לגל הטרור הנוכחי, שסיבותיו כבר נותחו בהרחבה – ביטול הבחירות לרשות הפלסטינית, מתיחות בהר הבית, פינוי הבתים בשכונת שייח’ ג'ראח – יש גם גורם חשוב נוסף שמתדלק את כלל ארגוני הטרור והוא המשבר הפוליטי שבו נמצאת ישראל בימים האחרונים והתפיסה, מבחינתם לפחות, שראש הממשלה נתניהו מוגבל מבחינת יכולת התגובה שלו לאירועים, כך שהתחושה היא שניתן להעצים את פעולות הטרור.
בנאומו בסוף השבוע טען מזכ"ל חיזבאללה, חסן נסראללה, שישראל מפחדת מאוד עקב התחזקותו של "ציר ההתנגדות" והיחלשותם של גופים וצירים אשר עומדים נגד "ציר ההתנגדות". "יש פרצה בגדר של 'ישות האויב'", אמר נסראללה, והסביר שישראל הולכת לעבר מלחמת אזרחים ושהציבור הישראלי חושש מכיוון זה. עוד הוסיף שצה"ל אינו בטוח ביכולתו להתמודד עם אש מכמה כיוונים, אם תהיה מלחמה.
תפיסה כזו של ציר ההתנגדות מטרידה מאוד ומטילה זרקור על בדידותם של בכירי מערכת הביטחון, הרמטכ"ל אביב כוכבי, ראש השב"כ נדב ארגמן ומפכ"ל המשטרה יעקב שבתאי, שצריכים לקבל את ההחלטות במנותק מהאירועים הפוליטיים.
הוואקום של תפקוד הדרג המדיני ניכר למשל באירועי סוף השבוע בירושלים, כאשר מערך ההסברה כלל לא תיפקד, הסיקור התקשורתי העולמי היה חד־צדדי, ולא ניתן מענה לא בדרג המבצעי ולא בזה הדיפלומטי. מדובר במשבר רגיש ונפיץ, שבו כל תמונה וסרטון פלסטיניים מבעירים עוד יותר את השטח, כשמנגד לא פורסמו סרטונים שמתארים את הנרטיב הישראלי.
גם שיחות הרגעה עם מדינות ערביות ועם הקהילה הבינלאומית לא התנהלו בזמן אמת וכך קיבלנו גינויים כמעט מכל מדינות ערב, גם מאלה הידידותיות לישראל.
בדרגי הצבא והשב"כ הבכירים מבינים שהמנהלים שלהם לא מתפקדים ועסוקים בסגירות אחרונות של הממשלה הבאה ובקרב הישרדות של ראש הממשלה, וכך קשה עד בלתי אפשרי לנהל משבר ביטחוני בסדר גודל שכזה. ולזה עוד יש להוסיף את ראש הזרוע הצבאית של חמאס, מוחמד דף, שמתדלק מעזה ואת אבו־מאזן שבמהלך ההתפרעויות בירושלים מוסיף שמן למדורה בשידור חי בטלוויזיה הפלסטינית. נכון לאמש בעזה ממשיכים לשפוך דלק למדורת ירושלים, ובמקביל העלו את קצב הפרחת בלוני התבערה. הם אמנם נמנעו בשלב זה מירי רקטות לישראל, אבל ברור שהאירועים בהר הבית עשויים לגרור לשם, למרות המחויבות לתהליך ההסדרה והכסף הקטארי שהגיע בסוף השבוע. זה גם לא מפריע לחמאס לעודד פיגועים ביהודה ושומרון, הן כי הוא רוצה לאתגר את שלטון אבו־מאזן והן, כמובן, את ישראל. גם אם מאחורי הפיגועים האחרונים לא הייתה תשתית ארגונית, ניכר שההסתה בתקשורת וברשתות החברתיות – וכמובן תופעת החקיינות – עשתה את שלה ומה שהתחיל בפיגוע נקודתי בצומת תפוח של מחבל בודד, עבר מהר להתארגנות של שלושה מחבלים עם כלי נשק, שלא הסתפקו בפיגוע בשטחים אלא ביקשו להיכנס לשטח ישראל ולבצע פיגוע המוני.
לזה לא יעזרו גדודי התגבור שצה"ל הוסיף לאוגדת יהודה ושומרון. כאן צריך להטיל שמיכה גדולה שתקרר את השטח, גם אם ישראל לא אשמה. מחר יום ירושלים וצריך לעבור אותו בשלום ולקוות שהיציאה מחודש הרמדאן לחג עיד אל־פיטר ברביעי בערב תרגיע את המצב, ושתרגיל "מרכבות האש" שנפתח היום בישראל ומדמה מלחמה רב־זירתית יישאר רק במפקדות, ולא יעבור למצב אמת. גם על התרגיל הזה בחר נסראללה להגיב ואמר: "ההתנגדות תהיה דרוכה". הוא הדגיש שהם לא יקלו ראש עם אף טעות, הפרה או ניסיון לפגוע בכללי העימות במהלך התרגיל, כמו גם עם כל תוקפנות בשטחי לבנון, כך שכעת כל הזירות – ירושלים, איו"ש, עזה, ערביי ישראל, וגם חיזבאללה בצפון – דליקות.
