לא נשארו מילים כדי לתאר את גודל האבסורד: ראש הממשלה, שהוא הסיבה היחידה לכך שאנחנו מתגלגלים ממערכת בחירות אחת לשנייה, ושאם היה זז הצידה הייתה יכולה לקום תוך זמן קצר ממשלה גדולה ויציבה – מריץ הצעת חוק לבחירות ישירות לראשות הממשלה. כאילו לא הוא הסיבה שהכל כאן מושבת. כאילו לא הוא הבעיה, אלא הפתרון. וכך, במקום לסלק את הרכב התקוע ולשחרר את הפקק – מסיטים את כל התנועה לדרכים צדדיות שרק מאריכות ומסבכות את הדרך.
לא מספיק שארבע מערכות בחירות הוא לא הצליח להרכיב ממשלה, עכשיו נתניהו רוצה להתמודד על התפקיד בתנאים הכי נוחים. ומי נרתם מיד לעזור לו, אם לא המפשר הידוע אריה דרעי, שאם צריך הוא נכון תמיד גם להיות ערב לכל הסכם מפוקפק וגם להתנער ממנו. והליכוד, כמו עדר כבשים פועה, מתיישר מאחוריו. הכנסת משותקת, הממשלה לא מתפקדת, המדינה בהמתנה (המתנה למה? לבחירות חמישיות?), ואין אף אחד בליכוד שיתעורר וישים סוף לטירוף שמתרחש כאן. איפה אתה, ניר ברקת. איפה אתה, ישראל כץ. איפה יולי אדלשטיין. איפה יואב גלנט. איפה כל מי שרואה עצמו כיורשו של נתניהו. אתם באמת מאמינים שבסוף טירוף המערכות הזה מישהו יספור אתכם? שמישהו יכיר לכם תודה שדירדרתם את המדינה לשפל שבו היא נמצאת רק בגלל פחדנות, ושבליכוד יעריכו את זה?
במקום זה, תמיד מוצאים בליכוד איזה "תלך־תביא" תורן, שידאג להניח הצעת חוק שתסדר לנתניהו את הבחירות הבאות. כן, כן, בחירות חמישיות, ושאף אחד לא יבלבל אתכם: בחירות ישירות הן בחירות, רק בתנאים מועדפים עבור אדם אחד, אתם כבר יודעים מי.
וכאילו זה מובן מאליו, כאשר אין יותר לנתניהו שום דרך לחלץ את עצמו מהפלונטר שבו הוא נמצא – משנים את הכללים באמצע המשחק, דואגים לשנות חוק יסוד, הכל במטרה להציל את הבית בבלפור, שמישהו שם החליט שהוא רשום על שמו.
אבל יש מי שטוענים שמדובר בספין, ושנתניהו עצמו יודע שזה לא יעבור והוא רק משחק על זמן. אין לבנט שום אינטרס להצביע בעד חוק כזה שינציח את שלטון נתניהו, וגם על עבאס ראש הממשלה כבר יודע שאי אפשר לסמוך. ואם אתמול לא היו לו 61 קולות כדי לצלוח את ההצבעה על הרכב הוועדה, לא יהיה לו רוב לבחירות ישירות. גם בליכוד, אפילו בליכוד, נשמעו אתמול קולות אחרים. השגותיו של מיקי זוהר שהם הולכים לאופוזיציה ושל בכירים בליכוד שממליצים להחזיר את המנדט – כל אלה לא מבשרים טובות לראש הממשלה.
ובכל זאת, זהו הקרב הגדול שעוד עומד בפנינו. האם נתניהו יצליח להעביר את חוק הבחירה הישירה. כי אם יצליח – הוא גם ייבחר לראש הממשלה, כשמצביעים רבים, כמו הערבים, למשל, לא יגיעו להצבעה. ואם זה נכון שבהצעה יש גם סעיף שרק מי שהצביע בבחירות האחרונות (הרביעיות) יוכל להצביע – אפשר לוותר על הבחירות ולהכתיר את נתניהו כבר עכשיו. ואם הוא ייבחר – הוא יהיה כאן לנצח. זה יהיה ראש ממשלה ששום דבר לא יעצור אותו. שהדבר הראשון שיעשה זה לבטל את ההסכם של ראש הממשלה החליפי. הוא ישתלט על משרד המשפטים, ימנה יועץ משפטי ופרקליט מדינה ויסגור לעצמו את התיקים.
במילים אחרות: ההצעה לבחירות ישירות היא אירוע אסטרטגי. היא הדבר הכי משמעותי שעומד היום בפני קואליציית השינוי, או "ממשלת האחדות", כפי שלפיד מכנה אותה. והדרך היחידה לחסום את זה היא לפורר לנתניהו את הרוב שיאפשר את העברת החוק הזה. מה שיכול לגרום לכך זה רק היכולת של לפיד וסער להגיע להסכמות עם בנט בשבוע הקרוב. אם לפיד יתמהמה, או יתנהל לאט – בנט עשוי להגיע לסיכומים עם נתניהו על בחירה ישירה.
כל מי שלא היה בטוח לאיזה צד נוטה ימינה, היה צריך לראות את איילת שקד אחרי ההצבעה בכנסת על ההצעה של יש עתיד להרכב הוועדה המסדרת. היא ניגשה במהירות ליו"ר הקואליציה מיקי זוהר והביעה בכעס פליאה על מה שזה עתה קרה. הם עושים לנו בית ספר, אמרה בעצבנות לזוהר.
הם – זו קואליציית השינוי. לנו – קואליציית נתניהו. אז אם יש מישהו שבונה על בנט או על עבאס בהצבעה על הצעת החוק לבחירה ישירה – שיחשוב שוב. הזמן הקריטי הוא עכשיו, כשהמנדט עדיין בידי נתניהו. לפיד חושב שיש לו זמן עד סיום המנדט של נתניהו, והמו"מ מתנהל באיטיות. אבל בנט חייב להכריע בהקדם.
אז מוקדם להספיד את עוף החול שנקרא נתניהו, אבל מה שאנחנו רואים עכשיו זה אובדן עשתונות. בזה אחר זה נשמטים מידיו של נתניהו כל הכדורים. 14 ימים נותרו עד להחזרת המנדט לנשיא, ונתניהו לא הצליח להשיג אף אחת מהמטרות שהציב לעצמו. הוא לא הצליח לגייס לקואליציה שלו לא את סמוטריץ', לא את סער ולא את אותם עריקים שהבטיח שהוא במגעים איתם. וכן, גם את האצבעות של בנט עוד לא מומלץ לו לספור.
אתמול הוא חטף מכה אנושה בהצבעה על הרכב הוועדה המסדרת, כשהכנסת אישרה את ההצעה של יש עתיד למפתח שיקבע את מספר הנציגים שירכיבו אותה. אי אפשר להפריז בחשיבות התוצאות של ההצבעה הזאת: ההרכב של הוועדה על פי נוסחת יש עתיד ישפר את עמדות קואליציית השינוי. זה הפך את רע"מ וימינה לשוברי שוויון בכל הצבעה, וגרם לכך שנתניהו לא יוכל לחוקק שום חוק בלי האצבעות שלהם. הדרמה שהתלוותה לכך רק הדגישה את מצבו הבלתי יציב של נתניהו. אחרי שהצליח לשכנע את בנט להצביע עם הליכוד, כשהוא מבטיח לו ייצוג שווה למה שהיה מקבל בהצעה של יש עתיד, נכנסו ברגע האחרון למליאה נציגי רע"מ, מי שאמורים להיות שותפיו של נתניהו, ובהפתעה מוחלטת הצביעו נגד הצעת הליכוד.
בהצבעה שהתקיימה מיד לאחר מכן על ההצעה של מאיר כהן מיש עתיד נעדרה ימינה מהמליאה, ורע"מ הצביעה בעד. נראה שאין לזה הסבר אלא בכך שלעבאס כנראה נמאס להיות מובן מאליו. גם הוא רוצה שנתניהו יקרא לו ללשכתו כמו לבנט, יישב איתו שעה ארוכה וישכנע אותו להצביע עם הליכוד כשהוא מציע לו הצעות מפתות. הוא היה בטוח שהוא לשון המאזניים ועשה מבחינתו דרך ארוכה, כולל נאום על רקע דגל המדינה והמנורה. והנה, פתאום מתברר לו שהילד המועדף הוא בכלל בנט.
אבל זה לא רק זה. גורמים פוליטיים יודעים לספר שמיקי זוהר הבטיח לו שהוא יהיה הקול המכריע בוועדה ושימינה לא תהיה חזקה מרע"מ. ברגע האחרון, כשהתברר שימינה לא מתכוונת להצביע עם הליכוד, הבטיח נתניהו לבנט את הכוח הנוסף, רק שכרגיל לא עידכנו את עבאס והפרו את ההסכם שהיה להם איתו. זוהר, כמו תמיד, ניצח את עצמו.
