נפגשות בשבילם

"דרך אגב, שכחתי להזכיר שבקיבוץ דן הצטרף אלינו בחור מאוד נחמד ששמו עמי, בכיתה י"א, והוא גר בנצרים ולומד במצפה־רמון. העיפו אותו מביה"ס וכעונש אמרו לו לעשות את שביל ישראל, הלוואי עליי עונש כזה". גאולה ברנס־הנדיפר מקריאה בקול את השורות הכתובות בעט כחול בכתב יד צפוף מאחד מדפי היומן שכתב בנה, רן הנדיפר ז"ל, שנפל בגיל 22 במהלך אימון מבצעי בספטמבר 2005. "עמי" הוא עמי עמשא משולמי ז"ל. כשהכיר ב־2002 על שביל חוצה ישראל את הנדיפר הוא היה רק בן 16, והשניים הלכו זה לצד זה משך חודש וחצי. הצעירים הגיעו מעולמות שונים והיה ביניהם הפרש של שלוש שנים, ובכל זאת ניצתה ביניהם חברות אמיצה וטהורה. כבר מהמבט הראשון הרגישו דומים.

אחרי שצלחו 850 ק"מ מדן ועד אילת רן התגייס לגדוד 9 של השריון. משולמי חזר ללימודים בישיבה התיכונית, סיים י"ב והתגייס בעקבות חברו לאותו הגדוד. שנה לאחר נפילתו של רן, נפל עמי בקרב הסלוקי במלחמת לבנון השנייה, ועל תעוזתו ואומץ ליבו קיבל את צל"ש האוגדה. יונת, אשתו, קיבלה את הבשורה על מותו בקרב בעודה בחודש השמיני להריונה.

19 שנים חלפו מאז המפגש האקראי בקיבוץ דן בתחילתו של השביל, וביוזמת "ידיעות אחרונות" נפגשו אתמול לראשונה המשפחות של רן ועמי. הפגישה נערכה, איך לא, במחצית הדרך של שביל חוצה ישראל, מצפה מודיעים שביער בן שמן. לפני המילים היו קודם כל חיבוקים בין המשפחות. מהצד של עמי הגיעו יונת רום־משולמי ובתה טהר, ואימו רחל משולמי (70) שילדה 17 ילדים ("עמי היה ה־12, ילד מקסים ומיוחד", היא סיפרה). ממשפחתו של רן הגיעו אימו גאולה (68) ואחותו מילי אמסלם, שהייתה גם היא בחודש השמיני להריונה כשהתבשרה כי איבדה את אחיה.

רחל משולמי מספרת שקראה כל מילה מ־95 העמודים שכתב החבר של בנה ביומן בו תיעד את מסעם בשביל. "ממש לפני המפגש נודע לי על היומן שכתב רן. בימים האחרונים קראתי את היומן, עבורי זאת דרישת שלום מעמי שלי", אמרה בהתרגשות. "רן הצליח לתאר את עמי שאני מכירה, עמי המתלבט שמחפש את דרכו האמונית".

עמי עמשא־ישראל משולמי ז”ל

"איך כמעט 15 שנים חלפו מאז המוות של הבנים ורק עכשיו נפגשים, כמה חבל", אמרה יונת, שנישאה בשנית והיום היא אם לשש בנות. היא סיפרה לגאולה ששמעה מעמי על חברו מהשביל לפני שהתגייס.

"אני אוחזת ביומן שהרבה זמן לא דיפדפתי בו כי היה לי מאוד קשה, ומרגישה כאילו רן נמצא איתנו", אמרה בהתרגשות ניכרת גאולה. "דרך המילים רן מאפשר לנו במרחק הזמן לחיות את התחושות שלו. אני מרגישה כמו בחלום, ועוד רגע רן יופיע", היא מוסיפה, בעוד המשפחות מתבוננות בסימוני השבילים שנצבעו על גזעי העץ והסלעים כדי לסמן את כיוון הצעידה. "הכרתי את רן דרך הסיפורים של עמי שהיה הקטן והצעיר בחבורה מעולה ומדהימה", אומרת לה יונת. "אני זוכרת שהיינו בלוויה של רן והיה לעמי קשה מאוד. הוא הלך בעקבותיו לגדוד 9".

למפגש מגיע מפקד גדוד 9 כיום, סא"ל נתי לסרי. "אני כטירון בשריון זוכר את רן שהיה מפקד שלי במשך מספר שבועות. הוא היה גבוה, כריזמטי ועמוק”, הוא אומר. בצד יושבת טהר, שלא הכירה את אביה, ומקשיבה לשיחה. "אמנם לא פגשתי אותו, אבל אני חושבת שהדרך הטובה ביותר להכיר את אבא בשבילי היא לעשות בעצמי את השביל”.

רן הנדיפר ז”ל

“עמי בדילמה עם עצמו”. מתוך היומן של רן ז”ל

“נוצר ביניהם חיבור מדהים”. עמי ורן בשביל