ליאל אקספרס
בתוך שלוש שנים הפכה ליאל אלי לאחת מכוכבות הרשת החזקות בישראל, עם 400 אלף עוקבים, שלל קמפיינים, ורשת חברויות נוטפת סטוריז עם מפורסמים. ואז הגיע הסכסוך המתוקשר עם החברה הטובה מעיין אדם כשיצאו למשלחת לדובאי. עכשיו היא מספרת מה קרה לה בטקס יום השואה עם האמירתים, למה פוטושופ זה הרסני, מי ניסה להתחבר איתה בשביל העוקבים, ומדוע למרות ההצלחה הכלכלית היא לא תעזוב את ההורים בקרוב
כשחברת פרסום הזמינה את ליאל אלי לביקור בדובאי, אמא שלה הזהירה אותה מראש. "היא התחילה לחפש את הקאץ'. אומרת לי, 'ליאל, עובדים עלייך'. ואני אומרת לה, 'אמא, זאת משלחת ישראלית, מה יכול להיות רע'. והיא אומרת במבטא הפרסי שלה, 'עזבי, אני לא בוטחת'".
אבל גם אמא שלה לא הייתה יכולה לנחש לאן זה יתגלגל. לאלה שלא ריפרשו לאחרונה את הסטורי, הנה תקציר, על פי הפרסומים במדורי הרכילות: כשמשלחת המשפיענים הישראלית נחתה בדובאי למשימה של הידוק יחסים, טיול טרקטורונים במדבר יצר ריב מפואר. החברות הטובות ליאל אלי (24) ומעיין אדם (33) פוצלו לטרקטורונים שונים, ולפי העדויות, כשאלי עצרה להצטלם אדם החליטה לקחת את הטרקטורון שבו נסעה והתרחקה ממנה במהירות במעמקי הדיונות, כשהחפצים של אלי עדיין בפנים. כשאלי פגשה אותם בהמשך היא גילתה שהדרכון ומשקפי השמש שלה עפו מהרכב במהלך הנסיעה ואבדו במדבר בלי שאף אחד יטרח לחפש אותם. משם החל מחול חיפושים סוער אחרי הדרכון האבוד, ועוד שני לילות משותפים שאותם נאלצו לבלות יחד באותו חדר במלון. זה נגמר בהסרת עוקב הדדית.
אלי, שבשגרה הפה הגדול שלה מבדר 400 אלף עוקבים בטיקטוק ובאינסטגרם, בורחת כמו במבי מול פנסי רכב כשזה מגיע לריב הזה. היא לא רוצה להתלכלך אבל גם לא מצליחה להסתיר כמה היא פגועה.
"אני רוצה להסתלבט על זה ולומר שזה כמו חברים טובים שטסים לחו"ל ומגלים עוד צדדים אחד בשני, אבל זה הרבה יותר עמוק ופוגע", היא מודה. "בגלל זה החלטתי לקחת ממנה צעד אחורה. כי מאיך שהיא התנהלה מולי - חברות לא הייתה שם. זאת לא הייתה החברה הטובה שלי. נגרם לי נזק והיא לא עמדה לצידי. לא הכרתי אותה באותם רגעים, ברמה שהתחלתי לשאול את עצמי, מי זאת שישנת לידה ובילית איתה כל כך הרבה? מי היא?"
אז מה בדיוק קרה?
"אני לא אכנס יותר מדי לפרטים, קשה לי. יצאנו למשלחת הזאת כחברות והיינו באותו החדר. מאוד נפגעתי, זה הרבה מעבר למה שקרה בטרקטורון. היו אירועים לפני ואחרי. דברים שגרמו לי להיפגע ברמות ולומר על הקשר הזה: 'ריסטארט דחוף'".
למה קשה לך לספר מה קרה שם?
"זה רק ילבה את העניינים ואני רוצה לשכוח. עזבי את הכסף והזמן שהלכו על הדרכון שאבד, נפגעתי מהאקט ומהדיבור שלה, לא קיבלתי ממנה סיוע או התנצלות. אנחנו לא מדברות כרגע".
למה היה דחוף להוריד ממנה עוקב?
"בואי נשים את הדברים על השולחן, האם רציתי שיהיה סביב זה שיח תקשורתי בכלל? לא. האם הייתה לי ברירה? גם לא. כל הדבר הזה קרה לנו מול עשרה כלי תקשורת, כתבים ומשפיענים אחרים. ברגע שהבנתי שאין לי איך למנוע את הפרסום, היה לי קל להוריד עוקב. אחת, כי אני יודעת שזה יתפרסם גם ככה ושתיים, כי אני לא צבועה. למה אני צריכה להציג לקהל שהכל טוב כשהכל לא טוב? קים אור אזולאי אמרה אצל גיא פינס, 'אני לא מבינה למה להוריד עוקב, שימו על מיוט'. אבל אני ממש לא רוצה לעקוב אחרי מישהי שלא בא לי".
מישהי אחרת, אולי אפילו מעיין אדם בעצמה, הייתה פותחת מבערים.
"אני ילדה מאוד אמוציונלית. באותו רגע רציתי להעלות רצף של סרטונים שאני מדברת למצלמה ומספרת מה קרה, אבל בשביל לשמור על הכבוד של מעיין ועל הכבוד של המשלחת, לא עשיתי את זה. הבנתי שזה רק ילבה את הלהבות. אני לא רוצה להשחיר אותה ולפגוע בה".
מאיה ורטהיימר, הצלע השלישית בחבורה שלכן, לא תצליח לגשר?
"כפרה על מאיה, היא הכי או"ם. שעה אחרי זה היא התחילה לעשות איתנו שיחות פייס־טיים, לשאול מה קרה ולומר לנו שנשלים ויהיה בסדר".
מה הסיכוי לסולחה?
"אני בחורה סלחנית, לא אוהבת דם רע. אבל מה שקרה גרם לי להרגיש שאנחנו לא צריכות להיות חברות. נגרם לי עוול. חזרתי מהדיונות בלי דרכון. נשארתי כמה ימים בדובאי בשביל להוציא דרכון חדש ושילמתי על זה. היינו צריכים לחכות שעתיים רק כדי שיכניסו את ישראל למאגר של המדינות בשירות איבוד דרכונים, כי בקונסוליה עוד הכל חדש מהניילונים. אחותי, אני הישראלית הראשונה שאיבדה שם דרכון!"
(מעיין אדם העדיפה שלא להגיב לדברים).
× × ×
אלי לא הייתה צריכה משלחת כדי לקבל את החותמת שהיא אחת ממשפיעניות הרשת החזקות בישראל. פצצת אנרגיה עם מנעד קומי משגע, חקיינית, יוצרת סרטונים, אשפית ממים, תמיד עם האצבע על הדופק. מגיחה בסטורי של נטלי דדון, מתמנגלת עם חיים אתגר ונוחתת במרפסת של רגב הוד. השנה זה גם תורגם לכסף טוב, עם קמפיין ל'קליניק' בכיכובה אחרי שחשפה את מלחמת החורמה שלה בחצ'קונים, נוכחות בנבחרת הפרזנטורים של אתר האופנה One Project, ושיתופי פעולה מסחריים עם אפליקציית ההיכרויות 'באמבל' ו'אזר' לפייס־טיים בינלאומי.
אז ליאל אלי בכל מקום, גם אם זוכרים לה כרגע בעיקר את דובאי. "אחרי יומיים הבנתי למה עומר אדם נתקע שם כל כך הרבה זמן. זה הרבה יותר מקניונים ומספא. היוקרה שם תופסת אותך, בקבוק מים עולה 24 שקל ואת נכנסת לאטרף של 'גיב מי טו!' ואת אפילו לא צריכה בקבוק. כל המכוניות סביבך הן למבורגיני ואת מרגישה חלק מהיוקרה הזאת. תיכננתי להיות שם שלושה ימים והבאתי בול מה שצריך, ונגמרו לי התחתונים. אני מסתובבת בקניון של דובאי ומוצאת רק תחתון של קלווין קליין ב־110 שקל. בארץ את קונה בזה תשע חתיכות".
פורסם שבמהלך הטיול ביקשו מכם להוריד פרופיל בעקבות איום בטחוני. מה קרה?
"באמצע הטיול הודיעו על זה וחייבת להגיד שנכנסתי להתקף פאניקה קטן. כולנו. בכל זאת רק עכשיו חתמנו על הסכם שלום, זאת מדינה שאנחנו לא כל כך מכירים. אבל אז הגענו ליעד תיירותי ושכחתי מזה תוך 7 שניות. האווירה שם גורמת לך לשכוח מצרות".
למה להוציא לשם אושיות אינסטגרם? איך זה מקדם את השלום?
"דרך משפיענים מעבירים מסרים הכי חזק, יותר מהשרים והפוליטיקאים. נותנים שם לצעירים מקום בהחלטות וזו הסיבה שהמדינה שלהם כזאת מפותחת ומטורפת. אצלנו כל השרים מבוגרים".
הצלחת למוסס דעות קדומות?
"דיברנו הרבה על ההבדלים בין העמים אבל נוצרה כזאת חברות שגרמה לי לחשוב, את מי זה מעניין יהודי וערבי? הציפה אותי בפעם הראשונה השאלה למה יש שנאה כזאת בינינו. אנחנו מדברים על כדורגל, איפור, אינסטגרם. עשינו איתם טקס יום השואה ומי שהדליקו את המשואות שם היו מוסלמים, והם מדברים פתאום על השואה כאילו הם חוו את זה. ניתקתי כל סטיגמה, סטריאוטיפ או מטעני עבר שהיו לי".
זה עזר לך גם לשנות תפיסה על הערבים שחיים לידנו?
"אי־אפשר, את שומעת על פיגועים וקשה לך. אבל חשוב לא להשליך על האמירתים את מה שחושבים על הערבים בישראל ולהפך".
איך מעיין אדם, שזכורה כמי שאמרה "כולנו מפחדים מערבים" וחוללה מהומונת, פתאום הופכת שם ליונת שלום?
"אני לא נכנסת לשאלה אם היה נכון שהיא תהיה או לא, זה עניין של מי שהזמין אותה. בכל זאת היא משפיענית עם הרבה עוקבים".
את עצמך הזדהית עם מה שהיא אמרה כשהייתן חברות?
"לא הכנסתי לחברות שלנו את הפוליטיקה. בארבע עיניים כן דיברנו בזמנו אם זה נכון שהיא אמרה את זה. ראיתי שהיא נסערת ואני ומאיה התגייסנו להרגיע אותה, ורק אחר כך לומר מה אנחנו חושבות. כשהיא חברה שלך, טעות לא טעות - ברור שתהיי שם בשבילה".
× × ×
כור מחצבתה של אלי, בית ההורים בראשון־לציון, הוא רקע קבוע בסרטונים שהיא מעלה. ספות חומות וכבדות מעור, ויטרינות, ציורים של נשים ברעלה וקוביות סוכר על השולחן. "שני ההורים פרסים שמרנים, ויש לי שתי אחיות. החיים שלי מפוצלים לגמרי, רגע אחד את בישיבה עם אנשים מהתעשייה שאומרים בה, 'אני אשלם לך בסטורי' ורגע אחרי אבא שלך שואל אותך איפה החתן, היית צריכה להביא אותו כבר לפני שנתיים".
אבא מוכר בחנות בדים בנחלת בנימין בתל אביב, ואמא עובדת בבנק. בצבא שירתה במודיעין, בין הקריה לגלילות. "גיליתי את עצמי בצבא. קניתי אייפון ארבע והתחלתי לצלם סרטונים במשרד, להעלות אותם ופשוט התאהבתי בזה. אנשים היו משתפים ומשם זה התגלגל ל'חיילים מצייצים', סרטונים מטומטמים, הומור של חיילים. היה לי סגנון משלי. מצלמת מזוויות מוזרות, מביכה את עצמי. רוב התגובות בפייסבוק היו השחרות. איזה קרינג'ית, איזה מכוערת".
חשבת שזה יימשך אחרי השחרור?
"לא, היו לי מלחמות עם ההורים. לפני שזה הכניס לי כסף אמא אמרה לי להפסיק לבזבז על זה זמן. עשיתי תואר בתקשורת במכללה למינהל והייתי בטוחה שאלך לעבוד באיזה משרד יחסי ציבור. העניין של התעסוקה הלחיץ אותי ברמות. הדאגה שלא אצליח להתפרנס לא עזבה אותי".
אז היא הלכה לעבוד ב'זארה'. "עשיתי שנתיים של משמרות כפולות, חוזרת הביתה בהזיות. 'יש לך את זה בסמול? יש את זה בשחור? תביאי לי את זה מהמחסן', זה כבר נכנס לי לחלומות. מה שהחזיק אותי שם היה לראות את המיקרו של הסיטואציה ולחשוב איזה סרטון אני אעשה ממנה. לקוחות שמפשיטות את הבובה מהחלון ראווה ובודקות מסביב שאף אחד לא רואה? את מסתכלת מהצד ואין לך אוויר מרוב צחוק".
מתי 'זארה' התחיל להיראות לך קטן?
"היו לי אז רק 50 אלף עוקבים וזרם אליי קמפיין לתחבושות היגייניות, שילמו לי 600 שקל, שזה שתי משמרות בזארה. התפטרתי. מאז יש כל כך הרבה, שאני בעיקר בוררת. זה כסף מהמם. והכבוד שההורים שלי נותנים לי כשהם רואים שאני מצלמת? כולם משתתקים והולכים לחדר".
במקביל תיחזקה את חזיתות הטיקטוק והיוטיוב. "הייתי מהראשונות בטיקטוק, היום הכל שם סקס, אבל אז עוד לא היה אפשר למצוא סרטון על מחזור. מיוטיוב מחקתי כמעט את כל הסרטונים שלי. יותר מדי התאמתי את עצמי לשם, מדברת בקליק־בייטים ומבקשת שיעשו לי סבסקרייב. עכשיו אני מבינה מה זה אותנטיות, אפילו יצא לי לא מזמן לייעץ ליוטיוב של יעל בר זוהר".
מרבית העוקבים שלה הן עוקבות שמבקשות להזדהות ולא רק לקנא. "בהתחלה באתי לכולם לפנים, הצמדתי את הפנים למסך ואמרתי, 'קחו, זאת הנקבובית שלי וזה הסנטר'. אנשים מכירים אותי על כל הצורות וכבר ראו אותי בתמונות פאדיחה. שברתי את מחסום המבוכה מזמן".
אז אין אצלך פוטושופ?
"חס ושלום. זה משהו שצריך להוציא מהחוק. זה הרסני. כמעט התפתיתי פעם אחת להצר לעצמי את היד בתקופה שעליתי במשקל. זה כל כך לא המסר שלי, אני לא דוגמנית, אנשים לא מצפים ממני להיות ויקטוריה סיקרט, אני אופי".
ועדיין האינסטגרם מכריח אותנו להיות גם יפות.
"אני לא אוהבת את הרגליים שלי והולכת לטיפולים נגד הצלוליט ולא מסתירה. ניסיתי הכל, טיפול בגלי חום שמגהצים אותך, זרמים חשמליים. עד לפני שנה הייתי הולכת לים עם ג'ינס ארוך ולא מורידה. השנה זה השתחרר לי, מדובאי העליתי תמונה בביקיני".
סיפרת גם על תהליך שאת עוברת עם עור הפנים.
"בצבא התחלתי להתמלא בפצעונים מהסטרס ומהאוכל השומני. הייתה תקופה שהפסקתי לצאת מהבית. הסתכלתי על עצמי במראה והרגשתי שאלה לא הפנים שלי. הייתי שמה שתי שכבות מייק־אפ ועדיין רואים בליטות של חצ'קונים. נכנסתי לחרדות. התחלתי לטפל בזה והבנתי שיאללה, חאלס. אני מצלמת את עצמי ככה, עם זה. היו תגובות של 'מה יש לך על הפרצוף', וזה עושה לך רע. התרגלתי לקבל תגובות כאלה בערימות, ובעיקר מבנים. אז די, לך לעשות לייקים לנטע אלחמיסטר ושחרר אותי".
עשית שפתיים, זה היה בהשפעת הפילטרים?
"ממש לא. לא אהבתי שאני מחייכת ונעלמת לי השפה, כאילו, איפה השפה השנייה? לפני שנתיים עשיתי רק חצי מזרק בשפה העליונה וזה ממש הרים לי. אבל כששאלו אותי הייתי עונה רק בפרטי, לא מפרסמת. מלא ילדות עוקבות אחריי, אז לכתוב שעשית שפתיים בסטורי? מפחיד ברמות, זה להכניס אותן לעולם הזה במו ידיי. בזמן האחרון כבר לא יכולתי להתעלם מהשאלה. כששיתפתי סוף־סוף, הוספתי שזה קרה רק בגיל 22".
מה אמא שלך חשבה על זה?
"לא גיליתי לה לפני. הלכתי בכלל לייעוץ, אבל מרוב שזה קליל הרופאה אמרה לי, מה ייעוץ, בואי עכשיו, זה עשר דקות. ופתאום אני חוזרת הביתה עם שפתיים ואמא שלי קיבלה חום. היה לה כזה פרצוף מאוכזב. כשהיא הבינה שזה מפצה לי על חוסר ביטחון, היא השלימה עם זה".
× × ×
כבת דור Z קלאסית, האנרגיות שלה מתפזרות על הרבה חלומות מניבים. ספר עם טיפים לבניית ביטחון עצמי ("אבל קליל, לא מתאמץ דבורה עומר כזה"), סדרה משלה וגם משרד פרסום. יש לה סבלנות. "הדברים קרו לי לאט, לא התפוצצתי ברגע. ראיתי בשלוש שנים האלה שבניתי את עצמי הרבה כוכבי רשת שעושים הגרלות על אייפונים וקורקינטים כדי להעלות את מספר העוקבים, אבל אין קיצורי דרך, מי שסוחט את העוקבים לא מצליח לטווח ארוך".
את לא אוהבת שקוראים לך כוכבת רשת.
"כי היום כולם כוכבי רשת! זאת שמראה את התחת, זה שעושה מתיחות לזקנים. אני מרגישה שצמחתי מעבר. יש משהו ב'כוכבת רשת' שלא עובר לי בגרון".
יש לך הרבה חברים מהתעשייה. זה בטח לא מזיק.
"אף פעם לא הסתכלתי על מישהו ואמרתי, 'יואו, אני אהיה חברה שלו כי הוא מהתעשייה'. כשאני רואה שבן־אדם נדבק אליי בשביל הפיים ובשביל שאני אתייג אותו, אני מתרחקת. היה איזה זמר איי־ליסט שהתקרב אליי בשביל זה, יכולתי לומר שהוא ייתן לי לא פחות ממה שאתן לו, אבל לא, זה הוריד לי".
שחקנים יצאו עכשיו למלחמה במשפיעני רשת שלוקחים להם את התפקידים.
"אני מעריצה אנשים שהולכים לבית ספר למשחק, לא רוצה לבטל אותם, אבל היום יש לך את הסמארטפון ביד ואם אתה רוצה להוכיח משהו למלהק, פשוט תראה לו תוצרים".
ככה, בלי שום השכלה לפני?
"עשיתי קורס אצל מורה למשחק במשך כמה חודשים, הוא בא לי לא טוב בכלל, ניסה לשבור אותי כדי להרים אותי. מכירה את הטקטיקה הזאת שלהם? הוא העליב אותי מהיום הראשון מול כל הכיתה, זרק הערות כמו, 'יש פה כוכבות רשת בקהל שחושבות שמגיע להן משהו. אבל אין לכן כישרון, תתקדמו'. זה יצר אצלי אנטי".
בינתיים היא גרה אצל ההורים. "כרגע כיף לי. חשבתי לעבור למגדל עם שכירות של עשר אלף בחודש וההורים שלי השתגעו. כל החברים שלי שהתלהבו בגיל 21, 'יאללה חופש, תל־אביב אנחנו באים' ושכרו באלנבי, עכשיו חוזרים להורים".
אמא אלי מגיחה מהמטבח: "ליאל, אם תרצי לחזור לכאן אני לא אקח אותך. היא חושבת שאני רוצה שהיא תישאר, כאילו היא עושה לי טובה".
ליאל: "הייתי בסאבלט של חודש בתל־אביב וחייתי על מנ"קים (מנות קרב). לא היה לי כוח לבשל ולא הצלחתי לעבוד. כל דקה חבר אומר לך 'בואי לקפה', ככה שלוש פעמים ביום, 14 שקל כל פעם, ובין לבין דופקת סלט קיסר ב־60 שקל. שמעו את הצפירות של המכוניות בסרטונים. בתל־אביב שכירות של דירה בגינדי עולה כמו דירה בארלוזרוב עם הומלסים בתוך הפרצוף שלך. אתמול ישבתי עם חבר לקפה בצפון הישן, והכל שם בניינים כאלה מעוכים. פתאום הוא אומר לי, פה גרים מרב מיכאלי וליאור שליין. אמרתי לעצמי, אלו האנשים שהאזור הזה הוא ההוויה שלהם. הם תל־אביבים. אני, איך נאמר, פחות".
לגור בבית, עם ההורים, זו לא בדיוק הסיטואציה להביא בני זוג.
"אי־אפשר. אני לא מכניסה הביתה גברים אם זה לא רציני. נפגשים בחוץ ואם זה מתקדם אז הולכת אליהם. הייתה לי מערכת יחסים של חמש שנים שהסתיימה, הוא לא סבל את החשיפה והדרכים התפצלו. עכשיו בא לי רק ליהנות. זה לא שחס ושלום אני משתרללת, בכל זאת, בבית של ההורים".
אמא אלי, מהמטבח: "טוב שבאת לראיון, סוף־סוף אני מגלה מה הולך בראש שלה".
לפנייה לכתב/ת 
