ערב אחד, בעיצומה של מגפת הקורונה, אנה ארונוב לא יכלה לשאת את הגעגועים לאבא שלה יותר. אז היא שמה לה שעון מעורר לחמש וחצי בבוקר, וכשהיא התעוררה היא נסעה לבית חולים איכילוב. היא בכוונה בחרה בשעת הערפילים השקטה הזו, כשאין מבקרים ורופאים. ככה אף אחד לא יוכל לראות אותה מפירה את האזהרות המפורשות שהיא קיבלה לא להגיע. לא לסכן את עצמה כשהיא בהיריון בחודש מתקדם. "כל כך רציתי לראות את אבא שלי שזה כאב", היא אומרת. "במשך חודשים אחותי ואמא שלי היו איתו כל הזמן בבית החולים, משבע בבוקר עד הלילה, כל הזמן אצלו, אבל אני, בגלל ההיריון, אפילו לא יכולתי לבוא. אז פשוט התגנבתי לבית החולים לפני שכולם באים, עטיתי שתי מסכות אחת על השנייה, צעיף, כולי מאובטחת מול הנגיף. נעמדתי ליד המיטה שלו ואמרתי לו שלום. רק כדי לראות אותו".

כמה שבועות אחרי, הפעם בשעה ארבע בבוקר, היא התעוררה מטלפון מאחותה. "את יכולה לפתוח לאמא ולי? אנחנו פה בבית שלך", אמרה האחות. "עכשיו, בגלל שאני בן־אדם אופטימי מאוד, את יודעת מה חשבתי? בטח חל איזה שינוי במצב שלו, אמרו להן לבוא, וכיוון שהן ממילא צריכות לחזור לבית החולים בשבע בבוקר, ואיכילוב זה פה ליד, הן באו לישון אצלי. כבר היה לנו כל כך הרבה גלגולים עם המחלה שלו, כל הזמן מידרדר ואז משתפר, ואמא ואחותי גם ישנו פה הרבה. נורא רציתי להאמין שזה מה שקרה. ואז ראיתי את אמא שלי, והכל היה ברור".

ומה שהתברר במבט אחד על הפנים של אמא שלה, היה הנורא מכל. אבא שלה, ארקדי ארונוב, נפטר. "לא ככה חשבתי שאני אעביר את ההיריון שלי", אנה אומרת, והנה הדמעות הראשונות בעיניים. "איבדתי אדם מדהים שהיה העוגן שלי בחיים. הייתי נוסעת לתחרות ריקודים בשעה ארבע בבוקר, חושך מצרים בחוץ וקור כלבים. ואחרי התחרות, היה לי גם שיעור פרטי, אז הייתי מסיימת בשעה שמונה בערב. ופעם אחרי פעם, אבא שלי היה יושב באוטו ומחכה לי. תקשיבי, ההורים שלי, שש עונות של 'רוקדים עם כוכבים' שמצטלם בנווה אילן מירושלים, היו נוסעים מנתניה כל שבוע, בלי לפספס תוכנית אחת. שש עונות, במשך חמש שנים רצוף. זה לא מובן מאליו, ובכל זאת האהבה שלו הייתה תמיד הכי מובנת מאליה".

הגל האדום של משפחת ארונוב התחיל באוקטובר, כשאחיו של האב נפטר מקורונה בקירגיזסטן. האב התלונן על חולשה שלא עוזבת, אבל הרופאים היו משוכנעים שזה נפשי בגלל שאיבד את אחיו. לקראת הסילבסטר, המשפחה החליטה לאשפז את ארקדי כדי לברר מה קורה פה, ורק אז זה התגלה. מאוחר מדי. חיידק טורף שכבר הספיק להרוס לו את כלי הדם.

מתוך אינסטגרם

ככה התחילה השנה המורכבת ביותר בחייה של ארונוב. מצד אחד, היריון ראשון, מיוחל. מצד שני, אבא שנכנס ויוצא מניתוחים, וכל הזמן הלב עולה ויורד בסללום המתיש הזה. מהתקווה שהוא ייצא מזה לייאוש. "אני בן־אדם אופטימי, תמיד נאחזת בתקווה. יש ניסים בעולם'". ובאמת, ממש לקראת הסוף, קרה נס והחזירו את ארקדי הביתה. אנה הספיקה לאכול איתו ארוחת צהריים "ולהגיד לו שאני אוהבת אותו". ואז הוא שוב הוחזר לבית החולים, הורדם והונשם במשך ארבעה ימים עד שמת.

"תראי, אמא שלי מרגישה הרבה יותר גרוע ממני", הקול שלה נשבר לגמרי. "הם היו יחד 44 שנה. זוג אוהב. לא היו להם חברים בנפרד, תחביבים בנפרד, הם היו יורדים לקנות לחם במכולת יחד. הוא כמו איבר מהגוף שלה. אני בסוף חוזרת לאייל, אבל היא עוברת אובדן נוראי".

בפנים נקיות מאיפור, כשהיא מלטפת בהיסח הדעת את הבטן ההריונית שלה, אנה ארונוב כל כך מזכירה את ג'וליה רוברטס שמצאה את ההפי־אנד שלה בסוף של 'נוטינג היל', שקשה לראות עליה שרק לפני יומיים היא קמה מהשבעה. אייל אלגבי בעלה הלך לפני כמה דקות לשתות קפה עם חבר, אבל לפני שהשאיר אותנו בדירה המהממת שלהם, נתן לה שתי נשיקות. אחת על הפה, בקול מצמוץ מספק, ואחת על הבטן. כשהוא נישק אותה אנה נטתה אליו כמו חמנייה ואני חשבתי כמה זה נדיר גם להצליח למצוא גבר שמאוהב בך וגם להספיק לעשות איתו פרי בטן בשלב שאת עוד מרגישה ככה לגביו. ארונוב נראתה יפהפייה כמו אישה שהצליחה לבנות לעצמה קן של אושר. הפנים שלה היו מכוסים במייק־אפ הטוב ביותר בעולם. אהבה עם היילייטים רכים של שקט.

הראיון הזה נערך לכבוד העונה החדשה של 'זוג מנצח VIP' ברשת, שאותה היא מנחה עם האקס איתי תורג'מן, אבל העיניים שלה מתערפלות בבלבול מכמיר הלב של אנשים שאיבדו כרגע הורה. "כל כך הרבה בכיתי וכאבתי בשביל אבא, ומצד שני, העברתי את התינוק בחודשים האחרונים משהו שהוא לא אמור לעבור. אני דואגת לו. את יודעת, היה בא לי כל כך לחיות באגדה. שהכל יהיה שמח, ושאבא שלי יחזיק אותו על הידיים בברית".

צילום: דודי חסון

מהשנייה שנכנסתי אני חושבת איך את חיה באגדה עם אייל. ופתאום אני מבינה שאין דבר כזה אגדה.

"מוזר איך את מפנטזת והכל נשבר. כל השנים ההורים חיכו שאני אהיה כבר בהיריון, ובמקום זה אמא בבית חולים כל הזמן עם אבא, לא ישנה, רזתה 20 קילו. ההיריון שלי עבר ליד המשפחה. ומצד שני היה לי את האינסטגרם בשביל להפיג בדידות. כמה שזה כאילו חיצוני, את חווה הכל עם אנשים ומקבלת מלא אהבת חינם. אני מאוד מרוצה שהתינוק ירגיש אותי גם שמחה".

שמחה, או יותר נכון, דבקות בחיים מתוך תשוקה אליהם, היא ערך מרכזי בשביל ארונוב. מאז עלתה לארץ בגיל 18, במקום לבכות על קשיי השפה, היא פשוט מצאה לה מקום שבו לא צריך מילים כדי לתקשר. עולם הריקודים הסלוניים. גם היום, היא לא אחת שמעיינת ברגשות השחורים שלה, היא פשוט קמה לעשות משהו. זאת אחת הסיבות שבשלב מסוים היא זנחה את כל הגברים המעניינים, הרגישים והדיכאוניים כמו טוסטיני שרוף של תל־אביב שאיתם יצאה. על אחד מהם היא סיפרה בתוכנית 'לאהוב את אנה' איך באה לדירה שלו, ארוזה לחופשה שתיכננו, רק כדי לגלות שהוא עכשיו עצובי מכדי לפתוח לה את הדלת. היו ספקולציות על זהותו, אמרו שהוא מפורסם, היא לא אישרה.

הפנים של ארונוב נשארות חתומות. היא מסרבת לומר במי מדובר, אפילו לא לרמוז. "אני לא מדברת על אף אחד בשם שלו", היא אומרת באצילות. "לקח לי זמן אבל בסוף הבנתי. אני לא רוצה להציל אף אחד מהעצב שלו, ובטח לא רוצה להוכיח לאף אחד שאני זה לא כל הנשים שהיו לו לפניי. כי זה חארטה. שאלתי את עצמי, מי את חושבת שאת? הוא שנים היה בדיכאונות איומים, ואת באת, פיה זוהרת כמוך, והוא יהפוך בזכותך לאיש הכי עליז בעולם? סתמי, את לא יכולה. לא משנה כמה כיף אני מנסה לייצר לו, זה לא מספק שום דבר. גם לא ההצלחה הגדולה. אתה מספר לעצמך שכבשת עוד יעד, אבל בסוף כשאתה הולך לישון אתה לא רוצה להתעורר".

בייחוד שאצלך אין דבר כזה לשקוע.

"הנה עכשיו. בשבעה הגיעו מיליון אנשים וקיבלנו מלא אהבה וזה מאלחש אותך. ואז כשקמנו אני מבינה שיש חיים ויש תינוק, ויש קריירה, והנה התוכנית הראשונה שאני מנחה בפריים־טיים עולה. המשפט הזה 'החיים ממשיכים'? אני ממש חווה אותו, וגם מרשה לעצמי להרגיש אותו. לא אכפת לי מה יגידו. העצב, הגעגוע, הם איתי מעכשיו לכל החיים. אז אני אומרת, 'אוקיי, זה המצב, בואי נמשיך לחיות, לשמוח'. אבא שלי היה רוצה את זה, הייתה לו כזו תאווה לחיים".

אז איך נמשכת לגברים דיכאוניים? היית אמורה לחפש לך גבר שנשאר שמח למרות הכל, כמו אבא שלך.

"אני לא חיפשתי אותם, הם מצאו אותי. ולפרקים זה נראה לי סקסי קצת, לגברים האלו יש אינטליגציה רגשית גבוהה וגם המון פעמים כישרון גדול שמביא להצלחה, זה משך אותי בהתחלה, אבל מהר מאוד לא יכולתי להישאר. הנה, באמת בסוף בניתי לי משפחה כמו של ההורים שלי. מצאתי גבר בריא נפשית. אני רוצה להיות שמחה, גם אייל, לא משנה מה קורה, אנחנו נצחק לפחות שלוש פעמים ביום בבית. כשאין לו מצב רוח, אני ישר אומרת לו: מה הפרצוף? יש בעיה? בוא נפתור. אין לי סבלנות לזה, את מבינה? גם עכשיו, אבא שלי נפטר, ויש מצבים שאני נשברת. אבל אייל כל כך נהדר עם זה. הוא לא מנסה להרגיע אותי בכוח, או נבהל כשאני בוכה. גם ביום הנוראי ההוא שבו בישרו לי שאבא איננו, הוא פשוט היה לידי, נתן לנו להיות בעצב שלנו, להתפרק. הוא לא מפחד מהעצב שלי. גם כשגילו לי סוכרת היריון ונהייתי לחוצה, הוא לקח את זה ברוגע. הוא שקול מאוד, ואני יודעת שיש לי על מי לסמוך. בגלל זה עכשיו כששאלו אותי אם אני רוצה שהוא יהיה בלידה, עניתי מיד, ברור. אני יודעת שהוא יידע מה לעשות, כי לצערי הבנתי שאי־אפשר לכתוב תוכנית".

מה התוכנית?

"אני רוצה ללדת טבעי, בלי אפידורל. זו השאיפה שלי, לחוות את זה עד הסוף. אבל אני מבינה שזה לא בשליטתי. יכול להיות שאצטרך אפידורל, שזה יהיה בכלל בקיסרי, בסוף התוצאה פה יותר חשובה מהדרך".

× × ×

על פניו, אייל אלגבי שהובא לדייט איתה במסגרת הדוקו־ריאליטי 'לאהוב את אנה', נראה קצת כמו אחד מהבחורים התל־אביביים האלו שהיא מאסה בהם. גבר דק גזרה וגבוה, עם זקן מטופח יותר מחתולה בריטית. אפילו היה לו מקצוע יצירתי, הוא עבד כסו־שף במסעדה נחשבת ואחרי זה ניסה לפתוח מסעדה משלו, שנכשלה. "הסתכלתי עליו וחשבתי, 'או, הנה עוד פעם הטיפוס הזה", היא מודה, "כבר הייתי אחרי חמישה דייטים. באתי אליו בעייפות, ואז פתאום ראיתי אותו, ממש ראיתי. ואמרתי - רגע־רגע, אפשר להתחיל מההתחלה? כאילו הבנתי משהו.

"כשהדייט המשיך יצאנו לסיגריה, ושם מאוד מהר הוא אמר שהיה לו כישלון גדול עם העסק, וגם בזוגיות. זה הרשים אותי, הבן־אדם יודע שהכל מצולם, ואין לו בעיה להיות פגיע. תמיד היה לי כל כך חשוב להפגין עוצמה מול גברים, לא להראות להם את הבקיעים במעטפת המצליחה שלי, ומולו הרגשתי שאני יכולה להניח את השריון ופשוט להיות. כשנגמר הדייט כבר התחלתי לחשוב עליו, אבל אמרתי לעצמי, 'רק נדמה לך, הוא אחד מהדיכאוניים האלו, עצרי סוסייך ולכי הביתה'. גם התאכזבתי שהוא היה היחיד שלא ניסה ליצור איתי קשר אחרי הדייט".

תסבירי.

"היה חוק בהפקה, אסור לגברים לנסות לתקשר איתי אחרי הצילומים. וכמובן שרוב הגברים שיצאתי איתם ציפצפו על החוק הזה, וככה הייתי מקבלת הודעות מגברים שאני לא רוצה, ודווקא זה שרציתי, לא ביקש שום מספר. הייתי משוכנעת שזה סימן שהוא לא רציני, לא ידעתי אז שהוא פשוט נורמלי, בן־אדם שלא עושה מה שביקשו ממנו לא לעשות. מה גם שחברה שלי, שהייתה חברת ילדות של גרושתו, אמרה לי, 'אני מכירה אותו והוא בכלל לא בשבילך". מזל שכבר הייתי אחרי המון פגישות עם הפסיכולוג, מחויבת לתהליך. אז זו העצה הראשונה שאני נותנת לרווקות, תנסי לא לדבר עליו עם חברות בהתחלה. זה רק הורס".

איך לך זה לא הרס?

"זה כמעט הרס. ולדייט השני באמת הגעתי חשדנית ואז החלטתי לעשות כמו אייל, לדבר את הפחדים שלי. אמרתי לו, אני פוחדת שאתה כמו כל הגברים התל־אביביים שכבר פגשתי".

שזה מה?

"בסופו של דבר, כדורים פסיכיאטריים. אני לא רוצה לבוז לזה, כי יש אנשים שיש להם כשל כימי במוח ורק על זה הם חיים, אבל גבר על כדורים כי הוא מסובך עם עצמו אני לא רוצה. אני בריאה נפשית, ובסוף המוטו שלי בחיים זה באנו ליהנות".

ומה אייל אמר על זה?

"שהיה לו סרטן שהוא החלים ממנו. הוא אמר, אני מבין אותך, כי פתאום כשהתקרבתי למוות, הבנתי עד כמה אני אוהב לחיות. ונהייתה שיחה מדהימה, והיה ברור לי שזהו. הוא הבן־אדם".

ולמה החלטת לעשות דוקו שידוכים?

"נהיה לי כבר ממש לא טוב להיות לבד. בהתחלה, חשבתי שכל מערכת שבה נכשלתי היא שיעור. נורא לקחתי על עצמי תפקיד של 'אוקיי, ילדים, מה למדנו במערכת היחסים האחרונה, ואיך נוודא שלא נחזור על הטעות הזאת?' אז היה לי בן זוג שמבחינתו לשבת כל היום על הספה ולעשן ג'וינט. לא מבין לאן אני רצה, למה אי־אפשר לעשות צ'יל. לא רוצה צ'יל! רוצה ללכת לעבודה שמעניינת אותי, לעשות המון כסף ולקנות לי בגדים יפים ויקרים. עברתי טיפוס אחרי טיפוס, עד שהבנתי שאני אמנם רגילה להיות אקטיבית בקריירה, להשיג בעשר אצבעות כל מה שאני רוצה, אבל בזוגיות האקטיביות הזאת לא מועילה לי".

את יודעת היום איפה נכשלת?

"לא קיבלתי את עצמי, ולכן לא אהבתי את עצמי. לפני כמה שנים ישבתי עם חברה על החוף לראות שקיעה. והייתי במצב נפשי לא משהו ואז היא אמרה לי, אני אעשה לך דמיון מודרך, תנשמי, והיא מוליכה אותי לשדה פרגים, ואומרת, את רואה את עצמך אבל כילדה בת חמש. ילדה מקסימה, תחבקי את עצמך. תאהבי את עצמך. ואני לא הצלחתי. הילדה שהייתי לא נראתה חמודה לעצמי. לא הצלחתי לחבק את עצמי".

שלוש שנים לתוך הזוגיות, אנה ואייל באמת נראים כמו החברים הכי טובים. רואים את זה בכל מילה שהם מחליפים, בדרך שבה הוא רוכן מעליה ושניהם צוחקים מבדיחה פרטית. בהרבה מובנים, סיפור האהבה של אנה הוא סיפור על חזרה הביתה. בהתחלה, כשהיא רק הגיעה מקירגיזסטן, היא הסתובבה רק עם גברים רוסים. "זה הרגיש לי נכון אז, לא ידעתי מילה עברית, ואז הגיע 'רוקדים' ואני פתאום בלב ליבו של הפריים־טיים הישראלי, וגם עוברת לתל־אביב. שמה זה נהיה לגמרי הפוך. אמרתי, 'רק לא גבר רוסי'. זה היה בשבילי ברמה של אסון אז, להיחשב רוסייה".

ואז הגעת לתוכנית האקטואליה הנשית 'בנות' שגם אני השתתפתי בה. וככה הכרנו.

"ישבתי בתוכנית איתך ועם רבקה מיכאלי והרגשתי כישלון גדול. הייתי יוצאת מהתוכנית ואומרת, למה לקחו אותי לזה אם אפילו פרומפטר אני לא מסוגלת להקריא? פעם הלכתי להתראיין בתוכנית של יאיר לפיד בגלל 'רוקדים', ופתאום יאיר שואל אותי - אנה, מה נקודת התורפה שלכם כזוג? לא היה לי מושג מה זה נקודת תורפה. רציתי שהאדמה של האולפן תבלע אותי".

דווקא את, שממש חכמה, יוצאת חלשה בגלל השפה.

"הרגשתי שחוסר השליטה שלי בעברית מוציא אותי הרבה פעמים פחות אינטלגנטית ממה שאני וזה קשה לעיכול. בגלל זה ב'רוקדים' רקדתי בלבוש מאוד חשוף. רציתי שיראו אותי , שישימו לב אליי אבל די קשה להראות שיש לך עוד צדדים כשאת רוקדת חצי עירומה בטלוויזיה".

וככה, היא התחילה לצאת רק עם גברים שנולדו בישראל. הם היו אשרת כניסה לצבריות, דרכון עם זיפים. "היה משפט שהייתי אומרת להם קבוע. 'אני לא כל כך זוכרת מה שקרה לי עד גיל 18', וזה היה שקר, היו לי מלא זיכרונות מטשקנט. זה נורא, איך בן־אדם יכול למחוק את עצמו ככה? היום אני ואייל אוכלים מנות רוסיות בבית, פילמיני זה הדבר פה, והוא גם חי באהבה עם העובדה שחשוב לי שהילד שלנו ידבר רוסית".

הבאת פעם גבר ישראלי להורים והוא שפט את הרוסיות?

"כן, באזור גיל 29. פחדתי שהוא יסלוד מהאוכל וגם שיהיה לו קשה לתקשר עם ההורים. הבחור ההוא? הוא באמת לא התחבר. גם אחרי זה, בבית, היה לו קשה עם זה שאני קונה דגים מלוחים".

מה, לא לאהוב מטיאס ולקרדה? זה לא לאהוב את החיים.

"זה לא הלקרדה, זה אותי שהוא לא אהב. בכל פעם שהיה פותח את המקרר היה עושה פרצופים ואומר 'איכס, זה כל כך מסריח ודוחה', עד כדי כך הוא לא אהב אותי. עוד רציתי אותו, אז התחלתי להסתיר את ההנאות האמיתיות שלי. הסכמתי לקבל את זה ממנו, כי לא הצלחתי אז לקבל את עצמי עד הסוף".

זו לא הייתה גזענות?

"רוב המדינה הזאת עדיין גזענית. לפני כמה זמן עשיתי לייב עם מישהי שמקדמת זכויות של עולים חדשים, ואז בתגובות אני רואה, 'למה הרוסים צריכים לדבר רוסית כשהם באים למספרה?' אני כאילו צוחקת על זה, אני שמה את זה בסטורי עם סמיילי, אבל עדיין מכאיבות לי תגובות של 'אנחנו הבאנו אתכם לארץ, תגידו תודה'. לפני שנה הנחיתי תוכנית על ביוטי. ימי צילום ארוכים, ומלא פרופמטר, ואז יצאתי לסיגריה עם אחד הצלמים, והוא פתאום אומר לי, 'את יודעת, לפעמים כשאת ממש מתרגשת, קופץ לך מבטא סובייטי כזה'. וזה לא היה חמוד, זו הייתה הערה של תשימי לב, זה מפריע באוזן. זה כל כך הכעיס אותי. למה מציק לך שיש לבן־אדם מבטא?"

האהבה שלך לאייל נראית כל כך הגיונית. זה כאילו פעם ראשונה בחיים את באמת את.

"נכון, אני מטורפת עליו. ואגב, אנחנו לא באמת נשואים, כי לא הסכמתי לעשות מה שהרבנות דרשה ממני. לא שזו כזאת בעיה בשבילי להוכיח יהדות, כי אמא שלי יהודייה וסבתא שלי גם. אבל זה משפיל אותי. עליתי לארץ כי אני יהודייה, חגגנו פסח שם, ועוד בסתר, כי שם היינו יותר מדי יהודים בשביל כולם. ופתאום הרבנים אומרים לי, 'תביאי את סבתא, שתדבר איתנו יידיש'. תחשבי על זה - רחלי כהן מגיעה לרבנות, לא צריכה להוכיח כלום, אבל אני, שעליתי לארץ אחרי שדרשו מאיתנו את כל המסמכים במסגרת חוק השבות, אני צריכה להוכיח לרבנים שאני ראויה באמצעות מופע של סבתות מדברות יידיש או לנסוע לצלם את הקבר של המשפחה בקירגיזסטן, להראות שיש עליו מגן דוד. למזלי את אייל זה לא מעניין, מצידו שנתחתן באיגלו באלסקה. ואני אפילו לא יודעת אם תהיה בעיה לרשום את הילד, עד כדי כך זה הרתיח אותי שלא ביררתי. בסדר, בשביל התינוק אני אעשה את זה, שיהיה לו יותר קל בחיים".

עכשיו היא מדגמנת לאבישג ארבל ואייל עובד בשיווק, אבל בקרוב הוא עומד לנהל מתחם חוף בשפת הים. "את לא חוששת מבעיות של כסף?" שאלתי את אנה קודם. "שנינו לא חוששים מכסף", היא אמרה, "אנחנו יודעים שנסתדר. כשעליתי לארץ, רקדתי בחמש מסעדות רוסיות באותו ערב. הייתי נוסעת לנתניה, מחליפה בגדים באוטו, משם לחיפה ולקריות ושוב לאוטו, להחליף. אני לא רוצה להיות שחקנית או לעשות עוד ריאליטי, אבל אם יש משהו שלמדתי בחיים זה שהם תמיד ימשיכו לזרוק עליי כדורים מכל הסוגים, והדבר היחיד שאני יכולה לעשות זה פשוט להגיד כן. אז אולי אני אפתח עסק בקרוב, אולי הוא יהיה קשור לאינסטגרם. אני שגרירת מותג של אסתי לאודר שם כבר שנתיים, אני בנבחרת גרין של שופרסל, צריך לאהוב את זה, ואני שרופה על האינסטגרם".

× × ×

השבת עלתה העונה השלישית של 'זוג מנצח VIP' (משודרת בימי ראשון ושני ברשת) שאותה היא נבחרה להנחות יחד עם האקס תורג'י. כמובן שזה מכוון, מי לא יפתח טלוויזיה כדי לראות את הדינמיקה בין שני הסוערים שהכירו ב'הישרדות VIP'. "הייתה התלבטות אם לעשות את זה", היא אומרת, "אני לא אשקר לך. זו לא הייתה משאלת הלב של בעלי שאני אטוס לחו"ל עם האקס שלי".

לא.

"זה היה מוזר אם הוא היה אומר לי, 'בטח, מותק, אין בעיה', הייתי חושבת שהוא לא אוהב אותי. אבל זה צעד מאוד משמעותי בקריירה בשבילי, עשינו שיחות ארוכות על זה. כשנסעתי לצילומים בברזיל, המשכנו לדבר כל יום. דיברנו המון על הקושי, ועל הגעגוע, ועל כל מה שמפריע. הכל היה בחוץ. ואז הגיע הבלגן של הקורונה, ונהיו דאגות אחרות. בשלב מסוים, אייל התחיל להילחץ מזה שסוגרים את השמיים ואמר, 'לא אכפת לי התוכנית, בואי הביתה'. ופתאום גם בהפקה הבינו. באמצע העונה חתכנו משם".

שמעתי שאיתי ממש אוהב את אייל ומחזיק ממנו, ושהוא היה בשבעה של אבא שלך. סגרתם מעגל.

"לסגור מעגל זה אומר משהו שהקצוות שלו נשארו פתוחים, ופה אני לא יודעת אם משהו נשאר פתוח".

היו המון דרמות ביניכם, ואש.

"כן, אבל זה לא שתורג'י היה הגבר הדרמטי ואני הייתי בודהה. אנשים רגילים לראות אותי רקדנית, רוסייה כזאת, וחושבים שאני רק שכלתנית, מסודרת. לא נכון, בשנייה שזה מגיע לרגש, יש לי שם חתיכת שריטה. אני יכולה להיות מאוד קיצונית, ולכן זאת הייתה רכבת הרים ששנינו לקחנו בה חלק. זה היה גם חלק מבלבול הזהות שלי, אז הבלבול יצא בזעם. וכן, שברתי גם כלי בית. לזרוק חתיכת כד ענק, אם לא לראש שלו, אז בוא נסגור שעל הרצפה, ולנפץ אותו ל־4,000 חתיכות, זו אני? משליכת הכדים הזאת? תגידי את זה לאייל והוא יצחק לך בפנים. אייל ואני מדברים על זה מלא, שזה לא שהבן־אדם שמולך לא בסדר, זה פשוט מה שאתם מוציאים אחד מהשני. עם גבר אחד אני יכולה להיות פסיכופתית ולשחרר המון אמוציות, ועם אחר אני יכולה להיות רגועה".

אומרים שתורג'י לימד אותך להתלבש. הפך אותך משוק לשיק.

"אני לא חושבת שהוא לימד אותי להתלבש, אבל היה ברור כמה הוא נהנה להתלבש, לנסות, להעז. ואני כל החיים הייתי עסוקה בעיקר בשאלה כמה אבני סברובסקי אצליח להדביק על השמלה שלי. נשים נוצות היום, או פראנזים? זה היה העולם שלי, וגם בואי, לא נשאר לי כסף להתלבש ביומיום. הייתי מתלבשת מחריד. שרפתי כל מה שהרווחתי על הריקודים. אבל כשהתחלתי לצאת עם איתי, פתאום העולם נפתח בפניי".

ראית את 'חזרות' שבה הוא משחק את בן דמותו של ארז דריגס, מכור למין?

"לגבי ארז דריגס, נראה לי שגמרו עליו קצת יותר מדי. אני מבינה את הרצון, ואני מאוד בעד נשים, אבל לא צריך לעשות לבן־אדם לינץ' בגלל סמסים".

אולי זה כי אחת מהן הייתה רק בת 17.

"זה בלתי נסלח, אם הוא ידע על זה, הוא צריך לקחת אחריות. כל השאר? יאללה. אני לא יודעת עד איזו רמה הוא הטריד אבל אם מישהו כותב לי דברים לא לעניין, אני פשוט עושה לו בלוק. אם מישהו אנס או מטריד, ברור שהוא בבון ומקומו בכלא ושלא יראה אור יום. אבל פה? הוא חצה את הגבול? יש בכל רשת חברתית כפתור של לחסום. ואולי זה משהו שכל אישה צריכה לדעת. בלוק".

חלק מהן עבדו איתו באותה תעשייה, חששו שהבלוק ימנע מהן לקבל תפקידים.

"זו באמת בעיה. אני אמנם לא חוויתי הטרדות מיניות בתעשייה, אבל מלא נשים שאני מכירה חוו את זה, עדיין גברים מרגישים שזה בסדר לשים יד על הטוסיק ולבדוק גבולות. זה גרוע מאוד".

קיבלת דיק־פיקס בחיים?

"ברור. ושוב, סורי שאני לא מתרגשת מזה. זה עוד בולבול שראיתי בחיי, בואי. זה מגעיל ואני לא מבינה, מה זה אמור לעשות לי? שאני אראה את הבולבול העקום שלך בתאורת חדר שירותים מעומעמת ואני אגיד, וואו, לך חיכיתי כל חיי? האם יש אישה שאי פעם אמרה, כל כך רציתי לראות כבר את הבולבול המכוער שלך?"

טיילור מלכוב ובן זיני שהשתתפו בתוכנית נפרדו. זה לא היה מוזר לעמוד מול זוג מתפרק שמשחק אותה מנצח?

"לדעתי, הם לא נפרדו במהלך הצילומים אלא אחרי. מה שכן, חזרתי איתם בטיסה לארץ, והם נראו מחוברים. אל תשכחי שהם בני דור הזד. כל הזמן מעלים סרטונים ועושים סלפי, הם יודעים איך טו פייק איט טיל יו מייק איט. והם גם סוסי עבודה, שניהם, וכל הכבוד להם. צריך לצלם תוכנית? אין בעיה, שמים את הרגשות בצד ובאים לתת מה שצריך".

למדת משהו מהזוגות האחרים?

"בעיקר מאדל בספנוב ומאץ'. אדל היא משהו. היא כנה, אבל לא סתם כנה, אמיתית ברמה של אקסטרים. לא סופרת אף אחד. יום אחד הם דיברו על זה שמאץ' בגד באדל. ואדל אמרה, 'הייתה לי בחירה אם לעזוב אותך או להישאר. ומהרגע שבחרתי לסלוח לך על זה, אני לא יכולה להטריד אותך עם הבגידה, או לחפור עליה, או להציק בשאלות'. אני ממש מעריצה שלה, לקחה אחריות על הבחירה שלה לסלוח ולא הפכה לקורבן".

מי שמדברת. במהלך השנה הזאת איבדת אבא, סבלת מסוכרת היריון, ואת עדיין מחפשת את הקשת בקצה הענן. וגם הבנתי שנאלצת לעבור טיפולי פוריות.

"כן, אבל זה לא סיפור, זה היה מהיר. בהתחלה אסרו עליי להיכנס להיריון בגלל חיסון ההפפטיס שקיבלתי בשביל צילומי התוכנית בברזיל, וכשכבר כן יכולתי, הייתי צריכה עזרה. לקחתי כדורים, ואז זריקות. תשמעי, אני מבינה שאני בת 38, אני לא מצפה מהגוף שלי להישאר אותו גוף צעיר מדהים וכשאני ארצה ילד - הוא פשוט יציית. אני מקבלת הכל באהבה, לא עושה דרמה. הנה, גם ההיריון יותר קל ממה שחשבתי. עליתי במשקל, וזה בסדר אבל אני לא אגיד שאני מרגישה יותר סקסית בהיריון. נשים שמרגישות יותר סקסיות זה בגלל שפתאום הן מקבלות חזה. לי ממש לא הייתה את הבעיה הזאת, מה שהנשים האלו מרגישות תשעה חודשים, אני הרגשתי כל החיים. ולכן אני גם לא חוששת מהאימהות. אז אני אהיה עייפה, וכנראה אני אהיה גם יותר עצבנית, אבל אייל ואני נעבור את זה יחד. הוא האהבה שתמיד רציתי, המשפחה שתמיד חיפשתי".