"ההישג הכי גדול שלי? שעכשיו יודעים מי זו זהבה בן באמת"

זהבה בן, אם לבן, נולדה ב־1968 וגדלה בבאר־שבע. התגלתה בהופעה בשדרות ב־1988 על ידי האמרגן אלי בנאי ולאחר שנה יצא אלבום הבכורה שלה 'טיפת מזל', שהרעיד את המדינה וזכה להצלחה מסחררת. ב־1992 שיחקה בסרט 'טיפת מזל', שנישא על גבי הצלחת האלבום. במהלך השנים ידעה בן עליות וירידות בקריירה בעיקר בגלל ניהול שחטא לכישרונה וליכולותיה. היא הוציאה 16 אלבומי אולפן, שכללו להיטי ענק, השתתפה בתוכנית הריאליטי 'חי בלה לה לנד' לפני עשור יחד עם אחותה אתי לוי וזכתה בעונה האחרונה של 'האח הגדול'. ב־8 במאי תעלה להופעה באמפי באר־שבע, כשתארח את רביב כנר. תופיע לראשונה בקיסריה ב־22 ביולי (סולד־אאוט), 2 באוגוסט (נותרו עדיין כרטיסים) ו־3 באוגוסט (סולד־אאוט).

לפני הכל, סוף־סוף את כובשת את קיסריה.

"תראה, תמיד האמנתי בתוך תוכי שיום אחד אהיה על הבמה הזו. לא ידעתי מתי, אבל תמיד חשבתי שזה צריך לבוא בזמן הנכון ושזה יקרה. האמנתי בעצמי. עכשיו זה מאוד מרגש, כמו חלום שהתגשם ואני כבר בלחץ. בכל זאת פעם ראשונה, וזה חתיכת מעמד".

לא הוגן שהיית צריכה לחכות כל הקריירה לתוכנית ריאליטי כדי להגיע לקיסריה.

"תראה, אני לא יכולה להסתכל על זה ככה. מצד אחד בבית 'האח הגדול' היה קשה, ארבעה חודשים אינטנסיביים. מצד שני נפתחה לי דלת מדהימה שם, כשהכירו אותי ואת הבן אדם שאני ולא את זהבה בן המותג. אחרי הכל, אני שמחה שהכירו אותי לעומק ושיודעים מי זו זהבה באמת ומה שקרה הוא די מדהים. יצאתי משם נורא פתוחה, משוחררת. 'האח הגדול' אמר לי תמיד: 'תלכי עם ראש מורם ותהיי גאה בעצמך'. כל החיים פחות הערכתי את עצמי והייתי עם פחות ביטחון, תמיד חשבתי על האחר ולא על עצמי, כי זו אני. היום אני סוף־סוף עם הראש למעלה. 'האח הגדול' בעצמו ליווה אותי דרך נורא ארוכה והוא היה סוג של פסיכולוג בשבילי, הבן אדם שהכי נפתחתי אליו בעולם וסיפרתי לו הכל. אז הנה גם קיסריה קורית".

באיחור של יותר מ־30 שנה.

"עדיף מאוחר מאשר בכלל לא, ועכשיו אני בשלה לזה. אולי לא הייתי בשלה קודם, אולי זה לא היה הזמן הנכון. אני כן האמנתי בעצמי וידעתי שאני יכולה לעשות את זה בגדול. נגיד שאתה הולך וקונה רכב, מרצדס מהניילון. על פניו הכל מושלם שם, יצא מהחברה ונראה וואו, אמורה לנסוע וואו על הכביש. אתה בא להניע - ואין דלק, איך תיסע? זה הסיפור. אני חושבת שחלק גדול מהעניין בקריירה שלי היה גם היבט ניהולי, שזה הדלק, כי באמת יכולתי להגיע לקיסריה לאורך השנים, אבל כנראה שהניווט לא היה מספיק נכון. ועם כל הכבוד לתוכנית ועם מה שהיא נתנה לי ברמת החשיפה, אם לא היה רפרטואר שירים שמכירים ולא הייתה קריירה גם קודם, זה לא היה עוזר לי אחרי הכל. ועדיין, אמרתי ליוני דרפנר, המנהל שלי, אתמול: 'אתה לא מפחד משלוש קיסריות? כי אני מפחדת'".

שואלים אותי לא פעם: "תגיד, זהבה באמת היא שמרוויחה עכשיו מכל הטוב הזה?"

"אני סומכת על המנהלים שלי עכשיו, אני יודעת את המקום שלי ואחרי שלוש שנים שבהן ניהלתי את עצמי לבד והיה לי קשה, פגשתי את יוני וראיתי כמה הוא מקצועי וכמה הוא רוצה לדאוג לי ולקריירה. אז תגיד לכולם: ברור שהכסף מגיע אליי".

אלי בנאי, המנהל שלך לשעבר, ניבא שלא תשרדי בבית והנה, ניצחת.

"בסדר, זה שלו. שכל אחד יחשוב מה שהוא רוצה ומה שיש אצלו. בזה זה נגמר. אני לא רוצה לדבר עליו, אלא רק להגיד שהעם בחר. אני לא שונאת אף אחד ומכבדת את כולם. שמע, הזכייה הזו, גם אני לא ציפיתי לה. ייחלתי רק שהקורונה תיגמר ושנחזור לבמות ולא באמת חשבתי שאנצח. לא הבנתי גם כמה אהבה מחכה לי בחוץ. פתאום אני יוצאת ומרעיפים עליי אהבה. זה מטורף. הכל מוזר לי, כאילו אני בחלום ובתוך בועה וזה באמת מאוד מרגש".

מה הכי ריגש אותך?

"לראות את בן. התגעגעתי אליו, כאב לי הגוף מגעגועים. היה לי ממש קשה בלעדיו, ארבעה חודשים ארוכים. אני גם מתרגשת מחדש כל פעם ברחוב מאנשים שבאים ומדברים ואומרים כמה הם אוהבים. הייתי בבית מנותקת ופתאום זה קורה, וזה מדהים לראות. בין השירים, בהופעות, אני שומעת את הקהל צועק לי 'זהבה, זהבה', כמו במגרש כדורגל. זה לא קורה במופע אחד, אלא בכל מופע. ותמיד אומרים לי: הכי מגיע לך בעולם".

מה הזיכרון הכי מוקדם שלך?

"גרנו במעברה בבאר־שבע, אני בת חמש. אני משחקת בסירים ולא בצעצועים, כי לא היו. להורים שלי לא היה כסף לקנות לנו, היינו עשרה ילדים. עוד זיכרון בולט היה כשאבא שלי שמעון היה שר אום כולתום, פריד אל־אטרש, והייתי מהופנטת ממנו. הוא היה ההשראה שלי, זה שהכיר לי את עולם המוזיקה".

איזו עצה היית נותנת לעצמך בת ה־16?

"זו הייתה ממש ההתחלה שלי בפנימיית בית לילך בחיפה וגיליתי את עצמי שרה. לא ידעתי אז מה יקרה, רציתי להיות זמרת. אז אולי הייתי אומרת: אל תדאגי, החלומות שלך יתגשמו".

מתי היית הכי מאושרת?

"האמת היא שאני תמיד מוצאת רגעי אושר גם בתקופות פחות טובות, והיו גם כאלה. איכשהו, יכולתי להתחבר לאושר שהיה בתוכי. אבל אפשר לומר שרגע אחד מאושר של ממש היה אחרי הוצאת האלבום 'טיפת מזל'. זה היה כמו לידה של משהו שאתה רוצה שיגדל ויצמח ויצליח, והאלבום התקבל בצורה מטורפת. אני לא הבנתי אז עד כמה זה הצליח כי הייתי עדיין ילדה. וכמובן גם הלידה של בן, רגע מדהים עבורי".

מאיזה הרגל היית רוצה להיפטר?

"הייתי רוצה לעשן עוד פחות, אבל אף פעם לא ניסיתי להפסיק ממש. אני יכולה להגיע לקופסה ביום. אני גם שותה הרבה מאוד קפה כדי להיות ערנית במהלך היום, אבל בבית דווקא לא נוגעת. בתקופה הזו אני יכולה לסגור יום עם שמונה־תשע כוסות קפה".

מה הפחד הכי גדול שלך?

"לאבד את הקול. זה לא קרה אף פעם למזלי וחמסה, גם שלא יקרה. אני גם לא חושבת על זה, אבל הנה שאלת. הקול הוא המתנה שלי - ואי־אפשר לקחת אותו".

מה השמועה הכי מטורפת שהייתה לגבייך?

"שיש לי חובות כבדים, בתחילת שנות האלפיים. זה לא היה נכון, כי החובות לא היו שלי אף פעם. אותם חובות שאנשים כביכול חשבו שיש לי, היו של מישהו שעבד איתי. זה מאוד הפריע לי בזמנו, אבל אני חייבת להגיד שכשהסברתי, אנשים באמת הבינו".

מתי בכית לאחרונה?

"כשיצאתי מבית 'האח הגדול' הרגשתי ממש מבולבלת ושאני לא יכולה שיש הרבה אנשים לידי. הרגשתי שאני לא מפוקסת, זה היה משהו נפשי אחרי שהייתי סגורה בבית כל כך הרבה זמן. זו מעין טראומה קטנה, כי אתה נלחץ פתאום במה שקורה עם חזרה מחדש. אז לא הייתי ישנה טוב בלילות, קמה באמצע הלילה, חוזרת לישון, לא אוכלת טוב, והיו רגעים שהייתי בוכה בהם בכל הדבר הזה. אני אומרת לעצמי לפעמים שאני פתאום מישהו שאני לא, מרגישה משהו אחר, ואלה שמקיפים אותי לא תמיד מבינים. זה כנראה סוג של חרדה, שתחלוף לדעתי רק עם הזמן".

מה ההישג הכי גדול שלך?

"שעכשיו יודעים מי זו זהבה בן באמת".

מתי התרגשת לראות מפורסם?

"כשאייל גולן הגיע לבית 'האח הגדול' בשבילי. התרגשתי כשהוא שאל אם אני מאשרת לפתוח קיסריה, לא הבנתי מה קורה. יצאתי החוצה, חיבקתי אותו והתחלתי לבכות. מספיק שאתה רואה מישהו שבא מבחוץ לבית, זה כבר מרגש אותך. אז בטח מישהו שאתה מכיר ובטח־ובטח אייל גולן".

מה הדבר היחיד שחסר לך כדי לשפר את איכות חייך?

"בית משלי. זה יקרה, בעזרת השם, אני מחכה לזה בקוצר רוח. בן רוצה שנקנה בראשון־לציון, הוא מאוד אוהב. אני איתו בזה".

מה תהיה השורה האחרונה בביוגרפיה שלך?

"טיפת מזל לא מספיקה. היה לה הרבה יותר מזה".

מה ההורים שלך אף פעם לא הבינו לגבייך?

"התפרסמתי אחרי שאבא שלי נפטר. אמא הייתה תמיד גאה בי, אבל אם אבא שלי היה חי אני לא יודעת מה הוא היה אומר על המוזיקה. אני בטוחה במיליון אחוז שהוא גאה בי מלמעלה".

המשפחה שלך עברה טלטלה כששתי אחיות הלכו לעולמן כתוצאה מהסתבכות בסמים.

"מסודי נפטרה שנתיים אחרי אבא שלי, כשהייתי בסביבות גיל 20. בת שבע נפטרה לפני עשר שנים אחרי שאמא הלכה לעולמה. לא יודעת אם זה מה שלימד אותי להתרחק, אבל אני בחיים לא נגעתי בסמים ולעולם לא אגע. אפילו באלכוהול אני לא נוגעת. מהבחינה הזו תמיד שמרתי על עצמי. על בן אני סומכת בעיניים עצומות".

מה הדבר הכי גרוע שכתבו עלייך או אמרו לך?

"שאני עצובה. שנאתי מאוד את ההגדרה הזו לגביי לאורך השנים. אנשים חשבו ככה אולי כי אני ביישנית. זה אחד הדברים שרציתי לנפץ ב'אח הגדול' ואני באמת הוכחתי את ההפך. יכול להיות שזה דבק בי לאורך השנים בגלל הבלדות של האלבום הראשון".

מה הריח האהוב עלייך?

"ורדים. מהילדות".

מי היה משחק בתפקיד עצמך בסרט על חייך?

"אני כבר בעצם שיחקתי את עצמי בסרט 'טיפת מזל' עם זאב רווח ואמרתי להם שם מראש שאני לא שחקנית. אז לקחתי כל עצה מהם ובסוף הרגשתי שאני באמת עצמי לגמרי בתוך המשחק. אם אפשר לבחור מהעולם, אז דמי מור. היא הייתה משחקת את התפקיד מעולה".

מה הדבר האחרון שחיפשת בגוגל?

"מה המשמעות של סאקורה. יש פסטיבל שנקרא לילות סאקורה בגולן שאני מופיעה בו והפירוש הוא פריחת הדובדבן".

מה הג'וב הכי גרוע שהיה לך?

"יש לי מוסר עבודה מאוד גבוה ותמיד אהבתי לעבוד. לא הייתה עבודה שסבלתי ממנה".