אחת על אחת

ת"ז: בת 49, ללא ילדים - מבחירה. בזוגיות ("ארוכת שנים ומאושרת", היא מבקשת להדגיש) עם אירי ריקין, מרצה לפילוסופיה קיומית.

רזומה: מנכ"לית עמותה "צלול" להגנת הים, האדם והסביבה, "וכתוצאה מכך, עם השנים הפכתי מומחית מובילה לטיפול מיטיב במים, בביוב, באנרגיה, בבנייה, בשימוש בפלסטיק ועוד".

אז במה את עוסקת?

"העבודה שלי מרתקת ונורא חשובה", אומרת יעקבס בגאווה בלתי מוסתרת. "עמותת 'צלול' קמה ב־1999 במטרה להציל את אלמוגי ים סוף. זה נחשב לאחד המאבקים הסביבתיים הגדולים שהיו בארץ. למעשה, זו הייתה הפעם הראשונה שבה מיזם רווחי נסגר בגלל שיקולים אקולוגיים".

אבל עכשיו, היא אומרת, יש מלחמה אקוטית הרבה יותר, שכולנו חייבים להתגייס אליה - משבר האקלים. "ועדה מיוחדת מטעם האו"ם קבעה שרק עד 2030 יש חלון הזדמנויות שיאפשר לשנות את פני הדברים. אם זה לא יקרה, בתוך זמן מה לא יהיו תנאי חיים הולמים לנו, ובעיקר לילדים שלנו".

מה מפחיד אותך?

"הכל. שנחווה עולם עם הרבה יותר שריפות וחמסינים, שיטפונות ומופעי גשם קיצוניים. כל הטבע משתגע. אנחנו מידרדרים לעבר אסון אקלימי ומשגע אותי לחשוב שהורים, שדואגים לכל כך הרבה היבטים בחיים של הילדים שלהם, לא מתעוררים".

ומה ישנה את זה? רק טרגדיה קולוסאלית?

"כנראה שכן".

בשל משבר האקלים היא שמחה שבחרה לא להביא ילדים לעולם. "לא בגלל זה החלטתי שאני לא רוצה ילדים, אבל אם הייתי עכשיו אמא לא הייתי ישנה בלילה מרוב דאגה", היא אומרת. ולכן, היא נלחמת לעורר מודעות ולקדם מהלכים שיעצרו את הפגיעה באקלים. "אני עוזרת לסטארטאפים, לארגונים, לחברות ולממשלת ישראל לקדם צעדים מיטיבים לטיפול בפסולת, בחקלאות ובמים, וגם מייצרת שיתוף פעולה בין יהדות התפוצות לישראל לקידום מיזמים שיצילו את כדור הארץ".

מה הדבר הכי חשוב בהיבט הזה?

"לחוקק חוק אקלים, לעצור את זיהום הסביבה ולשנות את סדרי העדיפויות כך שבריאות האדם והטבע יהיו בראש פעילויות הממשלה".

ומה גורם לך לחשוב שזה יקרה, שתצליחי?

"הידיעה שזו מלחמת אין ברירה על החיים וחייבים לנצח".

ובין המלחמות, מה את עושה לטובת איזון גוף־נפש?

"יוגה, מדיטציות וטיולים עם הכלבה שלי, שמצילה אותי".