10 עצים מסביב לעולם

עצים הם מהאורגניזמים העתיקים בעולם, והם קיימים בשלל צורות, גדלים וצבעים שאפשר להעלות על הדעת. כשמבקשים מילדים לצייר עץ, לרוב זה יהיה גזע פשוט עם כמה עלים ירוקים על ענפיו, אך בעולם ישנם עצים מיוחדים מאוד – מהבאובב שבאפריקה, דרך אקליפטוס האיים בפפואה ניו־גיני, ועד עץ דם הדרקון בתימן, וזה רק מקבץ קטן מתוך שלל עצים יוצאי דופן שמעצימים את סביבתם ומוליכים את הצופים בהם שבי אחריהם.

תימן: עץ דם הדרקון

ההגעה לאי הצחיח סוקוטרה שבאוקיינוס ההודי, השייך לתימן, שווה את המאמץ לחובבי העצים. האי הוא ביתם של עצי דם הדרקון הפרהיסטוריים, הנקראים גם "עצי הדרקון של סוקוטרה" (מ־825 מינים שעל האי 37% הם אנדמיים, כלומר יכולים להימצא רק בו). צורתם דמויית מטרייה הפוכה, כך שבימי הגשם המועטים אף טיפה לא מתבזבזת, אלא יורדת היישר אל השורשים. העץ זכה לשמו הודות לשרף האדום שניגר מקליפתו ומזכיר בצבעו הארגמני ובסמיכותו את הדם. מדובר במנגנון הגנה מפני מזיקים ומחלות, ובתרופת קסם באירופה של המאה ה־17. היום משתמשים בשרף הזה גם במטהרי אוויר ביתיים.

אפריקה: באובב, רבנלה מלגשית, הובנה ויער השיטות המיובש

יבשת אפריקה מכילה עצים רבים במרחביה העצומים, בין אם במדבריות ובין אם בסוואנות הפראיות. המפורסמים ביותר הם עצי הבאובב, אותם ניתן למצוא במדינות רבות ביבשת אך בעיקר באי מדגסקר שמול חופה המזרחי ובדרום־אפריקה. מקורו הוא בשדרת העצים המפורסמת שבמדגסקר, ממנה התפשט בין היתר לדרום־אפריקה, זנזיבר וזימבבואה. זהו אחד העצים הגדולים בעולם, שיכול לצמוח לגובה של 30 מטר ולקוטר של 11 מטר. אחת מתכונותיו הייחודיות היא היכולת לאגור מים בגזעו, מה שמאפשר לו לשרוד בתקופות שחונות ואף לספק לפילים מקור לנוזלים. מלבד מראהו יוצא הדופן, לכל חלק של העץ יש שימוש: מהעלים והשורשים מכינים תרופות טבעיות נגד כאבי בטן, מהקליפה הסיבית אורגים חבלים, השרף משמש כדבק, והזרעים בריאים למאכל. פרי הבאובב אהוב על קופים, מה שהעניק לעץ את הכינוי "עץ לחם הקופים". מומלץ לבקר את העצים בלילה, אז הם פורחים, וריח הפרחים מושך עטלפים וקופי גלגוי, שיונקים מהצוף.

עוד עץ שמקורו במדגסקר, ארץ הלמורים (סוג של יונקים), הוא רבנלה מלגשית, או בשפת המקום "עלי יער". גזע העץ דומה לזה של תמר, ואילו עליו הפרושים כמניפה ופרחיו הלבנים דומים לאלה של ציפור גן עדן. העלים העבים אוגרים בתוכם מים ושומרים עליהם גם בימי שרב, והם משמשים לכיסוי גגות. זרעיו של העץ כחולים, וללמור יש בעיניים קולטנים מיוחדים שמאפשרים לו לראות את הצבע הכחול, לזהות את הזרעים ולאכול אותם, ואחר כך להפיץ אותם לכל עבר באמצעות הצואה שהוא מפריש.

עץ נוסף וייחודי הוא הובנה, שנקרא גם אבוני, ולו גזע שחור. הגזע חזק וצפוף עד כדי כך שכאשר הוא מונח במים הוא שוקע. העץ נפוץ גם באסיה, והשילוב של צפיפות גבוהה מאוד ומרקם עדין הפכו אותו לאחד העצים המבוקשים ביותר לתעשיית העץ.

ואחרון: אם תגיעו לעמק דדווליי (Deadvlei, ביצה מתה), הנמצא במדבר המלח סוסוסווליי (Sossusvlei) בנמיביה, תפגשו מראה מיוחד: יער של עצי שיטה שחלקם בני יותר מ־1,000 שנה, שחורים ומיובשים לחלוטין כתוצאה מהשמש הקופחת. במקום היה אגם שבשטחו צמחו העצים. לפני כ־900 שנה התייבש האגם, ואיתו גם עצי השיטה, אך הם השתמרו מבלי שנכרתו.

יפן: עץ הדובדבן

אחת האטרקציות המסמלות את ארץ השמש העולה היא פריחת הדובדבן. השנה, בשל ההתחממות הגלובלית, הקדימה הפריחה הוורדרדה־לבנה בעלת המראה המופלא, שצובע את יפן כולה. פריחת הדובדבן (השם היפני הוא סאקורה) היא לא פחות מתופעה ביפן, עם פסטיבלים בנושא ובעיקר פסטיבל "האנאמי" (הסתכלות על פרחים), שמתקיימים בפארקים ברחבי המדינה. ראוי לציין גם את עצי האדר, שפורח בסתיו, ואת הוויסטרה, שפורחת באביב, ושניהם יוצרים נוף שאין שני לו.

קנדה: עץ אספן (צפצפה רעדנית)

בסתיו העלים של עצי האספן (צפצפה רעדנית), הנקראים גם פנדו, בעלי הגזעים הדקים והגבוהים, נצבעים בצהוב ויוצרים מחזה מדהים. העצים הללו נפוצים באזור קולומביה הבריטית שבמערב קנדה, אך גם ביוטה שבמערב ארה"ב, שם האספן נחשב לעץ הרשמי. מתברר שהעצים הללו יכולים למנוע התפשטות של שריפות, משום שיש להם תכולת מים גבוהה, ושלא כמו עצי האורן, למשל, אין בהם תרכובות שהופכות אותם לדליקים מאוד. וכך, גם אם האש מגיעה אליהם והם נחרכים, הם עדיין פורחים בשנית.

פפואה ניו־גיני: אקליפטוס האיים

עצי אקליפטוס נפוצים מאוד בישראל, אבל אקליפטוס כמו זה שנמצא ביערות הגשם של פפואה ניו־גיני (וגם של אינדונזיה והפיליפינים) כנראה אין בשום מקום אחר בעולם. הוא נקרא גם "אקליפטוס הקשת" בשל גזעו הצבעוני שנראה כיצירת אמנות חיה, בצבעי ירוק, חום, ורוד, סגול וכתום. מעט מאוד מחקר נעשה כדי להסביר מדוע הגזע משנה צבע. החוקרים מאמינים שכשהקליפה נושרת נחשף הכלורופיל של העץ, וצבעו הירוק משתנה. ככל שהעץ מזדקן, כך הוא מתחיל להתמלא בפיגמנטים הנקראים טאנינים. שילוב של טאנינים וכלורופיל מזדקן יכול להסביר מדוע אקליפטוס האיים הוא אחד העצים הצבעוניים ביותר בעולם.

ארה"ב: אלון המלאך וסקוויה ענקית

"אלון המלאך" הוא עץ אלון שעומת ליד העיר צ'רלסטון שבדרום־קרוליינה, וגילו מוערך בכמה מאות שנים. גובהו הוא כ־65 מטר, וענפיו נשלחים לכל עבר ומספקים צל ענק. עשרות אלפי מבקרים מגיעים לשם מדי שנה כדי לצפות בו. עד כמה משמעותי העץ עבור תושבי האזור תלמד העובדה, שב־1991 נערך בצ'רלסטון קמפיין נרחב בעד רכישת האדמות המקיפות את העץ – כדי להבטיח ששום פיתוח עתידי לא יסכן אותו.

בארה"ב הכל בגדול, וכך גם עצי הסקוויה הענקית הגדלים בה. עץ הסקוויה הגדול בעולם נמצא בפארק הסקוויה הלאומי בקליפורניה. הוא נקרא "גנרל שרמן", על שם מפקד נערץ במלחמת האזרחים האמריקנית (שגם הטנק האמריקני קיבל את שמו). גובהו כ־82 מטר, היקף גזעו כ־33 מטר (!), ומשקלו מוערך בכ־2,500 טונות. גילו מוערך ב־2,500-800 שנה. בפארק נמצא גם "עץ הנשיא", שגובהו 73 מטרים, היקף גזעו כ־30 מטר, וגילו מוערך בכ־3,000 שנה.

מרכז ודרום אמריקה: עץ קאפוק

הקאפוק הם עצים גדולים מאוד שיכולים לצמוח לגובה של 230 מטר ולקוטר של עד 10 מטרים. הם מאופיינים בקוצים גדולים שמגינים עליהם מפני בעלי חיים המנסים לאכול את קליפתם. הם ידועים גם בשם עץ כותנת המשי, משום שהם מייצרים סיבים רכים, שמשמשים למילוי שקי שינה, כריות ומזרנים וחליפות הצלה. בני המאיה במקסיקו ובגואטמלה רואים בקאפוק עץ קדוש, והוא גם העץ הלאומי של פורטו־ריקו וגם של גואטמלה.

סין: עץ גינקו

בכל חודש נובמבר משיר עץ הגינקו, שצומח בסמוך למקדש הבודהיסטי גואנין שבהרי ז'ונגנאן בסין, את עליו הצהובים דמויי המניפה. השלכת הצהובה אינה הסיבה היחידה לייחודיותם של עצי הגינקו, אלא גם גילם: העץ שבמקדש גואנין הוא בן למעלה מ־1,500 שנה.

ארצות טרופיות וסוב־טרופיות: עצי מנגרוב

המנגרובים הם חלק מהמערכות האקולוגיות המורכבות ביותר בכדור הארץ. הם גדלים לחופי ים, במים מלוחים, בתנאי גאות ושפל, לעתים קרובות באדמה חסרת חמצן, מכיוון ששורשיהם שקועים מתחת למים. השורשים מספקים מזון, בית גידול והגנה לדגים ולאלפי יצורים חיים, והעצים מגינים על קו החוף מפני סופות, מה שהופך אותם לחיוניים עוד יותר נוכח שינויי האקלים התכופים בעולם.

בונוס: עצי האמנות בקליפורניה

לאקסל ארלנדסון, חוואי אמריקאי ממוצא שוודי שנפטר ב־1964 בגיל 80, היה תחביב לא שגרתי: הוא נהג לעצב את העצים שגדלו בחוותו שבקליפורניה. אחר כך הפך את ההובי לעסק. החל מ־1947 הוא נהג לארח בתשלום מבקרים בחווה כדי לראות את מה שכונה על ידו "קרקס העצים" – מיצג של עצים מעוצבים בשלל צורות: עץ סולם, עץ עם רגליים, עץ שתי וערב, עץ קוביות, עץ תא טלפון, עץ סל, ואפילו עץ בצורת לב. לפני מותו מכר ארלנדסון את אוסף העצים שלו למיליונר מייקל בונפנטה, שהעביר אותו בשלמותו אל פארק השעשועים שלו בגני גילרוי שבקליפורניה. היום אפשר לראות שם את קרקס העצים המיוחד הזה.