בדבר אחד כבר זכה גדעון סער בעקבות תוצאות הבחירות: בליכוד גילו שיש לו שם משפחה. מאז שהתפרסמו תוצאות הבחירות, סער מוצף בפניות שקוראות לו להתחבר לליכוד ולהציל את שלטון הימין. וראו זה פלא: כל הביביסטים שעד כה קראו לו "גדעון", כפי שכינה אותו ראש הממשלה כדי להקטין אותו ולזלזל בו – חזרו לקרוא לו גדעון סער. וכל השופרות ברשתות החברתיות ובתקשורת האלקטרונית, שעד לפני יומיים בזו לו, קוראים לו עכשיו לחזור הביתה.

אז ככה: גדעון לא יחזור הביתה. לא סתם בליל הבחירות הוא חידד את הדברים שאמר ביום שהקים את תקווה חדשה: מי שרוצה שנתניהו יישאר, שלא יצביע בשבילי. ולאלקין, שמשום מה מוזכר כעריק פוטנציאלי – אין זמן אפילו לחשוב על זה. הוא כולו בתוך הניסיונות להקים את ממשלת השינוי.

בתקווה חדשה מספרים על מכבש לחצים שמפעילים עליהם, ברשות ובסמכות נתניהו, שהיה מוכן למכור כליה כדי שזה יקרה. אבל זה לא יקרה. סיפור העריקים כפי שהכרנו בבחירות קודמות – נגמר. דעת הקהל קברה את האפשרות הזאת סופית, כשהבהירה איזה מחיר גבוה צריך לשלם על מעשה כזה. גם תוצאות האמת כפי שהתפרסמו אתמול בערב (התוצאות הסופיות יתפרסמו רק הבוקר) לא מעודדות מעשה כזה. למה לערוק ממחנה שעומד על 61 מנדטים למחנה שיכול להגיע מקסימום ל־59 מנדטים ועוד לשלם את המחיר הציבורי הכבד.

גם בבוקר הזה, הכל תלוי בבנט. לכאורה, תוצאות הבחירות היו אמורות לעשות את ההחלטה קלה יותר: תוספת המנדטים של ימינה לקואליציית נתניהו לא משלימה את מה שנדרש כדי להקים ממשלת ימין. גם אם יוסיף את הגרוש שלו – זה לא ייתן לירה. לכן זו יכולה להיות ההזדמנות שלו לקיים שתי התחייבויות: לא ללכת לבחירות חמישיות ולעשות רק את מה שטוב למדינת ישראל.

נתניהו לא יכול להגיע ל־61 מנדטים גם עם בנט בלי התמיכה של רע"מ, תרחיש שפימפם נתניהו דרך שופריו. התרחיש הזה נהדף אתמול על ידי שותפיו מהציונות הדתית, סמוטריץ' ובן־גביר, שהודיעו שלא יסכימו לשבת בממשלה שנתמכת על ידי מנסור עבאס.

אבל זאת לא המילה האחרונה. נתניהו ידוע כמי שיכול להוציא מים מן הסלע. ואולי דווקא המצב שבו אין לו 61 יכול לעזור לו ללחוץ על הציונות הדתית. אם לא תסכימו לתמיכת רע"מ, הוא יגיד, הימין הולך לאופוזיציה ולפיד נכנס לבלפור. הוא יבטיח להם שבהמשך ישנה את הרכב הממשלה. הוא יבטיח להם הרים וגבעות כפי שרק הוא יכול להבטיח (ולא לקיים). נראה את בן־גביר, שבטוח שהוא יהיה שר או לפחות יו"ר ועדת חוקה, חוק ומשפט, מוותר על כל הטוב הזה בגלל אחד, עבאס.

זוהי שעת מבחן לשני מנהיגים: בנט ולפיד. ההחלטות שלהם עשויות להשפיע על גורלה ועתידה של מדינת ישראל. יו"ר ימינה נעלם אתמול. הוא עומד בפני הכרעה שאי־אפשר להפריז בקושי שלה: האם הוא חוצה את הרוביקון, מתנתק מנתניהו ומוכן להיות חלק מההנהגה שתוציא את נתניהו מבלפור ותביא לשינוי. אותו ראש ממשלה שבשנה האחרונה אמר עליו בנט שהוא ראש ממשלה כושל שצריך להחליף אותו.

המנהיג השני שיצטרך להגיע בימים הקרובים להכרעות קשות הוא לפיד. הסצנריו הכי טוב בשביל לפיד הוא להקים ממשלה בתמיכה של הרשימה המשותפת ולוותר על בנט. במקרה זה, הוא יכול להיות ראש הממשלה הבא מלא־מלא, בלי רוטציה. תקוותו היא לראות את סער מסכים לספוג תמיכה אחת מבחוץ של הערבים והוא, לפיד, מקים ממשלה והולך להביא את ש"ס. אבל לפני הכל – הוא רוצה להקים ממשלה מהר ככל האפשר.

ככל הנראה גם זה לא יקרה. תקווה חדשה הודיעו אמש שלא יסכימו להקים ממשלה בתמיכה של הרשימה המשותפת. הם גם בטוחים שבנט לא ילך איתם אם לא יקבל ראשון את ראשות הממשלה. הוא לא יישב תחת לפיד, וגם ההצעה שהתרוצצה אמש ברשתות החברתיות ובמסדרונות הפוליטיים, לפיה גנץ יקבל את ראשות הממשלה לזמן קצוב – חסרת כל סיכוי. אין מצב שבנט יחצה את הקווים אם הוא לא ראש הממשלה, והוא מעדיף להיות שר ביטחון אצל נתניהו מאשר אצל גנץ.

כאמור, הכדור נמצא עכשיו לא רק בידי בנט, אלא גם בידי לפיד. זו לא שאלה של אגו. הוא מתבקש עכשיו לאחסן לא את האגו – אלא את החלום. החלום להיות ראש ממשלה, שקרוב יותר מתמיד.

בשבוע הבא יטיל הנשיא את הרכבת הממשלה ככל הנראה על לפיד. השאלה שעומדת לפתחה של קואליציית השינוי היא האם לפעול מהר ככל האפשר להקמת ממשלה חליפית כפי שרוצה לפיד, או להצטרף לליברמן, שמתכונן כבר למאבק הבא: מהלך להחלפת יו"ר הכנסת והצעת חוק שתמנע מנאשם בפלילים להרכיב ממשלה.

שיהיה לנו בהצלחה: סיפור החלפתו של אדלשטיין יהיה שיט תענוגות לעומת מה שמחכה לנו מיריב לוין.