! POP IT שואו

קוראים לזה פופיט. ואם אין לכם מושג במה מדובר, תשאלו את הילדים. הטירוף החדש והממכר, שכמוהו לא נראה פה מאז ימי הספינר, כבר כבש את ההפסקות בבתי הספר והפך למתנה הכי מבוקשת לכל מי שמצאו את האפיקומן בפסח.

כמו כל טרנד מסוגו, גם הפופיט נראה תמים: משטח צבעוני, בצורות שונות, המכוסה בבליטות, שמשמיעות רעש נעים כשמוחצים אותן, בדומה לניילון ה"פצפצים" המשמש לאריזות. יתרונו הגדול של הפופיט הוא מגוון האפשרויות לשחק בו: לבד, בזוגות, כשמי שלוחץ מהר יותר מנצח, ואפילו בגרסה משודרגת, בחבורות גדולות. בשורה משמחת במיוחד לצעירים שבילו את השנה האחרונה בעיקר לבדם, מול מסכי זום.

"זה היסטרי אצלנו בבית ספר", מסבירות בהתלהבות שיר בת התשע, תלמידת כיתה ד', ואחותה יוני, בת השבע, מכיתה א', באבן יהודה, שחיכו בסבלנות בתור עם סבא יוסי לרכוש עוד פופיטים לאוסף, בחנות הצעצועים השכונתית. "בהפסקות כולם רצים מיד לחצר, שולפים את הפופיטים ומתחילים לשחק", אומרת שיר. יוני מספרת שהיא והחברות הכי אוהבות למשש את הפופיט ו"לפוצץ" את העיגולים בתוכו. "כי זה מרגיע ממש", הסבירה ובחרה בפופיט בצורת חד־קרן צבעוני.

"זה הפך למשחק ויראלי בצ'יק־צ'ק", אומר שמוליק סייאג, בעלי החנות "ורוד כחול" באבן יהודה, בעודו פותח ארגזים ומחדש את המלאי המתרוקן על המדפים. "הילדים מתיישבים בחצרות בתי הספר ומשחקים ביניהם ביחד. עכשיו, בחופשת הפסח, הם מגיעים בכל יום לקנות עוד פופיט בצבע אחר, לא מצליחים להתאפק ומשחקים על הרצפה אצלי בחנות. הם מרותקים ממש לשיגעון החדש הזה".

גם האמהות שחיכו בתור הסבירו שהילדים לא מסתפקים בפופיט אחד. "חלק מהשיגעון הוא לחזור לחנות ולקנות עוד פופיט בצבע אחר או בצורה אחרת ממה שכבר יש להם. ויש שלל צורות", אומרת יעל מרמות השבים, שהעמיסה לבנים שלה מהעמדה פופיטים בכל מיני צבעים.

הלהיט תפס במידה שווה את הבנים ואת הבנות. "יש לנו סיפוק ענק כשאנחנו משחקים בפופיט כל אחד לבד או ביחד בתחרות עם הג'ולה הנסתרת", אומרים אילי לוי וחברו הטוב אדיר עמרני בני העשר, שחיכו בסבלנות בתור. "זה כיף ממש לקפל את זה, ללחוץ עם האצבעות בשקעים. הרבה יותר מפצפצים בניילון של אריזות, כי זה מגומי נעימי כזה וצבעוני!"

יוסי, סבא לשלושה מאזור המרכז, שמח לראות סופסוף את הנכדים שלא על המסכים. "ברור שהייתי חייב להכין מלאי של פופיטים, כמתנת אפיקומן בפסח", אמר הסב המעודכן. "ולא רק אחד לכל אחד, אלא קולקציה שלמה לכל נכד. אבל אחרי שבשנה שעברה ראינו אותם רק בזום, היה מאוד משמח לפגוש אותם ולתת להם מתנות. הלהיט הממגנט הזה לא עושה רעש ומרגיע אותם. ולשם שינוי, לא מדובר באייפד או פלייסטיישן".

הפופיט הראשון: "העכברון האחרון"

הפופיט הטרנדי, שהפך להצלחה בינלאומית, הוא למעשה גלגול של משחק ותיק, מתוצרת כחול־לבן. בועז קוסטר, בנם של תיאו ואורה קוסטר, שהמציאו את הגרסה המקורית בשנות ה־70, מספר שהשינוי העיקרי שחל בו לאורך השנים הוא שכעת הוא מיוצר מסיליקון נעים. "הוריי, שנחשבים לבכירי מפתחי המשחקים בארץ ובעולם, קראו לו 'האחרון מפסיד - Go Pop'. ב־2012 קיבלה חברת פוקסמיינד הבינלאומית את הזכויות והחליטה לייצר אותו מסיליקון. הגרסה הראשונה נקראה 'העכברון האחרון' ובהמשך פותח גם ליין משחקים צבעוני שנקרא 'Go Pop'".

צילום: בועז קוסטר

מה סוד הקסם של הפופיט?

"הוא קליל ומהיר, והמגע יוצר התמכרות מיידית. זה משחק פשוט, המשתתפים לוחצים על הגבעות, כל אחד בתורו, כשהמטרה לא להיות האחרון. החידוש והפטנט הייחודי של המשחק הוא שמייד בסיום סיבוב משחק אחד הופכים אותו והוא מוכן למשחק נוסף. אין בו גם חלקים שהולכים לאיבוד, כך שאפשר לקחת אותו לכל מקום, לשטוף במים וסבון, להעיף אותו גם כמו פריסבי וגם להניח עליו סיר עם מרק חם", הוא צוחק. "בנוסף, הוא מאוד מרגיע. כולם לוחצים ויוצאים מהלחץ! זה המוטו של המשחק".

להיט בסדר גודל שכזה מלווה תמיד גם באינספור חיקויים. המשחק המקורי, מסביר קוסטר, מגיע באריזת קרטון קשיחה, ואילו החיקויים למיניהם נמכרים בתפזורת על המדף, עטופים בשקית. יש כמובן הבדל גם במחירים. עלותו של משחק מקורי נעה בין 30 ל־40 שקל. ברשתות הצעצועים טויס־אר־אס, ילדים ודרקונים ועידן 2000 למשל, "אחרון מפסיד" וכן הגרסה החדשה והצבעונית יותר, של פוקסמיינד, שנקראת "אחרון מפסיד טאי דאי" יעלו 29.90 שקלים. בסטימצקי המחיר הוא 39.90 שקלים.

בעלי אקספרס תוכלו למצוא חיקויים זולים בהרבה, בדולר אחד, לא כולל דמי משלוח של כ־2 דולרים, כך שבמחיר פופיט אחד בארץ תוכלו לרכוש כשלושה ואפילו ארבעה.

המומחים טוענים שלטרנד הנוכחי יש קשר הדוק גם למשבר הקורונה, שפגע כמובן גם בצעירים. נירית צוק, מומחית למחקר תרבות הילד והנוער ומנכ"לית פורטל "10 פלוס" (להנחיית הורים) ואמא לאור בן ה־11, שגם הוא פריק של המשחק החדש, לא מופתעת מההצלחה הגדולה. "זה מגיע אחרי שנה שבה הילדים חוו לא מעט ימי סטרס וחוסר ודאות ולא ידעו מה מביא להם היום הבא. שנה שבה הם צרכו הרבה חדשות מפחידות בטלוויזיה ובעיקר צברו הרבה שעות ישיבה מול המסכים. החל מלמידה בזום מרחוק ועד בילוי עד השעות הקטנות של הלילה ברשתות החברתיות ומשחקים דיגיטליים.

"אחרי שהילדים התרגלו לקצב פעילות מהיר ומתוקתק, הם פשוט מתמגנטים עכשיו למשחק שנותן למוח שלהם להיות מרוכז רק בדבר אחד. משחק מגומי, עם שקעים ובליטות, שמאפשר להם שקט ובריחה מהמציאות. לא פלא שהם מדווחים כי לשחק בפופיט זה ממש נעים ומרגיע. הבן שלי, למשל, אפילו מתאר שהוא מאוד אוהב את הצליל שמופק בלחיצה על בועות המשטח. מין קליק כזה נעים באוזן שלא דומה לשום צליל אחר".

גם האלמנט החברתי משחק תפקיד, כאמור, אצל הצעירים שנאלצו ללמוד השנה מול הזום במקום בכיתות. "הילדים חוו בדידות קיצונית בזמן הקורונה וכל הזמן הסבירו להם כמה זה מסוכן להתקרב לבני אדם אחרים", אומרת צוק. "כך שבמהלך ימי הבידוד ובסבבי הסגרים הם לא יכלו לשחק עם חברים באופן פרונטלי, אחד מול השני, כי היה חשש גדול להדבקה. כעת, מאז שהתלמידים חזרו לספסל הלימודים, יש בהחלט כמיהה למשחק עם אינטראקציה בין הילדים ולא רק אחד על אחד. כך שהפופיט עונה על הצורך הזה".

עוד יתרון של הפופיט, מסבירה צוק, הוא בשקט שהוא מצליח לייצר אצל מי שסובלים מהפרעות קשב וריכוז. "מדובר כאן בעוד כלי עזר, סוג של ריפוי ועיסוק לרבים מבני הדור הזה, שמתמודדים עם ההפרעות הללו".

יחד עם זאת, מחדד ד"ר שחר גינדי, פסיכולוג קליני וחינוכי ומרצה במכללה האקדמית בית ברל, כי לא מדובר בפתרון קסם. "במאה ה־21 יש עלייה גדולה באבחון הפרעות קשב ואוטיזם, שבשניהם יש רכיב מרכזי של קשיים באינטגרציה חושית", מסביר גינדי. "ילדים הסובלים מקשיי אינטגרציה חושית מתקשים למצוא את נקודת האיזון התחושתית שלהם ופחות פנויים ללמידה. זו הסיבה שהם מחפשים דרכים להגיע לאיזון תחושתי, בעזרת פופיט למשל".

זה לא יכול לעזור להם?

"זה יכול לעזור, אבל אלו לא פתרונות מותאמים אישית. במקרים של הפרעת קשב מאובחנת או אוטיזם, אם הילד נמשך למשחקים האלו זה יכול להיות סימן שהוא זקוק לעבודה על אינטגרציה חושית וכדאי להפנות אותו למרפאות בעיסוק".

צוק מציעה לא לפחד מהטרנד הסוחף ולהשתמש בפופיט כדי ליצור זמן איכות עם בני הבית. "מעבר לעובדה שנעים למשש את המשטח, מדובר גם במשחק מחשבה שמתאים לסבלנות של הילדים ומאפשר להם בו־זמנית גם את ההתנתקות מהיום־יום לצד משחק בחברותא. יש אפשרות לשחק אותו בגרסה מתקדמת, שבה מסתירים את הג'ולה והיריב צריך למצוא אותה, כמשחק זיכרון ומהירות תגובה. כדאי ורצוי לנצל אותו לבילוי משותף ולארגן משחק פופיט משפחתי". •