יום הזיכרון הראשון שלנו

נאוה רביבו, אמא של עמית בן־יגאל ז"ל

האם זה לכל החיים או שתפתיע כהרגלך ותגיע?

עמיתי, אני כאן איתך יושבת ומסתכלת עליך. רגע לפני יום הזיכרון הגעתי כדי להיות איתך לבד־לבד. ציוץ ציפורים, שמש מבצבצת בין העננים והרוח הקלה מלטפת את הפנים.

עמיתי חיים שלי מי היה מאמין שלפני שנה ערכתי טקס יום זיכרון לחללי צה"ל והשנה אני עורכת לך טקס במיוחד. עמיתי, מה הדבר הזה שנפל עלינו בייבי?

כתבת פוסט ביום הזיכרון ב־2019 והבעת בו את החששות שלך מה יהיה אם יקרה משהו? ואז מפל של דמעות מכל צד של הפנים, ציינת עמיתי, היום יש לך תשובה בשבילי.

מה קורה איתך בייבי? הימים עוברים חולפים להם במהירות הבזק. אני ואבא בחרנו בחיים, מנציחים וקשובים בכל רגע ורגע לרצונותיך. מקווה שאכן אנחנו עושים את מה שנותן לך נחת ועושה לך טוב. סמלים, סימנים וחלומות מציפים אותנו תמיד.

אושר מהממת. אני כל כך אוהבת אותה עמיתי ואני מנסה להיות לה החברה שביקשת חיים שלי. מבינה לגמרי למה הצהרת עליה כאישה. האחיות שלך מקסימות. כל אחת מיוחדת במינה. מזכירות אותך כל אחת בדרך שלה ומתגעגעות מאוד. ערן תומך ועוזר בכל שניתן. הוא קשוב וכואב מאוד, אתה בטח מרגיש. המשפחה והחברים תומכים ואוהבים תמיד. אוי עמיתי, לא יודעת, האמת לא יודעת מה מתרחש סביבי ומה קרה פה באמת. האם זה לכל החיים או שתפתיע כהרגלך ותגיע?

חיים שלי, הגעגועים כבר לא נסבלים. את הטיסה אחרי הצבא כבר מימשת. יאללה עמית יאללה, עוד מאמץ קטן כולנו בידיים פרוסות מחכים ומצפים לך. מחכים ומצפים לגאולה שלמה, אמא מאמו שלך. יש לי הרבה לספר לך ומעדיפה על כוס קפה כמו שאהבנו חיים שלי. אתה חי בליבנו תמיד אהוב יקר שלי, ילד בכור שלי. נשיקות חמות מאריאל, רוני ואושר האהובות.

צילום: עמית שעל

ברוך בן־יגאל אבא של עמית בן־יגאל ז"ל

23 זוגות הורים כבר קראו לילדם על שמך

בן יקר שלי, ההכנות ליום הזיכרון בעיצומם, רק שהפעם אני בתפקיד "אב שכול", תפקיד שנכפה עליי וממש לא רציתי אותו. אלוקים נתן לי רק אותך ולצערי כעבור 21 שנים לקח לי אותך. אני רץ ממקום למקום מספר ומדבר עליך ומה היית עבורי ואיזה חור נפער בתוכי.

נשמתי, לימדתי אותך מגיל צעיר מהי אופטימיות וחשיבה טובה והיום אני מיישם זאת כל יום מחדש. בעזרת הפסיכולוגית שלי ד"ר אתי אבלין ועו"ס של משרד הביטחון ענת גליקמן. אל תדאג, שתיהן שומעות ומכילות את כל הדבר הזה שנקרא שכול ומלוות אותי צעד אחר צעד במבוך הזה שנקרא שכול. המזל שלי הוא ששתיהן ותיקות ומאוד מקצועיות.

23 זוגות הורים החליטו לקרוא לילדם עמית על שמך, ואפילו בת אחת יש כבר. בזמן כתיבת שורות אלו יש זוג שאני מלווה אותם כמעט כל חודשי ההיריון. הם דרוזים והבעל היה לוחם בגולני, הם חלמו שאתה העובר שבבטנה. הם קראו לתינוק שטרם נולד "עמית". אני סופר את השעות לקראת הלידה ומתרגש כאילו אתה נולדת מחדש.

באזכרה של 11 חודשים אמרה מנהלת בית הספר שלך אירנה גביזון שהיום כשהיא מדברת על ילד נשמה, ילד שנותן ועוזר, ילד שמח, ילד טוב – היא מתכוונת אליך. "תהיו עמית", כך היא אומרת לתלמידיה והשאירה אותי דומע.

הביקורים אצלך בבית העלמין נותנים לי מנוח ושלווה, הייתי ליד הקבר הטרי בכל חגי ישראל ובכל שישי פתחתי את המצלמה ושיתפתי את העם הנפלא שעוטף אותי בחום ואהבה. בראש השנה שמעתי שופר בבית העלמין. ביום כיפור ובסוכות הייתי חולה קורונה, כמה קשה היה שלא באתי אליך 14 ימים.

בחנוכה הדלקתי לך נרות ושרתי לך את "ימי החנוכה", בט"ו בשבט נטעתי עץ לכבודך ובפורים קראתי את מגילת אסתר ואפילו רקדתי כמעט כמוך. בפסח הגעתי עם אגדה ושרתי את "מה נשתנה". התשובה לשיר הזה... הכל השתנה. לרגע לא עזבתי ולא אעזוב אותך לעולם. ביום הזיכרון הזה עמיתי המון אנשים מבקשים להגיע ולחלוק לך כבוד.

חייאתי, אני כל כך מתגעגע,

אבא

לוחם סיירת גולני סמ"ר עמית בן יגאל ז"ל, בן 21 במותו, נפל ב־12 במאי 2020 בפעילות מבצעית בכפר יעבד בצפון־מערב השומרון.

צילום: עמית שעל

סיון זדה, אלמנתו של שחר זדה ז"ל

המכתב הזה, אהובי, הוא לא מכתב פרידה

שחר יקר שלי,

החבר הכי טוב שלי, אהבת חיי.

זה המכתב הראשון שאני כותבת לך, שאליו לא תשיב.

חלפו חמישה חודשים מהיום הנורא שבו קיבלנו את הבשורה המרה, ואני כלל לא מעכלת שאתה לא פה איתי.

חיפשתי את הרגע המתאים והשקט לכתוב לך, אבל הבנתי שלא את השקט איני מוצאת, אלא את הרעיון וההבנה שאכתוב לך בלשון עבר, וזה בלתי אפשרי עבורי.

יש כל כך הרבה דברים שקורים שאני רוצה לשתף אותך בהם. אני יושבת כאן בקן שלנו שבנינו יחד, בבית שאותו כל כך טיפחת, אהבת ובכישרון רב הצלחת להפוך בו כל דבר ישן ופשוט ליצירת מופת שתמיד גרפה מחמאות.

שחר, אתה נמצא בכל מקום בבית, לאן שלא אסתכל אני מרגישה אותך. היית האור והנשמה, השמש והכוכבים. החושך נפל עלינו ברגע והחוסר שלך גדל מיום ליום וקשה מנשוא.

הילדים ואני מנסים להסתגל למציאות החדשה שנכפתה עלינו - החיים בלעדיך. יהונתן, רפאל ודניאלה, זכו לאבא מדהים. תמיד היית שם בשבילם, הם חוו איתך זמן איכות משובח וקיבלו ערכים וכלים שילוו אותם לכל חייהם.

דע לך, שהסיפורים עליך לא מפסיקים להגיע, והם מלאים בתכונות המופלאות שלך, בדאגה ובנתינה שלך למשפחה ולחיילים שתמיד מצאת להם פינה בליבך הרחב. ואני, תמיד, למרות ההיכרות רבת־השנים איתך, נרגשת ומופתעת בכל פעם מחדש. אני נאחזת בסיפורים, חיה אותך דרכם ומרגישה אותך ממשי ואמיתי.

אל תדאג שחר שלי, אני עטופה ומוקפת במשפחה, בחברים ובחיילים שלנו, הם כמו מלאכים שדואגים ושומרים עלינו.

שחר שלי, זכיתי להיות לצידך כל השנים הללו. הילדים ואני ממשיכים במסע שלנו והתחנה הקרובה היא בר־המצווה של ‘יויו’. אתה תהיה שם איתנו, בראשנו ובליבנו. לנצח, תלווה אותנו בכל צעד ודרך בחיים, שלא נרגיש לבד.

המכתב הזה, אהובי, הוא לא מכתב פרידה, אנו לעולם לעולם לא נפרד, ותמיד־תמיד תהיה חלק בלתי נפרד ממני.

רב נגד שחר זדה ז"ל, בן 45 מחולון, שירת ביחידה מובחרת באגף המודיעין. זדה נהרג ב־16 בנובמבר 2020 בתאונת עבודה עם כלי הנדסי בבסיס במרכז הארץ.

צילום: עמית שעל

שלמה בן־בסה,   אביו של ליהוא בן־בסה ז"ל

לא תיפול ולא תקום כי כאלה החיים למי שחי

לא תטוס

לא תדע אם עברת בהצלחה את טיסות המיון

לא תגיע אליי הביתה בסופי שבוע

לא תתקין לי מדפים של איקאה

לא תשאיר כהרגלך בצלחת את הסחוס הקשה של השניצל שהכנתי לך

לא תבקש פיצה בלי כלום ושרופה

לא אעביר לך את האייפון הישן שלי

לא תחלוק ארון בגדים עם אחיך התאום

לא תנצח אותי בכל משחק אפשרי

לא תבכה, לא תצחק, לא תתעצבן ולא תעצבן, לא תיפתח עם הזמן כמו שציפיתי, לא תאבד את צניעותך בעבור השנים, לא יימחק חיוכך הביישני והכובש, לא ייקחו כסילים את טוב ליבך ולא יצליחו להפר את הרוגע שלך

לא תכיר את אהובתך יפת העיניים, את משפחתך, את ביתך על הגבעה

לא תיפול ולא תקום כי כאלה הם החיים למי שחי

לא אראה אותך מתרחק עם התרמיל הכבד לעבר הרכבת בימי ראשון

לא תקרא קדיש על קבר אביך ואמך

לא תענה למסרון ששלחתי לך ביום ההוא

לא תבין את כל האהבה שהעולם רוחש לך

לא תמות יותר

 פרח הטיס רב"ט ליהוא בן בסה ז"ל, בן 19 במותו, נפל ב־24 בנובמבר 2020 בפעילות מבצעית יחד עם מדריך הטיסה שלו, רס"ן איתי זיידן ז"ל, בהתרסקות מטוס בנגב.

צילום: קובי קואנקס

שבולת, אמא של ליהוא בן־בסה ז"ל

איך אנוח אני כשאתה שם בחושך?

תישן ילד שלי,

אתה ישן בחדר הסמוך

גופך היפה כבד, עייף,

נכנסתי לומר לילה טוב

ואם אפשר לתת גם חיבוק.

תנוח על משכבך בשלום

ילד יצוק שרירים

מדהים שלי שקט

תנוח על משכבך בשלום

יפה עיניים במבט הרך אליי, שקט מלא רוח.

תנוח על משכבך בשלום

ילד קטן מתוק שרק גדל לנער

מלא חיים,

ופתאום גבר, חייל,

ידיים שלומדות מלחמה.

תנוח על משכבך בשלום מתוק,

מדהים שלי

שכל דבר שנוגע בו הופך זהב

שכל דבר שמדבר בו

נעשה הגיוני וברור.

תנוח על משכבך בשלום

ואיך אנוח אני כשאתה שם בחושך?

איך ננוח אנחנו

במקום בו אין מלאכים

רק חושך פחד וריק גדול

במקום בו אין חיים ואין אור

במקום בו אין חיים ואין נחמה

במקום בו אין לך מקום.

איך ננוח עם הגעגועים האלו

ליופי הזה השקט שלך?

איך ננוח

בלי לראות את בגרותך המבשילה,

מגע הגוף הזה,

טפיחות של גבר־גבר עם אחיך?

איך ננוח אנחנו בלעדיך?

איך ניתן לך לנוח על משכבך

עם הרוח הזאת בחוץ והקור?

אין שקט,

אין שלום,

אין משכבך.

אין לך מקום, ילד.

נער רק לומד ללכת, יפה שלי, טהור,

נשמה מלאת רוח, רגישה, רואה למרחוק,

צמא דעת, שואף למרחבים,

לראות עולם, שמיים

שנמלאת מכאוב פתאומי, מכאוב נורא.

שבולת

צילום : ידיעות אחרונות