להגיע כששניים וחצי מיליון איש לא מחוסנים. חסינות עדר זה אומר שהמגפה נגמרה לגמרי, ולזה לדעתי אי־אפשר יהיה להגיע בלי לחסן את הילדים".
אש: "אני חושב שלא צריך לחסן את כל הילדים כדי להגיע לחסינות עדר. כשנחסן את שכבת הגיל של 12־16 נהיה ממש קרובים לזה. זה לא רחוק".
× × ×
אז זהו זה. יירטנו באכזריות את הפנטזיה האביבית והנעימה כל כך שהקורונה מאחורינו, ושאוטוטו החיים שלנו חוזרים בדיוק לאיך שהם היו קודם, לפני המגפה. קבלו ספוילר מצער נוסף: גם בהמשך הכתבה אין בשורות אופטימיות. קשה לדעת אם זה פוסט־טראומה של כל מי שהיה בלב האירועים בשנה הזאת, או סתם מדע בסיסי, שכולנו מבקשים להדחיק. כך או כך, הם מדגישים, המצב כרגע טוב - אבל עם כוכבית.
יחד עם המכה המכאיבה הזאת אפשר לנופף לשלום גם ליוזמה המתרחבת להעיף את המסכות. אלה, מתברר, ילוו אותנו עוד תקופה לא קצרה. "זה אמצעי מאוד פשוט ומאוד יעיל", אומר אש. "ודווקא בעת הזאת, כשאנחנו רוצים למקסם את הירידה ועדיין יש לנו תחלואה גבוהה - לא נכון לוותר עליו. זה המחיר הקטן שאנחנו צריכים לשלם על פתיחת המשק".
והם לא רק אומרים. לאורך כל הראיון שלושתנו עם מסכות, ואלה נמצאות עליהם גם בכל הישיבות המקצועיות, שמתקיימות עם הקולגות המחוסנים. "אני לא יודעת איך נראה החצי התחתון של הפנים שלו", צוחקת אלרעי פרייס, ואש משיב: "אני יודע איך היא נראית, כי אני רואה אותה בטלוויזיה".
וכשאתם רואים את ההנהגה – נתניהו, ריבלין, אפילו הרמטכ"ל כוכבי, מצולמים בלי מסכות, מה אתם חושבים?
אלרעי פרייס: "לאורך כל התקופה האחרונה, החלק שהיה באמת מאתגר היה מצבים שבהם אנשים בכירים, לא רק פוליטיקאים, נוהגים הפוך מההנחיות והציבור הולך אחריהם. אני חושבת שהנושא של הדוגמה האישית נורא חשוב פה, בטח כשאנחנו צריכים לרתום את הציבור למשהו חשוב. כשיש את ההפרות האלה זה פוגם. אפשר להבין למה הציבור חושב, 'אם הם יכולים, למה מבקשים ממני משהו אחר', וזה נכון לגבי הכל. כל אדם שנמצא בטלוויזיה יש לו אחריות בעניין הזה".
טוענים נגדכם, ובכלל נגד משרד הבריאות, שאתם היסטריים ורואים רק שחורות. אולי גם הפעם אתם מגזימים לרעה והמגפה בכל זאת נעלמת?
"כל תחזית שאנחנו הבאנו לפחות מאז שאני במשרד התממשה. לטוב ולרע. עשינו הרבה ניתוחים ועבודה מקצועית עם גורמים פנימיים וחיצוניים כדי לנסות להביא לממשלה את התחזית הכי ריאלית".
אש: "חלק מהתפקיד שלנו זה לדאוג. לא באנו עם תחזיות אימה. לפעמים אנחנו רואים סימולציות מפחידות פה ואפילו לא מוציאים את זה החוצה. יש גבול כמה אתה יכול להפחיד. יש הרבה דברים שאנחנו סופגים. יש מצבים שאתה בכוונה אומר 'תיזהרו', ומצד שני היו מצבים שהיה חשוב להוציא מסרים אופטימיים גם כשהדברים נראו בעיתיים. חלק מהעניין הוא לייצר איזונים".
אחרי שנה של ניסיונות לחיות לצד הנגיף, איזה ציון הייתם נותנים למלחמה הישראלית בקורונה?
אש: "אנחנו לא מחלקים ציונים לעצמנו".
אז יש מי שכן מחלק ציונים: הציון העולמי של ישראל בנוגע לטיפול בקורונה היה 5.93 מ־001 – מקום 26. למה הוא כל כך נמוך?
"אני לא מכיר את הקריטריונים למתן הציון הזה. צריך לראות ממה בדיוק הוא בנוי. אני מעריך שבין השאר זה מספר המאומתים הגבוה שיש לנו לאורך כל הדרך. חלק מזה אולי מיוחס להרבה בדיקות שאנחנו עושים. אנחנו שיאני הבדיקות בעולם. לכן קשה להתייחס לציון כזה. אני גם לא טוען שאנחנו מקום ראשון. הייתי יותר שמח אם היינו ניו־זילנד".
אלרעי פרייס: "אם מסתכלים על הנתונים של התמותה מקורונה במדינת ישראל ועל הנתונים של המצב הכלכלי ביחס למדינות ה־OECD אני לא חושבת שאפשר לתת ציון גרוע במיוחד לאור זה שאנחנו במשק שהולך ונפתח עם מקדם הדבקה הולך ויורד. אם זה לא הישג אדיר כשמדינות אחרות בסגרים, אני לא יודעת מה זה הישג. אני לא אומרת שאי־אפשר היה לעשות דברים אחרים".
× × ×
גם אש וגם אלרעי פרייס קפצו על העגלה כשרכבת הקורונה בישראל כבר הייתה בדהרה מטורפת, יש שיאמרו לכיוון התהום. היא נכנסה לתפקיד ראש שירותי בריאות הציבור, במקום פרופ' סיגל סדצקי המיתולוגית, לפני שמונה חודשים. הוא החליף את פרופ' רוני גמזו, הפרויקטור הראשון, באמצע נובמבר. מאז הכל השתנה, לטוב ולרע: הגיעו הגל השלישי האימתני, על אלפי החולים הקשים שלו, שאיים למוטט את בתי החולים, והחיסונים, ששינו כליל את פני המלחמה בנגיף אך הקצינו את השיח הציבורי והכשירו שימוש במונחים שלא נשמעו קודם בהקשר רפואי, כמו סלקציה ונאצים. הקורונה רק הלהיטה את האווירה הפוליטית והציבורית הטעונה אצלנו ממילא.
הופתעתם מעוצמת ההתנגדות לחיסון?
אש: "התכוננו לזה וידענו שנצטרך להתמודד עם זה. זה מאוד קשה, בייחוד עכשיו. לא יודע למה זה הגיע לעוצמות כל כך קשות בזמן האחרון, עם התבטאויות מאוד לא נעימות. לפני כמה ימים התמקמה לי מפגינה מול הבית. בהתחלה לבד, אחר כך צירפה חברות. כל בוקר בשש וחצי כשיצאתי לעבודה הן עמדו שם עם שלטים מאוד לא נעימים, בענייני סגר, חיסונים, חוקי נירנברג. הכל היה שם. אמרתי לה, 'תשמעי, כל פעם את מנסה לגרור אותי לשיחה ואני ממהר תמיד. תפסיקו לעמוד פה ונקבע פגישה במשרד'. השבוע נפגשתי איתה".
איך היה?
"הייתה שיחה לבבית איתה ועם שתי חברותיה, שנמצאות בצד הכי קיצוני של מתנגדי החיסונים. בעיניי זה חשוב, לדבר איתם לא על תקן של 'אתם הזויים'. הדיבור הזה יוצר שיח טוב. לא שיש סיכוי שישכנעו אותי או אני אותם, אבל הן יצאו בתחושה ששמעו אותם. מה שקשה לי הן ההתבטאויות הקשות של האנשים האלה. אין לי בעיה עם מה שהם חושבים. זכותם לחשוב מה שבא להם, למרות שהם טועים בגדול כמובן. אבל רמת השיח כפי שאנחנו נחשפים אליה היא איומה. לפחות מאז הן הפסיקו לעמוד ליד הבית שלי".
שרון, גם את עלית להם על הכוונת באופן אישי. איך התמודדת עם זה?
"זה מאוד־מאוד־מאוד קשה. הייתי בבג"ץ כדי להסביר על איזו מדיניות שלנו, וכשיצאתי החוצה צעקו לי משהו כמו, 'את מכריחה את כולנו להכניס חיסון ניסיוני, את תשלמי על זה'. ואתה אומר לעצמך, 'אתם לא רוצים - אל תתחסנו'. לא העברנו חוק מחייב חיסונים. אבל לקחת את זה למקומות של נאצים, כשאתה באמת מגיע מהמקום הכי טוב ודואג לאנשים, זה דבר שקשה להתמודד איתו. בפעם הבאה שבאתי לבג"ץ אמרו לי, 'לא חייבים ללכת מהכניסה המרכזית. אם את רוצה נסדר לך כניסה צדדית'. אמרתי, 'לא. אבוא מהכניסה הראשית, אשמע מה שיגידו לי ואמשיך'. אבל זה קשה".
בין האיכונים של השב"כ לצמידים האלקטרוניים, לחובת השהייה במלוניות – נדמה שהקורונה כן איפשרה הגמשה של גבולות הפרטיות של אזרחים. אתם חיים בשלום עם הצעדים שננקטו?
אש: "לא פשוט לי עם זה. כל צעד כזה הוא באמת חריג אבל אין ברירה. יש אבולוציה של הצעדים האלה לאורך הזמן. אם היית מדברת איתנו על צמידי בידוד לפני כמה חודשים, הייתי אומר, 'אין סיכוי שזה יקרה במדינת ישראל', והנה ראינו את הנתונים של אי־שמירה על בידוד ושמענו על לא מעט מקרים כאלה. תוסיפו לכך את העובדה שהציבור לא מקבל את פתרון המלוניות וככה יצא שהצמיד הוא הפתרון הכי טוב לכל העניין הזה".
× × ×
עד לפני חודשים ספורים, שניהם היו אנונימיים לחלוטין לציבור הישראלי. פרופ' אש (60) היה קצין רפואה ראשי בצה"ל ובכיר בקופת חולים "מכבי". אשתו, ד"ר שפרה אש, היא מנהלת המחלקה להמטולוגיה ואונקולוגיית ילדים והשתלות מח עצם ברמב"ם. לזוג שלושה ילדים - תאומים בני 26, אחד מהם לומד רפואה בפראג, ובת בת 24, שהייתה פרויקטורית הקורונה ביחידת 8200.
החלפתם דעות מקצועיות, כפרויקטור לפרויקטורית?
"ודאי, דיברנו על זה הרבה. היא שאלה הרבה שאלות". ד"ר אלרעי פרייס (47) היא מומחית לרפואה פנימית ויש לה התמחות גם במחלות זיהומיות, בבריאות הציבור ובמינהל רפואי. עד תפקידה הנוכחי הייתה סגנית מנהל בית חולים הכרמל, שבו מועסק גם בעלה, ד"ר מאיר פרייס, שמנהל שם את המכון ההמטולוגי. ב־2013 חזרו בני הזוג משהות בת שש שנים בארה"ב, שם שימשה אלרעי כאפידמיולוגית הראשית של מדינת ניו־המפשייר. יש להם ארבעה בנים, בני 17, 15, 9 ו־7.
שניכם ידעתם למה אתם נכנסים. בני הזוג שלכם, גם הם רופאים בכירים, לא אמרו לכם: עזבו אתכם, משוגעים, אל תעזו להכניס ראש בריא למיטה חולה?
אש: "כשהציעו לי את התפקיד התלבטתי מאוד. באמת ידעתי בדיוק למה אני נכנס, אבל בסופו של דבר הרגשתי שאי־אפשר להגיד לא. שזו עבודה שצריך לעשות אותה. זה לא פשוט. יש הרבה אחריות והרבה בלגן. אבל זו שליחות שצריך לחבק אותה בשתי ידיים. לא הרגשתי שום יכולת לומר 'לא בא לי' או 'התנאים לא מתאימים לי'. אשתי מאוד תמכה בי. אולי היא סתם רצתה להיפטר ממני".
הציפיות או החששות שלך התממשו?
"האמת שחיכיתי למשהו אפילו יותר קשה. זו עבודה אינטנסיבית מאוד, אבל בסופו של דבר אני מרגיש שיכולתי לעשות את העבודה מבחינה מקצועית. אני לא מתחרט שלקחתי את התפקיד".
אלרעי פרייס: "היו אנשים שאמרו לי, 'את משוגעת, יעשו לך דמות ב'ארץ נהדרת', אבל כשחזי לוי הציע לי את התפקיד הייתה לי הרגשה שעכשיו צריך להיכנס מתחת לאלונקה ולעשות מה שצריך, כי חייבים את זה בשביל עם ישראל. אחד הדברים שהיו לי מאוד מאתגרים זה שמצד אחד יש וירוס שצריך להילחם בו, ומצד שני הוא יוצר קרעים בעם, שקשה לראות אותם וצריך לחשוב איך לחבר אותם. איך זה לא 'אנחנו מולם'".
באמת עשו לך דמות ב'ארץ נהדרת'. מה דעתך עליה?
"'ארץ נהדרת' היא תוכנית מצחיקה בטירוף, וגם הדמות שלי מצחיקה. לקח לי זמן להתגבר על הפחד ולראות אותה, אבל כשהילד שלי בן ה־7 הגיע עם אייפד וקרא לי לראות 'משהו נורא מצחיק', אמרתי, 'אם הוא מסוגל גם אני אתגבר'".
שני תחומים גדולים עדיין נותרו פתוחים בתחום הקורונה. יבוא הווריאנטים לישראל, ומערכת החינוך. "נושא הילדים מדאיג אותנו", הם אומרים בגלוי. "ביציאה הנוכחית מהסגר הילדים הם הדאגה הכי גדולה שלנו, בגלל הווריאנט הבריטי", אש מסביר.
שרון, גם את שולחת שני ילדים קטנים לבית ספר. את רגועה?
"עכשיו אני שולחת. הייתה תקופה שבה משרד הבריאות אמר שלא בטוח לפתוח את מערכת החינוך וכשהתקבלה החלטה לפתוח אני לא שלחתי את הילדים שלי. יש הרבה אנשים שטוענים שהילדים יכולים להידבק בלי סכנה, אבל אני מסתכלת על אוכלוסיית הילדים דרך העיניים של הילדים שלי. אני לא הייתי רוצה שהילדים שלי יחלו בקורונה. אני לא יודעת מה התופעות ארוכות הטווח של המחלה הזאת. יש הרבה מאוד מחלות זיהומיות אחרות שילד שפיתח מחלה קלה כתוצאה ממנה יכול לפתח סיבוכים קשים בתור מבוגר. למה אנחנו צריכים כמדינה להפיל את זה על הילדים שלנו?".
בואו נדבר על נתב"ג. לפני שבוע בג"ץ ביטל את המגבלות שהיו על כניסת ישראלים לישראל. איך אתם חיים עם פתיחת השמיים?
אלרעי פרייס: "אנחנו לא. התשובה של בג"ץ הייתה יכולה להיות בעיניי יותר גרועה, כי הם אמרו, 'תסיימו את התקנות האלה ותביאו תוכנית אחרת'. אבל בסוף קשה להביא כרגע תוכנית שיש בה אכיפה טובה, שאני סומכת עליה. ולכן הדבר הזה טומן בחובו סיכון לתחלואה יותר גבוהה. אנחנו מנסים כמובן לייצר את האופציה של הצמידים ולהשתמש בכלים נוספים כדי לאכוף את הבידוד".
אש: "אני מסתכל על זה בצורה ריאלית. היה קושי גדול בסגירת השמיים לאנשים שנתקעו בחו"ל. זה נורא ואיום, וגם היה חשוב לתת לאנשים להצביע. זה ערך עליון במדינה הדמוקרטית שלנו ואין ברירה. היינו חייבים לקבל את האילוצים האלה. זה שוב מחזיר אותנו לעניין שהייתי רוצה שהדברים יקרו יותר מהר, כמו העניין של הצמידים ושיפור האכיפה. הכל קורה לאט מדי, מהרבה סיבות".
בטיסות החילוץ שנערכו עד אז התגלו עשרות, אולי כבר מאות, חולי קורונה.
אש:" אם הם יתנהלו כמו שצריך וייכנסו מיד לבידוד לא תהיה בעיה".
אבל הם לא.
אלרעי פרייס: "כששמעתי מה היקף הפרות הבידוד של החוזרים מחו"ל (כשני שלישים מהמבודדים יוצאים מהבית, ש"ר) נדהמתי. באנו לביקור באיזה יישוב והרופאים המקומיים סיפרו לנו על חולים מאומתים שמסתובבים בחוץ ומזמינים אליהם את המשפחה לארוחות. אלה דברים שקשה מאוד להבין אותם".
אחרי שנה של כניסה ויציאה לסגרים והנחיות לא עקביות שאף אחד לא מבין, אפשר להבין למה אנשים כבר לא ממהרים לציית לכל הנחיה שיוצאת.
אש: "אמון הציבור הוא אחד הנושאים היותר מורכבים שאנחנו מתמודדים איתו, ולכן אנחנו מנסים כעת לעשות את הדברים יותר מובנים. הדוגמה האחרונה לזה היא תוכנית היציאה שלנו מהסגר, שבה ניסינו לעשות את הדברים בצורה הכי אחידה והכי ברורה כדי שהשאלות 'למה זה ככה' יהיו מינימליות. אנחנו מנסים להימנע מהזגזוגים, אבל לא תמיד זה אפשרי. הרבה פעמים התהליכים יוצאים ברגע האחרון, שזו גם בעיה. אחד הדברים שהצלחנו בו הוא מבצע החיסונים, זו הייתה, אני מקווה, חוויה מתקנת".
אז אנחנו מוכנים לגל רביעי של תחלואה?
אלרעי פרייס: "בהחלט. הדבר הראשון שאותו הבנו בזכות הווריאנט האנגלי הוא לזהות במהירות כשמגיע וריאנט חדש, ולא להיזכר באיחור, כשהוא כבר נמצא בכל מקום. גם בתוך מדינת ישראל יכולים תיאורטית להיווצר וריאנטים וגם לדבר הזה צריכים להיות מוכנים".
מה אנחנו יודעים על התוקף של החיסונים ועל האפקטיביות שלהם? בינתיים התו הירוק בתוקף לחצי שנה – יאריכו אותו לדעתכם?
אש: "אנחנו לא יודעים עד מתי החיסונים יהיו יעילים. אנחנו עוקבים ונעקוב אחרי הדבקות של אנשים מחוסנים וגם עורכים בדיקות סרולוגיות, כדי לברר את משך הנוגדנים של מי שהתחסנו. התוקף של החצי שנה לתו הירוק יוארך קרוב לוודאי לשנה, זה רק עניין טכני.
"יש שני מצבים שבהם נצטרך לחסן שוב: הראשון, אם נראה שמתחילות הדבקות של מחוסנים או שהנוגדנים מאוד ירודים. והשני, אם יופיע חיסון משודרג טוב יותר נגד מוטציות. גם במקרה כזה נצטרך לצאת שוב למבצע חיסונים. בסך הכל, עד עכשיו היעילות של החיסונים מאוד טובה".
× × ×
במציאות, בדיוק כמו בטלוויזיה, אפשר לעמוד מיד על ההבדלים ביניהם. היא כריזמטית, מהירה וחותכת, הדיבור שלה מהיר ופסקני. הוא, שמועמד כעת לתפקיד בכיר במשרד הבריאות, שקול ומתון, אומר את שעל ליבו בצורה מדודה ופשרנית, ומצליח להעביר גם את המסרים הקשים ביותר בצורה שקל לבלוע אותה, ההפך הגמור מהפרויקטור הראשון והסוער גמזו, שלנעליו נכנס. למרות ההבדלים הבולטים לעין, נראה שהם מנצחים על הקורונה בהסכמה מלאה ובשיתוף פעולה יוצא דופן, בטח יחסית לצלילים הצורמים שליוו את החלק הראשון של הקונצרט, בתקופתם של סדצקי ובר סימן טוב.
"שיתוף הפעולה בין משרד הבריאות למגן ישראל ולפיקוד העורף הוא לא מובן מאליו", אומרת אלרעי פרייס. "אלה גופים מאוד שונים אחד מהשני שמצליחים לעבוד יחד. בתוך המערכה הזאת נכנסים המון־המון גורמים שלכל אחד מהם יש יתרון יחסי. כשעובדים יחד מצליחים הרבה יותר מאשר לבד".
אש: "חכי, עכשיו כשיהיה יותר קל נתחיל לאכול אחד את השני".
משה בר סימן טוב אמר לפני שבוע שתפקיד הפרויקטור התייתר עם התכווצות התחלואה. אתה מסכים איתו?
אש: "אם הירידה במספר החולים תימשך ונראה שהתחלואה יציבה - בוודאי. לא צריך תפקיד כזה כשניכנס לסוג של שגרה, אבל אני עוד לא חושב שהגענו לנקודה הזאת. זו החלטה שנצטרך כנראה לקבל בעוד כמה חודשים".
הם מסכימים ביניהם לא רק על החלק המקצועי, אלא גם על המחיר האישי שהם משלמים על תפקידם במערכה הזאת. "אין לי חיים. הפסקתי הכל. אבל אני לא מצטער על זה", אומר אש. "מילאתי תפקידים קרביים בצה"ל, אבל תפקיד הפרויקטור הוא ללא ספק הקשה מכולם. הקורונה איתי 24/7. אני חולם עליה בלילה. בסופר שלי מאוד מקפידים על מסכות. יש עובדת שמעירה למי שלא מציית להנחיות. לפני כמה לילות חלמתי שאני מגיע לקנות שם, וכולם בלי מסכות".
שרון, יש לך ארבעה ילדים. איך את מסתדרת עם השגרה המטורפת שלך?
"בעלי נפלא. אין לי מילה אחרת. אני מבקשת שזה יהיה כתוב בגדול. דיברתי גם עם הילדים. אמרתי להם שאהיה פחות בבית, וגם הם באיזו רוח קרב כזו של יחידה לוחמת. הגדולים אמרו, 'אנחנו נעזור עם הקטנים', והם אכן עוזרים. הבכור שלי הפך למבוגר האחראי. הוא מבשל ודואג שהאחים הקטנים שלו ייכנסו לזום. ועדיין, זה קשה מאוד.
"הקטנים יכולים להגיד לי, 'את נורא חסרה לנו'. חודש אחרי שנכנסתי לתפקיד הבאתי את הבן הקטן שלי לכיתה א'. מראש אמרתי למנכ"ל, 'בבוקר הזה אני לא עובדת'. ואז אחרי שחודש הוא לא כל כך ראה אותי הוא אמר לי, 'אמא אני לא זוכר איך את נראית'. אמרתי לעצמי, 'אוי ואבוי'. הם רואים אותי רק בסופי שבוע".
מה היה הרגע הכי קשה שלכם בקורונה עד עכשיו?
אש: "כשהבן שלי שלומד בפראג נדבק בקורונה. הוא חלה בצורה קלה, אבל זו הייתה דאגה גדולה, בעיקר בגלל המרחק והעובדה שהוא גר בדירה לבד".
אלרעי פרייס: "היו המון. אחד שאני ממש זוכרת זה הפגישה עם מפעילי החוגים לילדים, שעדיין לא נפתחו בגלל שהם פועלים במקומות סגורים. הבחור שניהל את הדיון אמר, 'אני מבין שזה לא מחר, אבל תני לי אופק', ואני לא יודעת לתת ולא רוצה להגיד סתם. ראיתי את הכאב בעיניים שלו ולא יכולתי לעזור לו, כי יש מקומות שבהם אתה לא יכול אפילו לתת תקווה כי אנחנו באמת עדיין לא רואים את הגיים צ'יינג'ר בילדים".
היו רגעי שבירה, שפשוט רציתם לזרוק את המפתחות וללכת?
אש: "רגע מתסכל מאוד היה כשבאחד המפגשים שלנו בנושא החינוך, כשהאשימו אותי ששמנו את הילדים בחזית כי לא רצינו לפתוח את הלימודים. אתה מנסה לעשות הכי טוב עבור הילדים וחוטף אש דווקא מתוך המערכת".
על מה נאלצתם לוותר באופן אישי בחודשים האלה?
אש: "לרוץ הפסקתי כמעט לגמרי. אני לא מצליח להגיע לזה. גם לפילאטיס שהייתי עושה לא התקרבתי בתקופה הזאת. בשבת האחרונה חזרתי בפעם הראשונה לתחרות ריצות ניווט, שזה התחביב שלי בשבתות. עכשיו גם יותר קשה לצאת החוצה. כולם מכירים אותך. זו גם בעיה. יום אחד עצר אותי מישהו עם המכונית באמצע הכביש לשאול משהו. גם זה משהו שקשה מאוד להתרגל אליו".
אלרעי פרייס: "אובדן הפרטיות הוא דבר מאוד משמעותי. אני פחות חווה אותו ביום־יום, כי אנחנו כאן כל הזמן, אבל כשאני יוצאת לרגע כולם מסתכלים. מכירים אותי עם מסכה ובלי. שואלים שאלות, אומרים כל מיני דברים. אני לא רגילה לזה".
מה חסר לך? למה את מתגעגעת?
"אני נורא אוהבת זומבה. שמונה חודשים לא עשיתי את זה. גם אם אצליח ללכת עכשיו, אני לא בטוחה שזה מעשי, עם הטרנינג והכל. נראה לי בעייתי. אבל יום אחד מאוד אשמח לחזור לזה. וכל הדברים הרגילים: להיפגש עם חברות. לשבת לשתות קפה עם אחותי, לקרוא לילדים סיפור בערב. דברים נורמליים".
איך תחגגו את ליל הסדר?
אלרעי פרייס: "עם המשפחה הקרובה שלי, פחות מ־20 איש, לפי ההנחיות".
אש: "גם אצלי זה יהיה עם ההורים, במסגרת מצומצמת. בקושי ראיתי את אמא שלי בתקופה האחרונה, ועד החיסונים בכלל לא. זה מאוד מרגש".
אלרעי פרייס: "שבוע אחרי החיסון השני שלו נחמן שאל אותי אם לדעתי הוא יכול להיפגש עם אמא שלו, ועוד שקלנו יחד אם הם יכולים כבר להתחבק".
אש: "בסוף חיכיתי עוד שבוע".
מה תעשו כשהכל ייגמר? התפקידים הנוכחיים שינו לכם את התוכניות להמשך? מחשבות על פוליטיקה, נגיד?
אלרעי פרייס: "בשלב זה פוליטיקה לא על הפרק. יש המון מה לעשות בבריאות הציבור ובמערכת הבריאות הציבורית כדי לקדם אותה. יש לנו מערכת בריאות נפלאה שאני מאוד־מאוד גאה להיות חלק ממנה. שם אני רואה את עצמי".
אש: "פוליטיקה בוודאי שלא. אני לא חושב שאני יכול לשחק את המשחק הפוליטי בצורה טובה. זה גם לא מושך אותי. ברגע שייצא מכרז לתפקיד המשנה למנכ"ל אגיש את המועמדות שלי".
אז לא שריינתם עדיין חופשה בתאילנד.
אש: "אני לא רואה את עצמי נוסע לחו"ל בזמן הקרוב. עצם השאלה נשמעת לי מוזרה".
אלרעי פרייס: "לגמרי. לפני שמזמינים חופשה בחו"ל צריך לנשום. אנחנו ממש לא שם".
מנכ"ל משרד הבריאות: ישראל תקבל מלאי חיסונים המיועד למנה השלישית החל ב-2022
ישראל תקבל מלאי נוסף וגדול של חיסונים המיועד למנה השלישית החל מתחילת שנת 2022 - כך מגלה מנכ"ל משרד הבריאות, פרופ' חזי לוי. בין החיסונים שיגיעו: פייזר, מודרנה, נובהווקס ואסטרהזניקה, שהשימוש בו הופסק לאחרונה לזמן קצר בחלק מארצות אירופה, בגלל חשד להיווצרות קרישי דם.
"טוענים נגדנו באוצר שאנחנו מבזבזים כסף בתחום החיסונים, אבל אנחנו קונים סיכוי וסיכון", אומר לוי. "ביוני־יולי בשנה שעברה, כשאף חיסון לא היה עדיין בפוקוס, אנחנו כבר התחייבנו למודרנה ורדפנו אחרי אסטרהזניקה, כי הם היו הכי מתקדמים. התחייבנו בכסף שידענו שאנחנו מסכנים אותו והתוצאה היא מבצע החיסונים המוצלח בעולם, שבזכותו אנחנו חוזרים עכשיו לשגרה. אם לא היינו חותמים ומתחייבים בזמן, איש לא היה מסתכל עלינו עכשיו.
"גם היום חלק מיושבי הטריבונה מבקרים אותנו שאנחנו קונים יותר מדי, אבל אנחנו נמצאים באי־ודאות, כי עדיין לא יודעים כמה נצטרך לחסן בשנה הבאה. האוכלוסייה שמועמדת לקבלת החיסון השלישי תהיה תשעה מיליון ולא 6.2 בגלל שגם הילדים יחוסנו. לא יודעים אם החיסון יינתן פעם בחצי שנה או פעם בשנה, בשתי זריקות או בזריקה אחת. אם יהיה זן מוטנטי שהחיסון יותאם אליו, בהסכמים שחתמנו עליהם נקבע שאם יהיו חיסונים חדשים, נקבל גם אותם. אנחנו שוב קונים אופציות, גם עבור הילדים, כדי להבטיח שלא יחסרו לנו חיסונים. ייתכן שחלק מהם יהיה מיותר".
עוד מגלה לוי כי משרד הבריאות הזמין 1,500 מנות של קוקטייל הנוגדנים החדש של חברת רג'נרון האמריקאית, כמו שקיבל נשיא ארה"ב לשעבר דונלד טראמפ אחרי שנדבק. "הטיפול יינתן בקרוב לחולים במצב בינוני שיזדקקו לו בכל בתי החולים בישראל. אנחנו לא חוסכים באמצעים הטובים ביותר למען החולים שלנו".
עקב הירידה בתחלואה, ואחרי שנה של עבודה מאומצת במלחמה בקורונה יחד עם אלרעי פרייס ועם אש, התפנה לוי סוף־סוף בימים האחרונים לחזור ולעסוק בעניינים השוטפים של מערכת הבריאות. "יש בעיות קשות מאוד בניהול מערכת הבריאות ומשרד הבריאות שצריכים את תשומת הלב שלנו, מתוכניות עבודה של בתי החולים ותקציב שאין להם עד עבודה מול הקופות", הוא אומר. "אנחנו מתחילים מבצע גדול להפגה, תוכנית עתירת תקציב שהצגנו גם לשר הבריאות, ומיועדת הן לציבור הרחב והן ללוחמי מערכת הבריאות ומשרד הבריאות, שהייתה להם שנה קשה ועמוסה. התוכנית הזאת מבוססת על הניסיון שרכשתי כמנהל ברזילי בצוק איתן, ותטפל בתחומים שונים של בריאות הנפש, כולל הרחבת טיפולים לציבור הרחב וימי כיף לעובדים. פרט לזה, אישרתי לעובדי משרד הבריאות לצאת לחופשה מרוכזת בפסח. מגיע להם, הם הרוויחו את זה ביושר. אנשים זקוקים לאבא אחרי השנה הזאת, ואני מאוד משתדל לחבק את כולם".
