קבלן הריסות

ב־6 בינואר הסתער המון משולהב על בניין הקפיטול בוושינגטון בניסיון למנוע העברת שלטון מסודרת וכחוק לנשיא הנבחר. לא הייתה אלימות בישיבת הממשלה, ולא ניסיון לבטל את הבחירות; היה בה ניסיון לכרסם ולבטל את ישראל כמדינת שלטון חוק, שבה הממשלה כפופה לכנסת ולחוקיה.

בעיצומם של ימי הקמפיין הבלתי נגמר שהוא חיינו בשנתיים האחרונות נשכחו העובדות. בוא נזכיר אותן. נתניהו נאשם בפלילים באישומי שחיתות חמורים. מי שהחליט על העמדתו לדין הוא היועץ המשפטי שנתניהו מינה; מי שהיה אחראי על המשטרה בשעה שזו קיבלה את ההחלטה הוא מפכ"ל שנתניהו דאג למנות. נתניהו הוא ראש ממשלה למעלה מעשור והוא גם מינה את היועץ הקודם. ידו בכל ויד כל בו.

מי שהקים את הממשלה הנוכחית והפקיד את תיק המשפטים בידי כחול לבן הוא גם נתניהו. ההסכם הקואליציוני קובע כי תיק המשפטים בידי כחול לבן, ואי־אפשר למנות שר שלהם ללא הסכמת בני גנץ. ההסכם, וחוק היסוד, תקפים כמובן. אז מדוע, בחרון אף, הסתער אתמול נתניהו על הצבעה שידע שהיא בלתי חוקית? שהוזהר שהיא כזו?

התשובה הברורה היא שנתניהו רצה בעימות. חמורו של הנאשם בפלילים, השר הנשכח אופיר אקוניס (לא, לא דני דנון), נשלף מהארון המאובק כדי לשמש שה לעולה. ראש הממשלה ידע שבג"ץ יפסול לפני שהתרנגול יקרא פעמיים; לא אכפת לו. המטרה של ביבי כבר שנתיים פשוטה למדי – לזרוע הרס בממדי האמון של הציבור בשיטה המשפטית, ביועץ, בבתי המשפט.

אתמול הוא לא העריך נכונה את התגובה; הוא לא צפה שהיא עשויה לפגוע במאמציו לפתות שוב את בנט לאיזשהו הסדר איתו. משום שלא צפה, הוא פעל על האוטומט הרגיל שלו: היועץ אומר שאסור? שזה לא חוקי? הוא מעלה להצבעה (וגם אומר למנדלבליט בבוז שהוא יכול להמשיך לדבר). מורך הלב של היועץ ובג"ץ, שממשיכים לאפשר את כהונתו כאשר הוא נאבק בבית המשפט, התהפך עליהם בחזרה. מה הם חשבו לעצמם? נאשמים בפלילים, לא משנה מי הם, לא אמורים לזמום מזימות ולקיים הצבעות על מינוי שרי משפטים שאחראים, מיניסטריאלית, על תובעיהם.

בארה”ב זה היה המון שהשתכנע מהרטוריקה של טראמפ. בישראל אלה שרי הליכוד, אנשים שבסתר ליבם מתפללים שחרית וערבית שנתניהו ילך כבר, שאיפשרו את השיקוץ הזה. המערכת הפוליטית כולה – כולל בליכוד, לבד אולי מכמה נאמנים אחרונים כמו השר אוחנה – מבינה שנתניהו חייב ללכת. שישראל צועדת אל מחוזות הטירוף, וזה מובן לגמרי. המשפט נגד נתניהו הוא איום על חירותו האישית, ולכן הכל כשר כדי להימלט ממנו. מכאן קצרה מאוד הדרך לממשלה שמקבלת החלטה בלתי חוקית בעוד היועץ המשפטי לממשלה זועק שההחלטה לא חוקית.

אלה הם הסטנדרטים החדשים־ישנים כאשר ביבי נאבק בבית המשפט: אף הסכם לא יישמר, שום התחייבות לא תכובד, והכל אפשרי ביקום הישראלי החדש שנברא כאן. הכל נועד לשרת את בלפור, בלפור שהפך להיות משכן בטאבו של שבט נתניהו ושעדת חנפניו מתחייבת שחלילה לא ייאלץ לצאת אותו.

בנט, סער ולפיד מבינים היטב את המצב הזה וכולם מזהים סכנה עמוקה בהמשך כהונת נתניהו, גם בממשלה שבה הוא לא משמש הראש (אך מנהל מאחורי הקלעים). האמירה הדי כללית של בנט אתמול על תהום לא מספקת, ומציגה את המשבר כבעיית משילות. הוא יודע היטב שזה לא המצב. בוושינגטון, באיזשהו שלב, אמרו די. לא צריך לחכות להסתערויות אלימות. אפשר לעצור לפני כן.