הפז"ניקים מהר מירון

הסדרה "המפקדת" של "כאן" מחזירה לשיח לא מעט ביטויי סלנג צבאיים. אחד מהם הוא "פ"זניק/ית", שמטיחה אחת המ"כיות בחברתה, שמתקשה להציב גבולות בפני טירונית כריזמטית אך בעייתית. למי שהותיר את השירות הצבאי במרתפי השכחה, "פ"ז" פירושו פופולריות זולה, כלומר מאמץ לצבור קרדיט באמצעות פעולות מתחנפות על חשבון מה שבאמת נכון וצריך לעשות. להבדיל מהפופוליזם, אין כאן מהלך של פנייה לסנטימנט עמוק של ההמון כדי לקרוא תיגר על האליטה. למעשה, הפ"זניק משרת אינטרסים צרים ומשתלמים במסווה של "טובת הכלל".

האסון הנורא במירון הוא קייס כמעט מובהק של שרשרת ממאירה של פ"זניקיוּת, בשילוב האסתטיקה הישראלית המוכרת עד כדי ייאוש של עיגול פינות, קריצות והסתמכות על "חוק שימור הנס": המחשבה המופרכת שאם איכשהו יצאנו מזה פעם אחת, זה כנראה יקרה שוב ושוב עד בוא המשיח. הרצון לספק לבעלי העניין את תמונת הניצחון בקבר רבי שמעון בר יוחאי, אחרי שנת הקורונה העצובה, עובר כחוט השני בהודעות המתקתקות לתקשורת והפוטו־אופ שקדמו לידיעה המזעזעת, שההילולה המסורתית הסתיימה ב־45 גברים, נערים וילדים שאיבדו את חייהם, משפחות הרוסות ושבר שהזמן לא יאחה ולא ירפא. ליח"צ אבות רבים, אבל רק האחריות למחדל נותרת יתומה.

הפ"זניקיות מתחילה כשהמאמץ להישאר בשלטון שובר כל נורמה סבירה של התנהלות, עד כדי הפקרת הריבונות לטובת הגורמים שמבטיחים את המשך האחיזה בכוח. מראש הממשלה, דרך שרים מקורבים בממשלתו, הדמויות הכי חזקות במדינה יצאו מגדרן כדי להבטיח שמה שהיה הוא שיהיה. מולן היה קיר אזהרה עם כתובת בגודל האגו של מר "הנחיתי", "הוריתי" ו"הבאתי", אבל טרם הומצאו המשקפיים שיעזרו לפ"זניקים לפתור את בעיית הראייה.

מתחתיהם נמצאים הפ"זניקים של קבוצות הלחץ, ובראשם פוליטיקאים שמכירים כל פינה וכל סדק במסדרונות החשובים, אבל לא מסוגלים להזיז עט אם זה עלול לעצבן את האדם הלא נכון. יריביהם מסתכלים עליהם בקנאה, כמי שפועלים אך ורק מתוך דאגה לשולחיהם ולא מסתכלים בדרך ימינה או שמאלה. אבל כמו בתקופת הקורונה, שמנגנון ההדחקה הישראלי המשוכלל כבר מסמן אותה כנוסטלגיה, מתברר שהקורבנות הראשונים והגדולים ביותר הם מי שכביכול אמורים לצאת נשכרים מההתנהלות הזאת. בהקשר הזה, בלתי נתפס הפער בין השתרשות התפיסה שהח"כים הערבים "לא דואגים לציבור שלהם" (עד להופעתו הגואלת של מנסור עבאס, כמה נוח), לעומת הדיון הרפה על חלקה של הפוליטיקה החרדית במצבו של המגזר.

אחר כך, ורק אחר כך, אלו הפ"זניקים שמקוננים ובצדק על חוסר סמכות והתערבות ושידולים, אבל לא ידעו לצעוק בזמן ובווליום שהיה מרעיד כל בית.

לכן הקריאה לחקירה עצמאית ומקיפה, שתברר את הכשלים ותגרום לכך שהאחראים להם גם ישלמו את המחיר, חייבת לבוא מתוך הקהילה שאת פניה מבקשים הפ"זניקים לחלות. אליה יצטרפו כל מי שליבו התרסק מול הפנים והשמות שקיפחו את חייהם על מזבח הישראבלוף. אבל בלעדיה, הפ"זניקיות תימשך כאילו לא קרה כלום.