"בשביל מה להיערך ביום ראשון אם אין מודיעין?"

גם אחרי כמה ימים רוויי אלימות בלוד, כשתושבים יהודים וערבים נלחמים ברחובות והמשטרה קופצת מאירוע לאירוע בלי לייצר תחושת ביטחון, ניצב משנה יגאל עזרא, האיש שאחראי לשמור על השקט בעיר, לא מוכן לשמוע שהשוטרים בפיקודו בגזרה איבדה שליטה. "אם היו פה באמת אנרכיה ואובדן שליטה, הייתי מצפה לראות פה לפחות 30־40 פצועים והרוגים ברחוב", הוא מצהיר.

אז מה, הפכו אתכם לשעיר לעזאזל?

"לא יצליחו לקחת אותי לאובדן שליטה או לזה ששמים אותנו כקורבנות. התפקיד של משטרת ישראל הוא להתמודד עם עבירות פליליות בכל רגע נתון. ואנחנו ידענו להציל חיים לצד האירועים האלה. אני מבין אזרח שגר בעיר והילד שלו אומר לו שהוא מפחד לרדת למטה, אבל אנחנו באים לעשות את העבודה שלנו ולא היה חשש משום דבר".

נצ"מ עזרא, קצין אגף החקירות והמודיעין במחוז מרכז, מפקד תחנת לוד לשעבר, מכיר כל פינה בעיר כבר יותר מעשור. הוא כבר פייס ועשה סולחות בין חמולות יריבות, הבין מי בה עבריין צעצוע ומי פושע מסוכן ומאיפה צמחו הקיצונים. לרצף האירועים הזה, שהביא את העיר להכרזה על מצב חירום אזרחי, יש לו הסבר. והוא לא חושב שהמשטרה הקלה בזה ראש, אפילו שמסביב חושבים אחרת.

בזמן שעזרא מתארגן לצילומים, סובארו לבנה עם כמה צעירים ערבים חולף על פנינו. "פחד, פחד פה", צועק אחד מהם כשהוא מזהה את המדים הכחולים. לא רק הוא מרגיש ככה. כשאנחנו נכנסים למפקדה שבה פרוסים כוחות השיטור בעיר, מג"בניקית צעירה יוצאת מהש"ג במפקדה לרכב שמחכה לה. אבא שלה פורס ידיים לעברה, כדי לתת לה חיבוק ולקחת ממנה את התיק הגדול. "בואי, עיניים של אבא. אלוהים, איך דאגתי. הולכים מפה. איזו עיר מגעילה".

× × ×

התושבים, ולא רק הם, אומרים שלא הרגישו בנוכחות של המשטרה.

"נשמעת ביקורת מהאזרחים שהמשטרה לא הייתה פה. אז יש כאן ב־48 שעות האחרונות 250 שוטרים בכל רגע נתון, סביב השעון, רק בעיר לוד, כשבשגרה יש כאן 50־60 שוטרים", אומר נצ"מ עזרא. "250 שוטרים הוזרמו פה ללוד במקום למקומות כמו ראשון־לציון, רחובות או רמלה השכנה שגם בה היו אירועים לא פשוטים. הסיבה לתגבור הכוחות היא כי מבינים את הנפיצות הייחודית של לוד ויודעים לאן האירועים פה יכולים לקחת אותנו".

נצ"מ עזרא מנסה להסביר לעצמו ולנו איך הגענו עד הלום: "כולם שואלים: מה קרה? למה פתאום 500־600 צעירים מהעיר לוד הם פורעי חוק שעושים מה שבא להם ופוגעים בסמלי שלטון? אנשים צריכים לדעת: בין שתי הקהילות מתקיימים יחסי שכנות טובים לאורך שנים. אנחנו מנסים להבין את הבעיה ומבינים שהיא לאו דווקא כסף ותשתיות וחינוך. זה משהו הרבה יותר עמוק".

שהוא?

"אנחנו רואים את האירועים בהר הבית, אנחנו רואים את ההתבטאויות של החמאס ורואים את הוואקום שנוצר אחרי הוועדות הקרואות, הרשות פה לא התנהלה, היו מהיד לפה. הייתה הזנחה במהלך השנים, גם במגזר היהודי וגם במגזר הערבי, ואז אנחנו רואים גורמים קיצוניים שניצלו את המצב. הפלג הצפוני של תנועה האיסלאמית, שזאת תנועת־בת של החמאס שהוצאה מחוץ לחוק, הגיעה לפה".

"רואים אותה בשכונת ס"ח ובשכונת רמת אשכול, שבהן נוצרת תסיסה. יש שם בניינים משותפים לערבים וליהודים. כשרואים את ההקצנה בהר הבית, בשער שכם ובשייח' ג'ראח ואז את מה שקורה בעזה, ומחברים את כל זה לוואקום שקיים בלוד — מקבלים את הנפיצות שרואים פה בעיר. האירועים בסוף השבוע האחרון רתמו את החבר'ה הצעירים. האמת? אני יכול להגיד לך שרק מספר קטן מהם מבינים את המשמעות. לא כולם מבינים מה זה הר הבית ולא כל מי שמתפרע פה פותח עיתונים וקורא חדשות. יש הרבה עברייני רחוב בלוד שפשוט ראו את האירוע הזה ואמרו בואו נצטרף ונשתתף בחוויה".

אחרי שראיתם את האירועים בירושלים, איך נערכתם?

"ביום שני בשעה שלוש אחר הצהריים עשינו הערכת מצב שבה צפינו את האירועים האלה ובעקבותיה הגברנו את הכוח. בשעות אחר הצהריים של יום שני התחילו לזרום לפה הכוחות הנוספים. כשאתה מתמודד עם 600־700 צעירים שמפוזרים ברחבי העיר, זה לא אירוע שאתה אומר היי וביי והולך, אתה צריך להתמודד איתו, ובכמה מוקדים".

עדיין, אתה מתאר פער של סוף שבוע שלם בין התמונות שרואים ביום שישי בירושלים לבין ההיערכות שלכם בשני בצהריים. מה קורה באמצע, ביום ראשון?

"בכל האירועים שהיו בשישי, בשבת ובראשון, אנחנו לא זיהינו תכונה. לא ראית ברחוב תכונה שאתה אומר, וואלה, צריך היערכות אחרת".

לא היה מודיעין?

"המודיעין נכנס רק ביום שני. עובדה שביום ראשון גם לא היו אירועים. האירועים קרו רק ביום שני".

"נו?"

אז צריך להיערך כבר ביום ראשון.

"בשביל מה להיערך ביום ראשון אם אין מודיעין? כשהתחילו המהומות התחלנו להכווין מודיעין, ושמנו בסופו של דבר את הקשב שלנו על הנושא הזה, וכשהוא הציף אירועים שעומדים להתרחש - צפינו אותם ביום שני שש שעות לפני שהם קרו. בשישי, בשבת ובראשון לא נרשמו פה אירועים חריגים, אבל ברגע שזיהינו מודיעינית שעומד לקרות משהו, כינסנו הערכת מצב, הבאנו להזרמת כוחות ללוד ולתחילת עבודה".

מה היו התרחישים המודיעיניים שצפיתם?

"לא משהו מתוכנן, לא חבורה עם קמב"צ שאומר לכל אחד איפה להצית ולהרביץ ולשרוף. קיבלנו מידע על קבוצת אספסוף שמנסה לצעוק ולהפגין ולפרוע נגד מה שקורה בירושלים. לא היו סיטואציות קונקרטיות על מתפרע שהולך לשרוף את בית הכנסת ומתפרע אחר שהולך להצית ישיבה או לזרוק אבנים על בית. הבנו שהולך לקרות משהו ותיגברנו כוחות. יש אנשים בלוד שיגידו, 'אליי לא הגיעו, בי לא טיפלו', אבל באותו זמן היו כוחות שמנעו אסונות גדולים יותר".

תושבים יהודים ברמת אשכול למשל תיארו סיטואציה בשני בלילה של יידוי אבנים ודפיקות בדלתות, ואמרו ש־40 דקות לקח למשטרה להגיע לשם.

"דפיקות בדלת הן לא סכנת חיים. יידוי אבנים? גם לא סכנת חיים, יידוי אבנים זה לא כלפי בני אדם אלא כלפי רכבים ומבנים. טיפלנו באירועים של הצתות. רק ביום הראשון היו 36 עצורים, ועוד 28 עצורים בין שלישי לרביעי".

× × ×

מה האירוע שמבחינתך הוא נקודת ההתחלה?

"כשזיהינו 40־50 חבר’ה צעירים, בסביבות גילי 16־30 מגיעים לכיכר הפלמ"ח בעיר, הכוח הגיע ותיחם אותם. הצטרפו סקרנים והאירוע התעצם וקיבל ממד יותר משמעותי. הם התחילו בצעדה ומפה אנחנו מתחילים לזהות עוד קבוצות. כי כל עוד האירוע היה בגוש אחד, יכולנו להתמודד ולסגור אותו. ברגע שהקבוצות נפרדו והצטרפו קבוצות אחרות במקומות אחרים, האירוע השתנה. הצעירים שראינו שם, אחוז גדול מהם הוא עבריינים שחלקם מוכרים לנו ומחפשים להתעמת עם המשטרה ולעשות פרעות מולנו. אחוז גדול מהם לא מבין בכלל מה הוא עושה שם, רואה שמישהו זורק אבן אז זורק בעצמו גם אבן ואז האירוע מתגלגל. העיר הזאת גדולה, כשראינו שיש עוד ועוד קבוצות במקומות שונים, התחלנו להביא עוד שוטרים וחילקנו אותם לקבוצות קטנות".

מתי הרגע שאתה מזהה שיש כמה אירועים במקביל?

"כמה שעות אחרי זה, בשעות הערב המאוחרות ביום שני. בתשע בערב התחילו האירועים המשמעותיים יותר. חוץ מהאירוע של הירי עם ההרוג והפצוע, אין עוד פגיעה בנפש. זה אומר שמשטרת ישראל ידעה להתמודד עם האירועים".

זו לא התחושה בשטח.

"זו עובדה".

אירוע של שריפת בית כנסת נראה כאובדן שליטה. ראש הממשלה תיאר את מה שקורה בעיר כאנרכיה.

"אני לא אומר אנרכיה. הוא יכול לומר".

בית הכנסת שהוצת. "ראש הממשלה יכול להגיד אנרכיה" | צילום: יובל חן

ומה התגובה שלך למה שהוא אומר?

"ראש הממשלה יכול להגיד מה שהוא חושב. אני מסתכל על המפקדים שלי ואני מחויב לציבור שאני נותן לו שירות. 250 שוטרים בערב הראשון שמתמודדים עם אירועים קשים ולא פשוטים, עם יותר מ־20 שוטרים פצועים, לא נראה לי כמו אנרכיה. ראיתי מפקד תחנת משטרה שהגיע למסגד והעיף משם חבר'ה יהודים שמחפשים לעשות פוגרום במסגד ונפגע בעצמו. הגיעו לאירוע במסגד פורעים ערבים ממזרח ירושלים וגם יהודים נערי גבעות מהשטחים. מפקד התחנה הגיע בראש הכוח וניגש לתוך המסגד והוציא אותם החוצה, כש־100־200 מוסלמים עמדו מאחוריהם ורצו לעשות בהם לינץ'. עמד שם המפקד הזה כחיץ באומץ, והוא קיבל גז פלפל מרוסס לתוך העיניים באופן ישיר.

"אז כשאנחנו מדברים על אנרכיה ואובדן שליטה, לא הייתי חושב שמפקד תחנה יטפל ככה באירוע כזה. אין כאן שום אובדן שליטה. יש כאן סדר. ומלבד אירוע הרצח של האזרח הערבי והפצוע ביום שלישי בערב, שמרנו שלא יהיו אבידות קשות יותר, והיו יכולות להיות כאלה".

זה לא הרגע שבו אתם אומרים שזה פשוט גדול עליכם?

"לא. זה אירוע שאנחנו מבינים את הסיטואציה מודיעינית, מבינים שאנחנו נדרשים כאן לצבר גדול יותר של אירועים, עושים הערכת מצב עם מפקד מחוז שנמצא בשטח ומפקד מרחב שנמצא בשטח. זה לא אובדן שליטה ולא אנרכיה. ואיתם אנחנו קיבלנו החלטה לקבל תגבור נוסף של כוחות. כמובן שאנחנו לא מתעלמים מאירועים של ההצתות ופגיעה במוסדות שלטון. בשעות הלילה המאוחרות של יום שלישי ביקשנו את התגבורת ודווקא כשהיא הגיעה הייתה רגיעה. אבל הבנו מה הולך לקרות. מפכ"ל המשטרה הגיע בעצמו לזירה ולקח אחריות, וגם מפקדה של 500 שוטרים נפרסה פה בינתיים, כי הבנו לאן העסק הזה הולך. המפכ"ל העביר את המפקדה שלו לפה. אנחנו מבינים שאנחנו צריכים להתמודד עם אירועים קשים יותר".

איך תיפקדתם כשבית הכנסת הוצת?

"אני אומר, בית כנסת ומסגד הם מקומות קדושים. לא אירוע סימפתי. אנחנו מבינים שאירוע קשה ואנחנו צריכים להתמודד ולבוא בחשבון עם האנשים האלה. אנחנו מתחילים לאסוף מודיעין כדי לעצור את האנשים האלה. עברנו משלב ההגנה לשלב ההתקפה, אנחנו בדרך לצבר של מעצרים מאוד משמעותי אחרי האירוע הזה, גם כאלה שהסיתו לו".

ומה עם תחושת הביטחון? סגן עיריית לוד אמר, "רוצחים אותנו בשקיות ניילון. מי ישמור עלינו?" ראש העיר בעצמו אמר שזה כמו ליל הבדולח השני. מה אתה עונה להם?

"כשאנחנו מבינים את התמונה הכוללת אפשר להגיד אותו דבר על הפרעות שהיו במסגדים. אלו לא אירועים סימפתיים, אנחנו כמשטרה שרואה פגיעה בסמלי דת, זה קשה לנו. אנחנו צריכים להשליט סדר ולייצר תחושת ביטחון וזה מה שאנחנו עושים עכשיו".

לאחר מעשה?

״זה לא משהו שיכולנו לצפות אותו. ברגע שאתה מתחיל לרדוף אחרי אנשים בזירות שונות אתה לא יכול בכל נקודת זמן לדעת מה יקרה שם. שמרנו על בניין העירייה, שמרנו על בתי כנסת שנמצאים בנקודות חיכוך, שמרנו על בתי מגורים, הגענו למקומות שהוצתו בהם רכבים. רצנו מאירוע לאירוע. כשהגענו לבית כנסת שהוצת, מיהרנו לעשות שם פעולות אקטיביות של חקירה ראיות".

ההתרוצצות בין זירות נשמעת כאילו נגמר האוויר. שלא מצליחים להשתלט.

"ממש לא. אנשים פה לא ישנו יותר מ־48 שעות ואף אחד לא רצה ללכת אפילו שבאו להחליף אותו. כי מבינים כאן את המחויבות שלנו לאזרחים".

× × ×

שעתיים לפני שהעוצר אמור להיכנס לתוקף אנחנו מסיירים בעיר. מכונית שבתוכה שלושה צעירים ערבים, כולם לבושים בשחור, נעצרת בקרבה מאיימת לידנו. "אנחנו נזיין אתכם הלילה, נזיין אתכם", צועק אחד מהם ונותן גז. נצ"מ עזרא לא נותן לזה להבהיל אותו. "כשהייתי יועץ לענייני ערבים במשטרה עשיתי כאן בלוד הרבה סולחות בין כנופיות", הוא מספר. "היו סכסוכי דמים בין חמולות, כאלה שנרצחו בהם אנשים, שהצלחתי לעצור. הסכסוכים האלה יושבים על מה שנקרא בעולם הבדואי 'חאק אל־ערב' — סכסוכים על בארות מים, שטחי מרעה, נשים. חלק מהבדואים הגיעו לפה והפכו לעירוניים, אבל עדיין ה'חאק אל־ערב' הזה נשמר. כל מריבה על שטח או סכסוך בין שבטים, עלולה להפוך לאירוע אלים שכולל ירי, פציעות ומעשי רצח. זה לא זולג לציבור היהודי אבל משפיע על הביטחון של כולם, כי כשיש סכסוך חמולות ואירוע ירי ומישהו נרצח — זה משפיע גם על חייהם של היהודים שגרים ליד".

אז איך מתערבים בסכסוכים האלה?

"חוץ מהאכיפה יש כאן גם אינטרס לגשר ביניהם. לתפוס את הראש של כל צד ולבנות איתו יחד תוכנית עם פתרון במקום שזה יתגלגל לעוד ועוד אירועי דמים. כשהפכתי להיות קצין אח"מ (אגף חקירות ומודיעין) במחוז מרכז, כבר לא יכולתי לעשות את זה, זה היה ניגוד אינטרסים. כיועץ לענייני ערבים אתה צריך להיות עם האוכלוסייה, להתקרב לאנשים, להרגיע את הרוחות ולתפקד לפעמים כמגשר. כשאתה קצין המודיעין והחקירות אתה צריך להתעסק בהיבט הפלילי, לתפוס את החשודים ולהביא אותם למעצר".

החמולות האלה שגישרת ביניהן מרימות ראש גם באירועים האחרונים בלוד?

"הן לא קשורות למה שקרה ב־48 שעות האחרונות, אלו לא בהכרח אותם אנשים. אבל הן כן קשורות לאירועי ירי שקורים בלוד בדרך שגרה וקודמים להם סכסוכים בין עבריינים ובין חמולות. האלימות מושפעת מהאירועים האלה".

השלושה שנעצרו לידנו וקיללו אותנו, לאיזו חמולה הם שייכים?

"זה חמולה זה? זה עבריין פשוט, עובר ברחוב וזורק משפט. שיגידו יאללה, איזה גבר. ארגוני פשיעה וכנופיות לא יתבטאו ככה. יש להם כבוד, יש להם מעמד, הם לא מחפשים להרגיש גיבורים. לא מחפשים ככה את תשומת הלב של המשטרה". בחור יהודי שכיהן בעבר בתפקיד בעירייה מזהה את נצ"מ עזרא וניגש אליו. "אנחנו לא מכירים. היינו פה עכשיו עם ראש העיר, מאה מטר מאיתנו. הם כמעט הרגו אחד את השני". "כי אנחנו מטפלים באירוע של גינתון", אומר עזרא, "הם יתגברו על זה, בסדר". "לא, זה.. תשמע, זה היה ממש לא לעניין. המשטרה הייתה חסרה לי, זה מה שאני בא להגיד לך". "היא בגינתון". מתברר שלצומת גינתון בכניסה לעיר הגיעה תגבורת של צעירים יהודים, שהחליטו לחמם עוד יותר את הרוחות בעיר שנמצאת על סף התפוצצות. "הגרעין היהודי בלוד קרא לאנשים מבחוץ לבוא ולהצטרף אליהם בשביל להביע הזדהות", אומר נצ"מ עזרא, "חלקם אנשי לה פמיליה, חלקם מירושלים ואיו"ש. אז הם מרימים דגלי ישראל, החבר'ה הערבים רואים אותם ומתפתח חיכוך. אז אנחנו ניירט אותם, כמו שעשינו אתמול".

כמה נשק יש בלוד?

"אין ספק שיש נשק למגזר הערבי, אי־אפשר להגיד שאין כשיש אירועי ירי. אבל זה לא במאות אלא בעשרות. יש עלייה משמעותית בתפיסות של הנשקים וקפיצה בעשרות אחוזים של הגשת כתבי אישום. אנחנו רואים תופעה של נשק אחד שמשתמשים בו בעשר או ב־12 זירות. זה אומר שאותו עבריין לקח את הנשק וירה בו ואז מעביר את הכלי בין חברים. ההתעצמות היא דווקא בנשק מאולתר. נשקים שנגנבים מהצבא רואים כאן פחות, זה בעיקר גניבות מתוך בתים והברחות מהגבול, והנשק המשמעותי ביותר זה הקרלו (תת־מקלע מאולתר שמיוצר במחרטות ביהודה ושומרון) שמסתובב בשטחים. זה נשק שלא מחזיק הרבה זמן, אחרי שלושה ארבעה שימושים זורקים אותם והעלות של הייצור שלו לא גבוהה, אם הם עוסקים בייצור עצמי של נשק סימן שיש להם בעיה להשיג נשק טוב ואיכותי".

בגלל האלימות המשתוללת הוחלט להטיל עוצר לילי על לוד לראשונה זה עשרות שנים. "העוצר הוא חלק ממצב החירום האזרחי. ראינו שהגזרה מתעוררת בלילה", מסביר נצ"מ עזרא. "במהלך היום־יום יש אירוע קטן פה ואירוע קטן שם, אבל בלילה, אחרי הארוחה של שבירת הצום, בסביבות שמונה־תשע בערב, בחסות החשיכה, מתחיל הבלגן". ככל שהערב מתקרב נעשה ברור שלבלגן אין שעות: עשרות צעירים ערבים כבר מתאספים בכניסה לעיר. ברחוב סמוך עומד גבר חמוש בנשק שנראה כמו אם־16 התלוי על גופו. הוא לא יודע — או חמור יותר, פשוט לא אכפת לו — שברכב שחולף עכשיו על פניו יושבים שוטרים.

סגן ניצב עזרא, אתה מאמין שבלוד יש דו־קיום?

הגרעין התורני כאן בא לבניין הרוס ברמת אשכול, בלי אור במדרגות, בלי פחי זבל, בלי גינה ועם ונדליזם. הם לקחו והקימו פה ועד בית ובהתחלה היו התפרעויות וחוסר הבנה בין היהודים לערבים ואז נוצר מפה דו־קיום מצוין. התושבים שמתגוררים בבניינים האלה הם לא הפורעים, הם מגנים את האירועים האלה. הם רוצים איכות חיים ומקיימים אותה יחד. יש לילדים שלהם פתאום מגרש משחקים ואור במדרגות וועד בית משותף. יש השקעה ברחובות האלה. לוד בעשור האחרון נמצאת בעלייה ובשגשוג מהבחינות האלה. 80 אלף תושבים יש בלוד. אומר את זה מי שהיה פה כשביוב נשפך ברחובות. מי שניסה לשבש פה את הדו־קיום זה גורמים ערביים ויהודיים שהם אולי חמישה אחוזים מלוד".

הרגשת כאן סכנה על החיים שלך בימים האחרונים?

"זרקו עליי אבן אתמול וניפצו לי את השמשות ברכב. הוא לא היה משוריין, אלוהים למעלה שמר עליי. לא פחדתי ולא הלכתי".

סגן ניצב יגאל עזרא. "זרקו עליי אבן וניפצו את חלונות הרכב, אבל אלוהים שמר עליי" | צילום: יונתן בלום

מה יהיה ביום שאחרי?

“אנחנו צריכים להתמודד ביחד, המשטרה לבד לא תצליח להתמודד. נצטרך את הרשות המקומית כדי להחזיר מהר מאוד את שגרת החיים פה לעיר, להחזיר את הדברים הטובים שהיו פה לפני. היו אירועים, היו אירועים קשים, נבוא בחשבון עם פורעי החוק האלה וביחד עם הרשות והשבכ נחזיר את החיים כאן”.