"כמו במירון, כולם ידעו שמשהו עומד לקרות ולא עשו שום דבר"

כנראה אין דרך להכין אותך להרס מפעל חיים. בעיקר כשרק לפני מספר ימים עוד ישב אורי ירמיאס, המוכר יותר בכינוי "אורי בורי", עם נכבדי כל העדות בגליל: מוסלמים, נוצרים, דרוזים ובהאים לארוחת איפטאר אופטימית, בסיומו של יום צום רמדאן, שביטאה את רוח השיתוף והכולנו־אחים ששררה בעכו.

"התמוגגתי מנחת", הוא לרגע שוב מתרפק, "זו הייתה ארוחת איפטאר מושלמת של דו־קיום, ועכשיו שאני מסתכל על המסעדה אני יכול להגיד שזה הדבר האחרון שהייתי מצפה שיקרה לי".

הוא קורא לה "המסעדה", אבל כרגע מה שיש בשטח שבו עמדה הפנינה הקולינרית המפורסמת שלו, שזכתה לתארים כמו "המסעדה הטובה במזרח התיכון", זה בעיקר שרידים שרופים, מעושנים ואפופי פיח, עדות לפוגרום שהתרחש כאן בלילה שבין שלישי לרביעי.

ירמיאס מסתובב בפנים נפולים בין החדרים של 'אורי בורי' המפוחמת, בין הכיסאות ההפוכים והשרופים, הבקבוקים השבורים וריח העשן הכבד, שלא משתחרר גם כשנמלטים החוצה לנסות לשאוף אוויר ים נקי. "התחושה היא של אכזבה קשה", הוא אומר בכאב. "שקבוצת קיצונים יכולה לערער מדינה שלמה ואת כל מה שיש".

צילום: אושר כהן הפקות

במלחמה כמו במלחמה מתנהל תמיד קרב על תודעה, והקרב הזה כלל השבוע את ההצתה והשריפה מהיסוד של 'אורי בורי' בעכו - פגיעה בול בפוני של חיי הפוסטר שישראלים רבים כל כך היו רוצים לדמיין שהם אפשריים: כוס יין ופסטת פירות ים על חוף הים התיכון, כשברקע הבניינים הציוריים של העיר העתיקה בעכו ואולי גם איזה צליל מואזין.

הכל התנפץ בשלישי בערב. ירמיאס היה במלון שלו, 'האפנדי', הסמוך למסעדה. "ראיתי את האסון בשידור חי", הוא נזכר. "הגיעו ארבעה רעולי פנים למסעדה, שברו את החלון הקטן והגדול והתפרעו. היו עוד אורחים במסעדה ואז הם נעלמו, ואחרי כמה זמן אני מקבל הודעה שזרקו בקבוקי תבערה על המלון ופרצה דליקה. רצתי למלון שנמצא חמש דקות מהמסעדה ועזרתי לפנות את האורחים שהיו בו. כל 12 החדרים היו מלאים, אחד מהם נכווה באורח קשה והוא מונשם ומורדם ואני מאחל לו רפואה שלמה. פינינו את כולם מהמלון, ואז קיבלתי את ההודעה שהמסעדה עולה באש".

ושוב חזרת לשם.

"רצתי. המסעדה כבר הייתה ריקה כי זה היה בערך ב־11 בלילה, עזרתי לכבות את האש. הנזק גדול. לא חשבתי על אירוע בסדר גודל כזה".

צילום: שרון צור

איך הרגשת כשראית את המסעדה עולה באש?

"לא היה לי זמן להרגיש. הייתי חייב לעשות מעשה כדי לכבות את השריפה. גם עכשיו אני לא יודע מה התחושות. אני עסוק בפתרון בעיות. אני עמוס בחשיבה ובתכנון של איך אנחנו מתקדמים מפה וכמה מהר אנחנו יודעים לשפץ ומה אנחנו יכולים לשפץ".

יהיה אפשר בכלל לשקם את האמון?

"לחלוטין לא עברתי את נקודת האל־חזור. אני מאמין גדול בתושבי עכו. יש כאן טובים ורעים כמו שיש בכל עיר, הפעם לצערי ידי הרעים הייתה על העליונה".

המסעדה בימים שקטים יותר

× × ×

זו גישה כמעט מפויסת, אבל ייתכן שגם מציאותית למרות הכל; כי אם נשארים בסביבה אפשר להיווכח איך בזמן שירמיאס יושב לרגע על כיסא בחצר המסעדה השרופה, כששמאים כבר מתרוצצים במקום כדי לאמוד את הנזק, מגיעים למקום שכנים מהעיר העתיקה שהגיעו בבוקר שאחרי כדי לחבק ולחזק אותו.

"אני שותף לדרך של אורי", אומר עלי ברגוט, תושב העיר בן 77, "אורי הוא איש חזון ושלום. זה מחזק אותי". "כואב מאוד על מה שקרה. זה בכלל לא מתאים לנו", אומר שכן אחר, "אחותי עובדת כאן אצלו, לאן עכשיו היא תלך לעבוד?" ואליאס בולוס, עוד שכן, אומר ש"זה יום מאוד עצוב לנו, עכו היא סמל של דו־קיום אמיתי וכואב הלב לראות את הסמל במצב כזה".

"יש כאן טובים ורעים כמו בכל עיר, הפעם ידי הרעים הייתה על העליונה" . השריפה במסעדת 'אורי בורי' | צילום: שרון צור

לשיחה מצטרף גם עוזי עשת, חברו של ירמיאס מגיל תיכון, שהגיע לעזור לו להתמודד עם ההרס. "בכיתי כשראיתי את המסעדה השרופה", הוא אומר בסערה ניכרת. "התחושה מאוד קשה. אני מעורב בפעילויות דו־קיום ואני בתחושה שהכל קורס לנגד עיניי, ואני לא שומע אף גינוי מצד ההנהגה הערבית".

ולמרות המכה הקשה שספג, ירמיאס מתעקש שהאנשים שעולים לרגל לחזק אותו משקפים את המציאות יותר מאשר האנשים ששרפו את המסעדה עד היסוד. במצב שבו הוא נמצא, כנראה שאופטימיות היא דרך ההתמודדות היחידה בהנחה שחידלון לא בא בחשבון. בשעות הערב המצב בעכו יחמיר עוד יותר, כשתושב העיר, יהודי בן 30, יותקף במקלות ובאבנים בלינץ' מחריד.

"כל אדם קיצוני הוא שלילי ומזיק ומחבל בעתיד ילדינו ובעתיד המדינה", ירמיאס פוסק. "השכנים מגיעים אליי מהבוקר, מתעניינים ומביעים התנצלות. הסוחרים בשוק שלא עובדים היום שלחו לי הודעה שהם מבקשים לעזור לי, להתנדב בשיקום ושיפוץ המסעדה".

אתה רואה את המקום מתאושש?

"אני אופטימיסט מטבעי".

וזה יספיק הפעם?

"אני אשפץ את המקום ואני מומחה בלהראות להם מאיפה משתין הדג. המסר שלי לכל הישראלים הוא סבלנות, ואתם תחזרו אליי בהקדם האפשרי להמשך החגיגות. כולנו ביחד נחגוג כאן את הניצחון על הקיצוניות".

לא שובר אותך לראות את המקום שהקמת הרוס?

"שבור זו לא מילה שתורמת למשהו. אני לא שבור ולא הייתה שאלה אם אני ממשיך או לא, אני רק צריך לאגור את כל הכוחות".

כי המעמד כאיזה סמל לדו־קיום מחייב?

"נכון. ולכן 'אורי בורי' נבחרה על ידי מי שעשה את זה כדי לקבל הד מקסימלי. כנראה שהוא הצליח. ממש התבקש שאם מישהו רוצה לפגוע בעכו ובדו־קיום - הוא ישרוף את 'אורי בורי'. אני לא האמנתי שנגיע למצב עד כדי כך קשה, אבל צריך להתמודד עם זה. במקביל קיבלתי גם חיזוק גדול מתושבים ואזרחים בעכו ומשכנים, ואני רוצה לומר שזה מחזק מאוד".

התקשרו אליך גורמים רשמיים שחיזקו?

"התקשר השייח', סגן ראש העיר וראש העיר בעצמו וכל החברים כמו זוהיר בהלול. כולם אמרו כמה שהם תומכים ונבוכים מהמצב הזה".

נשמעת כל הזמן ביקורת על השקט מצד רוב ההנהגה הערבית בישראל. שמעת מהם משהו? היו לך ציפיות?

"מההנהגה הערבית של עכו התקשרו. להנהגה של המדינה אני לא מקושר וכבר מזמן אני מאוכזב מהם, עוד לפני שנפגעתי. הם לא מייצגים את העם - לשני הכיוונים. אחד הדברים שקרו פה זה התרסה של הצעירים נגד המפלגות הערביות וגם תסכול מכל מיני דברים כאלה ואחרים. זה צירוף של דברים שיצרו את המצב הזה שאני לא יודע לנתח אותו בדיוק, אבל אני חי פה ומריח גם את אוזלת היד של הממשלה בטיפול בנושא הערבי בכלל. קבוצות הפשיעה שנוצרו וגדלו הגיעו בסיכומו של דבר למצב שיש כל כך הרבה מקרי רצח ואלימות. זה כל מה שקרה פה. דברים קטנים שהפכו למשהו גדול והתפרצו. כמו במירון, כולם ידעו שמשהו עומד לקרות ולא עשו דבר. הייתה הזנחה פושעת".

נתניהו סייר בעכו למחרת ההצתה. נפגשתם?

"לא".

מה שקרה פה ישפיע לדעתך על מה שיקרה בבחירות חמישיות, אם יהיו? ישפיע על ההצבעה שלך?

"אני מצביע בבחירות, ברור, אני לא אוותר על אף הצבעה. אין לי מושג מה יהיה, אני לא נביא ולא בן נביא ולא יודע מי יכול לחזות מה יקרה בבחירות חמישיות. אני מקווה שתימצא דרך לפתור את הפלונטר הזה. אם ביבי יהיה ממלכתי ויזוז וייתן לפוליטיקה להתפתח לכיוון אחר, אני משער שיהיה פתרון. זה הזמן לזוז, לתת לאחרים. שישחרר".

× × ×

מסלול ארוך עבר ירמיאס, 76, מילדות בנהריה, עבודה כקניין ובהמשך כמתקין גז במכלי גז ועד הקמת המוסד הקולינרי המפורסם בעכו ובהמשך גם מלון הבוטיק המפואר 'האפנדי'. כילד ומתבגר הוא כבר היה מגיע לעכו לעסוק בשני תחביביו הגדולים: צלילה ודייג. כעבור אי אלו דגים הצליח להפוך לסמל של העיר, שהיא בעצמה סמל לדו־קיום אפשרי. לפחות עד השבוע האחרון, שבו שום סמלים כבר לא יכלו לבלום איזה מפץ גדול.

הוא אב לשלוש בנות וסבא לשמונה נכדים, ומסתובב ברחבי עיר הנמל הצפונית עם סימן ההיכר שלו, הזקן הארוך. יקה ("אף אחד לא מושלם", הוא סוף־סוף מחייך). את המסעדה הראשונה הקים בנהריה, ואחרי כשמונה שנים עבר לעכו, השתקע בעיר ומעולם לא זז שוב. די מהר הפך אורי בורי למותג, כמו גם לשמו השני.

"הכרתי כל בית בעכו העתיקה כי חילקתי בבתים גז", הוא נזכר, "הייתה לי הרבה סימפתיה למקום הזה, פיתחתי קשר מיוחד עם האנשים, ומשנת 97' אני כאן".

עם כל האידיליה, זאת לא פעם ראשונה שיש כאן מהומות.

"אבל לא האמנתי שנגיע למקום הזה. באירועי 2000 היה רק ניפוץ חלונות, בעיקר על ידי ילדים ונוער. כאן איבדו את השליטה, להנהגה ולאנשי הדת אין שום שליטה. אבל האווירה אחרת מזו שהייתה בשנת 2000. עשרות מביעים הזדהות, השתתפות ובאים לחזק אותי".

וכל זה מגיע אחרי שנת קורונה. איך הקורונה השפיעה עליך ועל העסק?

"הקורונה לא הייתה כל כך גרועה לנו מפני שבסגר הראשון, שהיה קצר יחסית, ולאחריו הייתה תקופה אמנם קצרה, אבל מאוד אינטנסיבית מבחינת עבודה. במקביל כתבתי גם ספר בישול וסיפורים על עכו ועל דו־קיום. בסגר השני הצוות התנדב לעבוד בבישול. עשינו ארוחות פעמיים בשבוע. העירייה נתנה לנו את המטבח לבשל בו כשר. בישלנו ליהודים וערבים, וקיבלנו גם ביטוח לעובדים דרך העירייה, אני מימנתי את המצרכים וככה עברנו את החודשים של הקורונה וגם הצלחנו להחזיק את הצוות כשכולם חזרו לעבודה".

ירמיאס מעסיק 62 עובדים, יהודים וערבים, בבית המלון ובמסעדה. "רק טוב עשיתי לעיר הזו", הוא מעיד על עצמו. זו לא רק אידיאולוגיה של צו פיוס, אלא גם – ואולי קודם כל – העובדה שהוא איש עסקים מצוין. כי ירמיאס הוא שף שלא מתעסק רק בקולינריה ים־תיכונית אלא גם במיזמים עסקיים ובנדל"ן.

במלון 'האפנדי' היוקרתי, ובו 12 חדרי בוטיק, הוא השקיע, על פי פרסומים, קרוב ל־30 מיליון שקלים. "יש עיר עליונה ועיר תחתונה עתיקה שעוד לא נתגלתה", אמר אז ל'ידיעות אחרונות', אבל גם לא הסתיר את הביקורת שלו על ההתפתחות המואצת של עכו. "הפחד שלי", אמר אז, "הוא שבתנופת הפיתוח האדירה נהפוך מבירת צלבנים, שערים כמו דוברובניק ורודוס העתיקו אותה לפני מאות שנים, לקרחנה ים־תיכונית עם זארה וגוצ'י". כרגע הפחדים האלה נראים כמעט תמימים. ולאורך שנים, האותנטיות של עכו נשמרה וגם הלכה יד ביד עם המיתוג של 'אורי בורי'. לא במקרה נבחרה המסעדה על ידי מדריך התיירים Trip Advisor ל"מסעדה הטובה במזרח התיכון".

אבל לא הכל היה תמיד פסטורלי. סביב הקמת מלון האפנדי עלתה גם ביקורת נגד ירמיאס מצד תושבים ערבים בעיר, שטענו שהוא למעשה יזם חלקלק שמנצל את העוני של תושבי המקום הערבים כדי להשתלט על נכסים במחיר אטרקטיבי ובכך להביא, בסופו של דבר, לדחיקתם מהאזור.

ירמיאס דחה את הדברים ואמר שמדובר ב"שטויות". "יש גם כאלה שמתנגדים לכך שערבי יקנה דירה בשכונה יהודית. אז זה ייהוד של שכונה ערבית, וזו פלישה ערבית לשכונה יהודית? הכל אווילות. כולנו אזרחי המדינה", טען בתגובה לכתבה בנושא ב'ידיעות אחרונות'. לדבריו, הפרויקט הוא סיפור של רגש ולא של חישובים כלכליים קרים, או במילותיו: "לא מתחילים פרויקט כזה מהשכל אלא מההורמונים".

ההורמונים האמורים הולידו את אחד המלונות היפים בארץ, שנחשב גם מצליח במיוחד. את המקום רכש ירמיאס ב־2003, "שני מבנים מטים לנפול שהוכרזו כמבנים לשימור מחמיר על ידי רשות העתיקות", כינה אותם. עבודות השימור והשחזור של המבנה לקחו שמונה שנים וחצי, אבל היעד הושג. מגזין התיירות האמריקאי 'קונדה נסט טרוולר' כלל אותו ברשימת המלונות החדשים הטובים בעולם זמן קצר אחרי שנפתח, והוא משך הרבה תשומת לב ותנועה.

בראיונות שהעניק הקפיד ירמיאס להדגיש את הגיוון התרבותי של העיר. "אני אוהב את המסתורין והסיפורים האינסופיים", תיאר בראיון לפני מספר שנים. "את החיים המשותפים של כל הדתות והעדות, את העשייה המפיחה תקווה לעתיד טוב יותר ולשלום".

עכשיו, כשהמסעדה והמלון הוכו קשות בגל הטרור ובסבב הלחימה שהביא איתו, עבודת השכנוע תצטרך להיות אינטנסיבית יותר ומתפייטת פחות. אבל גם אחרי יממה ארוכה שבה התרוצץ בין שמאים ללקוחות וספקים, ירמיאס רוצה לשמור על נגיעה של רוח חיובית. "חשוב לי להגיד שאני אופטימי", אמר שוב שלשום. "אני הולך ומשפץ ומחדש את המסעדה והמלון לרמה יותר גבוהה משהיו עד עכשיו, והם היו ברמה גבוהה מאוד. יש לי צוות שאין לאף אחד, ואנחנו ננצח".