הכותרות מושכות לירושלים: יום ירושלים, מצעד הדגלים, יום הנכבה, שייח' ג'ראח, אבל אלה הן תחנות בדרך לעימות. לב הסיפור הוא בעזה: ארגון חמאס החליט לקחת סיכון ולצאת לעימות מזוין עם ישראל. אין לו הרבה זמן להסס, נפתח בפניו חלון הזדמנויות היסטורי, מוגבל בזמן, לזכות בבכורה לא רק בעזה אלא גם בגדה ולהנהיג את החברה הפלסטינית.
העימות המזוין עם ישראל הוא אמצעי לעלות מדרגה בתודעה הפלסטינית ככוח מוביל. אנחנו נמצאים היום בשלב קריטי בתוכנית חמאס, שבו הוא מייצר או מנצל אירועים כדי לגרור את ישראל לתגובה אלימה. שיגור עשרות רקטות לעומק ישראל מבלי שיוכל להציג, קודם לכן, לציבור הפלסטיני ולעולם הערבי תמונות של עשרות הרוגים בגדה או הרס שגרמה הפצצה ישראלית בעזה — יקשה עליו לגייס דעת קהל. גיוס תושבי עזה הוא חיוני מבחינתו, שכן הם אלה שישלמו את מחיר העימות. קונצנזוס פלסטיני ותמיכה בין־ערבית במהלך סבב אלים נוסף עם ישראל, לא רק ישפרו את מעמדו של חמאס אלא גם יזרזו לחצים בינלאומיים לסיים את המערכה כשחמאס עומד על רגליו ושר שירי ניצחון, כבעבר.
בשישי ובשבת האחרונים — על רקע המהומות בירושלים — נערכו בישראל לירי רקטות מעזה. אגף המבצעים אישר לחיל האוויר להיערך לגל נרחב של תקיפות ברצועה. אלא שחמאס הפתיע את ישראל: הוא לא ירה — למעט רקטה בודדה. אולי משום שיש מי שחושש שם מתגובה ישראלית בעוצמה בלתי צפויה. הם מחכים שישראל תמעד, תבצע מהלך שיעמיד אותם לכאורה במצב של "אין ברירה". חמאס בונה את ההסלמה בהדרגה: בלונים, שריפות, הפגנות על הגדר, יחידות הטרדה ליליות. ישראל, לפי שעה, לא משחקת לידיו. אין תגבור כוחות משמעותי סביב עזה — למעט כיפות ברזל — כדי לא להעלות את המתח. ממילא, חיל האוויר מתוכנן לעשות את העבודה.
במקביל מעבירה ישראל מסרים מרגיעים באמצעות העולם הערבי — שאותו מנסה חמאס לגייס. גורם צבאי בכיר אף הודיע כי התגובה ה"מינורית" של חמאס עד כה היא עדות לכך שאין לו כוונה להסלים את המצב. זהו שדר תודעתי, שבא להרגיע.
אבל לחמאס יש את כל הסיבות להדליק, דווקא עכשיו, מדורה גדולה. ישראל נמצאת בתקופת מעבר שלטוני, ובחמאס מעריכים שהקברניטים בישראל לא נמצאים במצב של הכרזת מלחמה על הרצועה. ברשות הפלסטינית, מאז הכרזתו של אבו־מאזן על ביטול הבחירות, נמצאים הנשיא הפלסטיני והפלג בפת"ח שהוא מנהיג בשפל המדרגה. אין בעל בית בגדה.
חמאס מרכז שני מאמצים: בזירה הצבאית הוא מנסה להצית אינתיפדה בגדה, כשהוא דוחף לגל התפרעויות ולפיגועים נגד יעדים ישראליים. בדרום הוא מנסה להצית בהדרגה את הגבול, כשהמטח אתמול לאשקלון מהווה עוד ניסיון לגרור את ישראל לתגובה דרמטית. בזירה המדינית הוא מייצר חזית משותפת של כל הכוחות הפוליטיים שנפגעו כתוצאה מביטול הבחירות ובונה קואליציה שבראשה יעמוד. כבר היום היא גדולה יותר מזו שמייצג אבו־מאזן.
עימות מזוין עם ישראל יקפיץ את חמאס, בקיצורי דרך, אל המטרה. אלא שחלון ההזדמנויות שלו קצוב: בישראל כנראה תקום ממשלה, הרשות בגדה — לפחות יורשיו של אבו־מאזן — יתעשתו כי הם מבינים את הסכנה, ימי המועד והחג הפלסטיניים יעברו, הרמדאן יסתיים, המתח יתפוגג. חמאס רוצה להכות בברזל בעודו חם. התנהלות ישראלית חכמה יכולה לשפוך צוננים.
