לראות את האור

קפסולות של הרואין מוחבאות בתוך סוכריות גומי צבעוניות. הן אמורות להיכנס לכלא בתוך תיק, יחד עם בגדים וגרביים, אם הבן של האסיר הנרקומן יצליח להעביר אותו דרך הסוהר. זו סצנת הפתיחה של הסדרה 'בני אור' שיצרו גיא בלילה ואלעד ביטון. אבל זה גם קרה באמת.

"אבא שלי לא היה נרקומן בעל מעמד", מספר בלילה. "בכלא כנראה ראו שהוא בקריז. אמרו לו, אתה רוצה סמים? תארגן שמישהו יביא לפה את הסמים. אז הוא חשב, אני אתקשר לבן שלי, הוא לא יודע כלום, אגיד לו שיביא לי תיק למעצר והכל יהיה בסדר. אחי הגדול ענה לטלפון והעיר אותי. זה היה בשבת, הייתי בן 20. אבא אומר לי, 'מה העניינים? שומע, אני צריך שתביא לחבר שהגיע למעצר איתי איזה תיק מחבר אחר'".

ומה קרה?

"אמא שלי אמרה לי אל תלך, אבל אני רציתי לבדוק אם זה מסריח. לא האמנתי שהוא יעשה דבר כזה. הלכתי עם חברים. היה שוטר רוסי גדול שאמרתי לו, 'זה התיק שאני אירגנתי לאבא שלי וזה התיק שחבר אירגן. אני ערב לתיק הזה אבל לשני לא'".

ביטון: "כבר מראש הסגרת את עצמך".

השוטר גילה את הסמים?

בלילה: "הוא פתח את התיק ומצא בתוך הסוכריות סמים. מול העיניים שלי. התפיסה עברה מהר בין כל הנרקומנים והם התחילו לצעוק 'אדולן אדולן', מתוך קריז. אני צועק לאבא שלי, 'אבא יא בן זונה, אתה מת. אני אזיין אותך אבא'".

ביטון: "נפגעת, אה?"

בלילה: "ואז שמו אותי במעצר עם מלא נרקומנים. לחברים שלי שחיכו בחוץ אמרו, 'לא תראו את גיא עוד הרבה זמן'. התקשרו לאמא שלי ולאחות של אבא שלי. הן באו למעצר ואז העבירו אותי מהתא לחקירה באזיקים בידיים וברגליים. דודה שלי שהיא 1.90 מטר פרצה את הדלת של חדר החקירות והוציאה אותי משם".

משוגע. איך זה נגמר?

"היא עמדה שם ואמרה, 'לכו לאבא שלו והוא יגיד שזה לא קשור אליו'. הלכו לאבא שלי והוא אמר, 'אין לי מושג על מה אתם מדברים. אני לא יודע מה אתם רוצים'".

ביטון: "תביני לאיזה עומקים בן־אדם מסומם מסוגל להגיע".

בלילה: "הוא פחד להישאר בכלא. הם הבינו שאני לא קשור לזה אבל במשך שבע שנים היה לי תיק במשטרה".

× × ×

במשך שנתיים כתבו בלילה (38) וביטון (39) את 'בני אור' (ימי ראשון ב־22:00 ב־yes וב־STINGTV). סיפור התבגרות קשוח של נערים משכונת בני אור בבאר־שבע, שמחליטים לפתוח תחנת סמים כדי להרוויח כסף. בסדרה משתתפים עמיר בניון, אימרי ביטון וגיא עמיר אבל הקאסט ברובו מורכב משחקנים אלמונים ונהדרים. הסיפורים נכתבו בהשראת אירועים אמיתיים שקרו לבלילה וביטון. הם נפגשו בגיל 16 בבית הספר וגילו שיש להם סיפור דומה. "לשנינו היו אבות נרקומנים", אומר ביטון. "לגדול בלי דמות אבהית זה הרבה כאב. רואים אבא מסטול".

בלילה: "אבא בקריזים".

ביטון: "התגובה הראשונה שלי הייתה אלימות. כל מי שהיה אומר לי, 'אבא שלך נרקומן' היה חייב להיות על הרצפה. הייתי הופך למפלצת".

בלילה: "אבא שלי אמר שהוא התחיל להשתמש כשהתחילה מלחמת לבנון. הגיע מלא הרואין לבאר־שבע. כשקיבל את הקריז הראשון הוא הלך לקופת חולים. הוא לא הבין מה יש לו. הרופא קלט והבין שהוא מכור".

איך זה השפיע עליכם?

ביטון: "כשהייתי בן שמונה אבא שלי לא ידע איפה הוא שם את הכסף שלו. הוא אמר לי, 'אתה גנבת לי אותו'. אני לא גנבתי. לא ידעתי בכלל מה זה גנב. ואפילו כשאמא שלי מוצאת את הכסף ואומרת לו הנה, אתה נשאר גנב. הייתי גנב אחר כך. לוקח מה שצריך ממי שהיה, לא היה אכפת לי. הייתי גונב לאמא שלי נניח אודם, מוכר אותו, קונה לה משהו אחר ומקבל ממנה מכות. הולך לפנימיית אשל הנשיא. למדו שם ילדים מעומר, מלהבים. משפחות מבוססות. היינו לוקחים כל מה שחסר לנו. כסף, חגורות, בגדים ותכשיטים. אני צריך? אז בוא נשיג. לא היה מוסר. לא הייתה מערכת חינוכית שמסבירה לך מה טוב ומה לא".

בלילה: "הוא גנב לי מאה שקל פעם".

נתפסת פעם?

ביטון: "מיליון פעמים, אבל אני מלך המניפולציות. מכל סיטואציה יצאתי בלי בעיה. הייתי אשם אבל היו מחליקים לי. אולי מישהו זיהה בי את הטוב בפנים, אולי מישהו ראה שהיה לי רע. היו הרבה ניסים".

מתי כן הסתבכתם?

בלילה: "בכיתה ט' כל החברים מבית ספר התחילו להשתמש בסמים. טריפים, אקסטזי, באנגים. לא הייתי ילד עבריין, הייתי המצחיק של החבר'ה. מרוב שרציתי להיות חלק מהחבר'ה התחלתי למכור טריפים".

ביטון: "יום אחד היה ויכוח בין מישהו וכמה חברים. זה הגיע לדקירות ולמחרת באו ועצרו אותי. אזיקים בידיים וברגליים. אומרים לי, 'אתה עשית את זה'. אתה ילד בן 15 ואתה בחקירות. זה מאוד חריג לאחד כמוני עם בגרויות של 90 ומצד שני חברים מבני אור".

ניסיתם סמים?

"אחד הזיכרונות הראשונים שלי עם גיא זה שעשינו טריפ בגיל 15. הסתכלנו על הלונג בחדר שלי איזה שבע שעות. אבל לא היינו נוגעים בסמים קשים באופן קבוע. כן בגראס. אמא שלי שאלה אותי אותי אם אני נוגע בגראס. אמרתי לה, 'ילד אחד מתוך עשר לא נוגע. אני נראה לך אחד מעשר?'"

מה קרה לאבות שלכם בסוף?

בלילה: "אמא שלי רצתה שאבא שלי יתרחק מהנרקומנים ויעבור לשכונה אחרת. הוא התחיל לעבוד בסורוקה כסניטר. זה היה לתת לחתול לשמור על השמנת כי הוא גנב שם כדורים. פיטרו אותו. וכשהייתי בן 24 הוא מת ממנת יתר. הוא גר אז אצל סבא שלי, ששם פלדלת בחדר שלו עם איזה 200 מנעולים כדי שאבא שלי ואחיו לא ייכנסו לחדר וייקחו דברים. אבא שלי לא הזריק כמעט אף פעם. ואז באותו יום הוא הזריק בפעם הראשונה. הזריק ומת".

ביטון: "כשאבא שלי נגמל מסמים כבדים הייתי בן 14, התחילה סצנת המסיבות והוא החליף ערוץ. מנרקומן הוא נהיה בליין. היה אינסטלטור. קבלן אינסטלציה. הוא וחברים שלו התחילו לצאת למסיבות אקסטזי, כל השבוע הם היו עובדים ומחמישי עד שבת במסיבות. לי זה היה יותר נעים. הוא לא היה בדיכאון. היינו חברים טובים. הוא היה יוצא למסיבות כמו בן 20 וזה לא הדבר הכי שגרתי אבל זה נראה לי טבעי. הוא נפטר לפני שנה ממחלה בריאות שלא קשורה לסמים".

× × ×

הרעיון לסדרה עלה במקרה, בזמן שביטון, קבלן בניין נשוי ואב לילדה בת ארבע וחצי, שיפץ לאמא של חברו הטוב את הדירה. בלילה שלמד קולנוע, שאל אם הוא רוצה לעזור לו לכתוב — וביטון אמר כן. גיבור הסדרה הוא אלי (מאור לוי), ילד חכם שמנסה לעזור לאבא שלו (עמיר בניון) להיגמל. כשהוא פוגש את ג'וני, ילד שהשתחרר ממוסד לעבריינים צעירים, הם מאחדים כוחות עם עוד חברים ומתחילים למכור סמים. הסדרה מנסה להציג את הקונפליקט של נערי הרחוב בלי קלישאות, נותנת לדמויות עומק שמסביר את הבחירה שלהם בחיי עבריינות. בלילה וביטון ערכו הקרנה מיוחדת לחברים מהשכונה. אלה שנשארו בחיים.

מה קרה להם?

ביטון: "הבחור שהיה המנהיג של החבורה נרצח. שני ילדים שאני מכיר מגיל שש השתחררו מהכלא אחרי שישבו 12 שנה בכלא על רצח אחר. נשמות אבודות שנקלעו לסיטואציה ויודעות רק דבר אחד: אני לא מוותר — וכל אחד שולף סכין. הם שילמו מחיר. אמרתי לאחד מהם, 'אנחנו עושים סדרה בהשראתכם, אני רוצה שתשחק בה. תעשה תיקון'. והוא הסכים ומבסוט וגאה שהוא חלק מהדבר הזה".

איך הייתה העבודה עם בניון?

"הוא בא עם העולם שלו והביא את החוויות שלו. הוא חי את זה. הוא לא שיחק. זה התלבש כמו כפפה ליד".

בלילה: "עמיר בניון קיבל הרבה הצעות לשחק בסדרות והוא אף פעם לא אמר כן. ואז הוא קיבל את התסריט של 'בני אור' ואמר, סוף־סוף כותבים משהו שהוא לא חארטה. ידענו שהוא היה מכור לסמים, למשככי כאבים, כל העולם ידע. מעבר לזה שזו גאווה לעבוד איתו, הוא באר־שבעי שמכיר את בני אור. אתה לא צריך להסביר לו דברים".

כמעט כל הקאסט המרכזי לא מוכר. למה לא הלכתם על שמות מפורסמים?

ביטון: "רצינו שהצופים ייכנסו למציאות חדשה. יש לי פינה חמה לילדי הרחוב. לתפקיד של אחד מהילדים חיפשנו ילד כזה. אנחנו יושבים באיזה בית קפה בתל־אביב, ועובר ילד רחוב קלאסי, מבקש מגיא שיקנה לו סיגריה, וגיא אומר, בוא נכיר אותך קודם".

בלילה: "הוא היה אמור להיות עבריין, נהיה שחקן. תביני, אנחנו רואים אותו מנסה לדפוק אופניים בצד בזמן שנפגשנו. הוא אומר לנו, 'אנחנו יכולים לארגן אתכם לגראס אם אתם רוצים'. ועכשיו הוא התקבל לעוד סדרה".

ביטון: "זה בני אור. לקחת ילד מהחושך ולהראות לו קצת אור".

× × ×

'בני אור' לא קלה לצפייה. היא עמוסה בסצנות אלימות. לפעמים קשות מדי. זו גם הביקורת העיקרית שהופנתה כלפיה. "אם אני מראה את האלימות הקשה אתה לא תרצה ללכת לשם", אומר ביטון. "בגלל זה הרשינו לעצמנו ללכת לכל הפינות החשוכות".

בלילה: "הורים כותבים בפייסבוק איזו סדרה גועל נפש, כי הילדים שלהם ייגררו לפשע בגללה. אני אומר ההפך. אם הייתי אבא הייתי מראה את הסדרה לבן שלי בכוח. כדי שיבין מה קורה לאנשים שעושים את זה".

אתם מדברים על עומק אבל יש סצנה עם חשפנית ששוכבת עם אחד מהחברים. אפשר לטעון שהדמות שלה היא דווקא פלקטית, היא מוגדרת רק דרך הגוף שלה.

"בחיים אנחנו מתייחסים לנשים בכבוד ובהערכה. הסצנה הזאת באה לשרת אירוע אותנטי שקרה לי ולחברים שלי. בעיני הילדים בכיתה שלי להזמין חשפנית היה משהו שאפשר לעשות".

בלילה: "כשאנחנו היינו בני 16־17 המוח שלנו היה נורא חם. היינו הולכים לחשפניות. אני לא מצדיק את זה, רק אומר לך שזה קורה. בגיל הזה עומד לך הזין גם כשאתה רואה, לא יודע מה, פרסומת של דוגמנית. אז מה אני אמור להגיד, שבגיל 16־17 הם הלכו לשחק פינג פונג?"

גם עלילת 'זגורי אימפריה' מתרחשת בבאר־שבע, ראיתם?

ביטון: "התחלתי ולא סיימתי. הרגשתי שהציגו את הדמויות טיפה בנלעגות, בזלזול. אני לא אוהב את זה. זה היה נחמד בתור בידור. היו סיטואציות שהיה בהן עומק, אבל לא האמנתי שמאחורי כל דמות בסדרה עומדת דמות אמיתית".

בלילה: "מאור זגורי הוא יוצר מוכשר ותסריטאי ענק שפתח דלת ליוצרים ולסיפורים שבאים מהפריפריה ולאו דווקא מהבוהמה".

נשארתם לגור בבאר־שבע. למה?

בלילה: "לי לא היה ברור שאני אשאר פה. גרתי גם שלוש שנים בתל־אביב".

ביטון: "באר־שבע היא עיר מושלמת. טוב לי פה. לאן אני אלך? אני לא מאשים אותה במציאות של הסדרה. המדינה לא ידעה איך לעזור לילדים כמונו. היום יש יותר כלים ורצון. אני זוכר שראינו בבית את 'קשר משפחתי'. פסיכולוג שיושב עם משפחה ועוזר להם לפתור בעיות. אמא שלי הייתה אומרת שאנחנו חייבים ללכת ל'קשר משפחתי'. כילד קטן הייתי אומר לכולם, חכו תראו, אנחנו הולכים ל'קשר משפחתי' והצרות שלי ייעלמו".