השגחה עליונה שלחה לי מלאך שחילץ אותי

יצאתי רק בנס בחיים. השגחה עליונה שלחה לי את ג'מאל, המלאך שחילץ אותי מהתופת.

אני מתנדב במוסדות "חסדי מנחם" של חב"ד ומחלק סלי מזון למשפחות נזקקות — יהודיות וערביות. נסעתי מנוף־הגליל לטבריה להביא מצרכים לסלים. בדרך חזרה, בשמונה בערב, בכביש הראשי של כפר כנא, היה פקק ארוך. פתאום הגיעו עשרות צעירים, חלקם רעולי פנים, והתחילו לזרוק אבנים על הרכב שלי. לאחר שניפצו את השמשות הם נתנו אגרופים, הרביצו עם אבנים, עם מקלות, ממש ניסו לרצוח אותי. זה נמשך הרבה זמן. ראיתי את המוות בעיניים. שירתתי באוגדה 36 ומעולם לא עברתי חוויה דומה לזה. החשש הגדול שלי היה שהם ימשכו אותי החוצה מהמכונית ויבצעו בי לינץ'.

ביקשתי מהקב"ה לעזור לי, הייתי שנייה לפני להגיד "שמע ישראל", ופתאום הגיעה משום מקום קבוצה של ערבים מהכפר, חמישה־שישה, ובראשם ג'מאל. הוא ביקש ממני להניע את הרכב ולנסוע רוורס, אבל אז ראינו שהם לקחו את המפתחות, כנראה כדי שלא אצליח לברוח. ג'מאל וחבריו דחפו את הרכב הצידה, הוציאו והבריחו אותי לחצר של בית סמוך — כשהחברים שלו מקיפים את הבית ושומרים שלא ייכנס אף אחד כדי לפגוע בי. למקום הגיעו עוד כמה אנשים טובים שטיפלו בי, שטפו לי את הפנים וניקו את הדם, ואחר כך היה גם רופא שטיפל בי. שמעתי שהם מדברים בערבית. לא הבנתי בדיוק מה הם אומרים, אבל שיערתי שהם מתלבטים איך לעזור לי. אחרי כמה זמן הגיעה ניידת מד"א עם אורות כבויים ופינתה אותי לבית החולים פוריה, שם תפרו לי את הראש.

אני שולח מדי שבוע עשרות סלים למשפחות ערביות נזקקות, ודווקא לי זה קרה. מצד שני, הייתה קבוצה של מלאכים שהצילו את חיי. אמרתי להם שהם שליחי השם. אני רוצה להודות להם שוב. הכי מרגש היה לפגוש את ג'מאל אחרי שהכל נגמר. חיבקתי אותו ונישקתי אותו. אמרתי לו שבשבילי הוא חסיד אומות עולם, הוא איש אמיץ, שסיכן את החיים שלו עבורי.

האיסלאם מחייב להגן על כל אדם חף מפשע

ג'מאל אמארה, כפר כנא | הציל את ראובן מההמון

חשבתי שיש שם קטטה. התקרבתי, ואז ראיתי שיש רכב שבתוכו אדם שמקבל מכות. כשהמצב נרגע טיפה התקרבתי וראיתי שבמכונית יושב אדם יהודי חרדי. הכנסתי את הראש פנימה, אמרתי לו "אל תפחד, אני אוציא אותך מכאן", וביקשתי שיניע ויעשה רוורס.

כשהגענו לצד הוא ניסה לצאת מהרכב, אבל לא הצליח כי הדלת לא נפתחה. עזרתי לו מבחוץ, הדלת נפתחה, תפסתי אותו ביד ורצנו לכיוון הפוך מההפגנה. הכנסתי אותו לחצר של משפחה שאני מכיר והתחלתי לצרוח "עזרה, עזרה". הגיעה אישה ואמרתי לה שהוא קיבל מכות והוא צריך טיפול, שבינתיים תביא מים ומגבת כדי שנשים לו על הראש במקום שהיה לו פצע ונחבוש אותו. היא שלחה דברים עם הבן שלה, הוא קיבל מים, שמנו לו תחבושת והוא התחיל להירגע. בהתחלה הוא היה לחוץ, מפוחד, אבל כל דקה שעברה הגיעו עוד אנשים ואמרו לו: "אל תפחד, לא נרשה לאף אחד להגיע אליך", וככה הוא נרגע ואפילו ביקש סיגריה ועישן איתנו. אחרי כמה זמן הגיע גם רופא מהכפר שבדק אותו, ואמר לו: "אל תדאג, יהיה בסדר". הזמנו אמבולנס של מד"א, הגיע אמבולנס ולקחו אותו. בסך הכל הוא היה אצלנו קרוב לשעה. בחצר היה חשוך, יש שם הרבה עצי זיתים, אז אף גורם לא רצוי לא מצא אותנו.

אחרי שהכל נגמר היה מפגש מרגש בינינו. הוא אמר לי שאני שליח של אלוהים, ויכול להיות שיש בזה משהו כי בכלל לא רציתי להגיע לשם: הילדה שלי, בת 5, בכתה שהיא רוצה לצאת החוצה ובזכותה הצלתי את חייו. רוב תושבי הכפר מפרגנים לי. אני ממשפחה מכובדת שתמיד עוזרת וחיה בשלום עם כולם, אבל הפעם אני מקבל תגובות שהצלתי את הכפר במעשי. אני מוסלמי דתי, שמאמין שהאיסלאם מחייב אותנו להגן על כל אדם חף מפשע. ראובן הוא אזרח תמים, שסתם נסע בכביש, ויש לו לב טוב.