"בסוכות קיבלתי הודעה במסנג'ר מבחורה בניו־יורק. הודעה שאפשר בדיעבד לומר ששינתה את סיפור חיינו, או יותר נכון הובילה אותנו סוף־סוף לפתרון התעלומה סביב הדודה האבודה שלנו - צילה".

כך מתארת בתיה לויוס (54) מהוד־השרון את נקודת המפנה בסיפור הלא ייאמן של משפחתה, סיפור שהחל בעיירה רוזבדוב בפולין, התגלגל לסיביר והמשיך לארץ ישראל ולארה"ב.

"סבא שלי, יוסף לנג, וסבתא גניה ברחו עם שתי בנותיהן, אימי ציפורה ואחותה הנקה (חנה), מפולין לסיביר וכך ניצלו בעצם", פתחה בתיה. "בסיביר נולדה להם תינוקת שקראו לה צילה. סבא גויס לצבא האדום, וסבתא נאלצה לטפל בתנאים קשים בשתי הבנות הגדולות, ואת התינוקת החליטו להעביר למנזר, שם קיבלה הזנה והייתה בטוחה. בתום המלחמה הם חזרו לאסוף את הילדה אך גילו שהמנזר נסגר. מאז נעלמו עקבותיה".

"בתחילת שנות ה־50 סבא וסבתא עלו לארץ", המשיכה בתיה, "והחיפוש אחר הילדה האובדת הפך לטרגדיה של המשפחה. סבתא מעולם לא הצליחה להתגבר על הכאב, בעוד שסבא היה רדוף למצוא את בתו האבודה. איפה הוא לא חיפש? בבתי יתומים, בפנימיות, ברשימות של יד ושם, במדור לחיפוש קרובים. הוא היה נואש, אך על ערש דווי בגיל 90 ביקש מאמא שלי להפסיק לחפש ולהמשיך בחיים".

בתיה לויוס (מימין) ואחותה גילה

והחיים נמשכו, עד שלפני כחצי שנה הגיעה ההודעה ממיכל אריאל שם־טוב. "מיכל פנתה אליי מניו־יורק וסיפרה לי שיש לה פרטים שקשורים בשורשים שלי", תיארה בתיה. "אני מודה שבתחילה חששתי להיכנס שוב לסיפור הזה, אבל משהו בתוכי הרגיש שזה נכון. היא סיפרה על אישה בשם מרינה מלוחי שגרה בפלורידה, ושאמא של מרינה גרה בישראל בתקופה מסוימת ונפטרה ב־2016. שמה היה שרית והיא עלתה לארץ ב־1949. בשלב הזה הלב דופק חזק ואני מבולבלת. מיכל ממליצה שנעשה השוואת בדיקות די־אן־איי.

"היא גם שלחה לי תמונה שבה נראית אמה של מרינה במדי חיל הים. זכרתי כי לאמא שלנו יש תמונה זהה, במדי חיל האוויר. עזבתי הכל ורצתי לבית של אמא, הבטתי בשתי התמונות וכל הגוף שלי הצטמרר. שתיהן אחיות, אמרתי לעצמי. וואו, זאת דודה צילה שלנו.

"מכאן הכל התגלגל מהר, התברר שבדיקות הדי־אן־איי תואמות. התעלומה נפתרה. בהמשך התבהר הסיפור כולו: צילה הגיעה לארץ כילדה קטנה ובחרו עבורה את השם שרית. לימים היא ילדה את מרינה ועזבה לארה"ב. מה שהכי התקשינו לעכל היה כי בכל אותן שנים דודה צילה התגוררה בארץ, ברמת־גן, ממש בשכנות אלינו בגבעתיים".

"לו רק יכולנו לספר לסבא ולסבתא שבתם נמצאה ושיש להם נכדה", סיכמה בתיה. "לדודה הנקה עוד הספקנו לספר והיא ציוותה במילותיה: 'אתם תשמרו על מרינה של צילה שלנו. תשמרו קשר, אתם והדורות הבאים שלכם'".