ידיעות אחרונות
הכי מטוקבקות
    צילום: איליה מלניקוב
    7 לילות • 30.03.2021
    אלו הם באמת חיי
    הטלפון שקיבלה בגיל 17 ושינה את הכל. השיר שכתבה על הבעל הראשון, שבלי כוונה הפך להמנון פמיניסטי. הטקסט שכתבה על האקס המיתולוגי ששבר לה את הלב וגרם לה לברוח עד ניו־יורק כדי להחלים. הסינגל שלה ששמעה לראשונה ברדיו באמצע האזעקות של מלחמת המפרץ. הכישלון המסחרי שהפך אותה לאדם טוב יותר. והלהיט שהתנגן בכל התחנות במקביל, וקיבל חיים חדשים בקורונה. דנה ברגר חוגגת 30 שנות קריירה בועטת וחוזרת לסיפורים מאחורי השירים הגדולים שלה
    רז שכניק | צילום: איליה מלניקוב

    גברים מקצוענים / 1991

    מילים: דן תורן. לחן: יובל מסנר

     

    תחילת שנות ה־90 העליזות, ההתחלה של ההתחלה של ההתחלה שלי. כשטאטו התפרקה, יובל מסנר ודן תורן שאלו אותי אם אני רוצה להיות זמרת של להקה חדשה. הם זכרו הופעה שלי ב־1988 במועדון המטרו בתל־אביב, שנתן לי וללהקה הירושלמית שלי, או באן, את הבמה לפעם אחת. למזלי, כל העולם היה בהופעה הזאת, החל ביהודה עדר ועד ערן צור ומיקי שביב וחמי רודנר, וכולם זכרו לי את ההופעה הזאת. צרחתי כנראה מספיק טוב. הייתי ילדה בת 17 עם מיני קצר וכפפות שחורות על הידיים, אופנת אייטיז של הפינגווין, ונתתי שם את נשמתי. שנתיים אחר כך, בעודי חיילת בלהקת הנח"ל, בת 19, כבר גרתי בתל־אביב וקיבלתי את הטלפון ממסנר ותורן. אני משחקת אותה קולית, אומרת כן למה לא, ואחר כך צורחת עד השמיים כאילו דיוויד בואי התקשר אליי. הערצתי את טאטו וזו הייתה התגשמות חלום בשבילי.

     

    התחלנו חזרות בחדר החזרות של פורטיס בשוק הכרמל, הגעתי עם מדים לחזרות, החלפתי בגדים בשירותים ויצאתי החוצה לכבוש את העולם. ככה קמה בלאגן. שבוע אחרי שהשתחררתי נקבע מופע הבכורה שלנו ברוקסן המיתולוגי בתל־אביב ושיחררנו סינגלים ראשונים לרדיו, אחד מהם היה 'גברים מקצוענים'. התארחנו ביום שישי אצל רבקה מיכאלי, אני עם עקבי פלטפורמה ומיני אדום. מאה אחוז רייטינג. ככה הכל התחיל. למחרת ההופעה ברוקסן דן תורן מתקשר אליי ואומר לי, "תרדי לקיוסק, יש תמונה שלנו בעיתון חדשות".

     

    לימים הורשע מסנר באונס.

     

    שמע זה היה מאוד מורכב, שוק גדול. לא זוכרת אם זה היה תוך כדי עבודה בלהקה או אחרי. זה היה מאוד קשוח, ההתמודדות עם זה. כולנו היינו חברים בלהקה וזה היה שוק, ובתור ילדה בת 20 לא ידעתי איך להתמודד עם זה. אני חושבת שהוא שילם את המחיר על מה שהיה שם ועדיין משלם מחיר, להבדיל מחברי כנסת שנכנסים לכלא וחוזרים לכהן. במקרה של מסנר, הוא לא חוזר לבמה. הבן־אדם ישב בכלא, אני בטוחה שהוא למד שיעור. אגב, זו גם אחת הסיבות שבלאגן לא מתאחדים. אני מחבקת את קורבנות ההטרדה המינית, כל מי שאי פעם נפגעה, ומודה על זה שאנחנו חיים בתקופה שבה לא שותקים יותר. יצאנו מהחושך לאור.

     

    שקט / 1991

    מילים: יונה וולך. לחן: יובל מסנר.

     

    ימי מלחמת המפרץ הראשונה. ישבנו כמו היום, עם מסכות מטופשות על הפרצוף. מילצרתי בבר 'רוזבד' בצפון דיזנגוף. הייתה אזעקה וכולנו נכנסנו לחדר האטום, כל יושבי הבר, יושבים עם המסכות ומקשיבים לרדיו כדי שיגידו מתי אפשר לצאת כדי להמשיך להגיש גריזי צ'יפס. וככה אני שומעת את 'שלח לי שקט' שהוצאנו לא מזמן, בפעם הראשונה ברדיו. כמה סימבולי. ארבע שנים אחר כך, רגע לפני שכיכר מלכי ישראל הפכה להיות כיכר רבין, עמדתי על הבמה בעצרת ההיא עם הגיטרה ושרתי 'שלח לי שקט'. זה השיר שהכי מחבר אותי לישראלית שאני. לימים זה נהיה שיר של ימי זיכרון ואבל, כמו כל השירים היפים. זה שיר שגדל איתי ואני מבינה אותו לעומק יותר עם השנים.

     

    מלך / 1994

    מילים ולחן: דנה ברגר

     

    בלאגן התפרקה, אני נכנסתי ל'עניין של זמן' בחינוכית ומיהרתי להקליט את אלבום הבכורה שלי. כתבתי את השיר הזה בגיל 19, אחרי ריב שהיה לי עם בן זוג שהייתי נשואה לו שנה פחות או יותר. התחתנו בקולוסיאום ב־1991, לימים הפוסיקאט, עם די־ג'יי צ'ופי וכו'. זה היה סוג של מרד של ילדה להורים גרושים, 'בוא נתחתן'. עשיתי את זה אחר כך עוד כמה פעמים. מתוך העצבים של הריב התיישבתי לכתוב "אם אתה רוצה להיות מלך, אז בבקשה, אני מזמן הבנתי שאני לא מלכה". המילים נכתבו בשתי דקות, הלחן בעוד שתי דקות. הוא הפך לאחד הלהיטים הגדולים שלי וקיבע את המקום הלוחם והפמיניסטי. באלבום הזה הגיטריסט שלי היה ברי סחרוף, הבסיסט ג'וני שועלי - נבחרת חלומות לאלבום ראשון. האלבום אפיין צורך שהיה לי לכעוס ולצרוח, להוכיח לעצמי ולעולם שאני לא עוד זמרת חמודה שבאה לשיר שירים יפים. היה לי חשוב להוכיח שיש לי מה להגיד ומחאה ודיסטורשן. רק 'מלך' הצליח לחדור את הרדיו מכל האלבום, שהיה די קשה לעיכול בזמנו.

     

    חמימות חולפת / 1998

    מילים ולחן: ורד קלפטר

     

    ורד הייתה שותפה משמעותית מאוד אז ביצירת האלבום השני והשלישי. אנחנו יושבות אצלה במטבח, היא מנגנת את השיר הזה, ועוד קפה ועוד סיגריה. ואני אומרת, "ורד אין מצב שאת לא נותנת לי את השיר הזה". היא זרמה איתי. יהודה עדר, שהתחיל לעבוד איתי כיועץ אמנותי, מאוד האמין בשיר בהתחלה. זה אחד הסיפורים של ורד שמתאים לכל אחד או אחת שפעם הייתה להם חמימות והיא חלפה. לשיר הזה אין פזמון ואמרתי את זה ליהודה, אבל הוא אמר, "דנה אל תדאגי, השיר הזה חייב להיות סינגל". עד היום הוא מושמע המון ואחד השירים החזקים בהופעות.

     

    מחכה לו / 1998

    מילים ולחן: דנה ברגר

     

    למי חיכיתי? למי לא. השיר נכתב בדירת גג הכי קשוחה שהייתה לי בחיים. זה היה ברחוב עמק יזרעאל פינת העלייה בתל־אביב, לפני שפלורנטין נהייתה פלורנטין. זה היה דאון־טאון שיקגו בואכה אלנבי - ג'וקים, בית זונות מאחורי הבניין. דין מ'עניין של זמן' (ערן אדוויר, ר"ש) היה באותו זמן החבר שלי. גרנו בדירה הזאת, היינו יחד שלוש שנים וחצי. הוא נטש אותי ושבר את ליבי. היינו ילדים, הוא היה צעיר ממני בשלוש שנים, והוא המשיך בדרכו, אבל הוא האקס המיתולוגי שלי. אחרי שהוא עזב נשארתי בדירה הזאת לבד, עם הכלבה ניוקי, ובאחד הלילות המרים ביותר כתבתי את השיר. הוא חי היום בספרד ולא ראיתי אותו יותר, כבר סביב 25 שנה.

     

    אהבה / 2000

    מילים ולחן: דנה ברגר

     

    ברור שזה על האקס, "אין לי אוויר, אין מנוחה בלעדיך". הכי לב שבור שיש, התחתית של התחתית. לכתוב שורה כזו אומר שזה בעצם הסוף, איך ממשיכים מפה. כתבתי אותה באותה דירה ג'יפה, הייתי בהקלטות של האלבום השני בכלל אבל כבר כתבתי שירים לאלבום השלישי. אחרי שסיימתי לכתוב את השיר אמרתי לעצמי שאני חייבת לנסוע לניו־יורק לבד, להגשים חלום ישן, ולרפא את הלב שם. יהודה עדר יצא למילואים לחודש והיו הפסקות בהקלטות. ניו־יורק הייתה התרופה וגם שם לא הייתי דקה לבד, בתוך שנייה הכרתי את הבחור שהתחתנתי איתו פעם שנייה, ישראלי שחי בניו־יורק. היינו יחד שנתיים. התחתנו די מהר, הוא חזר בעקבותיי לארץ. אהבתי להתאהב אז. לא באמת ידעתי להישאר אחרי שההתאהבות נרגעת, הייתי מכורה לקצפת ולדובדבנים. עד שלמדתי איך נשארים.

     

    לומדת לעוף / 2000

    מילים ולחן: דנה ברגר

     

    כל סינגל של האלבום השלישי, 'עד הקצה', התפוצץ ברדיו. כתבתי את השיר בדירה הרבה יותר חמודה. כבר הייתי נשואה פעם שנייה, וכתבתי את השיר בשעת לילה מאוחרת. ישבתי בסלון עם הגיטרה, ואייל אבן צור מגיע הביתה לשתות בירה. היינו חברים טובים, השמעתי לו את השיר והיה לו מבט בעיניים של וואו. כתבתי את השיר עליי ויש שם את משפט המחץ: "אני מבזבזת כוחות יקרים על שטויות, עושה רושם על זרים", שזה בעצם המקצוע שלי. זה שיר של התבוננות עצמית שהתפתח לשיר העצמה נשית. בכל מיני עמותות נשים מבקשים אותו ואני מאוד שמחה על המסר שלו, של לא לוותר על המעוף שלך.

     

    עד הקצה / 2000

    מילים: דנה ברגר. לחן: ורד קלפטר

     

    זה שיר שהיה לו לחן ישן, שהיה פרי שיתוף פעולה שלי עם שועלי ופורטיס. השיר שכב במגירה עם הטקסט הזה, חיכה בשקט לזמן שלו. כשעבדתי על האלבום השלישי הוצאתי אותו מהמגירה, אמרתי לעצמי שיש לו אחלה טקסט וכדאי לתת לו לחן אחר. באחד הסשנים שלי ושל ורד העברתי לה את הטקסט. היא השאירה לי את ההודעה במזכירה האלקטרונית, "יש לי מנגינה לעד הקצה". התאהבתי בלחן מהשנייה הראשונה. בגדול, זה השיר שלי שאולי הכי הצליח וגרם לפריצה הגדולה בקריירה שלי. יום אחד נסענו באוטו, הקלידן שלי ואני, שומעים את השיר ברדיו, מחליפים תחנה, והשיר גם שם, ככה היה גם בתחנה השלישית. אז הבנתי שקורה פה משהו.

     

    הטקסט נכתב על אותו דין ששבר את ליבי ובעצם כמעט כל האלבום נכתב עליו. אפשר להגיד שעשיתי קריירה מהלבבות ששברתי וששברו לי. שמעתי את השיר שוב בתחילת הקורונה בעודי מטגנת קציצות ופתאום הבנתי אותו מחדש: "ועכשיו כשאין שמיים, רק עננים של חוסר ודאות" כל כך התאים. היינו אמורים לחגוג 20 שנה לאלבום אבל בגלל הקורונה הזזנו בשנה. תהיה הופעה חגיגית בשוני ב־26 ביוני, עם אורחים מיוחדים, למשל אורית שחף. זה נורא מרגש אותי. ובימים אלה יצא לי גם סינגל חדש, 'עד הבוקר הבא', עם פיטר רוט ודן תורן.

     

    יש בזה טעם / 2000

    מילים ולחן: ורד קלפטר

     

    את השיר הזה שמעתי גם, באותו מטבח אצל ורד. אמרתי שאני חייבת גם אותו כי אני לא יכולה להפסיק לבכות כשאני שומעת אותו. היא אמרה לי שהשיר תפוס והוא כבר יצא באלבום של יעל לוי, שם קראו לו 'לא בוכה'. אמרתי לה שלא אכפת לי ושאני רוצה אותו בכל זאת. זו הייתה התעקשות טובה. זה מדהים לראות לפעמים גלגולים של שירים, כי הוא לא פרץ באלבום של יעל. הקפדתי לא לשמוע את הגרסה הישנה לפני שהקלטתי כי לא רציתי שתשפיע עליי.

     

    בא והולך / 2002

    מילים ולחן: דנה ברגר

     

    מציאות חדשה לגמרי. כבר הייתי נשואה לאיש שאני איתו היום, עדי שרון, אב שני ילדיי. כבר 21 שנה אנחנו יחד. יעל מרגלית, המנהלת של ההופעות שלי, אמרה לי שאחרי ההצלחה של 'עד לקצה' מגיע לי תאורן. יש תקציב. ככה הוא הגיע אל חיי. השיר הזה הוא מין צילום של ההתחלה שלנו. הוא בא והלך, שיגע לי את הצורה. בדיעבד הוא סיפר לי שנבהל כי הבין שפגש את אהבת חייו. הוא היה מגיע לליל מלילות כל פעם ואז נעלם לשבוע, שבועיים, לא עונה לי לטלפונים. כשישבתי לכתוב את השיר אמרתי לעצמי שאין לי מה להפסיד, שאם אין לו חיבוק בשבילי, אם הוא לא חבר, שלא יבוא יותר. כשניגנתי לו את השיר בפעם הראשונה, הרבה לפני שהקלטתי, הוא מאוד התרגש. שבוע אחר כך הוא עבר לגור אצלי. אז אם מישהו עושה לכם צרות, תכתבו עליו שיר.

     

    תוך כדי תנועה / 2003

    מילים ולחן: דנה ברגר ועופר מאירי

     

    שיר הנושא של האלבום הרביעי, שיצא חודשיים לפני שליה, הבת הבכורה שלי, נולדה. בדיוק הייתי אז בתוכנית אירוח של יאיר לפיד והייתי גדולה, כך שהוא ליווה אותי מהבמה לכיסא של המרואיין. נמאס לי כבר לכתוב על אהבה מכל הזוויות שלה, ורציתי להגיד משהו גם על המרוץ המטורף של החיים, של העולם. הטקסט נכתב על מישהו ששוכח לנשום, גם עליי. איפשהו באמצע הקורונה, בין הסגרים, נסעתי עם חברה טובה לסדנת נשימות במדבר והבנתי מחדש את המילים שלו. כל הסיפור הזה של נשימה בחיים שלנו, שנשמעת הכי בסיסית, וכולנו שוכחים לנשום. לאט־לאט עם השנים אנחנו נושמים פחות ופחות. הסדנה הזאת פתחה לי את הצורה ובעקבותיה נרשמתי לקורס מטפלים לתרפיה נשימתית.

     

    גן מאיר / 2003

    מילים ולחן: דנה ברגר

     

    אחד השירים שלי שאני הכי אוהבת. גרתי אז ליד גן מאיר. מהחלונות כל הגן היה פרוס לפניי. זו דירה של אבא ברגר ואחותי גרה שם היום. בכל פעם שאני באה אליה עם הילדים אני מספרת להם שפה אבא ואמא התנשקו. השיר נכתב בדירה הזאת והרגשתי שאני לא מצליחה להרגיש בבית כי עברתי אחרי שהתפרקה לי הזוגיות עם הבחור של החתונה השנייה.

     

    במקביל, בערב ראש השנה, אני זמרת השנה אבל בפנים הכל שבור לי, כמו שנכתב בשיר. זה היה שיא ההצלחה של 'עד הקצה' ואני לבד בדירה, מלאה ברגשות אשם, על הלב ששברתי, שכואב ומבולגן. זה דיסוננס גדול להיות לבד ברגע כזה, לא לאהוב את עצמך, וערב חג עם הריחות של הבישולים עוד יותר מדגישים את הבדידות. השיר נכתב ממקום מאוד כן, אפילו עד כדי הלקאה עצמית, עם מחשבות מתי תתעשתי על עצמך, די עם הדרמות האלה, מתי תלמדי להיות בן־אדם ולהישאר במקום אחד. אני חושבת שהיה לי פחד גדול שלא יהיה לי על מה לכתוב אם לא אכתוב מכאב, אם ארפא את החור הזה שבבטן. זה שיר שלא יצא כסינגל ובכל זאת מוכר ואהוב.

     

    לישון בלי לחלום, מטרופולין / 2005

    מילים ולחן: עופר מאירי וארז ברזוליק

     

    מאוד שמחתי להיות אורחת במטרופולין אחרי שעופר הפיק לי את 'עד הקצה' ו'תוך כדי תנועה'. בצילומים של הקליפ הייתי חולה מתה, 40 מעלות חום. ירד גשם מבול וצילמנו באזור התעשייה של נתב"ג. אני שוכבת חצי עירומה על גג של מכונית, מעליי מטוסים, גשם, 40 חום. סבלתי באמת. לפחות זה התאים לדמות המתפתלת על גג האוטו בהזיות. אם כבר לסבול, אז שיהיה בתנועה.

     

    יום יום / 2006

    מילים: דנה ברגר וצרויה להב. לחן: דנה ברגר, צרויה להב ולואי להב

     

    שיר הנושא של האלבום החמישי, שלימד אותי איך להתמודד עם כישלון מסחרי. זו הייתה פעם ראשונה, מאז תחילת הדרך שלי, שאני מוציאה משהו ויש התעלמות מוחלטת. לא משמיעים, אין קהל, וזה הגיע אחרי הצלחה אדירה וזמרת השנה ובלה־בלה. פתאום זה לא קורה, אנשים לא יודעים שהוא קיים. אני עם ילדה קטנה בת שלוש בבית, תקופה לא פשוטה לשרוד זוגיות, עם ילד ראשון. לקחתי גיטרה והתחלתי להופיע בבתי קפה קטנים, 50 איש, אחרי הופעות בפני אלפים. הבנתי דבר אחד שמשרת אותי עד היום: אני בחיים לא אפסיק, תמיד אמשיך לעשות מוזיקה ולשיר. לפעמים זה יצליח, לפעמים זה יתפוצץ, לפעמים לא יצליח בכלל, אבל אני לא אפסיק. בזכות התקופה הזאת הפכתי להיות גם גיטריסטית יותר טובה, חיה רעה, כי לא היה לי כסף לקחת נגנים. עבדתי בלי המשרד בכלל. סגרתי לעצמי הופעות. נהייתי גם בן־אדם יותר טוב ואמנית יותר טובה. זה נתן לי המון כוח.

     

    הנה באתי הביתה / 2010

    מילים: דנה ברגר ואיתי פרל. לחן: איתי פרל

     

    שיר הנושא של הסדרה 'חטופים' שהפכה לאחר מכן ל'הומלנד' ואיזו באסה שהם לא לקחו גם את השיר. איתי הגיח לחיי ב־2007, באמצע משבר גדול בנישואים שלי, היינו בטיפול, הייתי אחרי הכישלון של האלבום הקודם, תקופה מאוד קשה. איתי לימד אותי שאפשר לאהוב גם בלי להרוס, לתעל אהבה ליצירה ובמקום לשבור לעצמנו ולעוד אנשים את הלב, ולהפסיד את אהבת חיי שאני נשואה לו עד היום, עשינו אלבום משותף. 'הנה באתי הביתה' נכתב אחרי שגיליתי פתק במגירה של איתי בבית, כשהתחלנו לעבוד על השירים. בפתק היה כתוב: "אל הקרבה והקרבות, אל הדלתות הנטרקות, אל השמחה המאופקת, הנה באתי הביתה". מאוד אהבתי את זה ואמרתי לאיתי, חייבים להפוך את זה לשיר. נתנו לעצמנו תרגיל, כל אחד יכתוב עד המפגש הבא מה זה בית בשבילו. כשנפגשנו כל אחד הביא מלא בתים, יש את ההורים שלי ושלו ואת ירושלים וצפת וזה אחד הטקסטים שאני הכי אוהבת.

     

    וואלה יופי / 2020

    מילים: דנה ברגר. לחן: דנה ברגר ועדי שרון

     

    שיר מחאה שנכתב רגע לפני הקורונה. אלבום שיצא על התקופה, פרויקט שנקרא DNA. הופענו עם השיר הזה באין־ספור הפגנות מול בלפור, גם בכיכר רבין בתל־אביב. בעצם רק בהפגנות. כתבנו: "וואלה יופי, כבר אי־אפשר לשחק באיזה סרט שאומר משהו על משהו ולצאת מזה בסדר, בלי שמישהו יאיים על החיים שלך, בלי שיקראו לך בוגד שודד, בלי שאיזה שד סוגד ידרוך על החלום שלך". זה שיר שנכתב בעצם בהשראת הסרט 'פוקסטרוט' כשאיימו על ליאור אשכנזי.

     

    לא פוחדת שיחרימו אותך?

     

    לא, גאה להיות באותה רשימה לצד דויד גרוסמן ושאנן סטריט. מרגישה מצוין שם.

     

     

     


    פרסום ראשון: 30.03.21 , 00:00