"זו חתיכת היסטוריה", אומר אלוף־משנה יואב ברונר, מפקד החטיבה הצפונית באוגדת עזה. בכף ידו מונחים שלושה תרמילים של כדורי מקלע שהרים זה עתה מסוללת העפר שבין שתי גדרות הגבול. הוא מושיט אותם לקצין הגששים, רס"ן איברהים אל־הוואשלה. "אלה שלושת הכדורים הראשונים שירה ה'יגואר' בניסוי מבצעי ראשון לעבר מטרה באזור הגדר הקדמית של הרצועה", אומר ברונר. לשני הקצינים ברור שמכאן ואילך נפתח עידן חדש בכל מה שקשור בהגנת גבולות המדינה בכלל, וגבול רצועת עזה בפרט.
ה"יגואר" הוא בעצם רובוט – טרקטורון הנושא חיישנים, מצלמות ומערכות נשק שמסוגל להתמודד עם מחבלים, מטענים ומכשולים על גדר הגבול. הוא יודע לעשות הכל לבד, בצורה אוטונומית, ורק את פקודת הירי יקבל מהחמ"ל. בתוך שנה עד שנתיים יתרוצצו "יגוארים" כאלה סביב רצועת עזה ויחליפו את רוטינת סיורי הבט"ש של כוחות ניידים ורגליים, המהווים מטרה למטענים, מארבים וירי צלפים. מעל ה"יגוארים" ירחף דרך קבע רחפן שיספק להם תמונה של האיומים בגזרת הפעילות – בין שישירות ובין שדרך חמ"ל.
גם הנוהל הבעייתי של פתיחת ציר בשעות הבוקר המוקדמות, הטומן בחובו איומים והפתעות, לא יתבצע יותר על ידי גששים. בתוך כמה חודשים כבר יעשה זאת ה"קולוגו" ("צור") – רחפן גדול, מצויד במצלמות באיכות גבוהה ובסנסורים אחרים, שיטוס לאורך הציר וישלח לחמ"ל תמונה מפורטת המאפשרת את ניתוח השטח ואת השינויים שהתרחשו בתוכו במהלך הלילה. את התמונות ינתחו גשש ומפענח, שהוא איש מודיעין. חיילים יופעלו לאורך הגבול רק לצורך פעילויות לא שגרתיות כמו סיכול ניסיונות חדירה, סיורים בעומק של כמה עשרות מטרים בתוך הרצועה כדי לפנות מטענים וכו'.
הרובוטים הקטלניים שיחליפו את בני האדם הם פיסות קטנות בפאזל העצום של המכשול סביב עזה, שבנייתו תושלם בקיץ הקרוב. המכשול הזה, ראשון מסוגו בעולם, יאטום יבשתית את רצועת עזה. אלא שהשלמת הפרויקט הלאומי העצום, שעלותו שלושה וחצי מיליארד שקל, היא גם הודאה של מדינת ישראל כי אין שום סיכוי לנרמול היחסים עם הפלסטינים, לפחות ברצועת עזה, בעשרות השנים הקרובות.
אמנם מדובר במערכת נשק – והמכשול הזה הוא לא גדר אלא מערכת נשק הגנתית – אבל עשויות להיות לה השלכות מדיניות מרחיקות לכת. אם הכל יתנהל כמתוכנן, מהקיץ לא יוכל איש לחדור מהרצועה לישראל, מתחת לקרקע או מעליה. למעט המעברים הרשמיים והמפוקחים, עזה תיסגר הרמטית. אם, באופן תיאורטי, תקום כאן יום אחד ממשלה שתחליט לסגור את השערים לעזה ולהשליך את המפתח, היא תוכל לעשות זאת, לפחות ברמה הטכנית.
טלפון בהול ממפקד האוגדה
עם השלמת המכשול, שבנייתו נמשכת כבר ארבע שנים וחצי, יחלפו הימים שבהם כל נגיעה בגדר האינדוקטיבית הכניסה את תושבי העוטף באותה גזרה לכוננות בתוך הבתים. האיום יישאר במשבצת של נשק תלול מסלול: רקטות, מרגמות ורחפנים נושאי רימונים, לצד ניסיונות לחצות את הגדר עם מצנחי רחיפה או כלי טיס בלתי מאוישים וניסיונות פיגוע מהים. אבל הסיוט הגדול – פריצה של כוחות מיוחדים או של עשרות אלפי תושבי הרצועה לתוך שטח ישראל – כבר לא יהיה רלוונטי. התמונות שנראו כאן לפני שלוש שנים בדיוק, כשהמוני פלסטינים הסתערו על גבולות הרצועה בניסיון לפרוץ אותם – לא יחזרו על עצמן.
"צעדות השיבה", שבמהלכן נהרגו יותר מ־300 פלסטינים ונפצעו כ־27 אלף, החלו ב"יום האדמה", 30 במארס 2018. באותה תקופה נהרגו בתקריות סביב הרצועה שבעה חיילים ואזרחים, ומאות נפצעו. חמאס הצטרף לאירועים בשלב מאוחר יותר ותיעל אותם לצרכיו. ההתפרצות העממית דעכה לקראת סוף 2019 ונעלמה עם הקורונה. אבל הגורמים לה נותרו בעינם. הקורונה לא שיפרה את מצב האוכלוסייה ברצועה והאלימות עוד תחזור.
"כחודש לפני יום האדמה ב־2018", משחזר תא"ל ערן אופיר, ראש מינהלת גבולות ותפר במשרד הביטחון, "קיבלתי שיחת טלפון בהולה ממפקד אוגדת עזה: 'הולכת להצטבר כמות של עשרות אלפי פלסטינים במעבר קרני במגמה להיכנס לתוך שטח ישראל. מה עושים?' הפתרון היחיד שנמצא באותה עת היה להיכנס למרוץ מטורף של בניית מכשול לאורך 3.3 ק"מ באזור קרני, עשוי לוחות פלדה בעובי של שניים וחצי מ"מ ומעליו גדר. מפעל הפלדה ירד לאזור קרני, עבד יום ולילה והשלים את הקמת קיר הפלדה יומיים־שלושה לפני יום האדמה. האלתור הזה הציל את מדינת ישראל מקטסטרופה שהייתה עלולה להיות מלווה בטבח המונים".
אופיר היה הכתובת הטבעית. המינהלת שבראשה הוא עומד מאז 2002 בנתה יותר מ־1,000 ק"מ של "גדר חכמה" סביב מדינת ישראל (מתוך 1,500 ק"מ של גבול). ב־2018 כבר הייתה ישראל מושקעת בהקמת מכשול יוצא דופן סביב הרצועה, אבל זו הייתה רק תחילת הדרך.
הרעיון להקים את המכשול היה תולדה של טראומת המנהרות במבצע צוק איתן. כבר בשלהי 2014 הציג צה"ל תוכנית להקמת מכשול נגד מנהרות מעזה בסכום דמיוני של 22 מיליארד שקל. כצפוי, התוכנית לא אושרה והצבא נשלח להכין שיעורי בית ולמצוא משהו במחיר קצת יותר ריאלי.
בסוף 2016 נעשה ניסוי ראשון בקונספט המכשול החדש, שנולד במינהלת גדרות ותפר. דובר על עבודות בהיקף של שלושה מיליארד שקל שיימשכו שלוש עד ארבע שנים. לצד חיזוק גדר הגבול האינדוקטיבית הישנה על ציר "הוברס", שלא היוותה מכשול של ממש, כללה התוכנית הקמת גדר חדשה בעומק של כמה עשרות מטרים בשטח ישראל, לאורך 60 ק"מ גבול. הגדר, כך נקבע, תחולק לשניים: גדר תת־קרקעית הנקראת קב"א (קיר בטון אינדוקטיבי) ומעליה גדר פלדה, שהיא בעצם העתק של גדר הגבול עם מצרים ("שעון חול") – זו שעצרה את כניסת המסתננים מסיני.
הטכניקה של החפירה התת־קרקעית נלמדה על ידי המהנדסים מתוך התבוננות בבניית היסודות של רבי־הקומות בתל־אביב. אבל לא מדובר רק ביציקת בטון: המכשול התת־קרקעי כולל מערכות של חיישנים המסוגלים לאתר תנועה לעבר הגבול בתווך התת־קרקעי בעומק של עשרות מטרים.
מאז שהחלו העבודות, בשנת 2017, נחשפו עוד 21 מנהרות התקפיות שנחפרו לכיוון ישראל. המנהרות הפכו לחלק ממרוץ חימוש בין ישראל לחמאס, שעתיד להסתיים השנה עם השלמת פרויקט המכשול שנקרא "זוהר דרומי".
רוב הגדר התת־קרקעית כבר עומדת. חמאס מתחיל להפנים שמשהו משתנה, וסביר להניח שאנשיו בודקים איך אפשר לעקוף או לפרוץ את קיר הבטון הזה. הסנסורים בחמ"ל אוגדת עזה מספרים לאנשי המודיעין על הפעילות שמתבצעת בעומק של עשרות מטרים מתחת לפני הקרקע. עבודתם של המאזינים מזכירה את עבודתו של איש הסונאר בצוללת, המזהה איומים על בסיס ניתוח הרעשים שהוא קולט. תמונת הרעשים, שמופיעה גם על מסך, מצביעה על אופי הפעילות שמייצרת אותם. למשל, רעשי חפירה. כאן נכנס אמ"ן לתחום חדש־ישן המכונה בעגה המקצועית "אקינט" – מודיעין אקוסטי.
את הגדר העילית – בניגוד לגדר האינדוקטיבית – אפשר לחדור רק בפריצה "חמה", עם הרבה מאוד חומר נפץ. סביר להניח שאנשי הנוח'בה – הכוחות המיוחדים של חמאס שאמורים לפרוץ למחנות צה"ל וליישובים בעוטף עזה – מתאמנים על פריצות מן הסוג הזה. אבל לא זו בלבד שהם יזדקקו להרבה מאוד חומר נפץ, הם גם יצטרכו לחצות את הגדר האינדוקטיבית, לחצות את שטח ההריגה שבין הגדרות ורק אחר כך להתחיל לטפל בגדר העליונה. רוב האזרחים שחצו את הגדר נתקעים בתוך תא השטח הזה.
כשיושלמו העבודות, בעוד מספר חודשים, ייסתמו גם הפרצות שעדיין קיימות בגדר העילית. בחלקים מסוימים שלה, בעיקר כאלה הפונים ליישובים ישראליים, נבנתה גם חומה שמונעת ירי צלפים לעבר היישובים ואינה מאפשרת לאזרחים – משני עברי הגבול – לראות זה את זה. הגדר העילית מרושתת במצלמות ובעמדות ירי של מקלעים כבדים המופעלים מרחוק מתוך חמ"לים.
מעבר לגדר, בתוך שטח ישראל, מוצבים כמה עשרות מכ"מים שתפקידם לאתר תנועות מתוך הרצועה לעבר הגדר. על סוללות העפר שבתוך שטח ההריגה ומחוצה לו נבנו עמדות צלפים ממוגנות. בהמשך לגבול הצפוני של הרצועה, אל תוך הים, נבנה מזח באורך 200 מטר, שעליו הוקם מכשול פיזי. הלשון הזו מצוידת במצלמות, במערכות חישה ובנשק כבד המופעל מרחוק. בתוך הים נפרשו סנסורים תת־ימיים המזהים שחיינים וצוללנים. בנוסף לכל אלה יושבים מעל עזה כל העת גם בלוני תצפית.
המערכות הללו מגובות בחדרי מלחמה מבוטנים שנבנו לאורך גבול הרצועה ובמספר גדול של תרנים שעליהם הותקנו מערכות אלקטרוניות המשרתות את כל הגופים העוסקים באיסוף מידע ובמעקב אחר המתרחש ברצועה – מחיל האוויר ועד לשב"כ ולמשטרת ישראל. אגב, לאורך כל גבולות המדינה מיתמרים יותר מ־1,200 תרנים כאלה ומופעלים כ־80 חמ"לים הצופים אל מעבר לגבול.
אל כל אלה מצטרפים מרכיבי הרובוטיקה למיניהם – רחפנים, יגוארים ועוד – המבצעים חלק מפעילות הבט"ש במקום חיילים. בבוא היום יידעו כל המערכות החכמות הללו לדבר זו עם זו, כך שהקצינות והקצינים היושבים בחמ"לים יקבלו לא רק תמונת מצב – אלא גם המלצות לפעולה.
המכשול סביב עזה, על כל מרכיביו, ניזון ממקור כוח עצמאי, מנותק מזרם החשמל בישראל, כך שגם אם תהיה פגיעה בקווי המתח – המערכת הזו תמשיך לפעול.
הקמת המכשול התבצעה 24 שעות ביממה, למעט בשבתות. 1,500 פועלים, מרביתם זרים, עבדו בשתי משמרות – יום ולילה. מינהלת גבולות ותפר, בשיתוף משרד הביטחון, הפעילה כ־20 קבלנים ראשיים, שהעסיקו עוד מאות קבלני משנה. בשטח הוקמו שישה מפעלי בטון, והעבודות התבצעו ב־28 אתרים במקביל. כדי לאפשר את בניית הקיר התת־קרקעי בוצעו 75 קידוחי עומק שמטרתם לבדוק את הקרקע. נרכש ציוד חפירה שלא נראה בישראל עד אז.
בסך הכל השקיעה מדינת ישראל באדמה סביב עזה יותר משני מיליון קוב בטון – כמות המאפשרת בניית כביש בטון להולכי רגל מתל־אביב עד אתונה. נעשה שימוש בכ־120 אלף טונות של ברזל – כמות שיכולה לשמש לבנייה של 12 מגדלי אייפל. מכשול כזה לא קיים בשום מקום בעולם, אפילו לא בגבול בין שתי הקוריאות.
עלות הקמתו של המכשול – 3.5 מיליארד שקל – שקולה לארבעה מטוסי התדלוק שרכשה ישראל מחברת בואינג. זהו גם מחירן של 12 סוללות כיפת ברזל. ביטחון עולה כסף, והרבה.
גמישות לדרג המדיני
המכשול הוא מערכת נשק אסטרטגית, וכך מתייחסים אליו במערכת הביטחון. מרגע שאין איום ישיר של חדירה ליישובים וסכנת חטיפה, הלחץ הציבורי קטן יותר ופעולות הענישה וההרתעה יכולות להתבצע מהאוויר ולחסוך כניסה קרקעית.
אלוף פיקוד הדרום היוצא, הרצי הלוי, הותיר למחליפו, אלוף אליעזר טולדנו, ירושה כפולה: תוכנית מבצעית מקיפה להשמדת הכוח הצבאי של חמאס בעזה, ולצידה תוכנית לשיפור איכות החיים ברצועה כדי לעקר את המוטיבציה לאלימות נגד ישראל. צה"ל אמנם הכין תוכניות מפורטות למבצע נרחב ברצועה, אבל המכשול מאפשר לשמור את התוכניות הללו למצבי קיצון שבהם יחליט הדרג המדיני להחליף את שלטון חמאס, ולא רק להרתיע אותו ולהרוויח עוד תקופת רגיעה.
למרות המלל המתלהם של ההנהגה החמאסית, הארגון מתעצם בעיקר במאמץ ההגנה ובנשק תלול מסלול כדי למנוע מעצמו השפלה ואולי גם את אובדן השלטון כתוצאה מכישלון צבאי. אם המכשול החדש ייתר את הצורך של ישראל במהלך קרקעי גדול ברצועה, כל השקעות העתק של חמאס בתחום ההגנתי – הקמת עיר תת־קרקעית בעזה, מלכודים, מערכי נ"ט ועוד – יתבררו כמיותרות. בסופו של דבר, הציבור ברצועה ידרוש הסברים – מדוע הכסף לא הולך לשיפור רמת החיים? כך שהמכשול סביב עזה, ממש כמו כיפת ברזל, נותן לדרג המדיני מרווח החלטה רחב יותר לפני שהוא מכריע על פעולה צבאית קרקעית ברצועה.
ממשלה שתחליט להתנתק סופית מהרצועה תוכל לסגור את השערים ולהתייחס אל גבול הרצועה כמו אל גבול לבנון. או אז תתנהל בין ישראל לרצועה מערכת של הרתעה צבאית, שתחוזק אחת לכמה זמן בסבבי אש.
