לא לחינם כיכבה אמש הקריצה של גדעון סער בכל מקום, מסמלת את הניצחון המפתיע של גוש השינוי בקרב במליאה. אך הנקודה הייתה פחות הקריצה, ויותר מי שישב לפני סער, משמש כרקע וממחיש את הסיפור. זה היה נתניהו. הוא ישב שם מתוח, חיוור יחסית, שקיות מתחת לעיניו, והמסכה מונחת על פניו ברישול. נתניהו היה במצב עירנות עליון, המצב החרד שלו. שתי שורות מאחוריו, שקוע בתוך הכיסא ופונה בזווית שמאלה, אל האזורים של יש עתיד, פניו ללא מסכה ולהוטות מהקרב הממשמש, היה סער. האדרנלין ניכר בהבעת פניו. ואז הגיעה ההצבעה.

מה שקרה אמש לא היה סופו של נתניהו, ממש לא. זה היה אירוע סמלי בעיקרו; אם כבר, זה היה סוף ההתחלה. זה היה מחזה של רשלנות פוליטית: מיקי זוהר סגר עסקה עם ימינה אבל החליט להתייחס לרע"מ כפילגש מובנת מאליה. מנסור עבאס לא אוהב תרגילים כאלה, ותוך כמה דקות הוא חתך להצעה של גוש השינוי. לא בדיוק ברית היסטורית שנרקמה לה. ובכל זאת, התמונה של סער קורץ מאחורי ראש הממשלה המתוח כקפיץ תיחרט, כי ביבי לפתע היה הכבשה. סער וחבריו - הזאבים. ככה נראה נתניהו כשהוא בקוראלס, אם לצטט את הביטוי של אריאל שרון.

וזה לא היה החדשות הגרועות היחידות לנתניהו אתמול. המיזם שלו לבחירות ישירות ספג שורה של מכות. מדובר בספין שהליכוד מקדם עוד מבחירות 2019 הראשונות, ובכל פעם הוא נכשל מחדש, ואפשר להבין מדוע. לשנות את השיטה כולה, אפילו חד־פעמית, זה עניין מורכב כשם שהוא תפל. הפעם הוזמנו סקרים מיוחדים, כולל בקרב בוחרי ימינה, כדי להמחיש את התמיכה הנרחבת ברעיון. נתניהו שמע שבנט עומד לתת הצהרה פומבית וביקש לקבוע פגישה דחופה, ובה הוצגו חגיגית ה"נתונים" ורה"מ ניסה לחלץ התחייבות מבנט. קרוב לוודאי שהאחרון מבין את המלכודת: חוק כזה כולא אותו לנצח בגוש ביבי, שולל ממנו יכולת תמרון, מוביל שוב לבחירות, ואז אולי עוד בחירות. בכל אופן, נתניהו לא שמע מבנט הסכמה, אפילו לא קרוב לזה. הוא יצא מכליו ואיבד סבלנות, לגמרי. אחרי מסע חיזורים שנמשך שבועות הגיע נתניהו, עצבני וכועס, לסיעת הליכוד. הוא אימץ שפת פקודות ביחס ליו"ר ימינה. "עליו" לתמוך בחוק לבחירה ישירה. "עליו" לתמוך בנוסחת הליכוד לוועדה המסדרת. אם לא יעשה בדיוק כפי שיוכתב לו מלשכת רה"מ, בנט חבר לשמאל. ובכלל, זה מגוחך שעם 7 מנדטים הוא יעמוד בראשות הממשלה.

בניגוד לדימוי שהתפשט אמש, בנט לא שרף את הגשר. בגוש השינוי לא יודעים מה יעשה, וזו לא הצגה. יום אחד בנט בעד נוסחת הגוש לגבי הוועדה המסדרת. אחרי שבוע הוא מתלבט. לבסוף הוא בעד נוסחת הליכוד - וזה אחרי שראש הממשלה איים עליו בלשון גסה בסיעת הליכוד. סיפור הוועדה המסדרת הוא רק סימבולי; לפי שעה בנט לא הבהיר נחרצות שהוא יכשיל את הבחירה הישירה, והוא בוודאי לא נתן רושם מוחלט שיסכים לעמוד בראשות ממשלת שינוי — וגם להתפשר לצורך כך.

כאן חוזרים שוב לשאלה: האם בנט בשל לחצות את הרוביקון. לפיד סבור שכן; לסער או נתניהו, הורוביץ או מיכאלי, אין תשובה טובה. קשה לדמיין שיו"ר ימינה יחמיץ הזדמנות חד־פעמית להיות ראש הממשלה; הרי לאורך מערכת הבחירות הוא שאף לתמרן את עצמו בדיוק, אבל בדיוק, לנקודה הזו בה יהיה לשון המאזניים. אבל יש מרכיבים נוספים במשוואה: הסיעה שלו, הלחץ הסביבתי הכביר.

מה שקרה אתמול בכנסת היה מכה מורלית לגוש נתניהו, בהחלט, אבל לפי שעה לא יותר מזה. המשחק רק יתחדד בשבועיים הקרובים.