ידיעות אחרונות
הכי מטוקבקות
    סימה קדמון
    חדשות • 04.05.2021
    העצבים פוקעים
    סימה קדמון

    נראה שנצח חלף מאז אותה מסיבת עיתונאים שבה הציע נתניהו לבנט את הבית בבלפור לסוף שבוע. כמה לעג היה בקולו כשדיבר על תאוות השררה של בנט וטען שכל מה שיו"ר ימינה רוצה זה לממש אמביציה חסרת גבולות ונטולת תמיכה ציבורית. באותו נאום האשים ראש הממשלה את בנט שהוא לא ניהל איתו משא ומתן, הוא רק דרש רוטציה. והנה, חלפו שבועיים (כן, רק שבועיים), ונתניהו מופיע בפני המצלמות ומציע לבנט להיות ראשון ברוטציה. מה שאומר שאם האישה, הבן ורוח הקודש לא יאחזו בציפורניהם בקירות הבית ויסרבו פיזית להתפנות - נפתלי וגלית בנט יקבלו את הבית להרבה יותר מסוף שבוע.

     

    אבל זהו לא ההישג היחיד של בנט בתקופת המנדט של נתניהו. לקראת פקיעתו הלילה בחצות נראה שנתניהו מתקלף מכל התחייבויותיו המרכזיות: הוא מציע למפלגה בת שבעה מנדטים ראשות ממשלה, למרות שהביע קודם עמדה נחרצת נגד; הוא מציע לבנט רוטציה, למרות שלפני הבחירות אמר שלא יקום ולא יהיה; הוא נותן לגיטימציה לממשלה בראשות בנט או לכל ממשלה אחרת להיתמך על ידי מפלגה איסלאמית. ואם זה לא מספיק - הוא, נתניהו, גרם אישית לרבנים חשובים כמו הרב צבי טאו והרב שמואל אליהו להכשיר ממשלה כזאת ולתת לה את תמיכתם.

     

    מה עוד צריך בן אדם שמתלבט האם לעמוד בראשות ממשלה למשך שנה עם מי שאין לו שמץ של אמון בו, ושזו שאלה של זמן עד שיזרוק אותו לכל הרוחות, או להיות שנתיים ראש ממשלה עם שותפים שהוא מאמין בהם, לעמוד בהתחייבותו בפני בוחריו להחליף ממשלה לא מתפקדת ולמנוע בחירות חמישיות. איך אמר אתמול לפיד? התשתית מוכנה, אפשר להקים ממשלה. אפילו ליברמן העיד אתמול שאין פערים משמעותיים ושניתן להקים תוך לילה ממשלת שינוי.

     

    אלא שמדובר בבנט. וכשמדובר בדיווה פוליטית, שהוכיחה תיאבון הגדול בהרבה מממדיה, וגם כשקיבלה את כל מבוקשה המשיכה לנהל משאים־ומתנים בשתי זירות מקבילות - הרי שנכונו לנו היום שעות רבות של אי־ודאות. וגם אם אמש היה נראה שממשלת ימין בראשות נתניהו הולכת ומתרחקת, כשסמוטריץ' עומד בעקביות הראויה לשבח על עקרונותיו; סער מבהיר שאינו מתכוון לתמוך גם בממשלה שנתניהו יכהן בה שני ברוטציה, וראש הממשלה מפיל את האשמה בכישלונו על בנט - מומלץ לא לברך (או לקלל) על המוגמר.

     

    זהו יום לאנשים עם עצבים חזקים. כמו תמיד, אף אחד לא יודע איזה קונץ־פטנט מתכונן נתניהו לשלוף ברגע האחרון. ההתלבטות הבלתי נגמרת של בנט והקושי הגלוי לעין שלו בהתנתקות מחללית האם, והלחץ הבלתי פוסק של שותפתו איילת שקד, כפי ששמענו אמש בקלטות שהביא עמית סגל בחדשות 12 - רק מקשים על פיצוח החידה. האם נתניהו יצליח לקמבן משהו ברגע האחרון, האם יחזיר את המנדט, ומה יעשה הנשיא: האם יטיל את המנדט על לפיד או שיחזיר אותו לכנסת?

     

    ומה יקרה, נניח, אם כל גוש נתניהו ימליץ על בנט. האם ריבלין ייתן אותו לבנט או יטען שזו אותה גברת בשינוי אדרת, ושזה בעצם אותו גוש שכבר ניסה ולא הצליח.

     

    ואולי במהלך היום הזה בנט יפתיע ויודיע שהוא מתכוון לעמוד בראש ממשלת האחדות עם לפיד וסער. נדמה לי שבימים האחרונים היו מספיק חיזוקים לטענותיו שיש פה ממשלה לא מתפקדת, או "אנרכיה", כפי שהוא עצמו כינה זאת.

     

    אתמול הוא יכול היה לראות את האופן שבו הממשלה הלא מתפקדת הזאת מתכוונת להתמודד עם אחד המחדלים הגדולים בתולדות המדינה, כשמבקר המדינה, האיש ללא תכונות חוץ מהכרת תודה למי שנתן לו את תפקידו, מתניהו אנגלמן, מפציע לפתע ומבטיח לבדוק את המחדל. כן, כן. כבר אין לנו סבלנות לשמוע את הביקורת הנוקבת שלו. עוד יכול היה בנט לראות את מצעד המקוננים בדיון האבל שהתקיים במליאה. אחרי ארבעה ימים תמימים של היעדרות עלו בזה אחרי זה ראשי המפלגות החרדיות כדי לשתף בצער הכבד שלהם על אובדן 45 אנשים, כאילו להם אין שום קשר לכך. הצער של דרעי, יש לציין, נראה אותנטי. הוא אפילו לא היה זקוק לבצל כדי להיראות עצוב. אבל איכשהו היה נראה שהוא בוכה גם קצת על עצמו.

     

    ואילו אמיר אוחנה ("אחריות אין פירושה אשמה") ילך כנראה על קו ההגנה האומר שזה שהציגו לפני את התוכניות אין פירושו שהוא אישר אותן. או במילים אחרות: "הצגה אין פירושה אישור". אז הנה, לטובת הקורא אוחנה, סיפור שסיפר לי השבוע קצין בכיר מאוד לשעבר בצה"ל. ב־1988 הגיעו נציגי צה"ל לקבינט כדי להציג פעולה בלבנון. פעולה לא גדולה. חדירה לילית, הנחת מארב למחבלים, פגיעה בהם וחזרה לשטחנו לאחר מכן בנתיב ניווט שונה. את הפעולה הוביל אלוף ישראל זיו, שהיה אז רב־סרן. לאחר הצגת הרעיון הכללי פרס האלוף אילן בירן, שהיה אז ראש חטיבת המבצעים, את מפת המבצע - כולל הניווט אל המארב וממנו - על הלוח. דוד לוי, שהיה אז שר החוץ וישב בראש הישיבה, הורה להם לסלק מיד את המפה. כשהסתכלו עליו בתימהון הוא הסביר: אנחנו מאשרים לכם כאן את המתאר הכללי של הפעולה. אם אתם מראים לנו את המפה זה אומר שאנחנו גם אישרנו לכם את פרטי הניווט. אם יקרה משהו במהלך הניווט - האחריות היא גם עלינו. אין לנו את הכישורים לאשר את פרטי הניווט ולכן איננו רוצים לראות אותו. יש לכם מאיתנו אישור כללי. איננו מעוניינים לדעת את הפרטים.

     

    רק לידיעתך, השר אוחנה.