מלך ההר

כשעתיים לפני האסון המחריד במירון החל יוסף שווינגר, מנכ"ל המרכז לפיתוח המקומות הקדושים, להסיר מעצמו אחריות. "המפיק האחראי בשטח זה משטרת ישראל, ואסור לתת לה לברוח מהעניין הזה", הבהיר בראיון שהתקיים איתו בשידור חי מפסגת ההר, ההולך ומתמלא ברבבות אנשים.

סביר להניח שבאותה נקודת זמן שווינגר, האדם המזוהה יותר מכל עם הילולת הרשב"י ומי שזכה לכינוי "רמטכ"ל מירון", כבר הרגיש שמשהו אינו כשורה. "אני מייחל להיות כבר יום אחרי", הודה, וסיפר שגם הוא עצמו נדחק בין המוני האנשים שמילאו כל חלקה פנויה במתחם הקבר. "ילדים כמעט נמחצו, מחזה לא נעים", אמר.

מזה עשרים שנה ששווינגר, אחד האנשים הקרובים ביותר לשר הפנים אריה דרעי, מכהן בתפקידו. המרכז בראשו הוא עומד מהווה את הזרוע הביצועית של משרד הדתות, ופועל כרשות ממשלתית האחראית על תפעול שורה של מקומות קדושים בישראל (למעט הכותל). מתחם קבר הרשב"י הוא ללא ספק האתר בו משקיע שווינגר את מרב זמנו, וגולת הכותרת של פעילותו היא ההילולה הנערכת מדי ל"ג בעומר. שווינגר הוא הגורם המקשר בין המשטרה, כוחות הכבאות, מד"א ושאר הגופים המעורבים בהילולה, ומתכלל את עבודתם המשותפת. הוא גם זוכה לתקציב שנתי נאה של כ־15 מיליון שקלים, המוקדש כולו לטובת ההילולה. שורה של גורמים המכירים את עבודת המרכז מספרים שתפקידו של שווינגר קנה לו מעמד בציבור החרדי, אותו ידע לנצל היטב. "תמיד אמרו לי 'אל תזדקק לטובות של שווינגר, כי זה בדרך כלל כרוך בטובה כנגד'", מנסח זאת גורם באחת המפלגות החרדיות המכיר את שווינגר היטב. "תמיד אתה נכנס איתו בסוף למסחרה, שאתה לא יודע איפה זה יסתיים".

אלא שכעת חלקו המרכזי של שווינגר בהפקת ההילולה במירון הפך מיתרון לכתם, שספק אם יימחה בשנים הקרובות. ואכן, מרגע שממדי הטרגדיה במירון התבררו במלואם ירד שווינגר למחתרת. את תגובתו לא ניתן היה להשיג. שווינגר, שהתחנך בישיבות של הזרם החרדי־ליטאי, הכיר את דרעי כאשר עבד ככתב בעיתון החרדי "יתד נאמן". בראשית שנות התשעים הפך לעוזרו של דרעי ושימש בפועל כדוברו. ב־1993, בעוד דרעי מכהן עדיין כשר הפנים, מונה לעמוד בראש היישוב החרדי החדש מודיעין־עילית, תפקיד אותו מילא עד שנת 2000. בדוח שחיבר מבקר המדינה נכתב כי בתקופתו מועצת העיר "לא הצליחה לסגל לעצמה דפוסי מנהל כללי וכספי תקינים, ומילאה את חלק מתפקידיה תוך כדי חריגה בוטה מכללים אלו".

צילום: אלכס קולומויסקי

הדוח החמור לא מנע משווינגר להתמנות לתפקיד הבא. ב־2001 הוא הפך למנהל המרכז לפיתוח המקומות הקדושים, תפקיד אותו הוא ממלא עד היום ברציפות. "בשירות המדינה אין דבר כזה שמישהו עומד בראש גוף כזה כל כך הרבה שנים", אומר גורם לשעבר במשרד הדתות. "שרים התחלפו, המרכז עבר ממשרד התיירות למשרד הדתות, ורק שווינגר נשאר".

מספר גורמים הבקיאים בפרטים מספרים כי לאורך כל השנים הקשר בין שווינגר לפטרונו דרעי הפך לסימביוטי. "כל מי שיגדיר את שווינגר כמקורב לדרעי ממעיט בערכו. הוא בשר מבשרו", אומר אחד מהם. "שווינגר, למשל, לא עובד מול מנכ"ל משרד הדתות, אלא ישירות מול דרעי", מצטרף גורם אחר. "לעובד מדינה רגיל יש נהלים, מנכ"ל מעליו, יש עליו פיקוח וגדרות שמגבילות אותו. אני לא ראיתי את הגדרות האלה במרכז לפיתוח המקומות הקדושים".

השיטה הזו, מתברר, איפשרה למרכז להתנהל כאקס־טריטוריה גם בכל הנוגע לכספים. גורם בוועדת הכספים מספר שמעולם לא היה פיקוח על האופן שבו חולקו מיליוני השקלים שהועברו למרכז לטובת ההילולה במירון. "שכונה", מנסח זאת הגורם. בניגוד לרוב הרשויות הממשלתיות, המרכז אינו מקבל תקציב רק מהמדינה אלא רשאי לגייס תרומות. "רק שלא ברור לאן הולך הכסף הזה", אומר גורם אחר.

התקציב הנדיב ממנו נהנה המרכז לפיתוח המקומות הקדושים הוא לא מקור הכוח היחיד של שווינגר ופטרונו דרעי. "לשווינגר גם יש השפעה במירון, בקבר רחל, בכל המקומות הקדושים", אומר גורם לשעבר בש"ס. "כל העניין של אישורי כניסה, הסדרים – זה המון־המון כוח". לדברי גורם נוסף שמכיר את עבודת המרכז מבפנים, "אם יש רב שמחשיב עצמו ורוצה להיכנס להר עם האוטו, זה חייב לעבור דרך שווינגר".

היתרון הפך לכתם. שווינגר (משמאל) מתראיין לפני האסון

"וזה בדיוק מה שדרעי צריך", מצטרף גורם אחר בש"ס לשעבר. "את כל הרבנים ואת כל המיליונרים שמגיעים לארץ והוא מסדר להם כניסת VIP להר. כל אלה צריכים את הטובות של דרעי, זה כוח מטורף".

המעמד הייחודי לו זוכה המרכז לפיתוח המקומות הקדושים הוא סימפטום נוסף לוואקום המאפיין את ההתנהלות סביב הילולת הרשב"י. כבר בדיון שנערך ב־2013 בוועדת הפנים של הכנסת התאמצה יו"ר הוועדה דאז, מירי רגב, להבין כיצד הפך שווינגר למנהל בפועל של האירוע ההמוני הגדול בישראל. "זה לא נראה לי הגיוני", אמרה. "מתי ניהל האדון שווינגר אירוע מבצעי? מחר בבוקר יקרה שם חס וחלילה אסון, מי ייקח את האחריות, הוא?".

לזכותו של שווינגר ייאמר שמזה שנים הוא מזהיר מפני הסכנות הכרוכות בהילולה, ומתעקש להבהיר שמי שאחראי על תחום הבטיחות במהלכו היא המשטרה. "אני גוף מתאם ומארגן, אני לא מפקד", אמר בכנסת ב־2013. בדיון בכנסת ב־2017 הוסיף שווינגר ש"כרגע במצב הקיים אנחנו מנסים להעביר את ההילולה בשלום", ושנה אחר כך הזהיר ש"כל שנה אני מגיע לעימות מול המשטרה, כי אני אומר להם שאני לא יכול למלא את כל הדרישות".

אלא שלמרות התהיות של חברי כנסת לאורך השנים, ועל אף האזהרות של שווינגר עצמו, מעולם לא הוגדרה כראוי חלוקת האחריות בינו לבין המשטרה וגורמים נוספים המעורבים בניהול ההילולה, וחלקו של שווינגר במערך נותר דומיננטי. "המצב הזה היה נוח לכולם", אומר גורם הבקיא בפרטים. "שווינגר לקח את ארגון ההילולה על עצמו ונהנה ממעמדו, למשטרה היה נוח שהוא מנהל את האירוע, ולדרעי היה נוח שאיש שלו נמצא שם. ובסוף, הכל נפל בין הכיסאות".