מה למדתי מ־400 העמודים שכתב מנכ"ל אינטל הטרי, פטריק (פט) גלסינגר, בנושא איזון בין חיים אישיים לעבודה? אולי שישנו הרגע הזה שבו אתה מכבה את הטלפון והמוח, והמחשבות על 110 אלף עובדים, בעלי מניות, בעלי אינטרס, אויבים, חברים, עתיד המכונית האוטונומית, עתיד המחשבים, דיאטה, יום ההולדת של האישה, מתנות לילדים, מגפה עולמית, ביקור של הנכדים, חדר כושר, זום – ובכן, כל זה פשוט נעלם. זה קורה כשאתה נרדם. ופט ישן בערך ארבע שעות בלילה.
אני יודע את זה כי בפרק האחרון של הספר אשתו כותבת על חוויותיה כמי שמתמודדת עם החיים לצידו וטוענת שהוא ממילא לא נמצא בבית משהו כמו ארבעה ימים בשבוע – והספר עוד נכתב כשגלסינגר היה רק סמנכ"ל. מה שנקרא, שיהיה בהצלחה.
שאר הדברים בספר הם פחות צפויים. למשל, יחסית לבחור שהגיע כמעט הכי רחוק שאפשר בעולם העסקים, גלסינגר עושה רושם זך ונקי כאילו עוזרת בית שואבת ממנו את החטאים בסוף כל יום; מדובר בשילוב די מדהים בין אדם דתי, נוצרי אוונגליסט עם תחושת שליחות אלוהית, מהנדס גאון, וגם איש מתוק שאולי לא בהכרח בא לך לשתות איתו בירה בסוף היום, אבל בהחלט לעשות איתו בינג' 'המפץ הגדול'.
ותחושת השליחות האלוהית, מתברר, היא שמאפשרת לגלסינגר, 60, להתמודד עם השאלה שכל מנהל שואל את עצמו על בסיס כמעט יומי: מה עשיתי רע בחיים האלה שאני צריך להתמודד עם כל החרא הזה? וכשהתשובה היא משהו בנוסח "כי זה מה שאלוהים רוצה שאני אעשה", הכל הרבה יותר פשוט. בכל זאת, מדובר באותו אלוהים שהפך אותו מנער שגידל חזירים ופרות בחווה בחלק ההאמישי של פנסילבניה ללא פחות ממנכ"ל אינטל העולמית.
"אתה יודע, כשהייתי בן 18 חשבתי שאני אלך להיות כומר ופשוט אצא משוק העבודה", הוא אומר. "אבל התשובה מאלוהים הייתה שמקום העבודה הוא הכמורה שלי. זו הייתה התגלית המשמעותית בחיי. אז האמנתי שאני הולך להיות מנכ"ל מעולה".
ונכנסת לתפקיד באינטל במהלך הקורונה, כשכל החברה עובדת מהבית ואתה מנהל 110 אלף איש בזום. כמה קשה זה היה?
"אני לא חושב שראיתי את כל הצוות שלי פנים אל פנים עדיין. אז כן, זה היה מאתגר, אבל מצד שני, מעולם לא הייתי כל כך הרבה בבית, מעולם לא אכלתי כל כך הרבה ארוחות ערב עם אשתי. כך שיש גם יתרונות. אני קורא לזה, 'נסיעה לעבודה בשישה צעדים', מחדר השינה לחדר העבודה. חלק מהעובדים מתבדחים שזה כבר לא לעבוד מהבית, אלא לחיות בעבודה. והרעיון הזה שאתה כל הזמן עובד, כל הזמן מעורב, אבל גם שאתה יכול להיות הרבה יותר נוכח בחיי המשפחה שלך. זה מעניין. אנחנו אולי רבים על רוחב הפס של הווייפיי, אבל אנחנו יחד".
ומה יהיה עכשיו?
"כשאנחנו מתחילים לצאת מהצד השני של המגפה, אנחנו פתאום אומרים: תעבוד מהבית יום־יומיים בשבוע, או שתעבוד מהמשרד יום אחד בשבוע בלבד. אני חושב שכולנו נהיה גמישים ונינוחים יותר בנוגע למקום העבודה. ואני מעריך שאני אעבוד מהבית יומיים־שלושה בשבוע לנצח".
אבל החיסרון הוא שכל האיזון בין העבודה לחיים הפרטיים היטשטש, אין יותר את הקטיעות האלה של "עכשיו אני נוסע לעבודה" או "עכשיו אני מסיים את העבודה ונוסע הביתה".
"בחיים צריך אישה כמו שלי שתגיד, 'יש ארוחת ערב בשש, אני מצפה שתסיים עד אז'. כולנו צריכים למצוא את הדרכים שיאפשרו לנו להחזיר את הגבולות האלה לחיים שלנו, גם אם הדברים נהיו מאוד גמישים. זה קל להגיד וקשה לעשות, ועדיין, אשתי יודעת שבימי שבת אני נמצא – למרות העבודה החדשה ו־14 אלף עובדים בישראל ו־110 אלף ברחבי העולם, שבת הוא היום שלה. ובששת הימים האחרים – כן, אני זמין 24/7".
זה מאוזן בעיניך?
"אני מקווה שזה יתמתן ברגע שאתמקם ונשפר את הביצועים של החברה, ואז יהיה לי יותר זמן לפעילויות מחוץ לתוכנית הלימודים, מה שנקרא. אמרתי לאשתי, בחצי השנה הראשונה אני הולך להיות מאוד מפוקס. אז עכשיו אין איזון. אבל אפילו עכשיו, שבת הוא היום של המשפחה. לפני שבועיים הלכנו לראות שלושה מתוך ארבעת הילדים שלנו ואת כל שמונת הנכדים באזור המפרץ. בבוקר פגשנו את אחת המשפחות, בצהריים אחת נוספת, בערב את השלישית. הצלחנו לראות את כולם. ואפילו במקרה הזה, מדובר בסדר עדיפויות, זה לומר, 'היי, זה יותר חשוב היום'. ואני מתכוון להמשיך לעבוד על זה שהאיזון הזה יהיה חלק מהותי מהחיים, ולהמשיך לקחת את אשתי לדייטים".
אנחנו רגילים יותר לסיפורים על מנכ"לים כמו סטיב ג'ובס, שהיה אדם די איום, או מארק צוקרברג של 'הרשת החברתית'. אתה נראה בן אדם נחמד ביחס אליהם.
"אחד המשפטים האהובים עליי, שאמר האצן האולימפי סטיב פריפונטיין, הוא, 'אני אולי לא אנצח, אבל אתה הולך לדמם'. אני אוהב לנצח ואני קשוח. הייתי נער חוות בצעירותי, למדתי לעבוד קשה. השעון המעורר שלי מכוון ל־3:56 לפנות בוקר כבר 40 שנה. למה 3:56? כי אני יכול ללחוץ על 'סנוז' ועדיין לקום בארבע. אני קם, מתאמן, מתחיל לעבוד בשש בבוקר, מסיים בשש בערב. ואני הולך לתת את כולי כשאני עובד, כי אני חושב שאלוהים רוצה שנעשה את הכי טוב שלנו. זה הכבוד הכי גדול שאתה יכול לתת לאלוהים".
× × ×
תגידו מה שתרצו, אבל ב־2019 נבחר גלסינגר למנכ"ל הטוב באמריקה בסקר 'גלאסדור' המוערך שצוטט באתר בלומברג, כלומר שאלוהים כנראה יודע מה הוא עושה, וגם דירקטוריון אינטל. אני נפגש עם גלסינגר בירושלים כמופע חימום לפגישה החשובה שלו מיד אחריי ברחוב בלפור, עם ראש הממשלה. הוא הגיע לכאן כדי להכריז על הקמת קמפוס נוסף של אינטל בחיפה, לצד קריית־גת, ירושלים, פתח-תקווה והקומפלקס הענק שהם בונים עכשיו למובילאיי. ישראל היא כרגע אחד המקומות החמים שאליהם פונות חברות טכנולוגיה כדי לגייס אנשים לפיתוח וייצור שבבים – מה שפעם היה העסק הכמעט בלעדי של אינטל והפך למרוץ חימוש שאליו נכנסו גם אמזון, אפל, גוגל וכמובן סמסונג ואנבידיה, שרכשה את מלאנוקס הישראלית. ועדיין, קיים מחסור עולמי בשבבים.
זה אולי נשמע לכם משעמם. וזה אכן משעמם. אין שום דבר מעניין בצ'יפים שאינם חלק מתיאוריות הקונספירציה סביב חיסוני הקורונה. רק שהמחסור בשבבים מנבא מחסור קרוב בהמון דברים אחרים – ממכוניות וטלוויזיות ועד ויברטורים. וזה כבר קצת יותר מעניין.
"הביקוש גדל וגדל כשהעולם הפך להיות יותר דיגיטלי", גלסינגר אומר, "והתעשייה תמיד הייתה בפיגור, אבל קטן יותר. אז עוד לפני הקורונה היינו מאחור, ואז הגיעה המגפה, העולם האיץ תהליכים והפך דיגיטלי יותר, שרשרת הייעוץ נדפקה בגלל סגרים והשבתות של מפעלים, והפער בין הביקוש למוצרים שלנו ובין היכולת שלנו לספק אותם הפך משמעותי. אם קודם היה פער של ארבעה־חמישה אחוזים, היום אנחנו בפער של בערך 20 אחוז בין ההיצע לביקוש. להערכתי ייקחו בערך שנתיים עד שנצא מזה, כי לוקח זמן להקים מפעלים חדשים".
בוא נדבר על מובילאיי הישראלית, שרכשתם ביותר מ־15 מיליארד מאמנון שעשוע. מתי אתה רואה מכוניות אוטנומיות ממלאות את הכבישים?
"מה שאמנון אומר יהיה כנראה יותר טוב ממה שאני אומר, אבל אני חושב שמכוניות סמי־אוטונומיות, עם מצב של סיוע לנהיגה, כמו בטסלה, יהפכו בשנים הבאות לזמינות בהרבה. ואחרי עוד כמה שנים יהיו ממש מכוניות בנהיגה עצמית. חלק מזה זה עניין של תקנות ורגולציות, חלק עניין של טכנולוגיה, חלק עניין של ביטוח ואיך אתה יכול לענות לשאלה כמו מי אחראי אם המכונית מקבלת החלטות בשמך ועושה תאונה. ואלה שאלות בלתי נמנעות. אנחנו כבר מראים תוצאות לפיהן כשהאינטליגנציה המלאכותית נוהגת במכוניות האלה זה בטוח יותר מאשר נהג אנושי – אבל עדיין חייבים לשאול מי אחראי, ואין מענה לתשתית המשפטית סביב זה. אז אני חושב שייקחו עוד כמה שנים עד שמכוניות אוטונומיות יתחילו להיות מקובלות בתעשייה, כי יש גם את שאלת הקבלה החברתית, אנשים צריכים להרגיש עם זה בנוח. אני קורא לזה, הטכנולוגיות שעוברות ממיינד־בלואינג – מפעימות – ליום־יומיות".
כמו שקרה עם האייפון למשל?
"ועם מובילאיי, זה אותו דבר. אתה נוסע במכונית כמו שאתה רגיל לנסוע ואז עובר למצב אוטונומי. בהתחלה זה מרגיש לך מוזר, ורבע שעה אחר כך אתה פשוט מנהל שיחה בזמן שהמכונית נוהגת את עצמה. אתה עובר מהתפעמות ליום־יומיות בזמן כל כך קצר. היה לי מאוד מעניין לדבר עם אחד מיצרני הרכב הגדולים, שהמוצרים הכי מרכזיים שלהם הם בתחום המשאיות. הוא אומר, עבור עסקים קטנים, המשאית היא המשרד שלהם. עכשיו תדמיין כמה יעילות אתה יכול לתת לבנאדם הזה אם הוא לא צריך לנהוג כל הזמן הזה. וקבלן שנמצא בעיר מסוימת, למשל, יכול להעביר חצי מיום העבודה בנסיעה ממקום למקום בחוסר יעילות, ואני פשוט נותן לו את חצי היום הזה בחזרה. זו הולכת להיות מהפכה כמו המהפכה הסלולרית. אני אוכל להיות פרודוקטיבי במכונית שלי בדיוק כמו במשרד הביתי שלי, תוך שאני מתקדם ממקום למקום. בשעה הזו שבה אני נוסע מהעבודה הביתה – סיימתי הכל. אני כבר לא אצטרך להתמקם שוב מול המחשב לעוד שעה בבית. אני לא בפיגור".
יש הרבה חששות ודיונים גם בנוגע לבינה מלאכותית.
"אני פנאט של AI. כל אונקולוג שמרפא סרטן צריך להשתמש ברדיולוגיה מבוססת בינה מלאכותית. בעתיד, לא להשתמש בזה יהיה כמו ללכת ליועץ מס שאומר לך, 'אני לא משתמש בטבלאות ובמחשבים, אני לא אוהב את הטכנולוגיות האלה'. בחיים לא תעשה את זה כחלק מהאסטרטגיה הפיננסית שלך, נכון? כי הטכנולוגיה שיפרה את התהליך וכל תעשייה שמשתמשת בזה נהיית טובה יותר. עכשיו, אפשר לטעון לגבי ההשלכות החברתיות של העובדה שבינה מלאכותית נהיית טובה מדי. חלק אומרים, אני לא רוצה שיעקבו אחריי כל הזמן. בעיניי אלה שאלות של מדיניות חברתית, לא של טכנולוגיה. צריך שיהיו תקנות חברתיות שישלטו בשימוש הזה".
אתה סומך על הממשלה שתסדיר את זה? ראינו מה קרה עם גוגל ופייסבוק מול הרגולציה.
"אם אני מייצר רכב ולא קובע שום חוקי נהיגה, יהיה לי כאוס. אז יצרנו רמזורים ונהיגה בצד שמאל. אתה מחוקק חוקים ויוצר את התבניות שיהפכו את הטכנולוגיה לטובה ולשימושית לאנושות. ואני חושב שחייבת להיות רגולציה סביב שימוש בדאטה, ואם אתה שולט בדאטה שלך או לא".
זו הבעיה עם פייסבוק עכשיו.
"נכון, ואני חושב שצריכות להיות הגנות משפטיות סביב המידע שלך. הוא לא צריך להיות זמין לאף אחד מלבדך, אני מאמין בזה. אבל כאיש טכנולוגיה, זה לא צריך לעכב את התפתחות הבינה המלאכותית. הכוונה היא שצריך מדיניות חברתית ראויה, תשתית חוקית ומשפטית שיסדירו את השימוש בטכנולוגיה. וכאנשי טכנולוגיה, אנחנו צריכים לחשוב כל הזמן איך אנחנו מעצבים אותה לטובה ומנהלים טוב יותר את הסיכונים הפוטנציאליים שבאלגוריתמים".
הסיכון הגדול הוא בתחום התעסוקה. מזהירים אותנו מגלי אבטלה ענקיים בעקבות משרות שלמעשה לא ידרשו יותר בני אדם.
"כמעט כל מחקר בנושא הראה שיש יותר עבודות שנוצרות מאשר עבודות שנעלמות. לפני שנתיים הרציתי בפורום הכלכלי העולמי בנושא הזה והבאתי מחקר של מקינזי שהעריך שברמה העולמית, בינה מלאכותית תחסל בערך חצי מיליון עבודות ב־30 השנים הבאות, אבל בערך 900 מיליון עבודות ייווצרו בזכותה. וזה נכון לגבי כל דבר, בכל אספקט; היי, בואו נחזור לאחור, ניפטר מכל הטרקטורים כי ככה צריך פחות חוואים! אבל אתה יודע שטרקטורים חוללו מהפכה בחקלאות ואיפשרו לחוואים לעבוד עם הרבה פחות כוח אדם, והרבה פחות אנשים עוסקים כיום בחקלאות ויכולים לעבור לעבודות עם איכות חיים והשכלה גבוהות יותר. וזה קרה שוב ושוב לאורך ההיסטוריה. טכנולוגיה הורסת עבודות ויוצרת עבודות, וכל מחקר לאורך השנים הראה שהמאזן הוא לרוב 2:1. על כל עבודה שנעלמת יש שתיים שנוצרות".
× × ×
גלסינגר הוא סיפור לא שגרתי. הוא בא מרקע כל־אמריקאי כפרי, מעמד בינוני־נמוך שאין לו יותר מדי במשותף עם תעשיית ההיי־טק. למעשה הוא נכנס מגיל ילדות לעסקי החוואות – בקר וחלב – של הוריו, גם הם הגיעו ממשפחות חקלאיות מרובות ילדים ומעולם לא עשו מספיק כסף כדי לרכוש חווה משל עצמם. "אם לאבא הייתה חווה משלו", גלסינגר כותב בספרו, "בטח הייתי שם עד היום, ובמקום להפוך למומחה שבבי מחשב הייתי מתמחה בשבבים של פרות".
עד גיל הנעורים גלסינגר כבר היה בדרכו להיות נוצרי מצטיין; הוא פקד את הכנסייה מדי יום ראשון, שלט בכל התפילות וההמנונים ואפילו חשב על קריירה בכמורה. אבל במהלך התבגרותו מצא את עצמו מסתובב עם כמה טיפוסים קצת פחות אדוקים, "מהסוג שלא הייתם רוצים שהילדים שלכם יסתובבו איתם", הוא כותב, "ועד גיל 17 כבר התוודעתי לרוב הפיתויים של זמננו".
התפנית בחייו הגיעה כשבמהלך התיכון החליט – בעיקר משיעמום – להשתתף בחוג אלקטרוניקה בשעות אחר הצהריים, והצטיין מעל ומעבר, תוך שהמורה מטפח אותו ושם עליו עין. בגיל 18 הצטרף לאינטל אחרי שלמד הנדסת חשמל וזכה למלגת לימודים מהחברה שכללה התחייבות לציון 80 לפחות בכל קורס. הוא סיים עם מאיות, והמשיך לתואר שני בסטנפורד. את אשתו לינדה הכיר במהלך הלימודים כששניהם התפללו באותה כנסייה, והם הביאו ארבעה ילדים – הוא רצה שמונה, היא רצתה שניים, והם חתכו באמצע.
באינטל גלסינגר הספיק לטפס ברוב שלבי הסולם ולהיות ממתכנני המעבדים שהציגה החברה בשנות ה־80 ותחילת שנות ה־90. ב־2001 התמנה למנהל הטכנולוגיות הראשי וב־2005 הפך לסמנכ"ל בכיר, רק כדי לעזוב ב־2009 ולהתמנות לנשיא EMC ובהמשך למנכ"ל חברת ההדמיה VMware, וכבר נשמעו דיבורים על הסיכוי שיירש את סטיב באלמר כמנכ"ל מיקרוסופט. זה, כידוע, לא קרה, ולפני ארבעה חודשים הוכרז שובו לבסיס האם – אינטל – הפעם בתפקיד הראשי.
את אינטל הוא מקבל במצבה הגרוע ביותר אי פעם; חברה שהיא כמו גוליית על כדורי שינה. היא עדיין חולשת על 80 אחוז מהשוק אבל הרווחים בירידה וחלק מהלקוחות עוזבים. אפל, שהשתמשה בשבבי אינטל לייצור המקבוק, הכריזה שהיא עוברת לייצר את השבבים שלה בעצמה, ומתחרות קטנות יותר עקפו את אינטל בשווי שוק.
עד כמה המהלך של אפל בעייתי עבורכם?
"ברור שאם אני מאבד לקוח גדול כי הוא יכול לייצר את המוצר בעצמו ולעשות את זה יותר טוב מאיתנו כי לא עשינו עבודה טובה, זה בעיה גדולה מאוד".
גם חברות כמו פייסבוק, גוגל ואמזון עומדות לייצר את השבבים שלהן בעצמם, בזמן שלכם אין מוצר סופי משלכם – טלפונים ניידים, מחשבים או תוכנה – שאתם יכולים להתחרות באמצעותו.
"אני בכלל לא רוצה להתחרות ברמה הזו. מה שאני רוצה זה לאפשר לאנשים לבנות מוצרים טובים יותר. כשאנחנו חושבים על אפל, כן, אינטל קירטעה, היה פרק זמן שבו לא עשינו את העבודה הכי טובה עבור הלקוחות שלנו, והם אמרו, אנחנו יכולים לעשות את זה טוב יותר ממה שאתם נותנים לנו. זה מאכזב, אבל זה אומר שעכשיו אני צריך לייצר טכנולוגיות טובות יותר כדי לזכות בהם בחזרה. זה לא הולך לקרות בן לילה, ואנחנו צריכים לעבוד כדי להגיע לשם. מבחינתי המטרה שלנו היא לעשות את המוצר הכי טוב בכל קטגוריה שבה אנחנו נמצאים. יותר טוב מאפל, יותר טוב מאנבידיה. אנחנו הולכים לדחוק את AMD החוצה מהפוזיציה שלה בתעשייה ולהיות הכי טובים בכל קטגוריה כי אנחנו אינטל, כי אנחנו יכולים, זאת המורשת שלנו, זה מה שעשינו כחברה. ומעדנו, ואנחנו נחזור, קצת יותר צנועים. אבל אנחנו רעבים בטירוף. מתים לחזור ולהיות הכי טובים".
קניתם לא מעט חברות ישראליות, כולל מובילאיי ומוביט.
"יש לנו כאן שלושה קמפוסים בעבודות, ואני חושב שאני שופך יותר מלט בישראל מכל אחד אחר. הייתי בישראל בערך מאה פעמים משנת 1983 וראיתי אותה מתפתחת. כשאינטל התחילו אצלכם לא היה כמעט היי־טק, ואני רואה סימביוזה מוחלטת בין אינטל והערכים שלה ובין בסיס הערכים של ישראל. והיום, עם 14 אלף עובדים, ישראל היא גרסה קטנה של אינטל. אני מייצר פה הכל, אין פונקציה אחת של העסק שלנו שלא נמצאת בישראל. ואנחנו מחפשים פה גם סטארטאפים, כי אם החידושים הכי גדולים מגיעים מפה והחברות הכי טובות קמות פה, נקנה אותם. ואני אומר לחברות: אם אתה סטארט־אפ מעולה, המקום הראשון שאתה רוצה להציע לו את עצמך זה אינטל, כי נוכל להעביר אותך לסקאלה העולמית. למובילאיי, למשל, יש את המערכת הכי טובה, אבל בזכותנו הם התקדמו לתחילת התור וגרמנו למערכת שלהם להיות טובה יותר. אני מקווה לרכוש עוד המון חברות בישראל".
× × ×
נוצריותו האדוקה של גלסינגר היא לא בדיוק החומרים שמהם מורכבות אגדות עמק סיליקון טיפוסיות. בספרו הוא נזכר איך לימד אותו אנדי גרוב, מנכ"ל אינטל המיתולוגי ששימש לו כמנטור, לקרוא את ה'וול סטריט ג'ורנל' על בסיס יומי. "הפכתי את זה להרגל עד שהבחנתי שמדי פעם הזמן שאני מבלה בקריאת העיתון דוחק את הזמן שאני מבלה בקריאת התנ"ך, ומאותו רגע התחייבתי לעולם לא לקרוא את ה'ג'ורנל' לפני שאני מסיים את הקריאה בספר הספרים. אני אקרא קודם את התנ"ך של אלוהים ורק אחר כך את התנ"ך של איש העסקים".
הנטייה הזו לא תמיד החליקה בקלות בגרונם של הקולגות. באינטל, הוא נזכר, הייתה מנהלת כוח אדם שממש התנכלה לו. "היא הרגישה שאני דתי מדי ושהיו טעויות שעשיתי. והיא אמרה, 'אני פשוט רוצה שתסתום, אל תהיה נוצרי בצורה כל כך בולטת'. ואמרתי לזה כן, למרות שידעתי שלא עשיתי את הטעויות האלה. זו הייתה שנה אומללה עבורי, כי לא הייתי עצמי. ואחרי שנה נוראית הלכתי למנכ"ל והוא הסכים לתת לי את הגמישות להיות אני שוב וזה היה כאילו השמש זרחה. הגעתי מזה לתובנה מאוד ברורה: אני הולך לדחוף לגיוון בצורה אגרסיבית. כשאנחנו משתמשים במילים כמו 'גיוון' ו'שיתוף', אני רוצה שכל אחד יביא את העצמי המלא שלו. אני אוהב את הסיפור של השעון הראשון של אפל; לא היו נשים בצוות המעצבים, ומה קרה? המכשיר לא ידע לנטר כמו שצריך את המדדים הבריאותיים של נשים במחזור. זה היה תכנון גרוע, כי לא היה שם גיוון. ואם אתה מכנס ישיבת שיווק ועומד לעצבן בקמפיין מישהו עם אמונה מסוימת, אתה רוצה אנשים מאמינים שיהיו שם ויגידו לך את זה. כולנו מעדיפים בסוף אנשים שדומים לנו ועם אותן דעות כמו שלנו ושנראים כמונו. אתה אולי אומר, 'היי, אני רוצה מקום מגוון', אבל בפועל אתה לא באמת רוצה. כולנו כאלה. אז אתה חייב לחפש את זה בצורה אגרסיבית, ממש לרצות את זה בשביל שזה יקרה. והצורך הזה הוא אולי התמצית של מה שלדמתי במהלך הקריירה שלי. אני רוצה להיות נוצרי בצורה אגרסיבית אבל אבל אני רוצה שזה יהיה או־קייי בשבילך להיות יהודי, הינדי, מוסלמי, וככל שיהיה לך יותר מקום, ככה לי יהיה מקום באמונה שלי".
כמהנדס וכאדם דתי, גלסינגר מתפעל עדיין מהיכולת האלוהית לבנות מכונה מורכבת כמו בני אדם. כפילנתרופ הוא תורם מדי שנה מחצית משכרו לצדקה, אבל המחצית השנייה עדיין מספיקה לו לרכישת טירה צנועה במנהטן. וכאדם שאוהב אתגרים, עבודה קשה, מעט שעות שינה, שעון מעורר שמתחיל מהספרה שלוש ואמביציה, הוא גם טיפס על הקילימנג'רו למען אחד מהארגונים שהוא תורם להם.
"האם הייתי בסכנה? רק הרגשתי מחלת גבהים למשך בערך חצי שעה", הוא נזכר. "זה כלום לעומת שור שהסתער עליי כשהייתי בחווה. חשבתי שהוא הולך לשפד אותי, זה היה מפחיד. סוס העיף אותי פעם, נשברו לי עצם הבריח וחמש צלעות. רק בשנה שעברה דפקתי את הברך בסקי, כולל החלפת רצועה, וגם נפלתי מהאופניים, עשיתי לעצמי זעזוע מוח, איבדתי חמש שעות מהחיים, אין לי מושג מה קרה בחמש שעות האלה. אני לא יודע אפילו איך נפלתי. אז אני חי בצורה קצת אגרסיבית, אבל אני לא מרגיש ככה. בסופו של דבר, כשזמני יגיע הוא יגיע. אלוהים ייקח אותי הביתה. ואם לא, אני הולך לעשות את העבודה הכי טובה שאני יכול כל עוד אני כאן".
התחושה הזאת שאתה מוגן, שנבחרת, גורמת לך לחוסר פחד?
"חשוב לפחד ממשהו. לכולם יש פחד, למשל בסיטואציות שאני על במה מול קהל. ויש לי פחד בגלל הצורך לעשות עבודה טובה באמת. אבל אני גם חי בביטחון מלא, אני חושב שאלוהים שם אותי בעבודה הזו, ובתקופה הנוכחית אני טוען שאם תעשה לי סריקת אם־אר־איי בסוף השבוע תראה שכל נוירון במוח ירה. כל הניסיון שצברתי בקריירה נמצא בשימוש. כל מה שלמדתי באינטל, כל מה שלמדתי על הנדסת תוכנה ומה שלמדתי על המערכת – הכל בשימוש. אני מאמין שאם אתה עושה את מה שאלוהים רוצה שתעשה, כל החוויות שחווית בחיים משמשות אותך".
ועדיין נכנסת לחברה בתקופה הכי קשה שלה. מה היית צריך את זה?
"אתה יודע, אשתי ואני היינו מרוצים גם קודם. הייתי מנכ"ל חברת תוכנה, יש לנו שמונה נכדים, החיים טובים. למה היה לי דחוף לקחת את התפקיד הענקי והמאתגר הזה? סיבה אחת היא המורשת של המייסדים. אנדי (גרוב) וגורדון (מור), אלה אנשים שיצרו את התעשייה שאנחנו חלק ממנה כיום, ואינטל חזקה היא הדבר הנכון עבור התעשייה הזו ועבור העולם. לאף חברה אין הזדמנות לפתח טכנולוגיה שמשפרת את חייהם של יותר אנשים מאינטל. ואנחנו הולכים לתת פה חתיכת דחיפה, כי אנחנו נחזיר את האש לחברה. ואנחנו הולכים לעבוד קשה ולעשות את הדברים הנכונים".
מה בתכנון?
"אנחנו החברה שיצרה את הווייפיי, היום אנחנו יוצרים את ווייפיי שש, וזו הולכת להיות טכנולוגיית התקשורת הטובה ביותר אי פעם. יצרנו את המחשב האישי, ואנחנו הולכים להפוך אותו למכשיר הכי טוב לעבודה וללמידה מהבית. אנחנו הולכים ליצור את טכנולוגיית הענן הטובה ביותר כי אנחנו רוצים לאפשר יותר שימוש בבינה מלאכותית, ואנחנו החברה שבונה את התשתית שתאפשר 5G והולכת לעשות שינוי בעולם התקשורת".
ֿמה העצה הכי טובה שאתה יכול לתת למנהלים?
"כל אחד צריך מנטור כי כל אדם הוא יהלום לא מלוטש. יש יהלום נהדר בפנים, אתה רק צריך לנקות מסביב, וכולם צריכים מנטור שיעיף את הקצוות הגסים. ואתה רוצה שהוא יהיה נחמד, אבל לא נחמד מדי. אתה רוצה שהוא יגיד לך את האמת. ולהיות תחת מנטור כמו אנדי גרוב היה כמו ללכת לרופא שיניים בלי חומרי הרדמה. הוא היה קשוח. אם צדקת ב־95 אחוז, טעית מבחינתו. אז איך אתה מתגבר על הדברים שמגבילים אותך ומונעים ממך להצליח? איך אתה מתגבר על האגו של עצמך? זה לא קשור לשאלה אם אתה הצלחת או נכשלת, אלא רק לשאלה אם הפכת את הצוות או את הפרויקט שלך לטובים יותר. לאורך הדרך אתה לוקח על עצמך מטרות גדולות יותר בדרך למה שאנחנו כאן כדי להשיג, וזה המסע המופלא של החיים. לפעמים אתה רוצה קצת עזרה בדרך".
