"בהתחלה פוסטים שלי קיבלו רק שני לייקים, מאמא שלי ואחותי"
מצד אחד יש לה עשרות אלפי עוקבים באינסטגרם, היא מובילה שיתופי פעולה מסחריים עם מיליוני חשיפות, ונבחרה לצעוד בשבוע האופנה האחרון. ומצד שני ליבי נחימובסקי היא חרדית, אמא לשישה, ומתגוררת בכפר חב"ד. אבל בשבילה אין כאן כל סתירה. בימים של קרע בין חילונים לחרדים, היא רואה את הדומה והמחבר ומבקשת שנקשיב קצת פחות לתקשורת ויותר ללב
כשיבוא המשיח, ובמסגרת סיוריו בארץ הקודש יגיע לכפר חב"ד, הוא יטפס בגרם המדרגות התלולות המובילות לדירתם של הרב יעקב נחימובסקי ורעייתו ליבי, שם ייתקל בשילוב יוצא דופן. דיוקן ענק של הרבי מלובביץ' שלצידו תלוי שואב אבק.
"אני מאמינה שהמשיח בדרך ומחכה לו מדי יום ביומו", אומרת אשת הרב ("אני לא קוראת לעצמי רבנית, רק ליבי לנד") בעודה מרימה מהספה חצאיות טוטו ורודות מהקולקציה שעיצבה עם שחר אבנט, "ואני לא חושבת שהשילוב בין תמונת הרבי לבין מכשיר שימושי ייראה לו מוזר. זה המסר שאני מעבירה לעולם. אפשר גם וגם. אורח החיים שלי מציג עוד הרבה דוגמאות".
כמו?
"מוטי רייף בחר בי לשבוע האופנה. לא לתצוגה אחת, אלא לשבע, וצעדתי על המסלול בגאווה עצומה. הנה אני, אישה חרדית בת 31, אם לשישה, בבגדים צנועים שהם שיא השיק. בין התצוגות ניגשה אליי עיתונאית ושאלה אם לא בא לי ללבוש משהו קצת חשוף. בלי להתבלבל עניתי: להפך, אני נראית כל כך טוב בבגדים צנועים אז למה לי להיות כמו כולן?"
הדחף להתבלט ולהשפיע בער בה כבר בילדותה בבני־ברק, כשנולדה למשפחת גרשוביץ, השמינית מבין 12 צאצאים. "אהבתי לשיר, רציתי להיות כוכבת, וידעתי שזה לא יקרה בגלל 'קול באישה ערווה'. בגיל עשר עברנו לחשמונאים, יישוב דתי לאומי שבו יכולתי לרכוב על אופניים וללכת לבני עקיבא. למדתי בתיכון חב"ד בירושלים ובאמצע י"ב אבא שלי קיבל הצעה".
זה לא מוקדם מדי?
"הייתי מאוד בוגרת ויפה, חלמתי על בית משלי ועל ילדים, והשדכן היה בן דוד שלי. הוא הציע לאבי את יעקב, תלמיד ישיבה ועילוי בתורה. אחותי בת ה־26 עוד הייתה אז רווקה ולא היה לי נעים להתחתן לפניה. אבל היא אמרה לי, 'זה בסדר, תתקדמי' ולימים, חמותי הייתה זו שמצאה לה שידוך וגם אחותי נשואה עם שישה ילדים".
פגישתם הראשונה של בני הזוג התקיימה במוצאי שבת, בלובי של מלון הילטון בתל־אביב. "אבא שלי הביא אותי והלך לשחות בים. כשנכנסתי ללובי לא ידעתי איך אזהה את יעקב, אז הלכתי בעקבות הלב שלי. ניגשתי לבחור שעמד בצד ושאלתי, 'אתה יעקב?' הוא שאל, 'את ליבי?' ועניתי, 'ליבי יש רק אחת'. השם המלא שלי הוא חנה ליבא, על שם סבתא רבתא, אבל מגיל אפס קראו לי ליבי ובבית שרו לי את 'קוראים לה ליבי'. במשך כל הפגישה ציחקקנו בביישנות ואחרי ארבע שעות, שנראו לי כמו ארבע דקות, סיכמנו שנתראה שוב במוצ"ש הבא. ועכשיו אגלה לך משהו שלא סיפרתי מעולם. כשחזרתי הביתה הייתי ברקיע השביעי. השגתי את מספר הטלפון של יעקב ושלחתי לו הודעה. 'זה הרבה זמן עד מוצ"ש הבא'. עד עצם היום הזה הוא לא ענה לי".
למה?
"זה לא מקובל לעקוף את השדכן. יעקב טוען שהוא כבר לא זוכר מה ענה לי, אבל אני אומרת לך – הוא לא ענה וזה הקלף הכי חזק שלי בחיים. זה מה שמוביל אותי לקבל ממנו כל מה שאני רוצה", היא צוחקת. "הדייט השני שלנו התקיים אחרי שבוע בלובי של בית מלון בירושלים וגם הוא היה מאוד מוצלח. בדייט השלישי יעקב היה ממש רומנטי, הלוואי שהיום הוא היה רומנטי כמו אז. בשש בבוקר הוא אסף אותי מביתי, הכנתי סנדוויצ'ים, נסענו לצפון, שכרנו אופניים ורכבנו עליהם, עשינו פיקניק, רכבנו על סוסים מול השקיעה ובארוחת הערב, מעל כוס יין, יעקב כרע על ברך והציע לי נישואים".
איך אפשר להחליט על נישואים אחרי שלוש פגישות?
"יש בחורות שמפילות שידוך בגלל דברים שטותיים כמו גובה וצבע העיניים. פרטים טפלים כאלה לא העסיקו אותי, לא רק מפני שיעקב חתיך. כיוונו אותי לדבר איתו על דברים מהותיים מפני שהאהבה תבוא עם הזמן. שאלתי אותו אם הוא רוצה שבבית שלנו תהיה טלוויזיה, איזה חינוך הוא היה רוצה לתת לילדים וזה היה הבסיס. ראיתי בחור ירא שמיים שרוצה לבנות בית כשר והיינו באותו הראש. יומיים אחרי שאמרתי לו 'כן' הוריו הוזמנו לבית הוריי ושלחנו איגרת קודש לרבי, עד היום אנחנו מפנים שאלות ומקבלים תשובות, ואז קבענו תאריך לחתונה בעוד שלושה חודשים. יעקב, כמנהג המאורסים, טס ללמוד בבית הרבי בברוקלין ואני התכוננתי לחתונה ענקית, 700 מוזמנים, לא אירוע שגרתי".
זה קרה בערב פסח לפני 13 שנה. היא הייתה אז בת 18 והחתן בן 19. "יצאנו מהחופה למעגלים של ריקודים ואני, בצום, אחרי שבוע שבו נאסר עלינו לשוחח, רק רציתי להגיע לחדר הייחוד עם בעלי. שבועיים אחרי החתונה נכנסתי להיריון ונסעתי לתיכון רק לבחינות הבגרות. כשנכנסתי עם פאה וזה היה שישו ושמחו, כל החברות שלי ביקשו למדוד אותה. את הבגרות בהתעמלות עשיתי עם בטן. הבכור שלנו, לוי יצחק (12) נולד בקייב, טסנו לשם כשהייתי בחודש השמיני מפני שרצינו לצאת לשליחות והתשובה של הרבי באיגרת הקודש הייתה 'יפה שעה אחת קודם'. לימים יצאנו לשליחות נוספת, פתחנו את בית חב"ד בכרתים, עד שהגענו למסקנה שיהודי הוא שליח בכל מקום שבו הוא נמצא".
אחרי הבכור נולדו מנחם מנדל (10), שניאור זלמן (9), עדינה (7, "הנסיכה של המשפחה") דודי (6) ומוישי חיים (5). "הוא הבייבי שלי, הילד הכי מפונק בבית, ועדינה משגעת אותי. בערב שבת היא מדליקה איתי נרות ומתפללת, 'השם, עשה שתהיה לי אחות'. בכל פעם שאני יוצאת מהבית, לקניות או לבית הכנסת, כולם מסתכלים לי על הבטן. יש גם כאלה ששואלים למה עצרתי".
ומה את עונה?
"שאני לא מסתכלת על הכמות, אלא על האיכות. חשוב לי לתת מעצמי לכל ילד. זו חוויה מתקנת לילדות שלי. אבא שלי כמעט ולא היה בבית מפני שפירנס 12 ילדים כאופה מצות וכנהג אוטובוס ואמא שלי ילדה והיניקה ללא הפסקה. בדיעבד, אולי העול הכבד היה זה שהרחיק ביניהם. שנתיים אחרי שהתחתנתי הוריי התגרשו. זה לא סוד, אבל גם על כך לא סיפרתי מעולם מפני שזה עצוב. בניגוד לחברותיי, אני לא יכולה לנסוע לשבת אצל ההורים וקצת לנוח. כל אחד מהם מגיע אלינו בנפרד והילדים שלי לא מבינים שסבתא וסבא היו פעם זוג".
הילדים לומדים בכפר חב"ד ובאחת בצהריים הם מתחילים לחזור הביתה. כל אחד מהם מטפס במדרגות בצהלה וממהר לאמא, לחיבוק ולנשיקה. בימים אלה, של ניקיונות לפסח, היא מגישה להם ארוחת צהריים ("הזמנתי פיצה, לפני פסח אוכלים הרבה ג'אנק פוד") בכלים חד־פעמיים. "אני משתדלת לראות את הצרכים של כל ילד. היום, למשל, קבעתי דייט עם מנדי. נקנה אוכל, נלך ליער ונדלג על מקלות. מנדי לא אוהב לדבר, אבל הוא אוהב שאני איתו בלי הסחות דעת. זה מה שלא היה לי".
לפעמים את מנסה לדמיין איך היו נראים חייך אילו גדלת במשפחה חילונית?
"אני בטוחה שהייתי הופכת למנחת טלוויזיה כמו לירון ויצמן, או לזמרת כמו שירי מימון, שעוקבת אחריי ואופה את העוגות שלי. ברור לי שזה לא יקרה ולכן אני מגשימה את עצמי בדרכים שלא מנוגדות להלכה. עכשיו אני מייצרת קרם לרגלי תינוקות, לטקס של רפלקסולוגיה ומדיטציה. הילדים שלי קוראים לו 'הרפיה'. פניתי למישהי שכותבת ומלחינה לי שירי ילדים שאשווק יחד עם הקרם, מתנה לאמהות חרדיות שכבר יש להן תכשיטים ואיפור והכל. יש לי 120 אלף עוקבים, לעמוד שלי יש שלושה מיליון חשיפות בשבוע ו־89 אחוז מהעוקבים הם נשים. אם גבר ייכנס לסטורי שבו אני שרה לתינוק זו הבעיה שלו".
בשנה האחרונה גדל והעמיק גדל והעמיק השסע בין הציבור החילוני לחרדי.
"את מספרת לי? בכל פעם שצילמו בטלוויזיה את תלמודי התורה בבני־ברק שפועלים גם בסגר קיבלתי טלפונים של 'למה הילדים שלך הולכים לבתי הספר?' ועניתי, 'אני בבית עם כל השישייה ואני, בדיוק כמותכם, מטפסת על הקירות'. חייבים להדגיש שלא מדובר בכל הציבור החרדי, אלא בקבוצות מסוימות שהמשיכו להתקהל בחתונות המוניות ולהבדיל – בהלוויות. לדעתי, השסע קיים בתקשורת יותר מאשר ברחוב ובחיי היומיום. יש הרבה קבוצות חרדיות שיצאו לחלק אוכל לנזקקים ו'יד שרה' הביא מערכות הנשמה ועמותות הגמ"ח המשיכו לפעול בלי שום סיקור תקשורתי. דווקא בשנת הקורונה סירבתי להשתתף בפאנלים כנציגת החרדים. למה? מפני שחושך לא מגרשים עם מקלות, אלא בהדלקת האור. אני מעדיפה להציג את הטוב".
רק פרשת יהודה משי זהב טילטלה את עולמה. "זה מזעזע, בעיקר מפני שמדובר בילדים. על כך נאמר 'כל הגדול מחברו יצרו גדול ממנו'. אתה חושב שהכוח והקשרים שצברת מתירים לך הכל, גם להשתיק. החזקתי ממנו, הערכתי אותו, לא העליתי בדעתי שלא כל הנוצץ זהב. הפרשה הזאת גרמה לי להטיל ספק באמונה שלי באנושות, אבל למה לדבר על הרע?" היא מחייכת, "הרי צעדי המשיח קרובים מתמיד".
כביסה ושמחה בלב
הקריירה שלה החלה בגיל 25, בהריונה השישי. "בין הלידות עבדתי במשרה חלקית בתיוק משרדי, השתעממתי, הייתי שחוקה והבנתי שכדי להיות אמא טובה אני חייבת להיות שמחה. שלחתי מיילים לערוצי הטלוויזיה וחיפשתי עבודה כתחקירנית. נרשמתי ללימודי הגשה ב'רשת', אצל אברי גלעד וערן הדס ופעם בשבוע, ביום רביעי, נסעתי ללימודים עם התינוק באוטובוס־רכבת־ועוד אוטובוס. שקלתי 35 ק"ג יותר ממה שאני עכשיו, הינקתי בהרצאות, הייתי חריגה בנוף של חיילים משוחררים עם ראסטות וחתיכות בסקיני ג'ינס, אבל התחלתי לפרוח. כל השבוע חיכיתי ליום היחיד שבו עשיתי משהו למען עצמי. לינוי בר גפן הייתה היחידה שעודדה אותי. היא אמרה לי, 'ליבי, אף אחד לא יגשים לך את החלומות, אם תהיי חזקה ברשת ירצו אותך בטלוויזיה' והתחלתי לצלם סרטונים ביתיים כמו איך אני מלבישה שישה ילדים בקצב מסחרר. הראש היצירתי שלי ניעור לחיים וקיבלתי מאות לייקים ביום. עד אז, פוסטים שלי קיבלו רק שני לייקים, מאמא שלי ואחותי".
איך הגיב בעלך?
"בשנים הראשונות יעקב ישב ולמד ועמד בכל המבחנים. היום הוא איש נדל"ן שבשעות הערב יוצא לחתן, בעיקר בציבור החילוני. הוא לבוש בשחור־לבן, כמו פינגווין, אבל בחליפה של ורסאצ'ה, כיאה לבן של מלך. הוא לא מתנגד לפייסבוק ולאינסטגרם, כל דבר שקיים בעולם נוצר בשבילנו כדי שנשתמש בו לדברים חיוביים, וזה מה שאני עושה. אישה כותבת לי, 'אני רק עם שני ילדים והתחרפנתי לגמרי' ואני מייעצת לה לבחור את המלחמות שלה ולהחליט שהיא לא רואה את פירורי הביסקוויט שהצטברו מתחת לספה. ברוב הסרטונים אני מחייכת. גם זו עצה חשובה. החילוניות אומרות 'פייק איט אנטיל יו מייק איט' ואני בוחרת בציטוט 'מתוך שלא לשמה יבוא לשמה'. היום אני מצלמת גם ערימות של גיהוץ וכביסה. אלה החיים. ובימים מסוימים בחודש, כשאני נתקעת במיטה ויעקב המודאג שואל מה קרה, אני מבקשת, 'תן לי להיות עצובה'. לא תמיד בא לו להצטלם, אבל בסך הכל הוא מרוויח".
מה הוא מרוויח?
"אישה מאושרת".
לפנייה לכתב/ת 
