מבחינת חמאס, האירוע הראשון של סבב הלחימה הזה היה גם תמונת הניצחון שלו: ירי רקטות אל עבר ירושלים. כך, אחרי עוד יום של מהומות בבירת ישראל, ביום שאמור להיות יום חגה של העיר, איבדה ישראל את כושר ההרתעה שלה.
זו הסיבה לכך שבחמאס רוצים לסגור את הסבב הזה כמה שיותר מוקדם, בסיוע המתווך המצרי. בישראל מצהירים שהפעם זה לא על הפרק, והתגובה תהיה עוצמתית - אבל גם את האמירות הללו צריך לקחת בערבון מוגבל. צריך לזכור כי מדיניות ההכלה הקיצונית שניהלה הממשלה, בעידודו של צה"ל והשב"כ, הובילה אותנו למצב הזה שבו התהפכו היוצרות: חמאס פותח במכת פתיחה חזקה ומבקש לעצור, בדיוק כפי שעשתה ישראל במבצעים קודמים. התוצאה: מראות מביכים של שוטרים מפנים את החוגגים במצעד הדגלים מירושלים, חברי כנסת ישראל נמלטים מהמליאה אל המקלט, כשבמקביל ולרקע צלילי האזעקות חוגגים הפלסטינים המתפרעים בשייח ג'ראח ובשער שכם.
מבחינת מערכת הביטחון, יש כאן כישלון מודיעיני מהדהד ברמה האסטרטגית וברמה הטקטית. במשך שבועות ארוכים טוענים כל ראשי הצבא והשב"כ כי מי ששולט בחמאס הוא יחיא סינוואר, והוא לא רוצה הסלמה ומתכוון להמשיך במסלול ההסדרה מול ישראל תוך שמירת המשילות בעזה. עד יום ראשון תידרכו הגורמים הבכירים כי סינוואר ימשיך באותה מדיניות: יבעיר את ירושלים אבל לא את עזה. עכשיו מתברר כי המודיעין של צה"ל והשב"כ לא קרא נכון את יחסי הכוחות הפנימיים שהשתנו בתוך צמרת הארגון, בין סינוואר לבין מוחמד דף, ראש הזרוע הצבאית. דף הוביל מדיניות ניצית עצמאית יחסית מפתיעה, ובצבא ובשב"כ העריכו כי ידו של סינוואר תהיה על העליונה - וטעו. זהו שידור חוזר של הכישלון המדיני מ־2014: גם ערב צוק איתן העריכו בישראל שחמאס לא מעוניין בהסלמה, וטעו בגדול.
ברמה הטקטית ההיערכות הייתה לא נכונה, כי בצה"ל לא העריכו שיתבצע ירי לכיוון ירושלים. ובמילים פשוטות: ביום ראשון אמרו במטכ"ל שחמאס יסתפק בהתססת ירושלים מרחוק, וביום שני חמאס הבעיר את ירושלים בטילים. בחומר המודיעיני אמורים היו לגלות תוכנית אסטרטגית שכזו, שמטרתה פתיחה במלחמה, וזה לא קרה. צה"ל טעה, חמאס בחר בעימות - ודף ניצח את סינוואר.
הניצחון הזה של דף הוא משמעותי מאוד, ועלול להשפיע על העתיד לבוא. סינוואר הוביל מדיניות פרגמטית, דאג לרווחת תושבי עזה, ומבחינת ישראל הוא היה כתובת למשא ומתן, גם אם לא ישיר. מול דף, שצובר עוצמה, זה כבר סיפור אחר, מסובך ומסוכן לטווח הרחוק, שיעמיד בספק תוכניות לשקט לתושבי הדרום. מכל מקום, צה"ל יצטרך לשקם את ההרתעה, ומהר. חוסר התגובה לירי שהחל בבוקר לשדרות ותגובה רפה לירי של 36 רקטות בליל שישי לפני שבועיים הוכיחו שהמדיניות של ההכלה כבר לא עובדת: היא לא עבדה בירושלים, כפי שראינו, ואנחנו לקראת אובדן שליטה של המשטרה.
אתמול חשפנו ב־ynet את עומק חילוקי הדעות בתוך המערכת הביטחונית סביב מתווה מסלול הדגלים. צה"ל והשב"כ התנגדו למעבר דרך שער שכם, המפכ"ל קובי שבתאי והשר לביטחון הפנים אמיר אוחנה תמכו, ולבסוף לאחר הפרסום - ורגע לפני תחילת התהלוכה - חזרו בהם. זה מתווסף לחשיפה אחרת שלנו כאן ב"ידיעות אחרונות" על אזהרת ראש השב"כ נדב ארגמן למפכ”ל שבתאי להימנע מהצבת מחסומים בשער שכם, אותם מחסומים שגרמו להתססת השטח ולבסוף גם הם הורדו, ובאיחור.
וכל המשבר הביטחוני הזה מתרחש בעיצומו של משבר פוליטי חמור, שכלל האויבים מזהים אותו ואת נקודות החולשה שהוא מייצר, ומנצלים אותן עד תום. חמאס היה הראשון לעשות זאת, וצריך לקוות שהיתר לא ילכו אחריו. כדי שזה לא יקרה, הסבב הזה חייב להסתיים בצורה אחרת, עם ניצחון ישראלי ברור - כשתמונת ניצחון אפשרית אחת יכולה להיות הגעה אל מוחמד דף, אחת ולתמיד, אחרי שורה של ניסיונות כושלים. הפעם כולם מסתכלים עלינו, ועוקבים אחר התוצאה. צה"ל נמצא במוכנות גבוהה, בתחילתו של תרגיל מלחמה רחב היקף, עם תוכניות חדשות שיזם הרמטכ"ל אביב כוכבי. זה הזמן להוציא אותן לפועל - כי הפסד או תיקו עלולים להוביל אותנו להפסד צורם עוד יותר במלחמה הבאה.
