מבטן ומלידה

את השלווה היחסית במחלקת היולדות בבית החולים לניאדו בנתניה קוטע ברגע צפצוף מוניטור חד הבוקע מחדר מספר 4. לאורנה (שם בדוי), שנמצאת בשבוע ה־30 להריונה, יש כאבים עזים בבטן, והמדדים שלה ושל העובר הקטן מתחילים לצנוח. המיילדות, שעד לפני רגע ניצלו את ההפוגה המבורכת להחלפת מתכונים לחג השבועות, מתחילות לנוע בין קצות המחלקה – כל אחת עם סדר פעולות מדויק שמוכן במגירה בדיוק למקרים כאלה.

ד"ר עדי הלברטל־כהן, רופאה בכירה בצוות חדר הלידה, מוזנקת במהרה לחדר. אחרי התייעצויות עם מגוון מומחים וצוות המיילדות הוחלט על חדר ניתוח. "יש פה אירוע של ניתוח חירום", ד"ר הלברטל מסבירה לצוות, ואנחנו מצטרפים לתדריך. "ניתוח קיסרי בשבוע מוקדם מאוד. מדובר במצב חירום שמסכן את היולדת ואת הילוד ולקחנו פה החלטה מאוד קשה, שכוללת מעורבות של צוות חדר לידה, ניתוח, פגייה, וכמובן המשפחה עצמה. היולדת מאושפזת במחלקה לא מעט זמן, אז ההכנה של המשפחה לניתוח חירום כזה בוצעה כבר במהלך האשפוז של היולדת, ועובדת סוציאלית ליוותה אותם בכל התהליך".

מה הולך לקרות עכשיו?

"אנחנו עושים סנכרון מטורף בין חדר הניתוח לחדר הפגייה, הכל קורה בתוך דקות. נערכים עם שקיות דם ועוד המון דברים לקראת הניתוח. עשינו הערכה קלינית וממש לפני רגע קיבלנו את ההחלטה להכניס אותה לניתוח. היא תוך דקות עוברת הרדמה מלאה וקדימה ללידה".

הממלכה שלהן. אחות ומיילדת במחלקה | צילום: יאיר שגיא

גול בדקה ה־90

וכך קרה. הבעל המפוחד נפרד מאשתו לשלום ותוך שלוש דקות נכנסת אורנה לניתוח חירום. את היולדת מקיפים רופאים ואחיות, בראשם רחל הירשוביץ, המיילדת הצמודה של אורנה, שאוחזת בידה ומלווה את היולדת בעיניים חמות ואופטימיות עד ששתיהן נעלמות באופק לתוך חדר הניתוחים.

המיילדות, האחיות והצוותים הרפואיים במחלקה מתאספים בציפייה סביב חדר הניתוח. עשר דקות אחרי שהניתוח החל נשמע הבכי המיוחל שחותך את המתח, בכי מתוק של תינוק בריא ושלם, שיצא לאוויר העולם וגרף איתו תשואות שוות ערך לגול ניצחון בדקה ה־90.

המיילדת המחויכת יוצאת במהרה מחדר הניתוח ורצה החוצה אל הסבתא המודאגת, שמחכה מהבוקר מחוץ לחדר היולדות. "יש לך נכד בריא ושלם, וגם הבת שלך תהיה בסדר, אין לך מה לדאוג", מספרת הירשוביץ הנרגשת לסובבים הדומעים מהקלה והתרגשות.

עד שנשמע הבכי המיוחל שחותך את המתח. יילודים במחלקה | צילום: יאיר שגיא

"חדר הלידה הוא כמו אי־אר. אפשר לשבת לפטפט על מתכונים, ובשנייה אחת נהיה טירוף המחייב אותנו לתפקד מהר כמו ביציאה למלחמה", אומרת פנינה רוזנווסר, מיילדת ומנהלת מועדון היולדות בלניאדו. "אני מיילדת כבר 27 שנים וכל יום הוא יום שונה ומיוחד בפני עצמו".

איזה לידות את הכי אוהבת לילד?

"אני מאמינה מאוד בלידות טבעיות. אני הייתי מאלה שהקימו את מרכז הלידה הטבעי שלנו שהוא המרכז הכי גדול בארץ".

מכאן היא עוברת לפירוט סוגי הלידות: "יש לידה טבעית ללא משככי כאבים שמתרחשת דרך מים במעין בריכה קטנה שדומה לג'קוזי. מים מאוד מקילים על הכאבים, הם מרככים את הרקמות ומקצרים את שלב הלידה. האישה פשוט שוקעת בתוך הבריכה ויולדת בזמן שלה. יש לידות שמתבצעות בניתוח קיסרי בגלל כל מיני סיבוכים, למשל לידת עכוז. אם היה ליולדת עבר רפואי שכלל לידות בניתוח קיסרי, אז ככל הנראה גם שאר הלידות יהיו בניתוח קיסרי. אלה ניתוחים אלקטיביים (מתוכננים) שקובעים להם יום ושעה מראש. יש גם לידות עם משככי כאבים שמטשטשים כמו פדיתין, גז צחוק וכמובן אפידורל שהוא מרדים את פלג הגוף התחתון והוא נעשה על ידי זריקה לעמוד השדרה".

נהוג לחשוב שהיולדות מפחדות מהכאבים הכרוכים בתהליך הלידה, במיוחד אם זו פעם ראשונה. רוזנווסר מפתיעה ומספרת על פחד אחר: "יש יולדות שמאוד מפחדות ללדת עם אפידורל, לא בצורה טבעית. אם הן מתכננות ללדת טבעי ובסוף צריך אפידורל, הן ממש מרגישות כישלון".

אז מה עושים?

"מסבירים. אישה חייבת לשחרר את עצמה בלידה ולזרום. תחשבי שהיא מתכננת את הלידה חודשים, עושה קורס, קוראת ספרים ועושה שיעורי בית, וביום הלידה זה לא כמו שהיא תיכננה. חייבים לזרום בלידה ולא להיות מקובעים, כי אפשר להגיע ובזמן אמת יש האטות בדופק או דימום חריג שלא מאפשר לעשות שום דבר ממה שתוכנן מראש. לא חשוב מה סוג הלידה אלא שתהיה אמא בריאה ותינוק בריא, וזה בדיוק התפקיד שלנו כמיילדות - ללוות, להסביר וללמד. לא סתם למדנו את המקצוע הזה ארבע שנים".

יוצא לך בטח להיתקל בתינוקות שיילדת וכבר גדלו.

"כל הזמן. אני יושבת בשבוע שעבר במסעדה ברעננה עם כל הילדים שלי ופתאום מישהי מוציאה מצלמה וצועקת לי 'פנינה - יילדת אותי לפני 25 שנה, אני חייבת להצטלם איתך'. זה קורה לי כל הזמן גם בקניון, אני מחייכת לכולם ואומרת: 'כן, זו אני'".

ממש סלב.

"נכון", היא צוחקת בגאווה.

מיילדת לגיבוי

בסיור מהיר בחדר היולדות החדש של לניאדו, שבהקמתו הושקעו עשרות מיליוני דולרים, אפשר לטעות ולחשוב שמדובר בסוג של חופשה משפחתית בקלאב מד. החדר כולל מתקנים משלל סוגים: ג'קוזי, בריכות גומי, פופים צבעוניים וגם חבלים וסולמות שנתלים מהתקרה ואפשר להיעזר בהם להרגעת הכאב בלידה לא מאולחשת.

יולדות לחוצות וכאובות שוכבות באמצע הספק־חדר־ספק־סוויטה כשלידן לחצן קריאה, שמזעיק בתוך שניות את המיילדת הצמודה שמזיזה את הכרית, בודקת חום, מלטפת פנים, ובעיקר נמצאת שם בשביל היולדת והמשפחה. "אנחנו פה מחוץ לחדר הלידה בכל זמן נתון, לא הולכות לשום מקום", מסבירה גלית בדר, מיילדת במחלקה כבר עשרות שנים. "אנחנו נותנות להן שקט ואינטימיות בחדר הלידה, ואם הן צריכות אותנו אנחנו נכנסות מיד. מובן שכשאני לא איתן אני בכל זמן נתון צופה במוניטור שנמצא ממול. אני רואה את כל הנתונים שלהן ויודעת איך צריך להתנהל".

לכל מיילדת יש עד שני חדרים שהיא משגיחה עליהם ובהם שתי יולדות. אם שתיהן צריכות מיילדת באותו הזמן יש גיבוי, כמובן. "יש יולדות שצריכות אותנו יותר ויש כאלה שפחות", אומרת בדר.

איך זו של היום?

"רגועה. היא בפתיחה חמש ומהרגע שהיא באה היא ביקשה אפידורל, ידעה לאן היא מכוונת. אני מאוד אוהבת לידות טבעיות ולידות במים, אבל כמובן אני הולכת רק עם הרצונות של האישה".

מי נמצא איתה היום?

"בעל, אמא ואחות, שזה המון. יש את האנשים בחדר שמתערבים וחושבים שהם יודעים הכי טוב אבל בשביל זה אני פה, משתלטת על המצב, מוציאה את האנשים מתי שצריך שקט. אם יש אמא שמשתלטת, עונה ומדברת במקום היולדת ומכניסה לה לראש חרדות, אני מתייעצת עם היולדת ושואלת אם היא רוצה שיהיו סביבה אנשים. אם בעצמי אני רואה שזה לא טוב לה - אני ממליצה לה גם להוציא. קרו לי לא מעט מצבים שליולדות לא נעים להגיד לאמהות שלהן או לחמות לצאת, אז אני אומרת שאני הרעה ורוצה שעכשיו האמהות יהיו בחוץ".

במובן הזה תקופת הקורונה עשתה דווקא טוב למיילדות, בשל ההגבלה על מספר המלווים. "בתקופת הקורונה היה שקט, אבל בשבועות האחרונים אפשר להכניס את מי שרוצים. לנו זה מאוד קשה, אהבנו שלא היו הרבה אנשים", אומרת בדר בכנות, "אבל ליולדות זה טוב, לרובן. בקורונה היה ליולדות קשה לבחור אחד שייכנס איתן, ואנחנו היינו שם בשבילן במקום האמא, האבא, הדולה".

איזה השלכות יש לקורונה על הלידות עכשיו?

"כשפתחנו את החדרים החדשים היה טירוף במחלקות, ולדעתנו זה קרה מהבייבי־בום של הסגר הראשון. הלידות פה משתנות מאוד. היום רגוע בינתיים ואתמול היה טירוף ממש. יש בדרך כלל ארבע לידות ביום לכל אחת. זה המקסימום".

"בית החולים לניאדו יצא ממשבר הקורונה בתנופת צמיחה ופיתוח", אומר מנכ"ל בית החולים, נדב חן. "אנו נמצאים בעיצומו של השליש הראשון של השנה, בו מספר הלידות הטבעיות גבוה מכל שנת 2020 ומכל שנת 2019, הנחשבת כשנה טובה ללידה הטבעית. חלק מהחזרה לשגרה זו תחושת הביטחון בקרב היולדות בלידה הטבעית והבעת אמון בצוות המיילד".

בכאב אני מבינה

במהלך היום עוברים במחלקה המון אנשי צוות. רופאים ורופאות, מומחים ומומחיות, ולצידם אבות מודאגים וסבתות שבוכות מהתרגשות. אבל מה שבטוח - שלא משנה באיזו דרגה אתה, זו הממלכה של המיילדות. הן המומחיות הבולטות בתחום והן קובעות את הטון. "אנחנו אף פעם לא אומרות 'איזה יום רגוע יש היום'", אומרת בדר. "אסור לפתוח פה לשטן. אם מישהי לשנייה פולטת משפט כזה, כולנו קופצות עליה. זה מביא מזל רע".

במחלקה פועל גם קורס הכנה ללידה טבעית, המכשיר מיילדות ליילד בתוך בריכה. חלקן פחדו עד כה להתמחות בלידות מסוג זה וחלקן רק עכשיו יכולות לגשת להכשרה. בקהל הלקוחות יש מגוון רחב של נשים – דתיות, ערביות, צעירות ומבוגרות. אבל מה שבטוח שמיילדים גברים אתם לא תראו פה, וגם לא במחלקות. חיפשנו, אבל אין.

"אישה מתחברת לאישה הרבה יותר בזמן לידה, ומשום כך יולדות מבקשות שתיילד אותן אך ורק מיילדת. מבחינת האינטימיות זה חשוב", מסבירה גלית בדר. "אין לנו פה מיילדים גברים. זה קיים בארץ, אבל לא פה. אני מרגישה שאנחנו חייבות בלידה מעגל נשים שיעטוף אותנו. אנחנו יודעות איך לתמוך, איך להכיל, איך לחבק או לדחוף. כמיילדת את חייבת לדעת להכיל ולהיות רגישה. גם אם האישה כועסת, צועקת או בוכה, רובנו לא מתרגשות אלא מבינות. יש נשים שמקללות ממש ומכאיבות אפילו, אבל אני לא מאשימה אותן ויודעת שכואב להן. אחרי הלידה הן כמובן יתנצלו ואגיד להן שלא צריך ושאני מבינה".

את חלמת להיות מיילדת?

"ממש לא. למדתי להיות אחות רק בגיל 34 ורק אז הבנתי שזה מה שאני רוצה לעשות כל החיים. למדתי לפני כן רפואה אלטרנטיבית, ואחרי עשר שנים הבנתי שאני רוצה מקצוע אחר בשבילי. אי אפשר להיות מיילדת בלי לאהוב את זה ולאהוב ילדים".

נתקלת במקרים שהשאירו אותך מצולקת?

"היה לי מקרה שתינוק הסתבך בלידה וניזוק פיזית וזה היה מאוד קשה. לקחתי את זה הביתה ולא ישנתי כמה שבועות. גם עכשיו יש לי צמרמורת ודמעות בגרון כשאני מדברת על זה. זה הופך להיות חלק מאיתנו ולא מרפה".

יש לכן תמיכה נפשית מקצועית?

"לא מספיק, וצריך את זה יותר. המזל שיש לנו זו את זו. אנחנו, המיילדות, משתפות ומסבירות אחת לשנייה וזה מחזק מאוד. לכל אחת יש מקרה קשה אחד לפחות והמקרה הזה מלווה אותה לכל החיים, הוא תמיד שם. בהתחלה לא נרדמתי בלילה אחריו וכל פעם בחדר לידה המקרה חזר אליי, היום אני מנסה פחות לחשוב על זה".