לחקור את הפוליטיקאים

האסון המחריד בהר מירון החזיר אותי לאסון הנורא בעיר הולדתי ערד, ביולי 1995, שבו נמחצו שלושה בני נוער למוות במהלך פסטיבל ערד. אסון ערד היה אירוע מטלטל בכל קנה מידה. מעבר לטרגדיה האנושית של שלושת פרחי הנוער שנמחצו למוות בכניסה להופעה של משינה, אסון ערד העלה לסדר היום את סוגיית הבטיחות והביטחון של משתתפים באירועים המוניים, כמו פסטיבלים, משחקי ספורט, אולמות אירועים, פארקים ועוד. הכללים המחמירים והתקנות שחוקקו מאז האסון החליפו את תרבות ה"סמוך" וה"יהיה בסדר" שכל כך מאפיינת את הדי־אן־איי שלנו. לכן, בכל מקום שבו מתקיים אירוע המוני – באולם סגור, פארק פתוח או מגרש ספורט – יש הוראות מפורשות על תפוסה מקסימלית של מבקרים, פיקוח כיבוי אש, דרכי מילוט בשעת חירום וכניסות ויציאות מסודרות.

הר מירון היה יוצא דופן. היה לו מעמד אקס־טריטוריאלי. חוקי הריבונות של מדינת ישראל לא חלו על המקום שאליו נוהרים עשרות ואף מאות אלפי אנשים בהילולת ל"ג בעומר. שום כלום. הסוגיה הזאת חייבת להיחקר. יש שני גורמים צריכים לתת את הדין: משטרת ישראל והדרג הפוליטי. מי שתבע בסוף השבוע לחקור מיד את המשטרה על "רשלנות פושעת" אבל לא לדרוש דין וחשבון מהדרג הפוליטי שאישר את האירוע – שותף לטיוח. המשטרה היא הגוף המבצע; הדרג הפוליטי־מדיני הוא מחליט, הוא הקובע. יש אחריות מקצועית ויש אחריות מיניסטריאלית. ועדת חקירה ממלכתית היא הכתובת למחדל הנורא הזה. לא בשביל לערוף ראשים; אלא בשביל להציל חיים.

השאלות קשות: באיזו מדינה מאפשרים לקיים אירוע המוני "ללא הגבלה" וללא הקפדה על הכללים ועל ביטחונם של המבקרים? אירוע בקנה מידה של הילולה המונית הוא לא חלטורה. האם הדרג הפוליטי־מדיני שאישר לקיים אירוע ללא הגבלת משתתפים הביא את זה בחשבון או שזה היה רק סידור פוליטי נוח?

ראש הממשלה נתניהו אמר ביום שישי בביקור במירון: "אנחנו נבצע בדיקה יסודית, רצינית ומעמיקה". האם הבדיקה תכלול גם את הפוליטיקאים עצמם? קשה להאמין. מה שידוע הוא, שמאחורי הקלעים היה ציר פוליטי כבד משקל בין המפלגות החרדיות לנתניהו כדי לאפשר הילולה המונית כזאת. האם הפוליטיקאים לחצו? האם מישהו התקפל ועיגל פינות כי "יהיה בסדר"? ומה השיח שהתנהל בין משטרת ישראל למשרד לביטחון הפנים? אסור לשאלות כאלו להישאר פתוחות.

"הכתובת הייתה על הקיר" היא עוד קלישאה שחוקה כדי לתאר את האסון הבלתי נתפס במירון, שבו איבדו את חייהם 45 אנשים גברים, נערים וילדים. האכזריות של האסון מצמררת. הדם רותח על הקלות הבלתי נסבלת שכך מצאו מאמינים וחוגגים את מותם. הביקורת הייתה מתחת לפנס. ב־2008 פירסם מבקר המדינה דאז מיכה לינדנשטראוס דוח חמור וכתב: "יש צורך מיידי בשינוי המצב הקיים, בהפסקת ההזנחה והפגיעה בקדושת המקום, במניעת הפגיעה במבנים ההיסטוריים ובהבטחת ביטחונם וחייהם של מאות אלפי המבקרים במקום". על בטיחות האתר הוסיף המבקר: "ליקויים במערך כיבוי האש ודרכי המילוט, ששירותי הכבאות מתריעים עליהם מזה שנים ומהווים סכנה לציבור, לא תוקנו על ידי ההקדשות המנהלים את המבנה". היש טקסט זועק מזה?

המסקנה ברורה ומתבקשת: לחקור את כולם. ¿